ארכיון תג: הורות

"סריגמיש אוהב ילדים"

מלאו לי אחד-עשרה ורבע באותו קיץ שבו קיבלתי את הווסת הראשונה, ובו גם הפכתי לאימא. כשראיתי אותה בבית החולים, לבנה כמו דף נייר, זעירה כמו בת חודש, ולא כמו בת חמישה חודשים, זרועותיה הזעירות מנוקבות בנקבים אדומים של המחט שהוחדרה כמה פעמים ביום כדי להכניס לגופה הקטנטן כל מיני תרופות ונוזלים, שלא ברור מה ריפאו – באותו רגע הפכתי לאימא שלה."

הקטע הוא מתוך ספר אוטוביוגרפי בכתובים. המשך לקריאה ב-NRG:
http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=7b710fc4596b25648b44472262adc013&id=4412

הכמיהה לילד – בכל מחיר?

אין ספק שכמיהתה לילד של אישה צעירה הלוקה במוגבלות שונות (חצי גוף משותק ובעיות קוגניטיביות), שבוטאה בכזו תמימות בתוכנית "במבט שני" מאמש, אין ספק שהיא נוגעת ללב. איש לא יישאר אדיש מול בקשה כה תמימה של אישה להביא ילד לעולם. אבל כמו תמיד עולה השאלה: באיזה מחיר? טובת מי חשובה כאן: טובת האישה שכמהה לילד, גם אם תתקשה מאוד לגדלו (או אולי בכלל לא תוכל לעשות זאת), או טובת הילד שייוולד? להמשיך לקרוא

בנים גידלתי והם פשעו בי

מאחר שכולנו די נרקיסיסטים, רובנו, בסתר הלב, עושים ילדים כדי שהילדים יאהבו אותנו. אולי סוף סוף יהיה מישהו שיאהב אותנו כמו שאנחנו, שיהיו מסור לנו באמת, שיאהב אותנו תמיד, לנצח. הזוגוש, כמו שנולית כותבת, הוא בסופו של דבר אפיזודה חולפת ומאכזבת, אבל ילדינו, שיצאו מבני מעינו, ברור שהם יהיו איתנו לנצח, הם לא יעזבו, הם יאהבו לנצח. להמשיך לקרוא

ושוב אני שואלת: אז למה עשיתם ילדים?

כל שבוע אני מחכה בדריכות לראות ב"ארץ נהדרת" את הילדה ממערכון "הבת-מצווש", זאת שמצליחה ללחוץ על רגשי האשם של הוריה ולגרום להם לעשות לה אירוע פסיכי מהבת מצווה, כי ביומיום הם מזניחים אותה. יותר מאשר לצחוק מזה, ומהמשחק הנפלא של שני כהן שמגלמת ילדה בת 11 וחצי בכזאת טבעיות, בא לי לבכות. להמשיך לקרוא