הצד השלילי של גרומה (לכל העורכים והמתרגמים)

מדוע לא נותנים קרדיט לעורכי התרגום בארץ? ומדוע רוב המתרגמים עובדים כמו תוכנת תרגום מטומטמת?

 

פעם ערכתי ספר מתורגם של סופרת קנדית חשובה ומוערכת מאוד, סופרת שגם אני מאוד מאוד אוהבת ומעריכה. תירגמה אותו מתרגמת שזכתה בעבר בפרס כלשהו לתרגום, ולכן החזיקו ממנה מאוד בהוצאה, מה גם שהיא הייתה חברתה של בעלת ההוצאה.
 
מה שקיבלתי לעריכה המם אותי. לא האמנתי שאת זה תירגמה זוכת פרס לתרגום. מלבד התרגומיות השגורות שכל עורך תרגום מכיר היו שם פנינים של ממש. נדמה לי שממש ברח לי פיפי מרוב שצחקתי מכמה מהן.
 
לדוגמה, היה שם משפט שהיא תירגמה כ"היא הייתה בצד השלילי של גרומה", תרגום מילולי מהאנגלית, שבעברית לא רק שהוא חסר משמעות, הוא מצחיק ברמות מטורפות. למעשה הכוונה הייתה שהאישה הייתה רזה מאוד, מה שצריך היה לתרגם בעברית למשהו כמו "היא הייתה כחושה מאוד", "היא הייתה בתת משקל", וכד'.
 
והיו עוד המון דוגמאות מבעיתות ששכחתי. אחר כך עברתי על המייל שהיא שלחה לסופרת המפורסמת, עם שאלות לגבי דברים שלא הבינה בתרגום. לצד שאלות לגיטימיות היתה שם למשל שאלה מה זה Tom catting. כמעט קברתי את עצמי מבושה בשם כל המתרגמים ועורכי התרגום בארץ. עכשיו הסופרת הקנדית המהוללת תחשוב שאנחנו בישראל לא יודעים אנגלית, ותצחק עלינו במשך שנים. תראו, אלה מפלסטינה אפילו לא יודעים מה זה "טום קאט"…
 
אינני מציינת שמות כדי לא להעליב איש, אבל רק אציין שלאותה מתרגמת שנורא חשבה את עצמה היה בחוזה העבודה סעיף שיש לה וטו על העריכה. והיא מאוד לא אהבה את העריכה שלי, כי שיכתבתי אותה נורא חזק, מפני שהתרגום היה איום ונורא. גם העורכת הראשית הסכימה איתי, וביחד התלוצצנו והעלינו סברה שאולי המתרגמת זוכת הפרס לשעבר לוקה עכשיו בשיטיון, וזה פשר עבודת התרגום התמוהה והמחפירה שלה.
 
הדבר עורר סערה באותה הוצאה. העריכה שלי נפסלה, למרות ששולם לי עליה המון. התרגום ניתן לעוד עורכת, וגם אותו פסלה המתרגמת. או אז הבינו בהוצאה, והבינה גם בעלת ההוצאה, שאי אפשר לעשות עסקים עם המתרגמת המטורפת הזו, חברתה הקרובה, והתרגום נפסל.
 
רק כעבור כמה שנים נתנו אותו שוב לתרגום למתרגמת אחרת, והספר החשוב ראה אור רק בשנה שעברה, כשמונה שנים אחרי שראה אור באנגלית.
 
כל הסיפור הארוך הזה מנבכי עולם המו"לות והתרגום נועד לחזק טיעון שאני טוענת כבר שנים, שעורך תרגום צריך לקבל קרדיט בדיוק כמו המתרגם, מפני שהוא תורם רבות לתוצאה הסופית.
 
עד היום ערכתי עשרות ספרים מתורגמים להרבה הוצאות, ואני יכולה לספור על יד אחת מתרגמים שהייתי מרוצה מעבודתם. לי כעורכת נוח ונעים ועדיף שהתרגום יהיה טוב וקולח, כי אז אני לא צריכה לקרוע את התחת. ממילא משלמים לי כמעט אותו הדבר על עריכה קלה יחסית ועל עריכה כבדה. אבל תרגום טוב מגיע רק לעיתים רחוקות. בדרך כלל מדובר בטקסטים שצריך לחרוש אותם מבוקר עד ערב. אז מדוע לא מגיע קרדיט לעורך אחרי שהוא שיפר את התרגום לאין ערוך?
 
אינני יודעת כמה שיבושי תרגום ותרגומיות נוראיות מצאתי במשך השנים בספרים שערכתי, בוודאי אלפים, חלקם מחפירים ממש, ומעידים על כך שהמתרגם פשוט עובד כמו תוכנת תרגום. בחיי, לפעמים בא לי לקחת את מה שנותנת תוכנת התרגום ולערוך את זה. זה יהיה אפילו קל יותר מלערוך מתרגמים מסוימים. לאן נעלם להם השכל, אני שואלת את עצמי בבואי לערוך תרגומים מזוויעים, שהם בכלל לא נדירים, להפך, הם הרוב המכריע.
 
ולמרות כל זאת, במרבית המקרים לא מופיע שמו של העורך, איש מהקוראים אינו יודע כמה הוא תרם לתרגום, וכולם מעריצים את המתרגם ולפעמים הוא מקבל פרסים. ומה שהכי נורא, שבמרבית המקרים הפרס הזה לא מגיע בכלל למתרגם אלא לעורך. אני אומרת זה גם על סמך תרגומים אחרים שראיתי, שלא אני עצמי ערכתי. 
 
מדובר בעוול מתמשך של הוצאות הספרים, שמשום מה אי אפשר לשנות אותו. למרות שאני מנסה לומר את זה לפעמים לעורכים ראשיים בהוצאות, לא מוכנים להקשיב לי, אומרים לי שככה זה, זה מקובל בענף, אין מה לעשות.
 
מדוע אין מה לעשות? מה עם לשנות את הגישה לגמרי? מה עם לתת לעורך קרדיט? לא הגיע הזמן לזה? מתי כבר יבינו שעבודת עורך התרגום חשובה לא פחות, ופעמים רבות אפילו יותר מעבודת המתרגם?
 
במשך השנים חשבתי לאסוף את כל התרגומיות המבעיתות הללו, ולעשות מין רשימה ארוכה שאותה אפרסם ברשת. בסוף, מרוב עצלנות, לא עשיתי את זה, וחבל. גם כי זה משעשע, וגם כי זה יכול לעזור לכל העורכים והמתרגמים. אם יש לכם דוגמאות לתרגומים מצחיקים שערכתם, אנא, שתפו אותנו.
 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • נאוה  On יוני 20, 2009 at 8:04 am

    היה כתוב Ginger tom cat והמתרגמת כתבה "חתול מסוג ג'ינג'ר טום", כשהכוונה כמובן לחתול ג'ינג'י זכר… גם אני רציתי למות מצחוק 🙂
    ולא, אין לי חתול, ואני לא מבינה בהם דבר. אבל אני יודעת לערוך תרגום…

  • דנה  On יוני 20, 2009 at 8:37 am

    אם כי נתקלתי גם במתרגמים מצוינים, שלמעשה ערכו את עצמם. מה שעוד מרגיז זה שאם התרגום גרוע – שואלים איפה העורך? שמעתי אפילו מתרגמים בעצמם מתלוננים: למה העורך לא תפס את הטעות שעשיתי?
    מה שנקרא שיא החוצפה.
    אני לא אוספת פדיחות כי אני לא רוצה לפגוע, אני מאוד סלחנית ואני לוקחת בחשבון שכשמתרגמים יש דברים שפשוט לא קולטים אלא בקריאה שנייה, ושגם אני הייתי עלולה לטעות אילו הייתי מתרגמת זאת.
    אבל אני כועסת כשאני רואה שלא קיבלו תיקונים שהכנסתי. טעויות שאני מזהה בביטחון מלא, כמו בדיחה שתורגמה ברצינות ויצא טקסט מגוחך. תיקנתי והסברתי ובכל זאת – כנראה בלחץ המתרגם – זה לא תוקן. לא חבל שיצא ספר עם שטות כזו?

  • מתרגמת  On יוני 20, 2009 at 9:21 am

    את צודקת במאה אחוז, מובן שצריך לתת קרדיט בולט לעורכי תרגום.
    מצד שני, לרדת על המתרגמים זה מלוכלך. רוב ההוצאות משלמות גרושים על העבודה הזאת, וכדי להתפרנס צריך לעבוד מהר מאוד ואפילו למוכשרים ביותר קורות פשלות. גם לא פייר לבחור דוגמה כל כך קיצונית כאילו היא מייצגת את כל המתרגמים, כאילו כולנו קריזיונרים שעושים טעויות מגוחכות ופוסלים כל תיקון ועריכה.

    הבעיה מתחילה בהוצאות הספרים, שחוסכות בעלויות בכך שמשלמות מעט למתרגמים (ובטח גם לעורכים), ובסכומים האלה קשה להשיג אנשים שיש להם הכישרון והפנאי לעשות עבודה ראויה. אחר כך הן מוכרות כל ספר שני בשקל. אם יוציאו פחות ספרים אפשר יהיה להשאיר רק את המתרגמים הטובים ולשלם להם שכר שבו יוכלו לעבוד בתשומת לב, להוציא עבודה מוקפדת יותר ולהשאיר פחות עבודת שכתוב לעורכי התרגום.

    ושוב, כל זה לא בא לשלול את טענתך העיקרית. עורכי תרגום בהחלט ראויים לקרדיט מלא ובולט, וכמו שכתבת בעבר מוטב שיעבדו בשיתוף פעולה צמוד עם המתרגם.

  • אסתי  On יוני 20, 2009 at 11:11 am

    וזו עוד דוגמא לציבור חובב המבצעים למה כשהם קונים ספר בשקל הוא גם לא שווה שקל.
    בדיוק כמו ש"מתרגמת" כותבת – כשמשלמים לתרגום גרושים – ככה זה נראה.

    העיקר שחובבי המבצעים צורחים בכל כוחם ש"הציבור נהנה מהמבצעים"

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On יוני 20, 2009 at 11:25 am

    תירגמה אותו מתרגמת שזכתה בעבר בפרס כלשהו לתרגום

    אם זה היה פרס שאת קבלת גם היית מתייחסת אליו בזלזול כזה או שהיית מסבירה כמה זה חשוב לתת פרס למתרגם?

  • עורכת בדימוס  On יוני 20, 2009 at 4:49 pm

    (כך עשיתי לא פעם ובסוף עזבתי את העריכה), או להוסיף סעיף לחוזה התרגום שדורש קרדיט.

    בדיעבד ברור לי שאי אפשר לתקן תרגום גרוע. כמה שלא תעבדי ותנכשי, עדיין יישאר טקסט רע, ורק את תדעי כמה יותר גרוע זה היה לפני שנגעת בו…

  • נדין  On יוני 20, 2009 at 5:02 pm

    באיזשהו ספר שהפסקתי את קריאתו בגלל תחביר בלתי אפשרי ולא ברור, נתקלתי בפנינה "פארק נושאי".

  • עורכת בדימוס  On יוני 20, 2009 at 7:01 pm

    בכלל אין סיפור של פרוטות! המתרגמת החשובה קיבלה תשלום יפה מאד וסעיף ממש יוצא דופן בחוזה בעניין העריכה! ויעל מעידה על עצמה שגם לה שילמו הרבה (מאד נדיר, בדרך כלל על עריכה משלמים בערך שליש מתעריף התרגום ) .

    לא לעניין לקפוץ כל פעם עם התשלום הנמוך למתרגמים.

    וגם לא תירוץ… אם התעריף נמוך, פשוט אל תקחו את העבודה!

  • ריקי  On יוני 20, 2009 at 9:32 pm

    ראשית, יש הוצאות שדווקא כן נותנות קרדיט לעורכים, ביניהן אופוס המושמצת, ופה ושם גם מטר. נדמה לי שגם בספרים של ידיעות אחרונות ראיתי כמה פעמים קרדיט לעורכים.

    שנית, יעל, היזהרי בביקורת הזו, שניחוח כמעט אלים עולה ממנה.
    במקרה אני קוראת עכשיו ספר חביב שאת עצמך ערכת, הקפריזה והזוגוש, וכמות טעויות ההגהה
    ההתקנה והעריכה שאני מוצאת שם מסחררת ומטרידה מאוד. אפילו על הכריכה יש פסיק שיצא לטייל ונצמד למילה שלפניו. שלא לדבר על שיירות אינסופיות של סימני קריאה או נקודות (שלוש כבר לא מספיק, מסתבר).
    סימני ניקוד יוצאים לנדוד במקומות משונים, האות יו"ד נוטה ליפול כל הזמן (טריוויאלי הופך לטרוויאלי, שדרווינית לשדרוונית ועוד ועוד).

    בקיצור, קצת בעדינות עם הביקורת. כולנו בני אדם.

  • נועה  On יוני 21, 2009 at 12:21 am

    נשמע כמו סגירת חשבונות אישית. כמה חבל שהניסיון להסוות על העובדה הזו גרמה לך להשמיץ את ציבור המתרגמים כולו. אמנם ציינת בטובך ש"יש גם מתרגמים טובים" אבל העמדה הכללית העולה מהטקסט היא של השמצה גורפת. והנה רעיון שעלה במוחי (המוגבל, ככל הנראה, שהרי גם אני מתרגמת): אם את חשה שתנאי העבודה של המתרגמים עולים על תנאי העבודה שלך במידה רבה כל כך, למה שלא תהיי בעצמך מתרגמת? את הרי ממילא הרבה יותר מוצלחת מכל המתרגמים שיש…

  • יעל ישראל  On יוני 21, 2009 at 4:11 am

    לריקי,
    לגבי הקפריזה והזוגוש, אני הייתי בשוק כשנודע לי שלא היה מגיה!!!! הקיבוץ המאוחד לא נתנו מגיה!!!! נולי עשתה את ההגהה בעצמה. את מאמינה? והיא לא מגיה מקצועית. מה שכן, בעבר הם כן נתנו מגיה. הם הוציאו לי ספר ב-1997, וגם היה עורך לשוני מעולה וגם מגיהה נפלאה, רזיה בן גוריון. והנה, תראי מה קרה להם היום. אז לא פלא שיש טעויות. חובה מגיה!!!, והיום גם בזה מקצצות ההוצאות, גם הטובות שבהן.

    לנועה, אני מתרגמת מאוד איטית, כי אני חייבת להסתכל הרבה במילון, ולכן אני עורכת. אבל הרבה פעמים חשבתי לעבור לתרגום. ואין כאן סגירת חשבונות אישית, זה המצב בשטח, לגבי כל העורכים.

    לעןרכת בדימוס ולמתרגמת,
    אכן כן, המתרגמת הזו קיבלה הון ממש על הספר, וגם אני קיבלתי תעריף גבוה בהרבה ממה שהיה אז מקובל, כי ערכתי חזק מאוד והעורכת הראשית הסכימה שיש לתת לי תעריף גבוה. ונכון, הסעיף וטו שלו, גם הוא היה נדיר. טוב, אותהנ הוצאה נדפקה רבות מהספר הזה, אולי למדו את הלקח. אחר כך הם ממילא התחברו עם הוצאה אחרת, והיום הם יותר מקפידים בתרגום

    לגבי התשלום בדרך כלל: אני טוענת שצריך להיות מוסר עבודה. גם לי לא משלמים הרבה, אבל זו עבודתי, ואני אעשה את הטוב ביותר. מי שלא מוכן לזה, שלא יעבוד בזה. פםשוט מאות. אבל לעשות עבודה גרועה זה לא מוסרי ולא הוגן ולא בסדר.

    לגבי קרדיט, פה ושם נותנים, אבל לא באופן גורף. ואם העורך הנתערב הרבה, חובה לתת.

  • יעל ישראל  On יוני 21, 2009 at 4:14 am

    לגבי עניין הפרס של אותה מתרגמת. מממי שזכה בפרס מצפים ליותר, ומשלמים לא יותר. ולכן על אחת כמה וכמה היא היתה צריכה לתת עבודה טובה.

  • יעל ישראל  On יוני 21, 2009 at 4:16 am

    אגב לריקי,
    מסתבר שגם לא היה מתקין אצל נולי!!! לא מתקין, לא עורך לשוני, לא מגיה. רק אני שערכתי. וזה לא מספיק. חובה עורך לשוני ומגיה ומתקין. פשוט חובה. הוציאו המון על האיורים, ועל הכריכה הקשה, וקיצ\צו אצלה בכל השאר.

  • יעל ישראל  On יוני 21, 2009 at 4:17 am

    אגב, העריכה שלי אצלה היתה עריכה תוכנית, לא לשונית.

  • יעל ישראל  On יוני 21, 2009 at 4:20 am

    ובקיצור, אלה פני המ"ולות כיום. אין מגיה, אין עורך לשוני. לא ייאמן.

  • צביקה א'  On יוני 21, 2009 at 8:52 am

    בקיצור, יעל ישראל השתלטה על ה"טוקבאק" 🙂

  • ימימה  On יוני 21, 2009 at 1:55 pm

    ואז רואים את ערוות המתרגם חשופה לעין כל.

    הנה כאן כתבתי על זה:
    http://www.notes.co.il/yemima/13953.asp

    אני מצטטת מהסוף:
    "והיו גם כמה משפטים שהייתי צריכה לקרוא שוב ושוב עד שהבנתי למה הכוונה. כמו זה למשל: "היא אף פעם לא שותה מספיק כדי למלא אצבעון קטן", משפט שאפשר היה להמיר בקלות ל:"הכמות שהיא נוהגת לשתות לא מצליחה למלא אפילו אצבעון" או משהו בסגנון. כך גם המשפט "סאות הייבן היתה רק העיר, כמו ב'בואו ניסע העירה ונאכל גלידה'," מן הסתם פירושו שסאות הייבן היתה מין עיר כזו שמזכירים אותה רק כשרוצים לנסוע העירה ולאכול גלידה, אלא שקשה להבין את הפירוש הזה אם לא מעבירים את המשפט המתורגם לאנגלית, ואז מנסים להבין למה התכוונה המחברת."

  • יעל ישראל  On יוני 21, 2009 at 4:49 pm

    ומה על זה שלפעמים אין מגיה, ומתקין ועורך לשוני, כמו אצל נולי? וזה עוד בספרות מקור!!!כמה עוד יקצצו ההוצאות?

  • יאיר  On יוני 23, 2009 at 12:38 am

    שאת צודקת, את צודקת. ובכל מילה במקרה הזה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: