הגיע הזמן שנתחיל ללמד את הגברים

פנו אלי השבוע מאיזה עיתון כדי להגיב על פרשת לאור, שלחתי את תגובתי מאוחר מדי, ולכן היא לא הצליחה להיכנס לגיליון. אז אני מביאה אותה כאן:
 
 
מה שהכי מרגיז בעיני במקרה איציק לאור, זה לא רק העובדה שכולם, גברים ונשים, ידעו ושתקו שהוא מהמטרידנים המילוליים הגסים ביותר בברנז'ה, אלא גם שהוא לא המקרה הראשון או היחיד במלייה הספרותי. כולנו עברנו ועוברות עד היום הטרדות מיניות מילוליות בביצה הספרותית. אני עברתי לא מעט הטרדות מילוליות כסופרת צעירה בבית הקפה של בית הסופר לפני 25 שנה, וזה באמת הוציא לי סופית את החשק להסתופף ב'בוהמה'. וגם היום משוררות, סופרות ועיתונאיות צעירות עוברות את זה. ובכל זאת כולם ממשיכים 'להעלים עין', כי לא פעם מדובר באנשים מוכרים ומוערכים מאוד. לו פירסמתי שמות של מטרידנים מתחום הספרות והעיתונות מצעירותי, הרבה רעש זה היה עושה. וכך גם אצל כל אחת מאיתנו. אבל מה נעשה? נכרות את הענף שעליו אנחנו יושבות? שנסומן כטרבלמייקריות ולא יפרסמו את יצירותינו, ולא יעסיקו אותנו בעיתונות? הרי מה שקורה בביצה הספרותית הוא לא פחות גרוע, ואולי אפילו יותר גרוע, ממה שקורה בעולם "הרגיל", כי מדובר באנשים שנתפסים בעיני כולם כ'אנשי רוח מצפוניים, נעלים ורגישים'. אז טוב מאוד שמקרה לאור נחשף סוף סוף, כי כולם נגעלו ושתקו, אבל בעיני זו רק החוליה הראשונה בשרשרת. שאף אחד לא יחשוב שלאור הוא מקרה יחיד. אולי הוא רק מהחמורים שבהם.

 
ואוסיף עוד כמה דברים שלא אמרתי לעיתונאית:
אני שואלת את עצמי למה אנחנו הנשים משתפות עם זה פעולה בכך שרובנו עדיין איננו מתלוננות. אז כמובן, יש את האלמנט של "מה נפסיד מזה". הרבה פעמים זה בא על רקע עבודה או פרסום יצירותינו. זכור לי מקרה של עורך ראשי אחד, שעבדתי תחתיו בעריכת ספרים. אני חייבת לומר שאני מחבבת אותו מאוד, תמיד חיבבתי אותו. ומאחר שזה כך, תמיד הייתי מאוד נחמדה אליו. הרבה פעמים גברים מפרשים את זה שאת נחמדה אליהם, כי את פשוט מחבבת אותם, בכך שמותר להם לפלרטט איתך, וחמור מזה, להתחיל להטריד.
 
האדם הזה הוא בסך הכול איש עדין, ואת חיבתו אלי העביר רוב הזמן בצורה עדינה יחסית. ולכן הסכמתי שינשק אותי על הלחי ויחבק אותי, כמו דוד טוב (והוא באמת מבוגר ממני בכ-25 שנים). ולמרות שלא התלהבתי בכך שייגע בי, אמרתי לעצמי שאין דבר, בסך הכול זה אבהי, מה שנקרא. אבל פעם הוא פתאום תפס אותי מאחור ונצמד אלי, כאילו בחיבוק מלא אהבה, אבל היה בזה משהו תוקפני שהפחיד אותי. מפני שאני אדם אסרטיבי, ניתקתי ממנו מיד, בתנועה תקיפה מאוד, ומפני שהוא לא אדם אלים בדרך כלל, ראיתי שהוא נבהל מזה ונסוג. והרפיתי מכל העניין.
 
אבל זו היתה הטרדה. זה הביך אותי והשפיל אותי, כי הרגשתי שהוא מרשה לעצמו יותר מדי, והרי לא אני נתתי לו את האור הירוק, לא אני פלירטטתי איתו, אני הייתי רק חביבה ונחמדה, זה הכול. ויש הבדל ענקי. אני לא שידרתי שום סקס. ואילו הוא פירש את הנחמדות שלי כמסר מיני. ולא היה. אציין כאן שכבר לא הייתי אז ילדה שלא מבינה מהחיים שלה ומהטנגו העדין בין המינים, אלא אישה בת 40. וכבר ידעתי יפה מאוד איך לשדר לגבר אמפטיה בלי שמץ מיניות. אז זה לא נבע ממני. זה היה בראש שלו. זו היתה הפרשנות שלו להתנהגותי החביבה.
 
והיו עוד כמה כאלה בחיי המקצועיים. גברים ממקום העבודה שמנשקים אותך פתאום, מחבקים אותך פתאום, נוגעים בך פתאום, אאוט אוף דה בלו. וגם אם זה לא נעשה במקומות מוצנעים בגוף, את הרי בכלל לא רוצה שיגעו בך. ואת לא מבינה מדוע הם לא מבינים שזה שאת נחמדה, לא אומר שאת רוצה להתקדם למצב יותר אינטימי ביחסים, ופתאום, משום מקום, הם מנשקים אותך.
 
זכור לי מקרה אחד של עמית לעבודה. הוא בא לנשק אותי על הפה, זה היה לי ברור מאוד. אבל לי יש רפלקסים מהירים, אך ישר הפניתי את הראש והנשיקה נפלה על הלחי. ולא אמרתי כלום, ולא פציתי פה, ולא הוכחתי אותו על ניסיונו הנלוז, כאילו הוא באמת רק התכוון לנשק אותי נשיקה של דוד טוב.  
 
וככה כולנו. מאחר שלא נפגעת מאוד, את מבליגה ושותקת. לא תאבדי עבודה בגלל דבר כזה. לא נעים לך "לעשות עניין". ככה את מרגישה, "שאת עושה עניין". ברוב המקרים האלה הלוא מדובר בגברים נחמדים באמת, אמפטיים בסך הכול, שלפעמים הם נסחפים, כי הם חושבים שמותר להם להיסחף.
 
ואילו אנחנו, הנשים, אף פעם לא אמרתנו להם סטופ, נִסְחַפְתָּ, אני לא מעוניינת שתחבק או תנשק או תיגע בי. זה נראה לנו הנשים קטנוני. או יותר מדי מעיק. ולא בא לנו לעשות מזה טררם. לא בא לנו להביך את עצמנו ואת הגבר. ולכן אנחנו מבליגות ושותקות, גם על הטרדות עדינות יחסית, וגם על גרוע מזה.
 
והגברים ממשיכים לא להבין. ממשיכים לחשוב שאם את נחמדה, אז את רוצה. לא קולטים את שפת הגוף שלנו, לא קולטים את הניואנסים שמאותתים להם שאנחנו "לא רוצות"!
 
כתבתי כאן לפני איזה שבועיים על ההבדל הגדול בין פלרטוט להטרדה מינית. כל אישה יודעת ומרגישה את הגבול הזה. וכל אישה יודעת את הההדל בין סתם להיות נחמדה לפלרטוט. כנראה שגברים לא יודעים, וזה בגלל שאנחנו לא אומרות להם מה הגבול. אולי לו התחלנו להעמיד אותם במקום בשל כל פיפס, בלי להתבאס מזה שנביך אותם ואת עצמנו, אולי הם היו מתחילים להבין. 
 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אסתי  On פברואר 19, 2010 at 7:40 am

    זה בדיוק מה שמטריד אותי וזה בדיוק המרחב בו אנחנו מתנהלות, ומשתדלות ללכת בין הטיפות.
    אולי כי אם נגיד בתוקפנות או באסרטיביות נוקע החוצה מהמעגל החברתי?

    "ואילו אנחנו, הנשים, אף פעם לא אמרתנו להם סטופ, נִסְחַפְתָּ, אני לא מעוניינת שתחבק או תנשק או תיגע בי. זה נראה לנו הנשים קטנוני. או יותר מדי מעיק. ולא בא לנו לעשות מזה טררם. לא בא לנו להביך את עצמנו ואת הגבר. ולכן אנחנו מבליגות ושותקות, גם על הטרדות עדינות יחסית, וגם על גרוע מזה."

  • יוסי דר  On פברואר 19, 2010 at 8:03 am

    "אני הייתי רק חביבה ונחמדה"

    האם החביבות והנחמדות הזו מצידך זהה בכל סממניה כלפי גברים וכלפי נשים כאחד?
    האין מבחינתך כל הבדל בהתייחסות כלפי העומד מולך – אם זה גבר או אשה?

    (זו שאלה אינפורמטיבית גרידא מבלי כל ניסיון להצדיק את מעשיו של אותו עורך ראשי).

  • יעל ישראל  On פברואר 19, 2010 at 8:44 am

    ליוסי, אז שבגרתי והבנתי מה אני עושה ומה אני משדרת, אז כן, בהחלט. אני מקפידה לא לשדר מיניות כשאיני רוצה בכך. ייתכן שבצעירותי שגיתי כי לא ממש הבנתי מה קןרה. אבל אנחנו כבר לא ילדות, יוסי. אנחנו מבינות מה אנחנו עושות.
    כשאני מפלרטטת עם גבר, אני יודעת שאני עושה את זה. אני כבר לא ילדה קטנה, תודה לאל.

  • יעל ישראל  On פברואר 19, 2010 at 8:45 am

    צ"ל, מאז שבגרתי וכו'.

  • יעל ישראל  On פברואר 19, 2010 at 8:46 am

    וכשאני לא מפלרטטת, אני גם יודעת את זה. זה הכול בראש של הגבר, לא שלי.

  • מספר 666  On פברואר 19, 2010 at 8:46 am

    הבוהמה ,שעולם הספרות היה חלק אינטגראלי ממנההיא התמיד יותר קילונית בגישותיה מהחברה מסביב.
    וזה אומר שכשהגברים והנשים ברחוב היו מתונים ושמרניים בגישתם כלפי מין אנשי הבוהמה היו נועזים ואסרטיביים יותר ופתוחים וליברליים יותר
    ללא מרכאות .
    וזה אומר שהסיכוי להיות מוטרד מינית בידיהם היה גבוה יותר ,הרבה יותר מאשר מחוץ לבוהמה ,כי ההנחה הכללית הייתה שמי שנכנסת לבוהמה מודעת לכללי המשחק האלו .
    אפשר לבכות ולזעוק על זה עכשיו אבל כך זה היה מאז ומתמיד.עולם הבוהמה הספרותית והתיאטרלית והאמנותית נטה תמיד להיות הרבה יותר קיצוני מבחינה מינית מאשר העולם "הרגיל ".

    היום אגב זה די שונה גם מאחר שהעולם שמבחוץ דיה תקדם בעניין הזה ונראה שהבוהמה היום היא דווקא שמרנית יותר אולי כניסיון להמשיך להיות שונים .
    עם זאת …
    אם יווצר עידן ויקטוריאני חדש עם כללי הפרדה חמורים בין גברים ונשים כי אזד הסיכויים הם שהבוהמה תחזור להיות למה שהייתה אז אליטה ליברלית שמעיזה לעשות דברים שהאחרים כבר לא מעיזים גם מבחינה מינית.

  • יעל ישראל  On פברואר 19, 2010 at 8:59 am

    אלי, דברים דומים קרו לי גם בעולם "הרגיל" בצבא למשל. זה לא קשור לעולם הבוהמה. פשוט העולם "הרגיל", חושב שאנשי הרוח הם מצפוניים, ולא ייתכן שיעשו דברים כאלה. הוא עוד יותר מתקשה להאמין לזה שמשורר ענוג זה וזה, יטריד ככה מינית.

  • אריאל  On פברואר 19, 2010 at 11:38 am

    אולי כדאי שתלמדו קודם כל את עצמכן? גברים מקבלים מנשים מסרים כפולים. תמיד. מישהי שרוצה שירוצו אחריה מעמידה פנים שהיא לא מעוניינת רק כדי להצטייר כמושכת. זה הרי מה שהאמהות שלכן מלמדות אתכן כל הזמן: לא ללכת עם הבן/נער/גבר הראשון שמבקש את חברתכן. לשחק את הקשה להשגה. מה בדיוק הגבר אמור להבין מזה? שהיא מעוניינת או לא?

    וכמובן שיש גם את ההיפך. מישהי שמראה שהיא דווקא מעוניינת במגע פיזי, אבל באמצע העניין מחליטה שזה לא בשבילה הדבר הזה ומבקשת להפסיק. גם זה מסר כפול.

    אז נכון, שום דבר מזה לא מצדיק כפייה מינית של גבר על אישה באשר היא, אבל טלו קורה מבין עיניכן. תהיו ישירות וכנות עם עצמכן ועם אחרים. אל תספרו שאתן לא מעוניינות כשאתן דווקא כאן רוצות. אל תמכרו לנו את השטויות האלה על כך שלנשים מותר לעשות מניפולציות שכליות ורגשיות ושזו – רק זו – מהות הרומנטיקה ביחסי המינים.

    גבר שמצוי ביחסי גומלין כלשהם עם אישה אינו יודע לפרש את התנהגותה באופן אוטומטי וקבוע. הוא יודע רק לתרגם את מה שהיאמשדרת לו. ואם היא משדרת מסר כפול, משולש או מרובע, לא צריך להתפלא על שום קצר בתקשורת.

  • מירית אוקנוי  On פברואר 19, 2010 at 1:30 pm

    אלי אשד, לא כולם חיים את הבועה הספרותית כמוך או יותר נכון כמו שאתה רוצה להיות מוצג. אין דבר כזה בועה ספרותית. יש הרבה בועות ספרותיות
    אם כבר. הפוסט הנוכחי שכתבת עם ההשוואה לערפדים ממחיש כמה קל לחזק גורמים שליליים ומעוותים בתוך מערכות ולהזדהות בקלות עם כל אנס. לא חשוב אם זה עיתון הארץ או באיזה כתב עת לשירה. במשרד או ברחוב.

    נשים לא צריכות לרמוז לאף גבר וגברים לא צריכים להסתמך על רמיזות, סקס עושים כשיש קשר עמוק, כשיש פתיחות, כשיש רגשות הדדיים שנוצרים מפתיחות ומכבוד הדדי, לא מרמיזות. אסור לנשים בשום אופן לתת הרגשה שהן "רומזות" = "כשאת אומרת לא – למה את מתכוונת".. ואסור להכנס למיטה של גברים אלימים בשביל לקבל משרה או יחס מהבוהמה. מי שעושה את זה שתסבול.

  • אריאל  On פברואר 19, 2010 at 2:09 pm

    כנראה שנרדמת באמצע המאה ה-19 והתעוררת עכשיו. סקס עושים, תקשיבי טוב, גם כתוצאה מהתלקחות מהירה ולא צורך בקשר עמוק. סקס עושים גם באופן מזדמן וכשמתחשק. סקס לא נולד רק כתוצאה של מערכת יחסים בת כמה שנים שמבשילה לנישואין או משהו כזה. התפיסה הזו כבר כל כך עתיקה שאפילו נזירות כבר מתביישות להחזיק בה.

    קשר עמוק? תעשי לי טובה. תבקרי במועדונים של תל אביב ותראי איזה עומק של קשר נוצר שם בין גברים צעירים ונשים צעירות שרק באים לבקר שם כדי לתפוס סקס מזדמן. נו, באמת.

  • עידו לם  On פברואר 19, 2010 at 3:44 pm

    הן תמיד טוענות לעליונות המוסרית על הגברים השטחיים אבל הרבה פעמים הן מתבררות כלא פחות שיטחיות ששמות עינין על הסטטוס של הגבר או על המצב הכלכלי שלו או פשוט על המראה המצודד שלו אז נשים בבקשה די להניף את דגל המוסר והרגישות כי אם להיות כנים אתן ממש לא יותר מוסריות מגברים(אתן גם לא פחות יש ויש).

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On פברואר 19, 2010 at 4:22 pm

    הצעירים והצעירות המטורללים והמטורללות
    שמתנהגים כמו כלבים, הורסים את המדינה
    ממש ככה, פשוט ככה, ואיך שלא נסתכל על זה.

    אתה יכול לחשוב על דעות חשוכות מימי הביניים כמה שבא לך, אבל כל האונס, האיידס והגועל מגיע מהמועדונים הרקובים שאתה מהלל. ומלכלך את המדינה.

    עכשיו תתחיל לקלל ולהטריד נשים . ומי שלא תיתן לך במועדון תכניס לה גם מכות.

    דרך אגב,

    מתי נבדקת איידס לאחרונה? קיבלת תשובה שלילית ?

  • שחר  On פברואר 19, 2010 at 4:46 pm

    כאילו שגברים לא לובשים חולצות שיבליטו את שרירי הזרוע או פורמים כפתור כדי לחשוף חזה גברי שעיר או חלק.
    זה נכון שיש נשים שהפנימו את הדיכוי והבינו שהסיכוי היחידי שלהן להתקדם לאן שהוא זה להיות אובייקט מיני, כי רוב הסיכויים שלא ישיגו משכורת כמו של ההוא עם הג'יפ. זה עדיין לא נותן לשום גבר את הזכות או הרשות להטריד.

    לא זה לא. גם אם גרויסע חוכמים כמו "אריאל" חושבים שלא זה סוג של כן בתוך משחק עם חוקים לא מספיק ברורים, אז שלא ייקחו את הסיכון.

  • גולדבלט משה  On פברואר 19, 2010 at 6:00 pm

    הסיטואציה ברורה -היית נחמדה ללא כל כוונה מינית וגבר הבין לא נכון את המסר וטעה לרגע קל-אז מה.הוא חיבק חיבוק לא רצוי הבהרת את המצב ובזה זה נגמר ומיד-אם אנחנו בכל זאת רוצים חברה חופשית וללא תקנות חסידות גור מצבים כאלו הם בלתי נמנעים בחיים .לדעתי אין כאן הטרדה במובן החוקי כי אין ביסוד ההתנהגות כל כוונה להטריד לבזות או להשפיל.נראה לי שאת משתמשת במונח הטרדה במשמעות שהחוק לא התכוון לה בכלל אבל גם כזו שלא נכון להשתמש בה בחיי היומיום.

  • שחר  On פברואר 19, 2010 at 6:21 pm

    אתה באמת חושב שאנחנו צריכים להסתובב עם ספר החוקים ביד ורק לפיו לכלכל את צעדינו? אתה באמת חושב שהחוק מכסה את כל הניואנסים (והניו אנסים) שבמערכות היחסים והתקשורת הבין אנושית?
    המחוקק קבע שצריך להגיד תודה בבקשה וסליחה, לעמוד בתור בלי לדחוף, לשאול ילד בוכה אם הכל בסדר? אני לא מוכנה להכפיף את האנושיות שלי למה שמחליטים בכנסת, ולא, אין פה קריאה לעבור על החוק.

  • יוסי דר  On פברואר 19, 2010 at 6:53 pm

    כדי שלא יהיה ספק לגבי עמדתי:

    התיאור שלך של העורך שפתאום נצמד אלייך מאחור מצדיק בהחלט תחושת מבוכה והשפלה.

    ויתרה מכך – גם לו היית משדרת "אור ירוק", היתה זו זכותך המלאה לשלוט על הקצב ועל השלבים.

    אור ירוק אין פירושו אודרוב קפוץ עלי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: