שוב אני חוזרת למר רוצ'סטר

אחת לכמה שנים אני צופה בעוד גרסה קולנועית חדשה ל"ג'יין אייר", הספר האהוב עלי בנעוריי המוקדמים. ושוב אני מתאהבת ברוצ'סטר לכמה דקות, כמו שבטח קורה לרוב הנשים. אפשר לעשות משאל כזה ולברר האם יש אישה או נערה או ילדה שלא התאהבה ברוצ'סטר אי פעם בחייה. נראה לי שהסיכויים לכך קלושים. 

ומהי הסיבה לכך?

הסיבה לדעתי היא שאישה כתבה את הדמות שלו. ככל שאני צופה בעוד גרסאות של הרומן המקסים והחכם הזה, אני משתכנעת שגבר לא היה יכול לכתוב דמות גברית כזו. אין מצב. רק אישה היתה יכולה לכתוב דמות גברית רומנטית כה מופרכת, כה גדולה מהחיים.

מייקל פאסבנדר, החתיך החדש שמגלם את רוצ'סטר

רק אישה היתה יכולה להמציא גבר שלמרות מגרעותיו (מניפולטיבי, רתחן, קצת שתלטן) הוא כה רגיש ורגשן ובעל נפש יתרה, המסוגל להתאהב עד מעל הראש בנערה כה לא מושכת וכה לא יפה, כמו ג'יין אייר, שמאפיינה הם דווקא גבריים למדי (מאופקת, זהירה, לא מתאהבת עד מעל הראש, לא מפגינה אהבה בקלות).

את הקריאה הפמיניסטית לרומן הזה עשו רבים (ויותר מכך, רבות). גם אני כתבתי עליו בעבר. אבל ראוי להוסיף את הניתוח הזה לאישיותם ואופיים של בני הזוג הרומנטיים, אולי הכי גדולים בספרות.

שרלוט ברונטה בנתה את רוצ'סטר כגבר בגברים מבחינת אונו וכוחו. הוא קצת מעין פרא אציל למרות היותו כה רגשן, כמעט רכרוכי. אבל נפשו נשית כמעט וכה סוערת, ועוד דקה נראה לך שהוא יתחיל למרר בבכי על המיטה, כמו שבוכות העלמות שבורות הלב בסרטים הערביים.

ג'יין לעומת זאת, היא ג'דע אמיתית. כמעט לא מפגינה את רגשותיה, "ג'נטלמנית" עד הסוף כמו מאהב בריטי קריר ואלגנטי. כמעט עד הסוף היא נשארת מאופקת, ורק כשמתהפכות הנסיבות – רוצ'סטר נחלש והיא מתחזקת – היא מרשה לעצמה ליפול לזרועותיו במלוא העוצמה. ובניגוד לרגשנות הכמעט סיסית של רוצ'סטר, ג'יין היא המחושבת, היא המתנהלת בתבונה זהירה.

מייקל פאסבנדר ב"ג'יין אייר", 2011.

ושוב ראוי לציין שהיא מפגינה תכונה "גברית" בכך שהיא מתמסרת רק כשהיא החזקה והשולטת במערכת היחסים, מפני שרוצ'סטר הפך לנכה עלוב. תמיד מדהים אותי שברונטה עשתה מהלך כזה כבר לפני 170 שנה. נתנה לגיבורה שלה כוח ויתרון עצום על הגבר בסיפור, כי לא זו בלבד שעתה ג'יין החזקה והוא החלש, עתה גם היא העשירה והוא זה שכמעט ירד מנכסיו.

רק במצב כזה האהבה יכולה להתממש מבחינת ברונטה. והנה לכם עוד הזיה נשיית על אהבה רומנטית גדולה מהחיים, וגם – נטולת כל קשר לחיים.

אני סבורה שבשל כך נפלו הנשים כל השנים לרגלי הספר הזה והדמות הגברית הגדולה שבו. כבר מההתחלה הוא מגלם בדמותו פנטזיה נשיית לחלוטין – גברי, חזק פיזית, סקסי, מושך (ברומן הוא לא מתואר כמאוד יפה, בעיקר כמושך, בניגוד לקולנוע, שבו בדרך כלל מלהקים לתפקיד שחקן יפה תואר במיוחד), אבל בה בעת רגשן ורגיש וסוער ותלותי ורך מאוד מבחינה רגשית, כמעט "נשיי" באהבתו. אבל, וזה אבל גדול, האהבה מבחינת ברונטה יכולה להתממש רק כשהוא נחלש עוד יותר, ואילו האישה מתחזקת. כך נוצרת המשוואה המושלמת למימוש האהבה המושלמת, אליבא ד'ברונטה.

ומה זה אם לא פנטזיה נשיית נטולת כל קשר למציאות?

אז אנחנו נמשיך להתאהב במר רוצ'סטר, כי לא היה ולא יהיה גבר כזה. הוא נוצר בדמיונה הרומנטי המופלג של אישה, למען דמיונן הרומנטי המופלג של קוראותיה, ושם גם יישאר לעד.

 ומי שרוצה להבין את ההבדל בין גברים ונשים מבחינת הפסיכיקה והציפיות הרומנטיות והרגשיות, ראוי שיקרא את הספר הזה. הוא מדגים את זה בגדול.

 

רשימות נוספות שלי על הנושא:

למה אני מאוהבת במר רוצסטר

השוואת תרגומים לג'יין אייר

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: