תפסיקי להתבכיין!

אני מרגישה חולה. מרגישה חולה, למרות שזו אינה מחלה סופנית. אבל שמחתי לשמוע, סוף סוף!, רופא נשים שאומר בטלוויזיה שמה שיש לחלק מאיתנו זו מחלה. אוי לאוזניים שכך יישמעו. מחלה? די, יאמרו לי, תפסיקי להתבכיין. אבל מבחינתי, הודעה בכך שמה שיש לי זו מחלה, איכשהו מרגיעה אותי. נותנת לי להרגיש בסדר. לא עוד אישה היסטרית שמתבכיינת.

כן כן, בתוך גל הפי.סי והש-הש שמשתדל לומר לנו שזה לא רציני, או שבכלל אין דבר כזה, רופא אחד מומחה לגניקולוגיה קרא לילד בשמו. מחלה. מחלת פְּרֶה גיל המעבר, ומחלת המעבר.

לעשרים עד שלושים אחוז מהנשים בגילאים הללו, תסמיני המעבר ופרה-המעבר הם באמת מחלה. לא סתם הִתחלות או התפנקות או בכיינות. סבל מתמשך של ממש. כחמישים אחוז יסבלו מהתסמינים באורח בינוני, ורק כעשרים אחוז פלוס, לא יסבלו בכלל. איזה כיף להן.

אבל למי שסובלת, ומנסה הכול ושום דבר לא מצליח, או שאינה יכולה לנסות את חלק מהדברים (כמו הורמונים) בשל סיבות רפואיות שונות, לשמוע שהיא לא מתבכיינת, ושבאמת מאמינים לה שהיא סובלת – זו נחמה.

כבר כתבתי על מה שאני עוברת מאז גיל 47. אני אוטוטו בת 51. המחזור החודשי עדיין פוקד אותי, הווסתות חמורות מתמיד, התופעות הנלוות קשות. מחכה לסוף, למרות שיודעת שגם מה שיהיה בגיל המעבר, אחרי תום הווסת, לא יהיה קל. בלשון המעטה.

אני סובלת משלל תסמינים, שכיום משתרעים על פני החודש כולו, ולא מצטמצמים לכמה ימים. ישנם ימים שחוש הריח שלי כל כך חד, שנדמה לי שאני מריחה טוב יותר מחתוליי. אני מצליחה להריח ריחות קלושים שנמצאים הרחק הרחק ממני. חבל שלא לוקחים אותי לאתר סמים. אני בטוחה שהייתי מצליחה טוב בכך, יותר מכל כלב מיומן.

וזה עינוי. עינוי נוראי. כי כל ריח כזה מוגדל בתוכי פי אלף, ומענה אותי עד כדי בחילה.

והבחילות. שעות של בחילות. כמו בהריון. ההורמונים פשוט משתוללים במוח!

והדימומים הרבים. והחולשה עקב כך. ובעיות השינה. והעייפות. והתשישות. וכאבי הראש. והלחץ על שלפוחית השתן ועל הקיבה, בגלל המיומות. והכאבים המוזרים בכל מיני מקומות בגוף. והכאבים החדים בשחלות. וכמובן, כאבי הגודש האיומים ברחם.

ומה שהצטרף בשנה האחרונה: גלי חום. לא כמו גלי החום של גיל המעבר, שתוקפים את כל הראש והגוף בחדות ובמהירות וחולפים תוך דקות, אלא גל חום נוראי רק בַּפָּנִים, שנמשך כחצי שעה. את מנפנפת מנפנפת, וכלום. את עומדת בחלון, מנסה לספוג את הקור מבחוץ, וכלום.

בכלל, נדמה לי שעקב תופעות פְּרֶה גיל המעבר עלתה טמפרטורת גופי בכמה מעלות טובות. חורף, ואני מתה מחום. אני ישנה רק עם שמיכת פיקה. פיקה!!! אני, שישנתי תמיד עם פוך אמיתי ופיג'מת פלנל. היום אני ישנה עירומה ומתכסה בפיקה. בלי חימום. בלי תנורים. וגם ככה חם לי לפעמים כאילו צלו אותי.

יכלו לטגן על עורי ביציה. זה חום עורי, החום הזה, לא חום פנימי. לי חם, אבל בה בעת רגליי הן היחידות שקרות בכל הגוף, ובשנתי אפי נסתם, מה שמלמד עד כך שלא הגוף בִּפְנִים חם, רק העור. עור לוהט.

וההזעות כמובן. במקרה שלי, בשיפולי הקרקפת, בואך הצוואר מאחור. לפעמים נדמה לי שאוכל לסחוט את שערותיי ולהפיק מהן חצי כוס נוזל.

בטח יש עוד תסמינים ששכחתי. והנה אני מייגעת את ציבור הקוראים בתסמיני פְּרֶה גיל המעבר שלי, שהגניקולוג הבכיר כינה אותם בצדק, מחלה. את לא חולה סופנית, זה לא ישפיע על בריאותך, אבל את מרגישה אשכרה חולה.

כתבתי את מה שכתבתי כאן, את כל הפרטים הקטנים על סבלותיי, כי אני חושבת שהמילה צריכה להיאמר: מחלה. ומי שסובלת קשה כמוני, זו לא בושה להודות בכך. לא בושה לצאת נגד הנטייה המודרנית להמעיט בכך, כי זה לא נעים ולא סקסי. לא סקס אַפִילִי להגיד שאת אישה הסובלת מתסמיני גיל המעבר או פרה גיל המעבר.

בעיתוני הנשים ובתוכניות הנשים מנסים להפוך את זה לבעיה שניתן בקלות להתגבר עליה בעזרת התרופות וההורמונים, למרות שלא תמיד זה כך. מנסים לשוות לכל העסק דימוי קליל ורומנטי: צאי להליכות, תתעמלי, תשאפי אוויר, תתגברי, תראי שתרגישי טוב.

בפרסומות לנשים בגיל המעבר מראים איזו אישה ליבנת שיער, ספורטיבית ומחויכת שפוסעת ברוגע בטבע הירוק השופע. בדיוק כמו בפרסומות לטמפונים ותחבושות הגיוניות: כאילו שבווסת כל כך נעים וקל ואת מרחפת על ענן.

אז זהו, שלא. אנחנו לא מרחפות על ענן. אלוהים, זה קשה. נשים שלא סובלות מכך מסתכלות עלייך כאילו נפלת מהירח. נשים שכן סובלות, ממעיטות מערך הסבל שלהן, מנסות לגמד תסמינים, אומרת לי, "אני פנתר", "אני מנסה לא לחשוב על זה", וכאלה. כאילו שאת חוטאת לעצמך וליקום ולבנות מינך בכך שאת זועקת את כאבך על קללת הנשיות.

אוי, ועכשיו ישמעו אותי אומרת "קללת הנשיות". כמה לא פי.סי מצדי. כמה לא ג'דעי מצדי. כמה לא אלגנטי. רוצים שאקפץ באחו ירקרק עם תחבושות ספיגה לגיל המעבר, נגד בריחת שתן, ואחייך מאוזן לאוזן .ואילו אני, מסרבת.

ולא, אין צורך לתת לי עצות, או לנחם אותי. אני כותבת את זה כי הגיע הזמן לומר את הדברים בגלוי, לספר מהם התסמינים, למרות שזה לא נאה או אסתטי. להפסיק להסתתר מאחורי רומנטיזציות שבנתה התקשורת, מנגנון ההשתקה של החברה שרוצה אותנו חזקות, או השקרים העצמיים.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • שולמית  ביום מרץ 25, 2011 בשעה 4:31 pm

    נראה שאת משתייכת לנשים שסובלות מאד קשה בגיל המעבר. גם חייהן של אלה שלא סובלות מתסמינים רבים כל כך כמו שאת סובלת משתבשים ורק מעטות זוכות לעבור את התקופה בקלות. אמנע מעצות ורק אאחל לך החלמה.

  • דניאלה  ביום מאי 11, 2011 בשעה 2:49 pm

    תודה, את איכשהו תמיד מצליחה להציג את המציאות בצורה שמעלה לי חיוך. תסמינים הורמונליים,בחילות, בריחת שתן הכל קטן עליך..

  • yaelisrael  ביום מאי 13, 2011 בשעה 1:16 pm

    תודה. :)))))

  • ארגמן  ביום מאי 6, 2012 בשעה 8:19 am

    כמו שביקשת, לא אייעץ ולא אנחם. רק אשבח את הכנות והתעוזה לדבר על הסבל האמיתי.
    כתבתי על כאבי המחזור באופן כללי בבלוג שלי ברשומה
    http://dragonsdays.wordpress.com/category/%d7%93%d7%9d-%d7%95%d7%93%d7%9e%d7%a2/
    ואכתוב בהמשך גם על גיל המעבר. מקווה שעד אז תזכי לגאולה !

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: