שנות השבעים, העשור שהגדיר מחדש את הקולנוע האישי

שנות השבעים היו השנים הכי משמעותיות ועוצמתיות של הקולנוע, בעיקר האמריקאי. בשנים אלה נוצרה מהפכה של ממש בחשיבה הקולנועית, הן מבחינת נושאים והן מבחינה צורנית. לא עוד קולנוע הוליוודי מלוקק שיוצר כמו סרט נע באולפנים, לפי "שיטת הכוכבים", אלא קולנוע חי, ריאליסטי מאוד, חברתי, ביקורתי, זורם ונוקב, שממש בועט בבטן. בין השאר אחראים לכך השינויים החברתיים והפוליטיים שהחלו בשלהי שנות השישים: מהפכת ילדי הפרחים, עליית הכוח השחור, המהפכה הפמיניסטית, בואה של הגלולה שהביאה לחופש מיני, פרשת ווטרגייט, וכמובן, מלחמת ויאטנאם שסיבכה את ארצות הברית בפשלה מוסרית ענקית.

הוושתי הראשונה של הקולנוע הישראלי

בסרטי סוף שנות השישים סימלה בעיני השחקנית ברכה נאמן את דמות האישה המודרנית החזקה והעצמאית, מין ושתי שלא תתפשר ולא תתבכיין. היא נעזבת, היא נבגדת, אבל היא נשארת חזקה, סרקסטית, לעגנית, חורצת לשון לגברים.