פרטים נוספים

יעל ישראל היא סופרת, עורכת ספרים, מנחת סדנאות כתיבה ומבקרת ספרות וקולנוע. ילידת תל אביב, 1960. היא פועלת בתחום הספרות העברית מאז 1983. פירסמה עד כה חמישה ספרים: שלושה רומנים, קובץ סיפורים,  ורומן-רשת שפורסם ב-2007 ב-YNET בהמשכים, שכתבה ביחד עם נולי עומר.  כמו כן, פורסמו סיפוריה במעל ל-15 אנתולוגיות בעברית בארץ, ובתרגום לספרדית בדרום אמריקה.

ישראל היא זוכת פרס אס"י, פרס היצירה של של איגוד סופרי ישראל לשנת  2009, על ספרה החמישי, "אני ואימא בבית המשוגעות", רומן שראה אור בהוצאת "ספרא"של איגוד סופר ישראל במארס, 2010.

מתוך הביקורת: "יעל ישראל היא מהסופרות המקוריות והמבריקות שפועלות בארץ." (יותם שווימר, ynet).

חמשת ספריי עד כה.

יעל ישראל

ספריה, המתרחשים תמיד בתל אביב, עוסקים בהוויה הפנימית של האדם בעיר האורבנית – בין אם מדובר  בשתי ילדות בראשית שנות השבעים, כמו ברומן "רואות מכאן את כל העולם"; באלמנה צעירה המתמודדת עם קשיים נפשיים ופיזיים בתל אביב עתידנית ואפוקליפטית, כמו ברומן "סוף-סוף רומן", או במבחר גיבורים בני גילאים שונים, שכולם מרגישים אבודים בעיר, ומתעסקים עם בעיות של זהות: קיומית, מינית ועדתית, בקובץ הסיפורים "יצאתי לחפש מחסה". סגנון כתיבתה מתאפיין בתיאורים פיזיים קשים ולא מחמיאים, בהתעסקות בגופניות, במצוקות נפשיות ובבעיות קיומיות, כגון שכול, מצבים קשים במשפחה, בדידות, ועוד. במקביל, מתעסקת ישראל  בספריה במלאכת כתיבת הסיפור והעשייה הספרותית, המשתלבת תמיד בעלילות.

היא נולדה וגדלה בצפון תל אביב, בת למשפחה מזרחית-דתית בלב האשכנזיות החילונית. היא למדה ב"גימנסיה הרצליה", ולאחר השירות הצבאי למדה קולנוע ב"בית צבי", אמנות פלסטית ב"מדרשה לאמנות ברמת השרון" וצילום ב"קמרה אובסקורה".
פעילות ספרותית: סיפורה הראשון פורסם במוסף הספרותי של "מעריב" בשנת 1983. מאז פורסמו סיפוריה ב"מעריב", "ידיעות אחרונות", "דבר", "על המשמר", "מאזניים", "עיתון 77", "פרוזה", "אפיריון", "שופרא", "ירושלים, מאסף לדברי ספרות", "עמדה" ו"מסמרים".
הייתה ממקימי ירחון הספרות "שופרא" (בעריכת המשורר אילן שיינפלד), שפעל בין 1984 ל-1988, ושימשה כעורכת הפרוזה של כתב העת.
בשנת 1990 פנו אליה הפרופ' חנן חבר והד"ר משה רון, עורכי "הסדרה הלבנה" ב"עם עובד", והציעו לה לפרסם קובץ סיפורים קצרים בסדרתם החדשה. ספרה הראשון, קובץ הסיפורים "יצאתי לחפש מחסה", שראה אור בשנת  1993, עורר הדים רבים.
גם את ספרה השני, "רואות מכאן את כל העולם", ערכו חנן חבר ומוקי רון, הפעם בסדרה "הכבשה השחורה" בהוצאת "הקיבוץ המאוחד/ספרי סימן קריאה", 1997.
בספרה השלישי "סוף-סוף רומן" (יצא בשנת 2000) היא עברה להוצאת "חרגול" הקטנה האיכותית, והעורך/משורר אלי הירש ערך הפעם את ספרה.

ספרה הרביעי הוא רומן רשת בשם "יקירנט" שכתבה עם נולי עומר ופורסם ב-YNET בהמשכים במהלך החודשים פברואר מרץ 2007.

ספרה החמישי, הרומן "אני ואימא בבית המשוגעות" , זכה בשנת 2009 בפרס אס"י של איגוד סופרי ישראל, וראה אור בהוצאת "ספרא" של האיגוד במארס 2010.  ב-2013 זכה במענק תרגום מ"קרן עם הספר" של משרד התרבות, והוא יתורגם לאנגלית.

כמו כן, פורסמו סיפוריה באנתולוגיות הבאות: "50 ישראלים קצרצרים" בהוצאת הספרייה החדשה; "אבות ובנות" בהוצאת מודן; "טעם החיים" בהוצאת כרמל; "בואי כלה" בהוצאת כרמל; "הקשב!" בהוצאת כרמל; "עקלקלות" בהוצאת ספרא; "אחד אלוהינו" בהוצאת כרמל; המאמר "לא מהמרת על חיים של ילד" באנתולוגיה "פשוט זה לא", עם עובד.

    סיפוריה בתרגום לשפות זרות: הסיפור "הנזר של ישוע" בספרדית, באנתולוגיה "אל פאובלו דל ליברו", הוצאת ליברסה, אקוודור, 2008 ;  הסיפור "הזר" בספרדית, באנתולוגיה "און סולו דיוס" שראתה אור באקווודור ב-2009; הסיפור "אוכלת לו את הלב" מתוך האנתולוגיה "סיפורים ישראלים של המאה ה-21",  ראה אור בארגנטינה ב-2009. "פרינס טאלאל ואהובתו היהודיה" בתוך "אל ליברו דה לה פאז" (ספר השלום), אנתולוגיה של סיפורת עברית בנושא יחסי יהודים ערבים, הוצאת "פארדיסו", אקוודור, דרום אמריקה, 2010; הסיפור "הגן" באנתולוגיה בספרדית בנושא השואה, "לה פסג'רוס נון קנטה אה אושוויץ", הוצאת פארדיסו, אקוודור, דרום אמריקה 2012.

ספרה "רואות מכאן את כל העולם" נלמד החל מ-1998 באוניברסיטת תל אביב, במסגרת הקורס על ספרות נשים ישראלית, בהנחיית  ד"ר רוני הלפרן. ב-2013  פורסם מאמר מחקרי של ד"ר הלפרן על ספר זה,  והוא המאמר הפותח בספרה "גוף בלא נחת", שראה אור בקיבוץ המאוחד, סדרת מגדרים.

סדנאות כתיבה בהנחייתה: ב-2007-2008 לימדה כתיבה ב"קמרה אובסקורה".

ביולי 2007 ייסדה ומאז מנהלת את הבלוגיה הראשונה והיחידה בארץ לסופרים ומשוררים "בננות בלוגס".

עוד בלוגים שלה:

ב"בננות בלוגס", ב"על השולחן", ב"מיי סיי", ב"דהמרקר".

מתוך ביקורות עיתונות על ספריה:

"יעל ישראל, מהסופרות המקוריות והמבריקות שפועלות בארץ, רקחה שיקוי מבעבע של החברה הישראלית, כאשר במרכז הסיפור ניצבת תופעה פלאית, הנתמכת בריאליה באופן מובהק." (יותם שווימר , 16.11.11, במדור הספרים ב-Ynet )

ספרה החמישי, הרומן "אני ואימא בבית המשוגעות", ראה אור באפריל 2010 בהוצאת "ספרא", אחרי שזכה בפרס אס"י של איגוד סופרי ישראל. מנימוקי צוות השופטים (פרופ' זיווה שמיר, פרופ' אביבה דורון וד"ר חיים נגיד): "ספר מלא תשוקות וכתוב בלהט, מערב דימויים מפתיעים בשפת סיפור ישירה ודיבורית, ומגולל הוויה אנושית סגורה בתוך עצמה ורבת חיוניות. כתיבתה המקורית של ישראל בורחת מהבנאליות, מלאת סקרנות, רבת תובנות וחפה מכל זיוף." בביקורת של רבקה קרן בעיתון הארץ, נכתב: "צונאמי של מלל אירוני שנון, מושחז וחף מהתנחמדות, שסוחף אל תהומות האבסורד את כל הפרות הקדושות. קולה של ישראל שוצף ומלא חיות רוטטת, סלנג עכשווי והומור שחור, והיסוד האוטוביוגרפי מעניק לספר ממד של חוזק ואמינות." בביקורת של רן יגיל בעיתון מעריב, נכתב: "יעל ישראל, שאת ארבעת ספריה קראתי, היא הראויה מכל לשאת את תואר הסופרת הפוסטמודרנית המעולה של שנות התשעים. אנשים טובים, מה לכם אצל הנטורליזם והריאליזם המשמים והמדויק של סופרי ישראל הצומקים והמצוררים? קומו וצאו למסע משוגע עם יעל ישראל ויסתחרר ראשכם עליכם, משל אכלתם פטריית הזיה מבעיתה." דפנה לוי במוסף הספרים של לאישה (28.8.10): "יעל ישראל מעזה לכתוב על דברים שרובנו מפחדות אפילו לספר לעצמנו. היא כותבת על מחלות נפש במשפחתה, על הזנחה של ילדים, על קשרים חולניים מאוד בין הורים לילדיהם, על התעללות נפשית, מילולית "מתונה" ותוצאותיה הנוראות, על הכמיהה המכאיבה לאהבה ועל החרדה העצומה ללדת ילד, שיישא בתוכו את המחלות והמכאובים האלה. את הביוגרפיה המאוד לא פשוטה הזו ישראל מתרגמת ליצירה ספרותית סוחפת מאוד. היא עושה זאת בשפה מיוחדת מאוד, לא מתנחמדת ולא תמיד קלה לעיכול: תערובת של סלנג, ישירות בוטה, זרם תודעה מפותל ונאיביות מכמירת לב. הגיבורה שלה משייטת איכשהו בתוך ים סוער של מצוקות, ובכל זאת שומרת על חוש הומור ומבט אירוני מפוכח."

הרומן "רואות מכאן את כל העולם" (הקיבוץ המאוחד/סימן קריאה 1997) נלמד מאז שנת 1998 בקורס של ד"ר רוני הלפרן באוניברסיטת תל אביב, שכתבה במחקרה על הספר: "הרומן מציע אפשרות מסעירה של כינון עצמי חריג הפורץ את גבולות החלוקה המגדרית הנוקשה בין "גבר" ל"אישה". מבחינה זו סיפורה של יעל ישראל כותב פרק בהיסטוריה המצונזרת של נשים. הוא מאיר אותו באור יקרות מבלי להיכשל ברומנטיזציה שלו. הוא מזהה בפרק המטושטש והמחוק מהזיכרון הקולקטיבי של הנשים רגעים יקרים של סירוב לפטריארכיה, של מרי ושל חלומות שמתרוממים מעל למגבלות ולתנאי המקום והזמן. אבל הוא מתעכב גם סביב הקריסה חזרה לסדר, סביב ההתרחקות האלימה של נשים זו מזו, וסביב הפרידה העצובה מעצמן ומגופן שנכפת לתוך אידיאות של תקניות." (מתוך המאמר "הגוף הפרוץ ומסע הדמים אל הנשיות", כתב העת "גג", גיליון 22, 2010).

 על הרומן "סוף סוף רומן", (חרגול, 2000), שהיה מועמד ב-2002 לפרס גפן לספרות מד"ב ישראלית, כתב עורך הספר, אלי הירש: "סיפור אהבה מרגש, חכם ומקורי, שנפתח בעתיד וקם לתחייה בהווה". יורם מלצר כתב בעיתון מעריב: "כתוב בתנופה, עשיר ברעיונות ומסקרן כמעט ללא הרף."

פעילות בתחום ביקורת הקולנוע והספרות: במשך 11 שנה (1984-1995) שימשה כמבקרת הקולנוע של עיתון "על המשמר". במסגרת עבודתה מונתה כשופטת מטעם תא מבקרי הקולנוע הבינלאומי, במספר פסטיבלי קולנוע באירופה. במקביל, כתבה ביקורת קולנוע גם ב"כל העיר", "צפון העיר" ו"ירחון נעמ"ת". בין 1995- 2003 פירסמה לסירוגין ביקורות קולנוע וטלוויזיה ב"העיר" ו"עיתון תל אביב". בין השנים 1985- 2003 פורסמו מאות ביקורות ספרים פרטי עטה בעיתונים ובירחונים הבאים: "מעריב", "העיר", "זמן תל אביב", "ידיעות אחרונות", "הארץ", "מאזניים", "עיתון 77", "על המשמר", ""שופרא", "דבר" ועוד.  בין 1993-1995 שימשה כמבקרת המסעדות של "על המשמר". במשך שני עשורים פורסמו בעיתונות הישראלית אלפי ביקורות פרי עטה בתחום הספרות והקולנוע. טלוויזיה: הגישה ב-2006 פינת המלצות על ספרים בתוכנית "מומחים ברשת" בערוץ 2. כתבה טור על חתולים באנרג'י של מעריב בין 2006-2007. כתבה ביקורת ספרים בנרג' מעריב ב-2006-2007. בין 2007-2009 כתבה ביקורת ספרים במגזין "טיים אאוט". מאז מארס 2011 כותבת ביקורת קולנוע במגזין האיטראקטיבי ZOOZ.

פעילות בתחום העריכה: מאז שנת 2000 היא עוסקת בעריכת ספרי מקור ותרגום עבור מגוון הוצאות מובילות, כגון: "כתר", "ידיעות ספרים", "מודן", "כנרת" ועוד. עד כה ערכה מעל למאה ספרים, החל מספרות יפה ועד לספרות פופולרית וספרי עיון.  כמו כן, ערכה טקסטים עבור מוסדות כגון "מוזיאון תל אביב", עבור סופרים, עבור לקוחות פרטיים, ועבור אתרי אינטרנט.

רשימה חלקית של ספרי מקור ותרגום שערכתי בעשור האחרון:

"רב הנסתר" חנוך דאום, רומן (ידיעות ספרים).

"זיכרונות של עץ", תמר לזר, רומן (ידיעות ספרים)
‏"לפני שאמות", ג'ני דונהאם, רומן, תרגום מאנגלית (כתר)
"אחרי החשיכה", הרוקי מורקמי, רומן, תרגום מיפנית (כתר)
"אלף מיתה ומוות", סרחיו רמירז, רומן, תרגום מספרדית (כתר)

"הקפריזה והזוגוש", נולי עומר, מילון יחסים קומי (הוצאת הקיבוץ המאוחד)
"הומלס", ירון אביטוב, רומן, (הוצאת "ביתן-עמדה")
"שערוריית העונה",  סופי ג'י,  רומן, (כתר)
"חמש שפות לאהבה", מדריך לאהבה ויחסים (מעוז)
הבלש ומוכרת הפרחים", איציק אביב, רומן מתח (ידיעות אחרונות)
עריכת טקסטים ל"ספר האוסף של מוזיאון תל אביב"
"יומה", ירון אביטוב, ספר מסע (הוצאת גלורי)

"ארץ ברית", עפרה ישועה ליית, עיון, הוצאת נמרוד
"פנג שוואי, עיצוב לחיים טובים" ירון זעפרן, הדרכה מקור, הוצאת מודן
"העולם שמתחת" סו מילר, רומן, מודן
"המדריך להצלת הזוגיות", ד"ר פיל (פיליפ מקגרו), הדרכה, מודן
"המדריך להתבגרות מוצלחת", ג'יי מקגרו, הדרכה, מודן
"פנויים לקשר, קייסי מקסוול קלייר, הדרכה, הוצאת עגור והוצאת מודן
"אלמלא", קרול שילדס, רומן, מודן
"הסתכלו עלי", ג'ניפר איגן, רומן, מודן
"אברט", קלייב ברקר, אגדת ילדים מצוירת, מודן
"ג'ייק ומימי", פרנק בולדווין, רומן, מודן
"הלא רצוי", קיאן נגויין, רומן אוטוביוגרפי, מודן
"תפילת ערבית", גייל גודווין, רומן, מודן
"עשר ממזרות", ברברה בל, רומן, מודן
"בשם סלומה", ג'וליה אלווארז, רומן, מודן
"דארן שן מנהרת האימים", הוצאת כנרת
"הורות חדשה", מרים סטופארד, הדרכה, כנרת
"קן בחול", ג'רלד סימור, רומן מתח, כנרת
"הבעל המסוכן", לא זוכרת שם הסופרת, רומן, כנרת
"המגדל", ביל הנדרסון, רומן אוטוביוגרפי, כנרת
"בסיביר", קולין ת'ברון, ספר מסע, כנרת
"פלנטה של תלאים", אן טיילור, רומן, כנרת
"חיים אחרונים", קלייר מסוד, רומן, כנרת
"ספירת מלאי", שלמה ניצן, רומן, הוצאת ביתן

%d בלוגרים אהבו את זה: