ויקום לנו מנחם (מילה אחרונה לגברים שבין הקוראים)

שלושה שבועות, אולי כבר חודש, שהבלוגיות גועשות. אחת התחילה, והאחרות נזכרות. טיפין טיפין. כל אחת מוסיפה את הכאב וההשפלה הפרטית שלה. ומה שאני הכי מרגישה מתוך כל זה, הוא צורך עז של הנשים שהגברים ישמעו ויקבלו את מה שהן אומרות, ולא ינסו להתגונן, אלא פשוט יגידו להן: "אתן צודקות בכאב שלכן, סליחה, בשם כולנו." אבל בסופו של דבר חלק מהגברים מרגישים מותקפים ומתחילים להתגונן, ממשיכים להתנצח, לא להבין ולא לקבל, ולא מבינים שזו קריאת פיוס, לא קריאת מלחמה.

 

בשעה שכל מה שהנשים רוצות הוא זה: קבלה. וקבלה היא אישור, שהוא מעין הכלה של כאב, שהיא מעין התחלה של ריפוי. הכלה של הכאב, כמו בשיר היפה הזה של יהונדב פרלמן:

בְּשָׁעָה תֵּשַׁע בַּבֹּקֶר
מִתַּחֲנַת הָאוֹטוֹבּוּס
בְּמוֹרַד כְּבִישׁ הָאַסְפַלְט
הֶחָשׂוּף הַמַּבְהִיק
טוֹפְפוֹת עַל עֲקֵבִים דַּקִּים
אֲרוּזוֹת בְּגוּף דַּק
וּמַלְבּוּשִׁים הֲדוּקִים
זַבָּנִיּוֹת הַגְּרַאנְד קֶנְיוֹן
שֶׁאֵין לָהֶן מְנַחֵם 

(יהונדב פרלמן)

שיר שמביע צער גדול, צער אלוהי כזה, מגונן. כאילו בכך שמישהו, אולי הגבר המביט, מודה בכך שאין לנשים האלה מנחם, יקום המנחם וינחם אותן. כאילו בכך שהוא מודה בקשיים שלהן כנשים, הוא מתחיל לרחם ולנחם. ה"להודות" בכאב שלהן היא הנחמה, היא ההכלה. כי קבלה של עצב וכאב של מישהו, הודאה בעצב שלו, היא ההכלה האמיתית, והיא הפתח לשינוי. בייחוד אם זה נעשה מצד מי שמייצג את המקרבן – הגברים האחרים, גם אלה שלא קירבנו בכלל.

ועוד משהו אני רוצה לומר לסיכום סדרת רשימותיי על הטרדות מיניות. חלק מהגברים הרגישו מותקפים ותקפו בחזרה, כאילו האשמתי את כל הגברים, את  עולם הגברים, ולא כך הוא.

הכרתי ואני מכירה גברים נהדרים, רגישים ומלאי אהבה. למי שהייתה לה כמוני, אב רחמן ורך ואוהב, שמכיל הכול, שאהבתו עוטפת, לא יכולה לשנוא גברים. כי אבי היה אהבת חיי. הוא היה אחד הגברים הנהדרים שפגשתי מעודי. לכן, הדברים לא נאמרו בשנאה ולא בהתרסה, אלא בכאב. לכן זו אינה הכללה על כולם, בכלל לא. אבל תזכרו שהגברים שפוגעים בנשים, גורמים לנו הנשים, לחשוש מכלל הגברים.

גברים יקרים, זה דבר שחשוב שתדעו: עליכם להבין שברגע שישנם גברים אלימים ומטרידים בחברה, זה משליך על כולכם, על כל הגברים. לדוגמה, אם הטרידה אותי חבורת בחורים כמה פעמים ברחוב, טבעי שאנסה להימנע מזה מעתה והלאה, גם אם בעתיד חלק בכלל לא יטרידו ולא יחלמו להטריד אותי. אבל אני כבר פוחדת, כבר נשמרת, כבר נזהרת.

לכן, זה צריך להיות באינטרס של גברים לא אלימים, לא מטרידים, להצטרף לקול המחאה הנשיי – הרי זה כבר לא קול; זה בכי, זו קינה – ולהבין שיש משהו במה שאנחנו אומרות, יש מטרידים, זה לא כולם, אבל הגברים המטרידים והאלימים מטילים צל גדול על הגברים הטובים והחיוביים.

לפעמים נדמה לנו שהמהפכה הפמיניסטית כבר עשתה המון, שאנחנו הנשים כבר אמרנו הכול. אבל כתמיד מסתבר שמה שאמרנו הוא רק קצה הקרחון, ויש להמשיך לספר עדויות של ניצולות הטרדות ותקיפות ואלימות. אם לא נספר, מי יספר? אם לא נספר, איך נתרפא? לכן זה לא בא מצידנו כדי לעודד אנטגוניזם נגד גברים. להפך, כדי לפתור את הבעיה הזו. כדי למצוא בכם הגברים שותפים למאבק שלנו באלימות נגד נשים.

אנחנו מדברות ובוכות ומתלוננות, כי אנחנו רוצות את האמפטיה שלכם, גברים. זה הכול בעצם…

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • בחורה  On פברואר 23, 2010 at 12:34 pm

    המשפט האחרון שכתבת פשוט יורה לכל מה שנכתב עכשיו ברגל. משפט מגוחך, מתקטן, חלוש. מדברות ובוכות ומתלוננות רק מפני שרוצות את האמפטיה של הגברים. לא זה מה שגרם לשתיקה של המתלוננות עד כה, רק כי רצו את האמפטיה, זה הכל?
    וחוץ מזה, מצעד העדויות הזה מתחיל להזכיר את תכניות ה"תחקיר" הצהבהבות בטלוויזיה. בואו נציג לכם את עוולו העולם, ובדרך תתפננו מאיזה מציצנות טובה. חליק – אם רוצים להעביר מסר חריף אז לא חייבים להציג את כל הפרטים הכי מציצניים ועסיסיים בנוסח צ'יזבטים לשעת לילה מאוחרת.
    בקיצור – מגוחך.

  • רוית  On פברואר 23, 2010 at 12:35 pm

    האלימות של הגברים לא מתבטאת רק בהערות סקסיסטיות מהצד השני של הרחוב, או באונס ברוטאלי. יש גברים נחמדים מאוד שהאלימות מתבטאת אצלהם בשליטה שלהם במקומם העבודה, או שהם לא מאפשרים לנשים להתקדם אלא אם זה ילך לפי ההבנה שלהם. הבעיה מתבטאת באין ספור תחומים אחרים שאינם שייכים לתחום ההטרדה המינית נטו כפי שהתייחסת לזה פה בפוסט. אלה דברים נכונים מה שכתבת, אבל הם רק חלק קטן מהשינוי המתבקש לשיוויון בין המינים ולמצב שבו נשים לא יאלצו להגן על עצמן מפני אלה שתוקפים אותן מילולית, נפשית, שתפשו את עמדות הניהול בכל מקום ועל פי הפוסט שלך כל מה שנשאר לנו הנשים לעשות זה רק לרצות את האמפטיה שלהם.

    זה רק חלק מהאמת , לא כל האמת.

  • נועם  On פברואר 23, 2010 at 12:42 pm

    את מציגה עמדה משונה מאוד.
    קבלה, הכלה, אמפטיה – זה הכול?
    ומה עם שוויון תעסוקתי, גם בגראנד קניון וגם באקדמיה ובכל מקום?
    הנשים סובלות בעיקר משום שהן מוחלשות בחברה שמעניקה עדיפות לגברים.
    על זה צריך להיאבק, לא?
    אמפטיה זה טוב אבל לא מספיק.

  • עידו לם  On פברואר 23, 2010 at 12:55 pm

    אבל אני כן מחוייב לעולם יותר בטוח ושיוויוני לנשים אז נא לא להתבלבל.

  • מלכית  On פברואר 23, 2010 at 12:57 pm

    פשוט מאסטרפיס

    http://www.notes.co.il/ben-hateva/64396.asp

  • יעל ישראל  On פברואר 23, 2010 at 1:08 pm

    אני מאמינה שאמפתיה אמיתית של גברים לנשים, יכולה להביא שינוי.

    את יודעת, אחותי היתה אישה מוכה. אחד הדברים שהיא רצתה, חוץ מזה שבעלה יפסיק להתעלל בה, היתה הודאה בכך שפגע בה. גם אחרי שנפרדו, וגם במשפטים. והוא אף פעם לא הסכים להודות שעשה לה משהו רע. ועד היום ברור לי שזה לא ביקש סליחה, לא הודה במה שעשה לה, הכאיבה לה אןלי יותר מאלימות הפיזית.

  • ערן פיינברג  On פברואר 23, 2010 at 1:10 pm

    אני מתייחס רק למה שכתבת בסוף: "אנחנו מדברות ובוכות ומתלוננות, כי אנחנו רוצות את האמפטיה שלכם, גברים. זה הכול בעצם…"

    אספר לך משהו על גברים: גברים לא מתים על בכיינות. הם מעדיפים לראות אדם מתמודד מול קושי. את זה הם מעריכים יותר. הם לא מתים על מישהי שכאשר אידיוט חולף לידה ברחוב ומציע לה ללכת איתו לאיזו חושה היא רצה לאינטרנט, לטלוויזיה, למשטרה ולחב"ה ואחיותיה. לעומת זאת, אם היא תזרוק לו "לך תדחוף לעצמך מקל לתחת" או "תכניס את מה שיש לך לחור באדמה והלוואי שאיזה עקרב יתפוס אותך בדיוק שם" ותסתלק משם, הם יעריכו את זה יותר.

    לפי התפיסה של כל החבורה שכותבת כאן נגד הצעת החוק החדשה, דינה של האם מנתיבות ששכבה עם בניה הוא בהכרח שונה וקל יותר מדין אב שבעל בכפייה את בנותיו. אין לי מושג למה הטראומה שעוברת על בן שקיים מגע מיני עם אימו קלה בהרבה מזו של בת שחוותה חווייה דומה עם אביה, אבל זה מה שמשתמש מכאן.

    וזה מקור אי-יכולתם של גברים רבים להזדהות עם הזעקה הזו: הם מכירים בכך שנגרם נזק עצום ושיש חובה לבער את התופעות האלה, לחנך נגדם ולהעניש את העבריינים באופן מרתיע מאוד, אבל הם אינם מסוגלים להבין מדוע אמור לחול דין אחד לבת ודין אחר לבן. עמיתה שלך לרשימות כבר כתבה – במלים כאלה או אחרות – שצריך להיות דין אחד למין החודר ודין אחר למין הנחדר. זו גישה אנטי-שוויונית במהותה. אין בה שום דבר לבד משנאה בלתי-כבושה לזכרות האנושית.

    אני יכול להמשיך ולכתוב כאן מה שאני חושב, אבל יש לי הרגשה שדברי יימחקו מייד לאחר שתשימי לב לקיומם. זה מה שקרה לכותבים אחרים שתמכו בהצעת החוק החדשה אצל בלוגריות אחרות. כי חשוב שיהיה דיון פתוח, אבל אסור שיישמעו בו עמדות שמעצבנות את בעלת הבלוג.

  • יעל ישראל  On פברואר 23, 2010 at 1:10 pm

    לרווית,
    אני התכוונתי כאן וברשימות הקודמות רק לסוגיית האלימות המילולית והפיזית, לא לעוולות נוספות נגד נשים. זו זה היה הנושא.

  • יעל ישראל  On פברואר 23, 2010 at 1:12 pm

    אנא קרא מה שכתבתי לרווית, הרשימה הזו והאחרות הן אך ורק על אלימות נגד נשים. לא על סוגיות אחרות.

  • יעל ישראל  On פברואר 23, 2010 at 1:20 pm

    לערן,
    הרשימות האלה שלי אינן קשורןת להצעת החוק החדשה, אלא למקרה י. לאור. זה בא בעקבות חשיפת המקרה שלו. אין לי מושג על הצעת החוק החדשה, עדיין לא התעדכנתי. אלך ואקרא מהי, ואוכל לחוות את דעתי.

    עקרונית, אני חושבת שבנים שעברו התעללות על ידי אימהות ונשים גם הם קורבנות בדיוק כמו בנות שעברו התעללות על ידי גברים ואבות. ובאחד מסדרת הפןסטים האחרונה שלי בנושא, גם כבתיח על כך, על הגברים והבנים שהם קורבנות, ולא משנה של מי, של גברים ושל נשים.

    לגבי תגובת הגברים לנשים, בגלל זה אנחנו כותבות את הרשימות הללו, כדי להאיר את עיניכם לעמדה שלנו בנושא, לרגשות שלנו. כשאתה כותב שהבכי שלי לא מעניין אותך, גם זה פוגע. אני מבקשת ממך ומיתר הגברים שיקבלו את העובדה שנשים עדיין נפגעות מאוד מידי גברים, ושתצתרפו למאבק שלנו.

    נכון, גברים ונשים שונים בתפיסתם, בפסיכיקה שלהם, אבל אם לא ננסה לראות זה את עמדתו של זו, מה יהיה? וזה בדיוק מה שאנחנו עושות, מנסות להבהיר לכם את רגשותינו בנידון הטרדה ואלימות כלפי נשים.

  • דתי  On פברואר 23, 2010 at 1:22 pm

    מהפוסט שלך עולה שהבעיה קיימת והיא קשה לכל אישה ואישה.
    ברצוני להעיר את תשומת ליבך להתמודדות הדתית-הלכתית עם הסוגיה אבל לפני זה אני אקדים.

    שום דבר ממה שאני אכתוב להלן לא בא להפחית מאומה מאחריות פלילית אזרחית רו מוסרית של אדם שהטריד ו/או פגע מינית באישה . השאלה מה חכם לעשות.

    היהדות מכירה בחולשותיו של אדם, לכן היא מצפה ממנו לשים גדר במקומות בהם הוא יכול להכנע לחולשותיו. בגלל זה לא תמצאי אותי במסיבה תל אביבית רוויית אלכוהול ששם יפייפיות בלבוש מינימאלי יפזזו לפני בארוטיות.

    אותו דבר הוא דורש מנשים להיות צנועות. אל תתבלבלי, אני לא מדבר על החיקוק הנכון. אם זה היה הדיון, אז ברור שלאישה מותר ללבוש מה שהיא רוצה ולפזז איך שהיא רוצה. משטרים שלקחו סמכות לעצמם לומר לאנשים מה ללבוש ואיך להתנהג, סופם שעשו דברים נוראיים.

    אבל אני שואל מה נכון לחברה מתוקנת. איך לחנך ילדות להתלבש.

    הכאב שלה מהפוסט שלך רק חיזק את דעתי שצניעות היא צו השעה.

  • דבורה לדרמן דניאלי  On פברואר 23, 2010 at 2:03 pm

    יעל,
    ממש לא רוצה את האמפטיה. זה ממש לא מה שאני כאישה רוצה. אני דורשת מגבר התייחסות מכבדת,אשר מכירה באי צדק, מכירה בדיכוי והשתקה, ומתחייבת לתקן אותם.
    וערן ,נכון, כפי שהסברתי בפוסט- לגישתי, לא ניתן להתייחס באופן שווה לחוויות הנוגעות לגוף, כי הגוף הוא שונה.
    וזה ממש לא קשור לשנאת גברים. אבל אם נוח לך לתרץ זאת כך, שיהיה לך לבריאות.

  • יוסי דר  On פברואר 23, 2010 at 2:16 pm

    השורה התחתונה בפוסט הזה תורמת, בדרכה, להנצחת המצב שאת מתקוממת כנגדו.

    בעיטה הגונה בביצים שלנו – עדיפה.

  • קורינה  On פברואר 23, 2010 at 2:16 pm

    אתה כותב:
    "היהדות מכירה בחולשותיו של אדם, לכן היא מצפה ממנו לשים גדר במקומות בהם הוא יכול להכנע לחולשותיו. בגלל זה לא תמצאי אותי במסיבה תל אביבית רוויית אלכוהול ששם יפייפיות בלבוש מינימאלי יפזזו לפני בארוטיות."

    בכך שאינך הולך למסיבות בהן "בחולשותיו של אדם" לא תוכל לעמוד במראה אישה "בלבוש מינימלי" – אתה לעניינך ולחייך נוהג נכון : שם גדר לעצמך.
    כי באמת זכות וחובה יש לך לגדור עצמך – ועצמך בלבד.

    מאידך הדרישה מנשים "להיות צנועות", ואפילו "לחנך ילדות להתלבש" – יש בה משום שימת גדר לנשים.
    ידידי, גוף האישה הוא רכושה ואחריותה בלבד. גוף האישה אינו חפץ אלא חלק חי ובלתי נפרד מקיומה. כשם שהגבר הוא גוף ונפש כך אף האישה. כשם שהגבר הוא עולם בפני עצמו כך אף האישה.
    בזמנים עברו, בהם ה"יהדות" קבעה את דיני הצניעות, הייתה האישה רכוש "בעלה". חפץ.
    עונת ההחפצה הסתיימה ועמה עונת הציד.
    אין לך זכות להעיר, לבקש, לדרוש, לצפות מאישה שתתעטף רק מפני שאתה לא מוכן לקבל אחריות על יצרך.
    הגעת למצוות. זכור שלענייננו החשובה בהן היא, הדאגה למלתחת הצניעות שלך: כיבוש היצר.

  • בחורה  On פברואר 23, 2010 at 2:30 pm

    קראתי בזמנו את הסדרה של אחותך בבננות, וזה אחד הדברים המצמררים שקראתי ברשת. זה נכתב בכנות ובכאב, ולא עוד סיפור על הבוס שמישש לי את החזיה ונהג המונית שמזמז לי את הברך. באמת – אין יותר צורך באלה. אני עדיין חושבת שלא מדובר פה באמפטיות וסימפטיות, הטח ובטח לא לסיכום העניין.

  • קורינה  On פברואר 23, 2010 at 2:37 pm

    הזכרתם לי את ההלצה הישנה:
    מאזוכיסט: תכה אותי. תכה אותי.
    סאדיסט: לא רוצה! לא רוצה!

    החיים לא חייבים להיות משחק החלפת תפקידים וחברה מאטריארכלית אין פירושה שהפוגעים מתחלפים בפוגעות.

    גם לא חייבת להיות החלפה מפטריארכלית למאטריארכלית אלא – והוא המוטב, לחברה שיוויונית.

    על כן לא מדובר, לשיטתי, בשאלה איך ניתן בצורה הכי יעילה להעניש גברים על החפצת נשים – אם בדרך של קללות ומכות או בדרך של פנייה לרגשותיהם.

    מדובר בחברה שבה כל מעשה של פגיעה בנשים הוא למעשה, חד וחלק, אקט של החפצת נשים.
    שנובע מראיית האישה כרכוש הבעל, נחותה, צייתנית, ועל כן חייבת בשתיקה ובהצנעת מידות ונוכחות.
    עצם הביטוי "כבוד המלכה פנימה" שם גדר ותוחם כבוד בחובת היעדרות קיומית והסתפקות בהווייה של כלי בידי בעליה.

    על כן למיטב הבנתי הלא צנועה במובהק – כבר אמרתי שצניעות נשים היא דיכוי מופנם _ למיטב הבנתי זו כל דיון באלימות כלפי נשים, תהא זו מילולית, פיזית, כלכלית, – יהיה שלם וירד לשורש הבעיה רק כאשר יגלה לעולם את אלמנט החפצת האישה שמאופיין בו.

  • דתי  On פברואר 23, 2010 at 3:07 pm

    קורינה יקירתי. הדגשתי, אני מבחין בין לדרוש ממישהו משהו לבין מה חכם ונכון לדעתי.
    אני לא דורש מאף אחת להתלבש בצניעות ואני לא קורא לאף אחד לחוקק את חוק יסוד הצניעות.

    אני גם לא אעיר לאישה כיצד להתלבש, הערה כזו תעלה לכדי הטרדה מינית.

    אז למה את לא מוכנה לדון בנושא לגופו. מה נכון יותר לחברה חופשיה במאה ה-21 להתלבש בצניעות או לא.

  • טל  On פברואר 23, 2010 at 3:22 pm

    שנדמה לך שאישה צריכה "לזכות" בהערכתו של זה שתוקף אותה. ודאי שהוא לא יעריך ריצה לטלויזיה ולעיתונות, אבל למה זה אמור להטריד אותה?

    הטענה שלך לגבי הבדל בין נתקף לנתקפת נכונה, את זה בדיוק באה הצעת החוק החדשה לפתור, הבעיה שבדרך בניסוח רשלני או שבא להרע במתכוון, היא מאפשרת לגברים שאנסו אישה לטעון שלמעשה נאנסו על ידה כי היא זו שגרמה לביצוע המעשה.

  • ערן פיינברג  On פברואר 23, 2010 at 4:29 pm

    לא אמרתי מה שאת מיחסת לי וזה גם לא עולה מתגובתי. בסך הכול התייחסתי למשפט בסוף הפוסט של יעל, שהסביר שנשים בוכות כי הן רוצות אמפתיה גברית.

    הטענה שהצעת החוק מטשטשת את ההבדלים בין אונס כזה לבין אונס אחר עקומה לחלוטין. בכל מעשה אונס יש צד חזק וצד חלש. אני לא מכיר שום בית משפט שיטעו שילדיה של האישה מנתיבות אנסו את אמם, משום שבאותו בית האם הייתה הסמכות ולא הם. אני גם לא מכיר שופט שיטען שבשל העובדה שבחורה הלכה ברחוב עם מחשוף ניתנה לגיטימציה לאנס לאונסה.

    כל הסיפור הזה נראה כמו זעקת הקוזקית הנגזלת. יש הצעת חוק שבאה לתת מענה למקרים שהחוק כרגע אינו מכסה. אבל עצם העובדה שמישהו בכלל מציע את האפשרות שאישה תוכל להיות נאשמת בעבירת מין כלפי גבר כשהיום העבירה הזו יכולה להיות מיוחסת רק לגבר עצמו, מראה שאין בעצם רצון להגיע לשוויון זכויות וחובות בין המינים בהקשר של עבירות מין. יש רצון להנציח את מעמדה של האישה כקורבן קלאסי באמצעות הנצחת הגבר כמנצל וכמתעלל האולטימטיבי והיחיד. זה קצת מזכיר משהו שקרה בישראל לפני עשרים וכמה שנים: הכנסת ביטלה את החקיקה שראתה ביחסים הומוסקסואליים עבירה. עכשיו תארי לעצמך שהייתה קמה התנגדות לזה בטענה שמעתה והלאה כל זכרי ישראל ייסחפו אל העונג המופלא הזה, יהפכו להומוסקסואלים ובא לציון מחריב. זה בערך אותו ההיגיון.

  • טל  On פברואר 23, 2010 at 4:57 pm

    למקרים שהחוק אינו מכסה, הבעיה היא בניסוח שמאפשר פרשנות שיכולה להיות מנוצלת ניצול ציני על ידי עורכי דין.

    ההשוואה לחוק ההומוסקסואלים לא מוצלחת ולא קשורה, החוק לא אפשר פרשנות מעוותת, והטענה שמעתה והלאה כל זכרי ישראל יהפכו להומוסקסואלים (על אף שאיני מוצא בה כל בעיה), היא לא טענה שקשורה לפרשנות מעוותת וניצול ציני של החוק.

    יובהר שטענת ארגוני הנשים נוגעת לנוסח בלבד.

  • קורינה  On פברואר 23, 2010 at 5:18 pm

    אתה טוען, "אז למה את לא מוכנה לדון בנושא לגופו. מה נכון יותר לחברה חופשיה במאה ה-21 להתלבש בצניעות או לא. "

    אני בהחלט דנה, לגופה.
    בחברה נורמלית, שיוויונית, הנכון הוא שאיש לא בוחר לאישה את מלתחתה, זו פלישה לרשות היחידה. גופה הוא ממלכת והיכל קודש הקודשים הסוברני שלה ושלה בלבד.

    אתה לא יכול בחצי פה להגיד שאתה לא תעיר לאישה כנ"ל ובחצי הפה השני לדרוש יעני דיון שכלתני בסוגיא דאורייתא.

    יש בכך סתירה, לוגית ומוסרית כאחת.
    חשוב מעט, בינך לבינך.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On פברואר 23, 2010 at 9:14 pm

    בדיוק כמומערימת הפוסטים הצהובה והמבחילה הזו.
    איזו חמלה אלוהית ואיזה נעליים.
    סתם שיר,סתמי לחלוטין,שאני,לפחות,לא הרגשתי בו שום חמלה מיוחדת,מלבד ה"פוזה" אולי.
    וההתייחסות בשורה האחרונה,ככל הנראה לשיר הידוע של נתן זך,על זה נאמר,נובמת…

  • אסףד  On פברואר 25, 2010 at 8:03 pm

    שכן מה את מבקשת? במילותיך שלך:
    "אלא פשוט יגידו להן: "אתן צודקות בכאב שלכן, סליחה, בשם כולנו."".

    כלומר, אני, אסףד, אמור לבקש סליחה. על מה? על דברים שלא עשיתי. על דברים שלא אעשה לעולם. על דברים שמעולם לא היה עולה על דעתי לעשות. אז למה עלי להתנצל? כי, אם להשתמש במילותייך שוב:
    "גברים יקרים, זה דבר שחשוב שתדעו: עליכם להבין שברגע שישנם גברים אלימים ומטרידים בחברה, זה משליך על כולכם, על כל הגברים."

    תעצרי רגע, ותחשבי על מה שאת מבקשת כאן. בגלל שיש לי משהו בין הרגלים, את מצפה ממני להתנהגויות מסויימות, לאופני מחשבה מסויימים. מחפיר.
    אולי אהיה אחראי גם למעשים של כל מי שישראלי? אולי אהיה אחראי למעשים של כל אחד ששמו מתחיל בא'? באיזה זכות את מרשה לעצמך לשים אותי ואת לאור ודומיו באותה קטגוריה? רק כי לשנינו יש כרומוזום וואי?

    לא, אין לי על מה להתנצל בפנייך. אם כבר, להפך. את האשמת אותי ואחרים במעשים נתעבים. מן הראוי שתחזרי בך מדבריך.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: