ריח של ילדות

בילדותי הייתי הולכת עם אחותי לחנות הממתקים ליד הבית, ברחוב בן יהודה, ממש ליד קפה "דן", שקיים עד היום כמדומני. הכניסה לחלל הממוזג (שנות השישים, חבר'ה, מזגן לא הלך אז ברגל), המריח מניחוחות השוקולד והפרלינים, היה בשבילי כמו כניסתה של עליסה לארץ הפלאות.
 
דבר ראשון בגלל שניחנתי בשן מתוקה, ודבר שני כי הייתה שם אווירה של חוץ לארץ, וזה בכלל לפני שידעתי מה זה חו"ל. אבל כנראה שקלטתי באיזה חוש פנימי את אווירת המותרות המאוד לא ארץ ישראלית, שלא תאמה את עידן הצנע ההוא.
 
בעליה של חנות הפלאים הקטנה היו ייקים די מבוגרים, שאהבו ילדים, ונהנו לראות אותנו מגששים בכפותינו הקטנות בתוך ערמות הסוכריות, ואולי גם תיארו לעצמם שיש בינינו כאלה, כמוני למשל, שגם מפלחים כמה סוכריות אדומות ומגניבים אותן לתוך הכיס. אבל כנראה שהם העלימו עין, כי הסוכריות עלו פרוטה, ואנחנו בדרך קנינו בדי הרבה כסף. ההורים היו שולחים אותנו להביא גלידה ויטמן שוקו וניל, וזו הייתה החנות היחידה בשכונה שבה ניתן היה להשיג את הגלידה הנכספת.
 
כבר שנים אני מחפשת את הריח המיוחד הזה, הריח של ילדותי. השבוע מצאתי אותו ברחוב אלנבי 107 בתל אביב, בחנות עם השם הפרוזאי ונטול היומרות "ממתקים וקפה", של אחד, אדון נסים סבר, שהוא בוודאי מהדור של אבי, יבואני הדור הישן ההוא, שפתחו עסקים פרטיים בימים שבהם קפיטליזם הייתה מילה שרק להקיא ממנה היה אפשר.
 
לא יודעת למה נכנסתי אל החנות. היא קיימת שנים, אני יודעת, אבל אף פעם לא יצא לי להיכנס אליה. הפעם נכנסתי, ואפף אותי אותו ריח של שוקולד וקפה ואוויר ממוזג ומבושם, כפי שקידם את פני החלל הקריר של הממתקייה ברחוב בן יהודה של ימי ילדותי.
 
איזה עונג. ובפנים החנות ממתקים כמו של פעם: ממתקים משובחים תוצרת חוץ, ותערובות מיוחדות של קפה, שבעל הבית הקשיש טוחן על המקום. אוי אוי הריח המשכר. אוי השוקולדים. אוי הפרלינים. זה היה כמו לשכוח מאחור את רחוב אלנבי המיוזע והמסריח מפלאפל ושווארמה ופיח, ולחדור לרגע לאיזה בלגיה או שוויץ נינוחים, קרירים ונעימים.
 
קניתי מכל הבא ליד. והממתקים – לעילא ולעילא. רובם מיני שוקולדים ומרציפנים מדנמרק – לא ידעתי שיש להם ממתקים כאלה טעימים. וופלה מצוינת ממש של נסטלה – לא תיארתי לעצמי שלענקית המזון "הפושטית" יש חטיפים טעימים. ויש עוד המון דברים ששמרתי בזיכרוני כדי לקנות בפעם הבאה.
 
מה שמעניין, שאת הממתקים שמחזיק הבעלים הזקן הזה, שחנותו ניצבת שם כמו דגל לעולם הולך ונעלם, תל אביב אחרת בתכלית מזו של ימינו – את הממתקים האלה אי אפשר למצוא בממתקיות ובפיצוציות הרגילות, וגם לא בכל סניפי "עולם הממתקים". אלו פשוט ממתקים משובחים מליגה אחרת. טעם של פעם. יקר מאוד, אבל נדיר ושווה. וגם שווה הצצה, כי מקומות כאלה הולכים ונכחדים בעירנו.   
 
 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • מתי  On יולי 12, 2009 at 6:46 am

    רק התאור עושה חשק
    ומכיון שרחוקים אנו נשמח לראות
    להתרפק
    ולשקוע בנוסטלגיה
    להריח,הרחתי כבר רק מתאורך

  • בועז  On יולי 12, 2009 at 8:52 am

    איזה יופי. אני אגש לשם היום. היום ממש

  • מתי  On יולי 12, 2009 at 10:08 am

    אפילו התגובה שלך הזכירה לי נשכחות
    בחיי
    מי אומר היום "אגש"?
    אומרים אני יילך
    אפילו לא
    אלך
    בחיי
    את סבתא שלי הזכרת לי (לטובה כמובן)
    לא רק המוסיקה שאתה משמיע עושה לי געגוע אחד גדול מסתבר

  • ורד  On יולי 12, 2009 at 11:11 am

    באשקלון של ילדותי (שנות ה-70) היתה חנות בדיוק כמו שתיארת, חנות שוקולד וקפה ממוזגת יחידה במינה. גם שם אני חושבת שהבעלים היו יקים ואני זוכרת איך אהבתי ללכת לשם עם אימי, לקבל לידיי שקית נייר מרשרשת להתבונן בשוקולדים שנמצאו אז בתאים מיוחדים בדלפק ומעליהם דלתות זכוכית שהייתי צריכה להסיט כדי למלא את השקית הקטנה, מכל טוב. החנות היתה אפופה ריח קפה טחון טרי ושוקולד.
    עד היום אני אוהבת מאוד את ריח הקפה ובכל פעם שאני פותחת צנצנת קפה חדשה של "טסטר צ'ויס" אני מתענגת על הריח שמזכיר לי את אותה חנות. החנות אז, היתה כמדומני תחת המותג "עלית" בלועזית, עם האות E המסולסלת ושוקולד מקופלת כמו שמכרו באותה חנות לא מצאתי עד היום.

    תודה על הרשימה המתוקה. ורד

  • שרון רז  On יולי 12, 2009 at 3:41 pm

    נהדר

    היתה אישה מבוגרת ונחמדה שהיתה לה חנות דומה ברחוב יהודה המכבי בת"א, ליד הסופרמרקט ממש, כולל מדפי פורמאיקה ומיני ממתקים של פעם, וכל הזמן התפללתי שזה ימשיך ויחזיק מעמד

    …עד שיום אחד זה לא היה יותר, כיום זו הרחבה של מספרה או משהו כזה

  • שקופה  On יולי 12, 2009 at 7:20 pm

    ילדותי היתה בשנות השבעים המאוחרות, אבל אני זוכרת היטב את מה שאת מתארת, ועד היום אני מתמוגגת על מעט החנויות הקטנטנות שאפשר להסניף בהן את הריחות המופלאים שאני זוכרת מאז.
    לדנים, אגב, באמת יש ממתקים מעולים (גם במאפים הם טובים). במיוחד אלה של אנטון ברג עם המרציפנים. פעם אבי חזר מדנמרק עם נקניק מרציפן ענקי, ששכן במקרר שלנו במשך מה שנראה כמו נצח, והיה בעיניי כל כך מופלא שכמעט דמעתי מנוסטלגיה כשנתקלתי בכפיל שלו פתאום בחנות כזו בשבוע שעבר…
    לא היו פה דברים כאלה אז, ולדעתי עדיין אין, חוץ מבחנויות הממתקים הקטנות.
    תודה על התזכורת המקסימה.

  • יעל ישראל  On יולי 13, 2009 at 2:32 am

    תודה לכולם על שיתופי הנוסטלגיה. נהניתי.

    בועז, אתה חייב ללכת לשם. גם עדן קטן.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: