ושוב אני שואלת: אז למה עשיתם ילדים?

כל שבוע אני מחכה בדריכות לראות ב"ארץ נהדרת" את הילדה ממערכון "הבת-מצווש", זאת שמצליחה ללחוץ על רגשי האשם של הוריה ולגרום להם לעשות לה אירוע פסיכי מהבת מצווה, כי ביומיום הם מזניחים אותה. יותר מאשר לצחוק מזה, ומהמשחק הנפלא של שני כהן שמגלמת ילדה בת 11 וחצי בכזאת טבעיות, בא לי לבכות.

היתה לאחרונה בטלוויזיה סדרה דוקומנטרית בשם "קריירה", שהתחקתה אחרי נשי ונשות הקריירה של ימינו. כולם קרועים, מכורים. העבודה היא בראש מעייניהם. בין אם הם עובדים בעריכת דין, כפרסומאים, כאנשי היי טק, רופאים או אחיות, או בכל מקצוע אחר – הם וורקוהוליקים מבעיתים. ומדוע מבעיתים? כי את המחיר הכבד משלמים הילדים.

פרק אחרי פרק רואים הורים שרואים את הילדים שלהם שתי דקות ביום, אבות שרואים את ילדיהם רק בסופי שבוע, כי בבוקר הם יוצאים לפני הילדים וחוזרים רק בלילה, או אימהות שמסרקות בעצבנות את שיער הילדים או רוחצות אותם בעצבים, כי אחרי שעבדו עשר שעות ברציפות, הדבר האחרון שיש להן בראש זה לטפל בילדים. וזה לא איזה פלח קטן באוכלוסיה, זה הרוב, רוב ההורים עובדים היום במשרות מאוד תובעניות. ומי משלם את המחיר?

כתמיד אני שואלת: אז רבק, למה עשיתם ילדים? כדי "לראותם בלבד" שעה בשבוע? את הגברים זה איפיין מאז ומתמיד. לגבי נשים, מבחינתי, כל הכבוד לכל הנשים על הקריירות המצליחות שלהן, ואני אף רוצה לומר, בכבוד, עד חצי המלכות! אבל על חשבון מי?

כולם מפמפמים לנו שטויות על "זמן איכות", ושמה שחשוב זה הורה מוגשם מבחינה קרייריסטית, שבמעט השעות שלו עם הילד ייתן את כול כולו.

באמת? איזה "כל כולו" יכולים אב או אם לתת אחרי שהם באים מתים מעייפות מהעבודה, ולפעמים אפילו נאלצים לחזור אליה בלילה? (לא אשכח פרק של הסדרה הדוקומנטרית "קריירה", שמראה אם שעובדת עד 7 בערב, חוזרת הביתה, מאכילה, רוחצת, מסרקת, משכיבה, וב-10 בלילה חוזרת למשרד לישיבת לילה).

במערכון הזה ב"ארץ נהדרת", שני כהן בתור הילדה מזכירה להוריה מי שמר עליה/חימם אותה/הכין לה אוכל/ עשה איתה שיעורים/ אהב אותה – המיקרו! ואם לא המיקרו, בוודאי הפייסבוק. אין הורים, אין טיפול, אין סמכות הורית, אין הגנה.

בילדותי, אמי לא עבדה. היא היתה איתנו בבית. ולמרות שהיתה אישה חלשה פיזית ונפשית, ורוב הזמן שכבה באפיסת כוחות על הספה, היא עדיין היתה בבית. וזה מה שהיה כה חשוב. היא הגישה משהו חם לאכול (לא טעים, ובכל זאת ארוחה חמה, לא כולן בשלניות). ועצם העובדה שהיא היתה איתנו בבית הרגיעה אותי. למרות שלא היתה אם מאוד מעורבת בשל בעיותיה הפיזיות, היא בכל זאת היתה שם, ונוכחותה היתה כה חשובה. היום אני מבינה עד כמה.

אני חושבת על הילדים שבאים מבית הספר לבית ריק. מה עם תחושת הפחד? הדאגות? כשישנה סמכות הורית בבית הילד מרגיש מוגן ורגוע. הוא לא צריך לדאוג שמשהו יקרה. ההורה תמיד שם, והוא כבר יטפל בכל. כך חש הילד חופשי מכל אחריות, וכך הוא צריך לחיות בגיל הזה: מוגן על ידי הוריו.

להעניק סמכות ואחריות רגשית כזו לילד, ואפילו למתבגר צעיר, זה להגזים בגדול. זה לגרום לו להתבגר ולקחת אחריות על עצמו לפני זמנו, לפני שהוא מסוגל לזה.

אני חושבת שזה אחד הדברים הכי חשובים בילדות ובנעורים: תחושת ההגנה. אהבה זה חשוב מאוד, טיפול זה חשוב מאוד, אבל תחושת ההגנה היא דבר שאם אין אותו, זה יגרום בעיות חמורות, ולא רק בטווח הקצר (ואנחנו רואים מה קורה היום לילדים ולנוער בשל חוסר האחריות והמעורבות ההורי), אלא יגרום לפגיעה בנפש בטווח הרחוק; סוג של נכות נפשית לצמיתות. 

אותי זה מעציב עד בכי.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • משה יוסף  On פברואר 6, 2011 at 2:45 pm

    ואולי התובנה הפשוטה שצריכה להיות היא

    חברה – תפסיקו להיות אנוכיים ולהשקיע בעצמכם ותתחילו להשקיע בילדכם!!!

  • Gil  On פברואר 6, 2011 at 4:32 pm

    את יכולה לספק הפניה למידע שעל פיו קבעת ש"רוב ההורים עובדים היום במשרות מאוד תובעניות"?

    • yaelisrael  On פברואר 6, 2011 at 5:59 pm

      רןב העבודות היום הן תובעניות. אפילו פועל/ת עובד המון שעות. אפילו פקידה נדרשת לא אחת לשעות נוספות. והרצון להרוויח כמה שיותר כדי לקנות עוד ועוד בחברת הצריכה שלנו, גורם לרבים לעבוד כמה שיותר. שמצד אחד זה טוב, השאלה, מי נפגע מזה.

      • Gil  On פברואר 7, 2011 at 12:52 am

        לא ענית על שאלתי. אני אחזור עליה – את יכולה לספק הפניה למידע שעל פיו קבעת ש"רוב ההורים עובדים היום במשרות מאוד תובעניות"? אני לא מבקש לדעת את דעתך בנושא. אני רוצה לדעת על סמך מה את קובעת את מה שאת קובעת.

      • yaelisrael  On פברואר 7, 2011 at 9:19 am

        לגיל,
        אני בטוחה שאוכל למצוא סטטיסטיקות, אם אחפש. ושוב אני אומרת, אין מדובר בדעתי בנושא, אלא במציאות, בעמי אני חיה. יש לי עיניים.

        היום, רוב הנשים עובדות, ואין לי דבר נגד עבודת נשים וקריירות לנשים, אני רק אומרת, שבלא חלופה מתאימה (למשל אולי שיתוף הורי), הילדים מוזנחים. בסופו של דבר, המפכה הפמיניסטית הציבה את הבעיה הזו וטרם נמצא לה פתרון. בעבר חיינו בחברה חמולתית, והיה את השבט שישמור ויגן ויחנך את הילד, היום הילד נמצא רוב הרוב לעצמו, עם עצמו. לא אני המצאתי שזה לא בריא ולא ראוי, ואנחנו רואים כבר עכשיו את התוצאות.

  • אייל  On פברואר 6, 2011 at 5:05 pm

    לעבוד מהבוקר עד הלילה זה אנוכיות?
    צריך להביא אוכל לילדים!

    • yaelisrael  On פברואר 6, 2011 at 6:00 pm

      ומה יוצא לילדים מהכסף, אם מזניחים אותם?

  • אמא  On פברואר 6, 2011 at 5:15 pm

    את צודקת. מאז שנולדו הילדים אני בבית. כן, אני אקדמאית (++) ולא פשוט לחיות ממשכורת אחת, אבל ידעתי שאני לא טובה בג'אגלינג ושאם אני רוצה להיות אימא, יש לזה מחיר. אז אני לומדת במקביל ויש לי תוכניות לשוב לשוק העבודה במינון נמוך כשהם יגדלו. אני מקבלת תגובות מאוד תוקפניות על הבחירה ורבים וטובים מפחידים אותי ש"אצטער על זה כשהילדים יגדלו". אולי. בכל אופן, אני מעדיפה להצטער על זה מאשר להצטער על זה שהייתי בעבודה ובעצם לא גידלתי אותם. המודל של 2 קריירות הוא חד משמעית על חשבון הילדים. אני לא קוראת לכל הנשים לשבת בבית, אני רק אומרת להוריםף אחד מכם צריך לוותר הרבה, או ששניכם תותרו קצת. אי אפשר לגדל ילדים בשלט רחוק.

  • דפנה לוי  On פברואר 6, 2011 at 5:49 pm

    מאוד אהבתי את העובדה שלאמא שלי יש עיסוקים ועבודה משלה. זה לימד אותי לבנות גם לעצמי עולם כזה.

    • yaelisrael  On פברואר 6, 2011 at 6:07 pm

      גם אני הייתי שמחה לו לאימי היו עיסוקים משלה, ומצדי, הייתי בכלל שמחה שאבי יהיה בבית במקומה, כי אהב אותי. ולא אכפת לי מי יהיה בבית עם הילדים, האב או האם, או בהחלפות, אבל אני מאמינה שילדים זקןקיפ למסגרת הזאת, לביטחון ולגבולות שישנם רק אם ההורים נוכחים במקום, ולא מדברים איתך בטלפון מהעבודה.

  • קרן  On פברואר 6, 2011 at 5:49 pm

    את מניחה כאן שהבחירה לעשות או לא לעשות ילדים נתונה לחלוטין להחלטת ההורים, וכי ההורים אחראים בלעדית לשלמותם הנפשית והפיזית של ילדיהם
    בפועל החברה הישראלית דוחפת נשים להפוך לאמהות, אפילו לאמהות חד הוריות כי אחרת הן לא נשים ראויות. המדינה והחברה לא תומכות בהורים אבל תובעות מהם לעשות הכל ועוד קצת למען ילדיהם
    יש הורים בארץ הזאת שעובדים במשרות מלאות רק כדי לפרנס את הילדים שלהם, כי עלות המחיה בארץ גבוהה מאוד, והשכר יחסית נמוך
    אז לפני ששואלים למה לעשות ילדים? אולי כדאי לשאול, למה אין קהילה תומכת, למה אין שכר הגון והולם לעובדים וכד'

    • yaelisrael  On פברואר 6, 2011 at 6:05 pm

      ואל תשכחי גם את הרצון להרוויח כדי להצטרף לחברת השפע. לו אנשים ויתרו קצת על אובר-שפע, יכלו להשקיע יותר בילדים ופחות בעבודה. ראיתי היום בטלויזיה את ידידי, הצלם מיכה שמחון. הוא ואשתו בעיקר מלמדים, מרוויחים יחד, ומגדלים את הילדים יחד. הכול שווה בשווה. והילדים במקום הראשון. אני יודעת שזה אוטופי שכל ההורים יחלקו כך בשווה שווה, ולא ירדפו אחר כסף, ויחיו בצניעות, אבל הלוואי שאנשים היו שמים את הילדים במקום הראשון. כשרודפים אחר כסף והצלחה, הילדים נדחקים לךמקום אחרון.

      • yaelisrael  On פברואר 7, 2011 at 12:08 am

        וההשגיות, ההשגיות….

  • benziv  On פברואר 7, 2011 at 7:05 am

    אנשים עושים ילדים, גם כי ההורמונים צועקים שזה מה שהם רוצים, גם הגנטיקה, וגם כל הכוחות הלא מודעים.

    וחוץ מזה הם עושים ילדים בגלל אהבתם ילדים, רצונם להקים בית, להתגלגל לאינסוף בתוכם, איתם, ועם מי שהם יולידו ולא למות לעולם.

    לדעתי, רוב החשק מגיע ממחוזות שלא נשלטים.

    • yaelisrael  On פברואר 7, 2011 at 9:10 am

      כן, זה ברור וגלוי וידוע, כמובן. אבל כשיש כבר ילדים, אז לא למה הרוב לא עוצרים לשאול "למה עשינו אןתם?", אם אנחנו מזניחים אותם, וגם למטרות "טובות" כמו להרוויח עוד כסף ולשפר את איכות החיים? הלוא פרנסה צריכה להיות אמצעי, לא מטרה. ומה שקורה היום הוא שהכול מוקרב למען מזבח ההשגיות.

  • לינוי  On פברואר 7, 2011 at 7:39 am

    יעל, מצב בו שני ההורים עובדים 12 שעות ביום הוא די קיצוני וסביר להניח שבעייתי עבור ילדים. אבל דווקא העובדה ששני הוריי עבדו כל אחד שעות ארוכות לא נתפסה בעיני אף פעם כטראומה, אלא דווקא חינכה אותי ואת אחי לעצמאות וחישלה אותנו לא מעט. אולי אלה לאו דווקא ההורים ספציפית שצריכים להיות בקרבת הילד, אלא מבוגרים אחראיים וקשובים. סביבנו היו סבים וסבתות, שכנות עם ילדים בגילנו, אפילו המחנכות גרו בסמיכות ויכלנו לקפוץ אליהן אחה"צ לשאול על שיעורי הבית, למדנו לנסוע באוטובוסים בגיל צעיר כך שיכלנו לקפוץ לבקר את ההורים במקום עבודתם ומעולם לא קרה שנקלענו למצוקה ולא היה איש באיזור שסמכנו עליו. לכן, נדמה לי שכדאי להתמקד בסביבה תומכת לילדים לא פחות מאשר בתפקידם של ההורים בתוכה.

  • yaelisrael  On פברואר 7, 2011 at 9:15 am

    ברור שנתתי כאן מצבי קיצון. אבל בעיני, הורה שמגיע בחמש-שש בערב הביתה, גם זה מאוחר, והילד זרןק שעות בתחושה שהוא הדבר הכי פחות חשוב ביקום. ומה שאת מתארת מזכיר יותר את החיים פעם, כשהחיים היו קצת יותר "חמולתיים". היום המצב שאת מתארת, לא קיים כמעט. ומעניין, אני דווקא זוכרת מזמני דברים אחרים. רוב האימהות לא עבדו אז, בשנות השישים, אבל היתה לי חברה שאימא האלמנה עבדה, ואני זוכרת את הבדידות והמרמור של הילדה.

    בכל אופן, האם מצב הילדים והנוער היום לא מעיד משהו על חוסר נוכחות נפשי ופיזי של הורים? על מחסור בנןכחות הורית משמעותית? האם מה שקורה הוא רק תוצר של הטלויזיה, האינטרנט, האלימות המתגברת? אני סבורה ובטוחה שיש לעך קשר גדול לנגיסות ההולכות וגדלות בנוכחות הורית ובגבולות הוריות שרווחים כיןם.

    • yaelisrael  On פברואר 7, 2011 at 9:25 am

      ועוד ללינוי,

      וחוסר הנוכחות ההורית, בזמן שההורה בעבודה וגם כשהוא בבית אחרי עבודה קשה, הוא זה שגורם לכל זה.

      תני דעתך לדבר נוסף: בעבר, אם ניקח לדוגמה את הנשים, תפקידן היה להיות אימהות, זה היה מקצוען, זו היתה הקריירה, והן עשו אותו, יותר או פחות טוב. היום נשים משקיעות את עצמן בקריירה ובהשגיות. וזה בא על חשבון הילדים, תגידי מה שתגידי, זו המציאות.

      ושוב, איני יוצאת כאן נגד המבפכה הפמיניסטית, אלא אומרת שחייב לבוא משהו חדש, למשל, שיתוף הורי חדש, אבל משהו שיחזיר איזו מסגרת הורית לבית וילדים.

      או, וזה כמובן אפשרי: את/ה רוצים קריירה השגית? אז למה על חשבון מישהו אחר? אדרבא, אלו והצליחו, והימנעו מלהביא ילדים. אינך סבורה שלו בחברה שלנו היום נשים לא היו נכפו להביא ילדים, חלק היו מוותרות, כי באמת הקריירה שלהן זה הדבר הכי חשוב להן?

      • yaelisrael  On פברואר 7, 2011 at 9:30 am

        ולינוי,
        זה בעצם הסב טקסט של הרשימה הזו. את/אתה רוצים קריירה? אז אולי לא תאמללו מישהו על חשבונה? אולי הכי פשוט לוותר על ילדים, אם הכי חשובה לכם הקריירה? ילד זה לא איזה בונוס קטן לחיים. איזה קישוט. איזו תוספת חמודה. זה לייף טיים אגרימנט. זה פול טיים ג'וב.

  • Radiofoniac  On פברואר 7, 2011 at 10:00 am

    בתור 'ילד מפתח' לשעבר (גירסת שנות ה70 להורים קרייריסטים) מסכים מאד.

  • מיכל  On פברואר 7, 2011 at 8:44 pm

    סליחה על השאלה הבוטה:

    יש לך ילדים?

    כי השיפוטיות הזו שלך בנוגע לאיך הורים צריכים לגדל ילדים, תמוהה מאוד בעיניי. את מדברת על מצבים קיצוניים ובאמת, לראות את שני כהן והבת-מצווש שלה, גורם לך לבכות? גיב מי א ברייק כמו שאומרים… זו פארודיה וזה מצחיק וזה הומור נשכני.

    הורים יכולים לעבוד קשה ולחנך ילדים מצוין. צריך להיות בני אדם בשביל זה ולא שום דבר אחר.

  • yaelisrael  On פברואר 8, 2011 at 11:05 am

    אגיד לך את האמת, מה באמת גורם לי לבכות???? מה שאני רואה סביבי, שכנים, חברים, קרובים, בני משפחה, חברים של חברים. ואיך הם מזניחים את ילדיהם, לא מתוך כוונה רעה, אלא מתוך מירוץ הכסף וההשגיות והקריירה שכבש את כולנו. הדוגמה מארץ נהדרת היא כדי לתת איזה מאחז לרשימה, במקום לכתוב ראיתי מה בת דודתי עושה עם ילדיה, ראיתי מה השכנה עושה, ראיתי מה אחחינתי או חברתי עושות עםן ילדיה וכו'. ההקצנה של המערכון מסתירה הרבה אמת. אבל מה שבאמת מעציב, החוא מה שאני רואה סביבי, בחיים או, למשל, מה שמראים בסדרות של הסדרה הדוקומנטרית קריירה, או בכל סרט או כתבה או סדרה דוקומנטרית אחרת.

    האם יש הורים שיכולים לשלב קריירה וגידול ילדים באופן מספק לילדים? כן, אבל הם מעטים. צריך להיות סופרמן בשביל זה. אבי למשל היה כזה, החזיק את כל המשפחה על הידיים. גם היה לו עסק, גם גידל אותנו, גם הכין אוכל, גם סיפק את החום ואהבה שצריך. אבל נוכחותה של אמי כמסגרת והגמה בבית, גם עזרה בסופו של דבר.

    אבל צריך תעצומות נפש והרבה כוח נפשי ופיזי כדי לזגזג בין השניים. רוב האנשיפ כורעים תחת הנטל, והילדים משלמים את החשבון.

    לגבי שאלתך: מי המפורסמות הוא שאין לי ילדים מבחירה, מהסיבה הזו ומעוד הרבה סיבות נוספות, עליהן כתבתי גם כאן הרבה מאמרין, וגם במאמר שלי "לא מהמרת על חיים של ילד, מי אמר יהיה בסדר?" שפןרסם באנתולוגיה "פשוט זה לא", בעריכת בןעז גאון ואפרת מיכאלי, עם עובד, 2009. כמו כן, התראיינתי על כך בטלויזיה בהקרים שונים, וגם בהקשר לספרי האחרון.

    הטענה הבסיסית שלי בנוגע להורות היא, שאם למשל אתה רוצה קריירה תובענית וזה מה שמעניין אותך, והילדים מהם בבחנת אקססוריסז בשבילך, עדיף שלא תעשה אותם. הרחבה בדעותי על נושא ילדים, ניתן למצוא דרך גוגל, או במאמר הנ"ל.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: