ארכיון תג: ספרות עברית

זה טוב או רע ליהודים?

הרשימה פורסמה בגיליון האחרון של כתב העת "גג"

החידוש הכי גדול בלהוציא היום ספר הוא הרשת. נדמה שהיא משנה את כל הכללים. בספריי הקודמים הרשת עדיין לא היתה קיימת, ואחר כך, בספר השלישי, היא היתה ממש ממש בחיתוליה.

אבל הספר החדש, הרומן "אני ואימא בבית המשוגעות" שראה אור השנה ב"ספרא" וזכה בפרס אס"י (איגוד סופרי ישראל), הוכיח לי אילו אפשרויות גלומות ברשת, בעיקר באינטראקציה עם קוראים מן השורה, ולאו דווקא עם העיתונות והביקורת. להמשיך לקרוא

ישראל אפוקליפטית

פרק מתוך הרומן השלישי שלי "סוף סוף רומן" (חרגול, 2000, עורך אלי הירש), המתרחש בישראל עתידנית אפוקליפטית. פורסם בבלוג הספרותי של רן יגיל באנרג'י מעריב. ומשם לינק לרומן כולו.

סוף סוף רומן, יעל ישראל, חרגול, 2000

כמה מילים לזכר גיורא לשם

לזכר גיורא לשם – משורר, מתרגם, מסאי, מבקר ועורך.

אני מכירה את גיורא הרבה שנים. עכשיו אצטרך לומר: "הכרתי את גיורא הרבה שנים".

נפגשנו עוד בימי "על המשמר", באמצע שנות השמונים, כשהייתי עיתונאית בראשית דרכי. בכל פעם שבאתי למערכת, משהו כמו אחת לשבוע, היה גיורא תופס אותי במסדרון ומתחיל לספר לי אנקדוטות מצחיקות על הנעשה בעיתון, על מצב הספרות בארץ, וכמובן, היינו מרכלים קצת על מכרינו. להמשיך לקרוא

בראשית-נשית חדשה

הזמנה לערב ספרותי על ספרות נשים. יש חיה כזו? בהשתתפותי ובהשתתפות משוררים ואנשי אקדמיה. מנחה: נולי עומר. להמשיך לקרוא

הפנקס השנתי שלי

אני כל כך שמחה וגאה להשתתף בפרויקט "פנקס הילדות שלי" שהפיקו קרן קרב וסיפורטרון לשנת השפה העברית בבית הספר, בעריכת איריס ארגמן.  להמשיך לקרוא

הלכה כמו מלכה

לזכר פביאנה חפץ 

לפני 18 שנים בדיוק, בחורף, נערכה באולם הישיבות של "עם עובד" מסיבת עיתונאים לסופרים שספריהם יצאו באותה עת, וכן לעיתונאי ומבקרי ספרות.

זה היה ספרי הראשון, והנה אני הצעירה יושבת עם כל "המי ומי". כמעט שניסיתי להסתתר מאחורי הגב של מוקי רון, העורך שלי, ושאלתי אותו מי זה ומי ההוא שנכנסים. מצידי השני ישב המשורר עמוס לויתן, ידידי מעיתון "על המשמר" ועורך המוסף לספרות באותה העת. כך, בין חברים, הרגשתי קצת יותר מוגנת מול "הביג שוט'ס". להמשיך לקרוא

אפוקליפסה רליגיוזית

הזדמנות לקריאה חוזרת. ספרה של דורית פלג, "פני המקום", יוצא לאור שוב, אחרי 4 שנים. הנה ביקורת שלי על הספר, שכתבתי בזמנו באנרג'י מעריב, עם יציאתו הראשונה של הספר לאור. כדאי לקרוא את האפוקליפסה הרליגיוזית הזו.

הרהורים על פוריטניות או "את וולגארית!"

בהיותי מבקרת קולנוע כתבתי פעם מאמר על הגברים בקולנוע האמריקאי, שכותרתו הייתה "גבר גדול עם זין קטן". לא אני נתתי את הכותרת, דווקא העורך הוא שנתן, על פי משפט שכתבתי במאמר עצמו. מאוד הופתעתי שהוא עשה את זה, כי ב"על המשמר" הדי צנוע, שקוראיו היו בעיקר קיבוצניקים מבוגרים מהשְמוֹץ, לא נטו לשפה כזו. בדרך כלל צנזרו אותי, אם "העזתי להתפרע" קצת עם השפה. לפעמים העורכת הלשונית הייתה אומרת לי, "לא יפה, יעל, איך את כותבת, לא נעים…" ומיד משנה ללשון "מהוגנת" יותר. להמשיך לקרוא

אז להיות סופר או לא להיות סופר?

להיות סופר זה לא עיסוק שבוחרים בו, הוא בוחר אותך. אלו לא דברים חדשים כמובן, אבל כנראה שחשוב להגיד אותם מדי פעם.

מי ששואל את עצמו האם כדאי לו או לא כדאי לו לכתוב רומן, כנראה שהוא לא צריך לכתוב רומן. כי כתיבה היא בכלל לא שאלה של בחירה או החלטה מודעת, בנוסח" אני צריך להיות סופר", "החלטתי שמתאים לי לכתוב". להמשיך לקרוא

ראיון איתי בעיתון גלובס

באיזה בית קפה אני אוהבת לשבת, מדוע הייתי רוצה לנהל רומן עם יוסף חיים ברנר, אל איזה ספר אני חוזרת מעת לעת, ועוד תשובות שנתתי לבועז כהן בראיון לגלובס, מיום ב', 15.11.10. נא ללחוץ כאן לקריאה:

ראיון בגלובס

וכאן זה ישירות באתר של גלובס ברשת

צילום: תמר מצפי לגלובס. מתוך הראיון בגלובס.