אז להיות סופר או לא להיות סופר?

להיות סופר זה לא עיסוק שבוחרים בו, הוא בוחר אותך. אלו לא דברים חדשים כמובן, אבל כנראה שחשוב להגיד אותם מדי פעם.

מי ששואל את עצמו האם כדאי לו או לא כדאי לו לכתוב רומן, כנראה שהוא לא צריך לכתוב רומן. כי כתיבה היא בכלל לא שאלה של בחירה או החלטה מודעת, בנוסח" אני צריך להיות סופר", "החלטתי שמתאים לי לכתוב".

כתיבה של ממש זה דבר שנובע מבפנים והכרחי לעשות אותו. פשוט חובה לעשות אותו מפני שאין לך דרך אחרת. אם זה לא כך, אז כנראה שהספר ייצא מהזן שאני קוראת לו "ספרי הבכוח". ואין ספרים אומללים יותר מאלה, מיותרים יותר מאלה. הצרה היא שהם ממלאים יותר ויותר את מדפי חנויות הספרים.

מי שחושב שהוא יכתוב רומן ויהיה סלב, כנראה חי בסרט רע מאוד. מאז פלישת המחשב אומנם רבים החלו לדמיין שהם יפלסו את דרכם לכוכבות באמצעות הקשה על המקלדת, וכך עוד ספר "בכוח" מייגע נולד לעולם. חבל. חבל על האנרגיה.

כל ספר שנכתב מתוך רצון לעשות את הבוחטה, לזכות בתואר "סופר", להתפרסם, להרגיש מיוחד, להצטיין בעיני החברים והמשפחה או "להראות" לילדים ששנאו אותך בכיתה, הוא ספר מיותר בעיני – וזה לא משנה בכלל אם קונים אותו והוא מצליח בחנויות.

וכל ספר שנכתב בכוח על נושא "חשוב", מתוך מחשבה שהוא יצליח בקרב הקוראים בגלל הנושא "החשוב" שלו – גם הוא מספרי "הבכוח" המיותרים, ולא ספרות בעלת ערך.

בעיני, לספרות יש ערך רק כשהיא נובעת מנבכי נפשו של המחבר כי אין לו דרך אחרת אלא לכתוב. זוהי דרכו בעולם. זוהי שפתו. כל מי שמכריח את עצמו לכתוב כדי להגיע לדברים האלה שמניתי לעיל – פרסום, כסף והכרה כ"סופר" – מרמה את עצמו ואת הזולת. לכל הסיבות האלה אין שום קשר לספרות.

כל מי שמציב לעצמו רף הצטיינות שאליו עליו להגיע – נניח להספיק חמישה ספרים בעשר שנים – אין לו דבר וחצי דבר עם ספרות. כי ספרות משמעותית לא נכתבת בקבלנות, אלא מתוך חוסר ברירה, מתוך להט פנימי, מתוך רעב פנימי, מתוך כאב וצורך – ואלו לא מליצות. מי שמרגיש את הדברים הללו, יבין גם יבין.

להיות סופר זה לא להשתתף במרוץ למיליון – מי יגיע ראשון לקבר עם יותר ספרים ופרסומים באמתחתו.

ועוד משהו – כתיבה היא עסק בודד וגלמוד ואין צורך לשתף בו את הזולת, לא עורכים ולא בני עורכים. מי שמשתמש בעורכים בתור תותב לחוסר היכולת שלו להתמודד עם ספרו לבד, עושה עוול ענקי לספרו ולהתפתחותו ככותב.

אל קו הגמר צריך להגיע לבד. רק אחר כך לתת לקריאה לעורך. לא להשתמש בעורך כמו באומנת שתוציא אותך מהבוץ כשאתה כותב.

כמי שעוסקת בתחום הזה הרבה שנים, אני יכולה לספר על כמה מקרים "דיזסטריים" כאלה שראיתי, למשל של ספר שאומנם די הצליח, אבל לא רק שהוא בעיני מבכירי ספרי "הבכוח", אלא שהכותבת הודתה בעצמה שהיה לה רק שליש ספר כשהתחברה לעורכת שעבדה איתה צמוד על הספר עד לסיומו. ורואים את זה. אוי, כמה שרואים ומרגישים את זה.

ועוד דבר: לכתוב זה גם להבשיל לאט, לפרסם לאט, להיבנות לאט. למה לרוץ מיד עם רומן? למה לא לפרסם פה סיפור, שם סיפור? מה בוער? אז נכון שחלק מזה הוא גם באשמת המפה הספרותית של ימינו, שהולכת ומידלדלת. מוספי הספרות לא מפרסמים סיפורים כמו פעם, כתבי העת הולכים ומידלדלים, וההוצאות רצות לפרסם כל "רומן-בכוח" כדי אולי לעשות עליו כמה לירות.

אבל זה לא אומר שצריך להיצמד לקו ההרסני והדוררסני הזה שמכתיב היום עולם הספרות. אפשר עדיין לנסות להתפתח ככותב באיטיות, לצמוח לאט, לא להסתער על "רומן המאה" כבר על ההתחלה.

 ועוד משהו קטן, שהוא אולי הכי גדול: ספרות בעלת ערך לא נכתבת כדי לשאת חן בעיני עורכים או קוראים. מי שמשלב בכתיבתו את הפזילות הללו, סופו שייצא לו עוד ספר "בכוח" מייגע עד מאוד. חבל. חבל על האנרגיה.

בקצרה: ספרות בעלת ערך נכתבת בראש וראשונה למען הכותב. הכותב חייב לכתוב אותה, פשוט חייב, ושום דמיונות רומנטיים על תהילה לא עוברים לו בראש כשהוא עמל על יצירתו. ואלו לא הרהורים רומנטיים מיושנים, כך בדיוק זה צריך להיות. כך בדיוק צריך לכתוב. רק כך.

ובקיצור, ל"להיות סופר" אין שום משמעות מעבר לכך שמי שבאמת צריך לכתוב, כותב. המוני אנשים נקראים "סופרים", ובעיני אין שום משמעות לכך, בעיני הם אינם סופרים, לא היו ולא יהיו.

ואילו הסופרים שכותבים כי אין להם דרך אחרת בעולם מלבד כתיבה הולכים ומתמעטים. אלו אגב, יכתבו גם אם לא יפרסמו להם בדל שורה.

 וכל זה לא קשור להצלחה, להכרה, לתהילה, לפרסום, לכסף, לכוח – זה קשור לאמת פנימית. כל מי שנוהג אחרת בכתיבתו, משקר לעצמו ולקוראיו.

 ועוד משהו – אם מישהו חושב שכדאי לו להשקיע כמה שנים טובות בכתיבת רומן כדי לקצור אהבה, הכרה, הערצה והתפעלות, כסף או פרסום, לא רק שהוא חי בסרט רע במיוחד, הוא כנראה גם מאוד נאיבי. את אלפי השעות, שחלקן מייסרות, של כתיבת רומן, מוטב לו כבר להשקיע בצפייה ב"מרוץ למיליון."

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • חוה ניסימוב  On נובמבר 29, 2010 at 12:46 am

    כל מילה בסלע

  • דפנה לוי  On נובמבר 29, 2010 at 7:01 am

    כתבתי פעם ביקורת די קשה על ספר שהיה בעיני רדוד, יומרני ומתחזה וקיבלתי טלפון מההוצאה (המכובדת). העורכת אמרה לי: את טועה. זו לא ספרות, זה מוצר. ספר רע, אבל מוצר מצוין, שמכר עבורנו עשרות אלפי עותקים.

  • אהרון חבר  On נובמבר 30, 2010 at 12:50 am

    שלום יעל
    יפה כתבת!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: