ארכיון קטגוריה: על האש

בעקבות הסרט "מוקי בוערה"

אתמול ראיתי את הסרט על הדור השני והראשון, "מוקי בוערה", של סלבה ולינה צ'פלין, מוריי האהובים לבימוי בבית צבי – ואהבתי. קראתי איזו ביקורת מתנשאת ומרושעת של שניצרון על הסרט, ואני סבורה שלא רק שהוא פיספס את הסרט, הוא גם נשאר שטחי, צפוי עד מוות וחסר לב כתמיד. להמשיך לקרוא

השד העדתי או השד הכלכלי?

אני לא יודעת אם עדיין יש גזענות או אם אין, אם עדיין יש אפליה על רקע עדתי או כבר לא – בכל מקרה, משהו שאמר דב אלפון (לשעבר כלפון), בתוכנית של אמנון לוי, קומם אותי. הוא אמר שהיתה ועדיין ישנה גזענות בשכונות צפון תל אביב.

אני נולדתי לתוך שכונה צפון תל אביבית, ליד מלון הילטון, וכשהייתי בת 11 עברנו לשכונה ליד כיכר המדינה. ומעולם לא חשתי שום גזענות מצד האשכנזים, למרות שאני מאה אחוז מזרחית (אימי היתה ילידת תורכיה, אבי היה דור ראשון בארץ ממוצא פרסי). להמשיך לקרוא

לאן נעלמים כרישי הנדל"ן כשצריכים אותם?

בשבוע שעבר הזדמנתי לרחוב ילדותי, רחוב זלוטופולסקי בתל אביב. גרתי שם 11 שנה מאז היום שבו נולדתי. אני חושבת שמעל לעשרים שנה לא עברתי ברחוב הזה. נראה לי שבחלומותיי ביקרתי בו הרבה יותר…

יום יום הלכתי בו בילדותי, והמשכתי ברחוב ויתקין הממשיך אותו, עד בית ספר דוגמא. יום יום. יום יום הבטתי בבתים ובחצרות. גם השבוע עשיתי זאת. להמשיך לקרוא

מיעל ליעל: מכתב לבחורה אמיצה, יעל שרר

לו יכולתי, הייתי מאמצת את יעל שרר. אבל כבר יש לה אימא, למרות שאפילו האם הזו, היחידה במשפחה ששומרת איתה על קשר חם, בכל זאת לא מוכנה להודות בפה מלא, מבלי להתפתל: "אביך התעלל בך. את כאן הקורבן!"

בסרט הדוקומנטרי שביימה שרר על עצמה ועל התעללות המינית שעברה בידי אביה בילדותה, היא מנסה לסחוט מאמה הודעה מלאה, שלמה, בלב שבור, שאביה אכן עשה לה דברים שאבא לא אמור לעשות לבת. אבל האם רק אומרת: "אבל לא הייתי שם…" להמשיך לקרוא

קשור אותי אהוב אותי?

שמעתי שספר שהסעיר את אמריקה, "50 גוונים של אפור", עומד לצאת בעברית, ומאיים להחריד את קרומי הבתולין המטפוריים של אימהות ארצנו.

מקריאה חפוזה ברשת על אודותיו, הוא עושה לי רושם של גרסה גרועה ומטומטמת במיוחד לסרט המעולה "המזכירה", שאם כבר מדברים על יחסי סאדו-מאזו, היה היצירה שעשתה זאת בהכי הרבה חן, ואפילו נגעה ללב. להמשיך לקרוא

חצי מנה פלאפל או נקניקייה בלחמנייה

בצער המלווה בשמחה מסוימת אך גם בחלחלה, שמעתי על ההחלטה של משרד החינוך לא לאפשר לקיוסקים בבתי הספר למכור אוכל לתלמידים כאוות נפשם, אלא להתמקד בסלטים וכריכי בריאות. מצד אחד זה נשמע אחלה, מצד שני… ואכן, יש "מצד שני" גדול מאוד.

מיד גם שטף אותי גל געגועים מיידי לאוכל שאכלתי בבית הספר בשנות ה-70. ב"גימנסיה הרצליה" שבה למדתי היה קיוסק בחצר בית הספר, ממש בתוך המתחם. בזמנו, לרוב בתי הספר לא היה את הלוקסוס הזה, ומי שרצה לקנות משהו היה צריך לצאת לקיוסקים שמחוץ למבנה. אבל אצלנו היה, וכולנו דבקנו בו ברעב ובאהבה. להמשיך לקרוא

אל תבואו לאכול איתי!

איני צופה בתוכניות ריאליטי. צפיתי בעונה אחת של "האח הגדול", הרגשתי שאני משקיעה את נשמתי בחרא, והחלטתי לא לסבול כך יותר. אין סיבה שאצפה בחבורת אנשים שמתאוות הפרסום הפאתטית שלהם, מוכנים להציג את עצמם בשיא עליבותם ולסבול כמו מטורפים במחלקה סגורה. להמשיך לקרוא

סופרים, גונבים ספרים?

סופרים, גונבים ספרים? ירון אביטוב בכתבה ארוכה על הנושא, ראיין סופרים שגנבו. לפעמים, גם אנחנו גונבים. אני לפחות, גנבתי,  ומודה בכך בראיון. ואומנם איני מתגאה בכך, אבל מצדי, במצב השוק הנוכחי, שיגנבו. למה לא? הרי גם ככה גונבים אותנו. הנה לינק לרשימה במעריב.

הקץ לעבדות!

אני קוראת לסופרים, לכל הסופרים – הידועים והפחות ידועים, הוותיקים והצעירים, המצליחים והפחות מצליחים – לממש את איומיהם, להתנתק מהוצאות הספרים וליצור יחד הוצאת ספרים של סופרים, "הסופרים המאוחדים", ויחד נשלוט בכל הגורמים ונוציא לאור את ספרינו במהדורות דיגיטליות. הקץ לעבדות! להמשיך לקרוא

הכמיהה לילד – בכל מחיר?

אין ספק שכמיהתה לילד של אישה צעירה הלוקה במוגבלות שונות (חצי גוף משותק ובעיות קוגניטיביות), שבוטאה בכזו תמימות בתוכנית "במבט שני" מאמש, אין ספק שהיא נוגעת ללב. איש לא יישאר אדיש מול בקשה כה תמימה של אישה להביא ילד לעולם. אבל כמו תמיד עולה השאלה: באיזה מחיר? טובת מי חשובה כאן: טובת האישה שכמהה לילד, גם אם תתקשה מאוד לגדלו (או אולי בכלל לא תוכל לעשות זאת), או טובת הילד שייוולד? להמשיך לקרוא