עוד על הטרדה מינית (ומשהו על טוהר העיתונות)

יוסי דר שאל אותי בפוסטי הקודם: "האם החביבות והנחמדות הזו מצידך זהה בכל סממניה כלפי גברים וכלפי נשים כאחד? האין מבחינתך כל הבדל בהתייחסות כלפי העומד מולך – אם זה גבר או אישה?"
 
משה גולדבט לעומת זאת, לא שואל בעדינות, אלא קובע: "הסיטואציה ברורה -היית נחמדה ללא כל כוונה מינית וגבר הבין לא נכון את המסר וטעה לרגע קל- אז מה.הוא חיבק חיבוק לא רצוי הבהרת את המצב ובזה זה נגמר ומיד-אם אנחנו בכל זאת רוצים חברה חופשית וללא תקנות חסידות גור מצבים כאלו הם בלתי נמנעים בחיים .לדעתי אין כאן הטרדה במובן החוקי כי אין ביסוד ההתנהגות כל כוונה להטריד לבזות או להשפיל.נראה לי שאת משתמשת במונח הטרדה במשמעות שהחוק לא התכוון לה בכלל אבל גם כזו שלא נכון להשתמש בה בחיי היומיום."
 
לאור התגובות הללו, שוב אנסה להבהיר את מה שאנחנו, הנשים, צריכות להבהיר לגברים, כי מסתבר שהם אינם קולטים זאת, או לפחות, חלקם אינם קולטים.
 
תחילה אתייחס לדבריו הבסך הכול מאופקים והוגנים של יוסי דר, אבל נדמה לי שחשוב להסביר את המצב לאשורו. כשאישה נמשכת לגבר, היא מעוניינת בפלרטוט עימו, ואולי אף ביותר מכך. ואז היא רומזת לו, בין אם זה בגלל משהו אבולוציוני או ביולוגי או חינוך או השד יודע מה, אבל היא רומזת לו ומשתתפת איתו בפלרטוט. אבל כשאישה לא חושקת בגבר, היא לא מפלרטטת איתו. לפעמים היא נמשכת ומפלרטטת, אבל לא רוצה לקחת את זה הלאה, וגם זו זכותה – וזה לגבי מי שהגיב אצלי שנשים הן טיזריות. דבר כזה קורה בעיקר כשאת עדיין צעירה ודי מבולבלת. כשאנחנו מתבגרות קצת, אנחנו מתחילות להבין איפה אנחנו חיות ומיישרות קו. 
 
אבל אני מדברת כרגע על המקרים הברורים, שבהם אישה לא נמשכת לגבר ולא מפלרטטת איתו. ואם הוא חושב שהיא מפלרטטת איתו, זה בראש שלו בלבד. היא נחמדה ואמפטית וחמה, והוא משום מה מחליט שהיא מפלרטטת איתו.
 
שואל אותי יוסי דר אם אני מתייחסת אותו הדבר אל גבר שעומד מולי כמו לאישה שעומדת מולי. והתשובה היא כן. כשאינני נמשכת לגבר שעומד מולי, זה בדיוק כאילו שעמדה מולי אישה. גבר שלא מושך אותי, אף אינו מרגש אותי, ולכן אני אדישה אליו כמו לאישה. וכמו שהנשים במערכות העיתונים וההוצאות לאור שעבדתי בהן לא התנפלו עלי פתאום מאחור בחיבוק צמוד או התכוונו לנשק אותי על הפה, למרות שהייתי מאוד מיודדת איתן וחביבה, אין סיבה שגבר שעובד עמי ואני מחבבת אותו, יעשה את זה.
 
אבל בעיני משה גולדבט זה לא נורא. "אז מה", הוא אומר. קרה, קרה. גם אני אמרתי את זה לעצמי כל השנים, קרה, קרה, אל תעשי מזה עניין. אבל מתוך "האל תעשי מזה עניין" הזה נובע הכול, מההטרדה הכי קטנה שאפשר להבליג עליה, עד הטרדה קשה ועד אונס.
 
ברור שהמקרה הזה שקרה לי אינו הטרדה שהייתי לוקחת לבית המשפט, כי זה גם לא חזר על עצמו. הגבר התעשת. אינני טוענת שאנחנו צריכות ללכת עם כל הטרדה לבית המשפט. אבל אני כן טוענת שהגיע הזמן שנתחיל להעמיד גברים במקומם, בכך שאחרי כל מקרה כזה נגיד להם: "זה לא נעים לי. אני לא רוצה שתעשה את זה שוב. אם תעשה את זה עוד פעם, אני אאלץ לפנות לגורמים אחראיים." ולא נחייך חיוך צבוע ונמשיך הלאה, כאילו כלום – כמו שאנחנו תמיד עושות בפחדנות הרגילה שלנו.   
 
ולא, אנחנו לא רוצות להסתובב עם ספר חוקים מתחת לזרוע ועם שוטר מאחורי הגב. אנחנו בסך הכול רוצות שלא יטרידו אותנו, גם אם מדובר בהטרדות קלות יחסית, כמו  זו שתיארתי בפוסט הקודם. אנחנו רוצות שהגבר יהיה מודע למסרים שלנו. ואם הוא לא מודע, כנראה שצריך לומר לו את זה בתקיפות ובאסרטיביות, גם אם זה נראה לא חברמני, לא קולי, לא לעניין.
 
                                                        *********
 
חלי גולדנברג קובלת על עיוות דבריה בראיון עיתונאי. איך קורה שאני פותחת עיתון וקוראת ההפך ממה שאמרתי? היא שואלת.
 
כעיתונאית הבנתי מהר מאוד מהי "האמת העיתונאית", זה קרה בגיל 24, כשהתחלתי לעבוד בעיתון. מאז הפסקתי לקרוא עיתונים. אני מוותרת על "האמת העיתונאית" הזו.
 
אבל השיא הגיע כשראיינו אותי. כאן כבר באמת התפלצתי. זה היה ראיון לעיתון "חדשות". הגיעה אלי אחת מהעיתונאיות הבכירות והחשובות שלנו – אישה מקסימה, אגב. היא הייתה מאוד נסערת בעקבות דייט כושל שיצאה אליו אמש. במשך השעתיים וחצי ששהתה אצלי, בכתה שעתיים וסיפרה לי בפרוטרוט את קורות הדייט האומלל ואת ייאושה הכללי מעולם הגברים. ואני הייתי אוזן קשבת מצוינת. באו לראיין אותי, ויצא שאני המראיינת.
 
בחצי השעה האחרונה היא פתאום נזכרה שהיא צריכה לראיין אותי. לא היה לה זמן נוסף להישאר, לכן בחצי השעה הזו היא ראיינה אותי בחופזה.
 
כעבור שבוע אני פותחת את העיתון. מסתבר שמה שהיא הצליחה לסחוט ממני בחצי שעה לא הספיק. אז היא פשוט המציאה תשובות בעצמה!!! לא ייאמן. לא רק עיוותה או הוציאה מההקשר, כמו שקורה בדרך כלל, וכפי שקרה בראיונות אחרים שראיינו אותי (ועל זה אני עוד איכשהו מבליגה), היא פשוט המציאה דברים שבכלל לא אמרתי. המציאה שאלות שלא שאלה אותי, וענתה עליהן תשובות שלא עניתי, כי הרי בכלל לא שאלה אותי.
 
וכך יצא שיצאתי בראיון הזה שונאת גברים איומה, כי
גברת, שהייתה בדיוק במוּד נוראי נגד גברים, אחרי כל מיני דייטים כושלים, שמה בפי דברים שהיא הרגישה כלפי גברים, לא אני. למשל, היא המציאה שם שאלה שלא שאלה אותי בכלל: "נו, אז את רוצה עכשיו קשר חדש?"  ותשובה שהמציאה בעצמה: "לא, ממש לא, כרגע ממש נמאס לי מגברים." ולא היה. אני דווקא מאוד ייחלתי אז לקשר חדש. זה לה שנמאס אז מגברים.
 
מאז היו לי עוד כמה ראיונות, מעוותים יותר או פחות, אבל אני החלטתי בשנים האחרונות שגם אם יציעו לי, לא בטוח שאסכים להתראיין שוב. בעקבות הכתיבה בבלוגים, החלטתי שהאדם היחיד שיכול להציג אותי בצורה שאני מעוניינת שיציגו אותי, הוא רק אני. 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • גולדבלט משה  On פברואר 20, 2010 at 12:18 pm

    גבר נורמטיבי שלא עולה בדעתו להטריד ואשר נסוג מיד כשהוא מבין שפירש לא נכון את הסיטואציה אינו עבריין ואינו בדרך להיות עבריין ואין שום צורך באמצעי הרתעה מיוחדים עבורו. מה שאת אומרת הוא שבעצם כל הגברים הם עבריינים אם לא נגיב מיד על כל סטייה קלה מהרצוי לנו-זו טענה אבסורדית .
    אני מניח שאת בטוחה שכל העולם אמור להבין מתי את מפלרטטת ומתי לא אבל מה שברור לך ואולי לרוב הגברים הנורמטיביים בסביבתך יכול להיות לא מובן לכמה גברים נורמטיביים בהחלט שבאו אולי מרקע שונה,אולי בגיל שונה שבו התנהגות מסוימת פורשה אחרת-אין שום סיבה להפוך אותם לעברינים או להציג אותם כמטרידים-אם כי הטרדה במובן היומיומי יכול לגרום כל אדם
    המטרידנים הקלאסיים הם בדרך כלל גם מטרידנים סדרתיים שאינם מכירים בגבלות מקובלים ובהם יש לטפל
    אם כולם מטרידנים אז אף אחד אינו מטריד

  • קיקה  On פברואר 20, 2010 at 4:34 pm

    אני חיה בעולם שבו כולם רוצים להיות חכמים. עד שהטיפשות הופכת לנוחות. ואז מתנפלים עליה.

    אני חיה בעולם שבו מאשרים לגברים (ובכלל) לבחור בטיפשות כגלגל הצלה

    רגע לפני שגבר מתחיל להטריד אישה "בטעות", הוא היה אדם שקול והגיוני.

    נפלאות התבונה והטמטום.

    אני עייפה.

  • יעל ישראל  On פברואר 21, 2010 at 12:11 am

    למשה,
    להעמיד אדם במקומו כי מה שעשה לא נעים לי, זה לא להתנהג אליו כאל עבריין, להפך, זו הכרה שלי באנושיותו, והצעה לנהוג בי באנושיות. ולכן חובה עלינו ללמד נשים להתחיל לפתוך את הפה ולהסביר מה הן מרגישות. רק ככה אולי הגברים יתחילו להבין.

    מה אתה אומר בעצם? אתה אומר שאני לא צריכה לצפות שיבינו שאני מפלרטטת או לא. אבל בעצם אף אני אומרת את זה במיליפ אחרות, ואם אתה יודע לקרןא טקסט, בוודאי בטקסט המאוד פשוט הזה, תוכל להבין את דברי המאוד פשוטים וישירים: אני אומרת שאם גברים לא מבינים, אז הגיע הזמן שנסביר להם באופן ישיר ובלתי אמצעי. לא בתביעה, לא בארכאות, לא במשטרה. פשןט פנים אל פנים. ורק אם זה לא יעזור, להמשיך הלאה.
    \אבל אנחנו הנשים שותקות כי ככה חינכו אותנו , או כי אנחנו פוחדת להפסיד משהו וכו'. ולכן אנחנו לא מדברת בישירות. הגיע הזמן להיות ישירות. אם נשים באמת יתחילו להגיד לגבר המטריד
    את מה שהם מרגישות, אולי גברים יפנימו, וזה צריך להתחיל בהטרדה הכי קטנה. אם אישה מרגישה לא נוח, עליה להגיד זאת לגבר בלי הנחות. פשןט ככה. ואולי אז גברים יתחילו להפנים, ואולי אז תרד כמות ההטרדות.

    מה לא מובן כאן? הרי זה הכי פשוט והכי אנושי מה שאני אומרת. פנייה אנושית בלתי אמצעית, ישירה. לו נשים היו עונות ללאור, ממש עונות לו, מעמידות אותו במקום כבר מזמן, אולי הוא היה מפסיק. וכאן אני לא רומזת חלילה שהן האשמות, רק שאם מדובר כאן גם בקצר בין המינים, אז מישהו צריך להתחיל לדבר ברורות ברורות. ואולי הגיע הזמן שאנחנו, הנשים, נדבר ברורות ברורות, בתקיפות ובעוצמה. לא בית כלא, לא בית משפט, אלא דיבר תקיף וישיר. זה הכול. האם ייתכן שמר לאור היה חושב כמה פעמים וסותם את הפה לפני שהיה מטריד מילולית, לו קרה שכמה נשים סתמו לו את הפה בזמן? אולי. אני רוצה להאמין שכן, שלנו הנשים יש את הכוח להדביר את הנטייה הגברית הנפסדת הזו.

  • יעל ישראל  On פברואר 21, 2010 at 12:12 am

    צ"ל, לפתוח את הפה ולהסביר…

  • יעל ישראל  On פברואר 21, 2010 at 12:15 am

    וכמובן, האם ייתכן שמר לאור היה נמנע מאינוס, לו נשים העמידו אותו בזמן במקום על הטרדות מילוליות לפני שהפך אנס לכאורה? האם הבעיה היא רק של מטרידן אלים זה או אחר, ולא בעיה חברתית כוללנית? ברור שזו גם בעיה חברתית, מדוע שנעמיד פנים שזה רק עניין נקודתי של גברים מסוימים?

  • שאול  On פברואר 21, 2010 at 9:51 am

    צירוף מקרים אירוני העמיד עכשיו שני אנשי רוח חשובים בעין הסערה: המשורר יצחק לאור עומד לבדו לגורלו. אין "תקנה" שתבדוק את החשדות, הכל נחשף לציבור מיד, אולי אפילו באורח מופרז; אין "שבר" בשמאל ולא "קריעה" במחנה השלום, תלמידיו של לאור לא מצטלמים אתו בנשיקות ובחיבוקים דביקים ומביכים ולא כותבים מאמרים נסערים בעיתונות. ומולו – הצגות התמיכה המתוקשרות היטב עם הרב במושבה מגדל, אחרי שתיקה מחפירה של שלוש שנים מצד "תקנה". התקנה היחידה שיכולה לצמוח מכל זה עכשיו היא ש"תקנה" תשנה מיד או אורחותיה, או שתיסגר.

    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1151173.html

  • גולדבלט משה  On פברואר 21, 2010 at 12:26 pm

    לאחר קריאת הערותייך הבנתי את הבעיה. ראשית עם מה שכתבת אני מסכים בהחלט . יש לי שתי בנות ואני מחנך אותן בדיוק לכך
    אני מפנה אותך לפוסט שלי בנושא זה
    http://www.notes.co.il/moshe/46532.asp
    היכן "הקצר ביננו" הוא נובע מהשימוש במונח הטרדה מינית שאני מתייחס אליו מידית כאל מונח משפטי שיש לו משמעות מוגדרת -העובדה שקיים עירוב בין מונחים משפטיים למונחי יומיום היא פתח להרבה תקלות-
    אולי רצוי להשתמש ביחס לאנשים מסוימים במילה טרדן מיני ולא מטרידן ואז הל יסתדר-טרדן זה לא מונח משפטי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: