Tag Archives: ספרות עברית

סיפור נוסף שלי (השישי במספר) באנתולוגיה בספרדית

שמחה לספר שסיפור נוסף שלי, השישי במספר, ראה אור בתרגום לספרדית, הפעם באנתולוגיה, "ירושלים של מעלה, ירושלים של מטה", שראתה אור באמריקה הלטינית בהוצאת "אמדאוס", בעריכת ירון אביטוב. המיוחד באנתולוגיה הזו הוא שהיא מציגה אלף שנות ספרות עברית שמחולקות לפי תקופות, ומספר רב של משתתפים (80 במספר).
האנתולוגיה היא חלק מפרויקט ספרותי של אביטוב, החמישית בעריכתו. למעשה, הספר הוא האנתולוגיה המתורגמת הכי מקיפה של ספרות ישראלית שראתה אור, לא רק בשפה הספרדית, אלא בכל שפה שהיא. מי שרוצה לרכוש עותק מהספר יכול לפנות אליי, ואני אפנה אותו לירון אביטוב.
אשר לסיפור שלי שכלול בתוכו, "דם קר כמו לדג", הוא פורסם בספרי הראשון, "יצאתי לחפש מחסה", עם עובד, 1993.


.
(את דש הכריכה לאנתולגיה כתב ירון אביטוב. צילום הכריכה מאת עליזה אורבך.)

שנותיי כמבקרת או להתאהב בספר

הייתי ילדונת כשהתחלתי לכתוב ביקורת ספרים. בת 24 בסך הכול. זה היה ב-1984. במקביל לכך שהתחלתי לעבוד כמבקרת הקולנוע של עיתון "על המשמר", התחלתי לכתוב ביקורת ספרים במוסף הספרותי של העיתון, בעריכת יעל לוטן ז"ל. להמשיך לקרוא

סופרים, גונבים ספרים?

סופרים, גונבים ספרים? ירון אביטוב בכתבה ארוכה על הנושא, ראיין סופרים שגנבו. לפעמים, גם אנחנו גונבים. אני לפחות, גנבתי,  ומודה בכך בראיון. ואומנם איני מתגאה בכך, אבל מצדי, במצב השוק הנוכחי, שיגנבו. למה לא? הרי גם ככה גונבים אותנו. הנה לינק לרשימה במעריב.

הקץ לעבדות!

אני קוראת לסופרים, לכל הסופרים – הידועים והפחות ידועים, הוותיקים והצעירים, המצליחים והפחות מצליחים – לממש את איומיהם, להתנתק מהוצאות הספרים וליצור יחד הוצאת ספרים של סופרים, "הסופרים המאוחדים", ויחד נשלוט בכל הגורמים ונוציא לאור את ספרינו במהדורות דיגיטליות. הקץ לעבדות! להמשיך לקרוא

המלצה

ברצוני להמליץ בחום על ספר שערכתי: ספרה הראשון של הסופרת הצעירה תמר לזר, "זיכרונות של עץ" (ידיעות ספרים), שיצא לאחרונה וזכה בביקורת מפרגנת מאוד. זהו ספר רגיש, עדין ומעניין מאוד על העולם הפנימי של נערה דתייה שמסולקת מהאולפנה ומתמודדת עם משבר אמוני.

הנה לינק לביקורת המפרגנת.

ואם כבר לתקצב ספרות

ואם כבר לתקצב ספרות, אז לתקצב כתבי עת ספרותיים, לא אנשים פרטיים. כתבי העת לספרות הולכים ונחבטים ונעלמים עם השנים, ודווקא להם ישנה חשיבות במפת הספרות. להמשיך לקרוא

מלכודת התקציבים והקרנות (או, האם סופרים זכאים שיממנו אותם כי הם נעלים מעם?)

באחד הפוסטים הקודמים מישהו הזכיר את המשוררת אלזה לסקר שילר שמתה בעוני מחפיר. וזה באמת עצוב נורא נורא נורא. כאב לב ממש. אבל לי זה עצוב וכואב בדיוק כמו על כל קשיש שחי בתנאים קשים בשנותיו האחרונות. להמשיך לקרוא

כמה הסברים על שוק הספרים

לפני כעשרים שנה, כשיצא ספרי הראשון, יצאו פחות מ-300 כותרים בשנה. ספרִי עמד מעל לחצי שנה בשולחן הראשי בחנויות הספרים, ובחלק מהחנויות אף עמד כמה חודשים בחלון הראווה. כעבור שנתיים, חברתי הוציאה ספר, ואז כבר יצאו 500 כותרים לשנה. כעבור שנתיים נוספות יצא ספרִי השני, ואז כבר יצאו 700 כותרים לשנה, וספרִי היה רק שלושה חודשים בחנויות לפני שהוחזר למפיץ. להמשיך לקרוא

כמה מילים על עמליה כהנא כרמון

עמליה עבדה כספרנית. כנראה שהבינה שהממסד לא חייב לפרנס אותה. ב-1964 היא סיימה תואר שני בספרנות בהצטיינות, ואחר כך עבדה בזה. כמו המתלוננת הסדרתית שעליה כתבתי בפוסט הקודם, גם עמליה התגרשה, אבל המשיכה לפרנס את עצמה ממקצועה. להמשיך לקרוא

לכי תעבדי

סיפרו לי שקסטל בלום התבכיינה על כך ש"המצב" – יעני מצב הסופרים והספרות בארץ – מאלץ אותה להיות קבצנית. כנראה שהגיברת מכינרת לא שמעה מימיה את המונח "עבודה היא חיינו". להמשיך לקרוא