Category Archives: הסופרמרקט

השד העדתי או השד הכלכלי?

אני לא יודעת אם עדיין יש גזענות או אם אין, אם עדיין יש אפליה על רקע עדתי או כבר לא – בכל מקרה, משהו שאמר דב אלפון (לשעבר כלפון), בתוכנית של אמנון לוי, קומם אותי. הוא אמר שהיתה ועדיין ישנה גזענות בשכונות צפון תל אביב.

אני נולדתי לתוך שכונה צפון תל אביבית, ליד מלון הילטון, וכשהייתי בת 11 עברנו לשכונה ליד כיכר המדינה. ומעולם לא חשתי שום גזענות מצד האשכנזים, למרות שאני מאה אחוז מזרחית (אימי היתה ילידת תורכיה, אבי היה דור ראשון בארץ ממוצא פרסי). להמשיך לקרוא

פרידה אישית מיורם קניוק

אני חבה רבות ליורם קניוק, כי הוא היה הראשון שהכיר בכישרוני ועודד אותי. לסדנה בבית אריאלה נרשמתי בשלהי שנת 1982 בגללו ובגלל עמליה כהנא כרמון, שהיו המנחים. יש מעט מאוד סופרים עבריים שאני אוהבת ומעריכה, אבל אותם כמעט הערצתי. ודאי שבצעירותי. להמשיך לקרוא

תמונות של הסופרת יעל ישראל

ניתן להשתמש בתמונות לכתבות בנושא הסופרת יעל ישראל, בנטילת רשות. להמשיך לקרוא

פרק בהיסטוריה המצונזרת של נשים

אחד הדברים המרגשים והמשמחים שקרו לי ב-30 שנות פעילותי בספרות העברית, מאז שהתחלתי לפרסם בשנת 1983, הוא זה שד"ר רוני הלפרן החלה ללמד את ספרי "רואות מכאן את כל העולם" בקורס שלה באוניברסיטת תל אביב, החל משנת 1998, שנה אחרי שהספר ראה אור ב"קיבוץ המאוחד/סימן קריאה".

במשך השנים הארוכות הללו שבהן נערך הקורס, קיבלתי תגובות מרגשות וחמות מן הסטודנטים שלה, וכמה פעמים אף הוזמנתי לדבר בפניהם. עתה ראה אור ב"קיבוץ המאוחד" הספר של רוני, "גוף בלא נחת", המבוסס על הקורס שלה ועל עבודת הדוקטורט, והמאמר הפותח הוא המאמר על ספרי. אחריו באים עוד שישה מאמרים על ספריהן של יהודית קציר, גילה אלמגור, אורלי קסטל בלום, דורית רביניאן, צרויה שלו ואלונה קמחי.

31-2618b888888888888888 להמשיך לקרוא

מיעל ליעל: מכתב לבחורה אמיצה, יעל שרר

לו יכולתי, הייתי מאמצת את יעל שרר. אבל כבר יש לה אימא, למרות שאפילו האם הזו, היחידה במשפחה ששומרת איתה על קשר חם, בכל זאת לא מוכנה להודות בפה מלא, מבלי להתפתל: "אביך התעלל בך. את כאן הקורבן!"

בסרט הדוקומנטרי שביימה שרר על עצמה ועל התעללות המינית שעברה בידי אביה בילדותה, היא מנסה לסחוט מאמה הודעה מלאה, שלמה, בלב שבור, שאביה אכן עשה לה דברים שאבא לא אמור לעשות לבת. אבל האם רק אומרת: "אבל לא הייתי שם…" להמשיך לקרוא

ואם כבר לתקצב ספרות

ואם כבר לתקצב ספרות, אז לתקצב כתבי עת ספרותיים, לא אנשים פרטיים. כתבי העת לספרות הולכים ונחבטים ונעלמים עם השנים, ודווקא להם ישנה חשיבות במפת הספרות. להמשיך לקרוא

מלכודת התקציבים והקרנות (או, האם סופרים זכאים שיממנו אותם כי הם נעלים מעם?)

באחד הפוסטים הקודמים מישהו הזכיר את המשוררת אלזה לסקר שילר שמתה בעוני מחפיר. וזה באמת עצוב נורא נורא נורא. כאב לב ממש. אבל לי זה עצוב וכואב בדיוק כמו על כל קשיש שחי בתנאים קשים בשנותיו האחרונות. להמשיך לקרוא

כמה הסברים על שוק הספרים

לפני כעשרים שנה, כשיצא ספרי הראשון, יצאו פחות מ-300 כותרים בשנה. ספרִי עמד מעל לחצי שנה בשולחן הראשי בחנויות הספרים, ובחלק מהחנויות אף עמד כמה חודשים בחלון הראווה. כעבור שנתיים, חברתי הוציאה ספר, ואז כבר יצאו 500 כותרים לשנה. כעבור שנתיים נוספות יצא ספרִי השני, ואז כבר יצאו 700 כותרים לשנה, וספרִי היה רק שלושה חודשים בחנויות לפני שהוחזר למפיץ. להמשיך לקרוא

קישטה טלוויזיה!

כרגיל, שוב קיבלתי הזמנה להופיע בסרט דוקומנטרי. אחת לחודש מגיעה אלי הזמנה כזו: לדבר על החלטתי לא להביא ילדים (שתי כתבות טלוויזיה, סרט דוקומנטרי, תוכנית ראיונות בטלוויזיה ושתיים ברדיו; לדבר על העניין והעיסוק שלי באוכל (שני סרטים דוקומנטריים על תאוות האוכל); סרט דוקומנטרי ועוד כתבת טלוויזיה על השימוש והכתיבה הרבה שלי בנושא נוגדי דיכאון וחרדה; להתראיין בעניין ניסיוני בשימוש בסמים, שפעם כתבתי עליהם כמה פוסטים: הצעה להופיע ב"אימא מחליפה (חחחחח… כנראה שהתחקירן הזה פספס את העובדה הבולטת לעין שהחלטתי לא להביא ילדים לעולם); שתי הצעות להופיע ב"אחד מול מאה" – אחת בתור האחת, והשנייה כאחת מהמאה, ועוד ועוד ועוד. להמשיך לקרוא

רשימה שלי על נפתולי כתיבת ספרי החדש במגזין "סלונה"

הנה הלינק.