פרס ספיר שלי

המהומה בפרס ספיר הזכירה לי תמונה אחת שיש לי בבית, של פנחס ספיר, אז שר המסחר והתעשייה, לוחץ את ידו את אבא שלי בדוכן שלו ביריד המזרח בתל אביב, ומעניק לו את אות היצואן המצטיין בתחום התעשייה הקלה, וזה, תבינו, עוד בימים שהסוחרים נחשבו לקפיטליסטים מסריחים, ונדחו החוצה בבושה מההסתדרות ומקופת החולים הכללית, "כי לא היו צווארון כחול".
 
כן, היו כאלה ימים בארץ, של מוסר כפול, שבהם הסתכלו עקום על מי שהתפרנס מלופטגשפטן, כי הכי הכי היה להיות חלק מאצולת היישוב העובד.
 
בימים האלה, אותו ספיר ז"ל, ניסה קצת לדחוף את התעשייה והמסחר בארץ, ואחת הדרכים הייתה באותו יריד מיתולוגי בגני התערוכה הישנים בתל אביב, מה שהיום הפך לרצועת הבילוי של העיר.
 
התמונה הזו, שלצערי הרב לא יכולתי להעלות אותה כי אין לי סורק (מטעמי סלידה ובעתה טכנולוגית מסוימת), הורסת אותי עד היום. איזה חיוך מרוח על הפנים של אבא שלי, חצי פנים חיוך, כשהוא לוחץ לשר הקירח את היד הפולנית הרוטטת.
 
הנה, אבי הפרענק, שהצליח בפחות מעשור לפרוח כלכלית עם עסקי החרוזים שלו, מקבל אות הצטיינות מִשְלוּחַם של המפלגות הסוציאליסטיות, שנואות נפשם של הציונים הכלליים, או שלהפך. לא ידוע מי שנא קודם את מי, הקפיטליסטים של הציונים הכלליים את תנועת העבודה, או להפך. וגם זה כבר נרקב בדפי ההיסטוריה.
 
אבל אז, בשנת 1962, זה היה הפסגה שאליה שאף אבי. העסק שלו, "תכשיטי ציון" מבית רומנו, היה "אכספורט אימפורט" של תכשיטים מלאכותיים. מאצולת "סברובסקי" הוא ייבא אבנים מזויפות, מיפן פנינים מלאכותיות, וממילאנו כל מיני אכססוריס מפלסטיק, ולגויים הוא ייצא חרוזי חברון. ראיתם את היופי? את השלמות הפואטית? יהודי פרסי מישראל מוכר חרוזי חברון של ערבים לגויי אירופה. צדק פואטי או לא צדק פואטי?
 
וכך, עד היום אני נושאת עמי את התמונה החגיגית הזו, פרי הצלמנייה של אחד מר מוצקין מרחוב בן יהודה,  שחור לבן חד ומדויק של הדוכן של אבי ביריד המזרח, שמנציחה את הרגע הכי היסטורי בחייו המסחריים: לחיצת הידיים הבומבסטית. אצולת היישוב האשכנזי, ברוני הארץ, לוחצת ידיים לפרענק "שעלה לגדולה". איזה נתח של ישראליות היסטורית שהולכת ונעלמת, הולכת ונשכחת. אח, אלה עוד היו להם איזשהם אידיאלים, אולי גנבו פה ושם את הקופה הקטנה (ברוני המשק של ההסתדרות, אחרי התה של הבוקר עם הפֶּתי בֶּר), אולי העלימו מיסים פה ושם (אבי ודומיו, הסוחרים הקטנים), אבל אינטגריטי עוד היה שם.
 
והיום, השם הזה של ספיר מונצח בפרס ספרותי מגוחך, ואני מעולם לא הבנתי איך הרוח מתחבר כאן לחומר, מה לכספי הימורים ולפרס שמייצג תרבות. ומצד שני, הלוא אצלנו, גם אלה וגם אלה כבר ירדו מזמן בנחשולי הניאגרה של בית הכבוד אל השובל הכי מסריח של שפך הירקון.  
 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • יוסי דר  On יולי 4, 2009 at 4:23 am

    וכאילו כדי לסגור מעגל – כדאי לציין שהאיש הקרוב ביותר אל פנחס ספיר, שיצק מים על ידיו, היה אחד יוסי שריד.

  • גולדלבט משה  On יולי 4, 2009 at 8:11 am

    צדק המגיב דר -פנחס ספיר היה פטרונו הפוליטי של שריד בתחילת דרכו ודאג שייבחר לכנסת ב1973

    ספיר בניגוד לשריד הזיז הרבה מאד דברים בארץ הזאת ובניגוד לשריד הוא גם החל בעסקנות ממש לא בגיל 20 אלא קרוב יותר לגיל 50

  • דני בלוך  On יולי 4, 2009 at 8:25 am

    פנחס ספיר החל בעסקנות מקומית בכפר סבא בגיל 30 כאשר נבחר למועצת הפועלים, למועצה המקומית וליו"ר מפעל המים. אחר כך פעל בשני מסלולים מקבילים כמקובל באותם ימים – תפקידים ביצועיים בהגנה, מנכ"ל משרד הביטחון בראשיתו, מנכ,ל מקורות ובאוצר, עד שנתמנה לשר מסחר ותעשייה ב- 56. ספיר היה איש עשייה ובולדוזר והאמין בשילוב המגזר הפרטי והציבורי ובמשיכת השקעות הון פרטיות. הוא החל בחוק לעידוד השקעות הון. על כן יעל הענקת הפרס לאביך, למשל, היתה בעיניו פעילות ערכית לעידוד המסחר, המלאכה והתעשייה הקלה כדי להגביר תעסוקה יצרנית ולהגדיל יצוא.
    לספיר היה גם יחס לתרבות ולספרות ועל כן הפרס על-שמו אינו מקרי.
    אשר ליוסי שריד – הבעיה אינו בו אלא במי שבחר בו והמשיך לבחור בו. יו"ר ועדת הפרס צריך להיות אדם חף מאינטרסים לא שאני חושד בשריד שיעוות הכרעה בגלל אינטרסים, אבל כאן בהחלט המקרה המתאים למנות שופט בדימוס לעמוד בראש הוועדה.
    עם זאת הטענות כאילו שריד הכריע בגלל הקשר שלו להוצאת ידיעות או לעורכת, שהיא אחייניתו, היא יותר ממגוחכת ונטילת הפרסים ממי שזכו בהם בתום לב היא מעשה גזל נפשע. האם אלון חילו וארבעת הזוכים האחרים ניסו להשפיע על שריד ויתר השופטים בדרכים לא כשרות.

  • עידית  On יולי 4, 2009 at 9:08 am

    קראתי על ביטול הפרס ולא ממש הבנתי
    וקראתי שוב ושוב
    (זה היה בלילה, אחרת מזמן הייתי מטרידה מישהו שיסביר לי!!!)
    ואיכשהו מהדברים שלך האסימון נופל ומתיישב במקום שלו
    איזה חבל
    מייאש.

  • יוסי דר  On יולי 4, 2009 at 9:51 am

    ואם ספיר לא היה מעברת את שמו, היו קוראים לפרס – פרס קוזלובסקי.

  • דני בלוך  On יולי 4, 2009 at 10:43 am

    השנאה שלך, יוסי דר, מעבירה אותך לפעמים על דעתך. אז מה אם היו קוראים לו פרס קוזלובסקי? יש הרבה פרסים עבריים על שם בעלי שמות לועזיים. אז מה?

  • יוסי דר  On יולי 4, 2009 at 11:19 am

    דני,
    נשבע לך שאין לי מושג על מה אתה מדבר.
    אהבתי את ספיר אהבת נפש.

  • דוד שליט  On יולי 4, 2009 at 12:27 pm

    קריאת פרס ספרותי על-שמו של ספיר היא אכן אבסורד מושלם. יש שתי גרסאות בעניין. האחת, אותה ירה באוזניי אפרים אילין, התעשיין האגדי, בקרוב בן 100, היא שספיר היה בור מוחלט, לא קרא ספר מימיו, בקושי כותרות עיתונים שהתייחסו אליו. גרסת צבי דינשטיין, מי שהיה סגנו של ספיר, מעודנת יותר: ספיר קרא אוטוביוגרפיות של אנשים שעניינו אותו וספרים על תולדות ישראל מאז ימי העלייה השנייה. ספרות יפה. מודה דינשטיין, לא קרא ספיר כלל. והרי זו מהות הפרס.
    ובעניין התצלום, יעל. גם לי יש תצלום בבית של אבי, עם שר אחר, יעקב שמשון שפירא. גם אני מספר לעצמי סיפורים עליה. קישון הגדול כתב פעם הומורסקה נפלאה "במחיצת השר", על אותו תצלום של האיש והשר. שווה להרים תערוכת צילומים עממית כזאת, כל הפשוטניקים במחיצת אנשי השררה, עם טקסטים של ילדיהם, מקץ עשרות שנים. .

  • נועם  On יולי 4, 2009 at 12:33 pm

    גם לי אין. אבל אם יש לך מצלמה דיגיטלית פשוטה ביותר, פשוט צלמי את התמונה הישנה והעלי את התמונה הדיגיטלית שהתקבלה לאתר. אחרי כמה ניסיונות תראי שאפשר להגיע לתוצאות מצוינות.

  • יעל ישראל  On יולי 5, 2009 at 4:57 pm

    דוד, רעיון ענקי. מי מארגן את זה?

    נעם, הבעתה הטכנולוגית שלי מגיעה גם למצלמות אין לי אחת כזו. המקסימום שלי הוא מחשב.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: