כמה מילים על עמליה כהנא כרמון

עמליה עבדה כספרנית. כנראה שהבינה שהממסד לא חייב לפרנס אותה. ב-1964 היא סיימה תואר שני בספרנות בהצטיינות, ואחר כך עבדה בזה. כמו המתלוננת הסדרתית שעליה כתבתי בפוסט הקודם, גם עמליה התגרשה, אבל המשיכה לפרנס את עצמה ממקצועה. לאחר מכן גם הנחתה בכישרון רב סדנאות כתיבה, ואני זכיתי להיות בין תלמידיה לפני 30 שנה. (אגב, גם היא לא היתה הכי קוהרנטית כמנחה, לפעמים לא היה קל לעקוב אחריה, ובכל זאת השאירו אותה ולא פיטרו אותה כמו את המתלוננת הסדרתית. מעניין למה, נכון?). ובין לבין עמליה כתבה כמה ספרים נפלאים, מהטובים שנכתבו בארץ.

עמליה כהנא כרמון היא סופרת גדולה בהרבה מהגיברת שעליה כתבתי אמש. סופרת גדולה בקנה מידה עולמי. והיא לא התחננה שיממנו אותה. את ספריה היתה כותבת בכל מקרה, עם או בלי מימון ממסדי. וכך כולנו. אנחנו לא עושים את זה לשם שמיים, אבל אנחנו גם לא עושים את זה למען "התרבות". אנחנו גם לא עושים זאת למען כסף ופרסום; יש דרכים יעילות יותר לעשות כסף ולהתפרסם. בסופו של דבר, אנחנו כותבים למען עצמנו. אנחנו כותבים כי אין לנו דרך אחרת. תורתנו אינה אומנותנו. גם אם איש לא יקרא או יקנה אותנו, נכתוב. ככה זה. ספרות היא בסופו של דבר עסק קטן של מעטים שדבקים בכך. איש לא חייב לממן אותנו. הממסד לא חייב לתקצב אותנו. גם אם לא יתקצבו, נמשיך לכתוב ולפרסם. ככה זה.

סגור לפרסום תגובות והשארת עקבות.
%d בלוגרים אהבו את זה: