על הגזענות

אבי נולד וגדל בשכונת נחלת ציון שבירושלים בראשית המאה ה-20. להגיד שמשפחתו הייתה ענייה מרודה יהיה מחמאה. הם היו למטה מזה, בעיקר שכסבי מת כאשר אבי היה רק בר-מצווה, ואמו עדיין מטופלת בתינוק ותינוקת יונקים.
כמעט בן 13 הלך אבי לעבוד בשוק, ואחר כך בחנות גלנטריה קטנה. אמו תפרה פרוכות והכינה ציציות לאדוקים כדי להוסיף עוד הכנסה קטנה למשפחה. לבית הספר לא חזר אבי יותר. הוא למד שבע כיתות בלבד.
 
משאת נפשו הייתה להתקדם בחיים – שאיפה טבעית וחיובית מאוד. לא רק מבחינה כלכלית רצה להתקדם, אלא גם, ובעיקר, מבחינה תרבותית: לגור במקום נעים ושקט ונוח, לשלוח את הילדים לבתי ספר טובים – בקיצור, לזכות באיכות חיים שלא הייתה בשכונת העוני שבה גדל. הכסף היה מבחינתו רק אמצעי להשיג לעצמו, למשפחתו ולילדיו חיים ראויים יותר.
 
וזה טבעי, ואין בכך כל רע. אין רע ברצון להתקדם. באמת שאין כל רע. גם אין כל רע לאמץ מנהגים תרבותיים מעדות אחרות, אפילו שהן "העדה השולטת", קרי, "האשכנזים בעלי הארץ".
 
לכן אני כל כך מבינה את רצונו העז של אבי להתקדם ולהשתפר כל הזמן. בכך שהעריך את מנהגי המערב, ורצה לאמץ חלק מהם, איני רואה נמיכות רוח מעמדית, אלא רצון טבעי להשתפר.  
 
בגיל עשרים פלוס הייתה לאבי חנות גלנטריה קטנה משלו במרכז המסחרי של ירושלים. אבי, ששמו היה ציון כמו השכונה שבה גר, שאהב מאוד את ירושליםשבה גדל, שמשפחתו הגיעה אליה מפרס על חמורים בסוף המאה התשע עשרה, עזב בגיל שלושים פלוס את העיר שכה אהב, כי הבין שבתל אביב יצלחו עסקיו יותר מאשר בבירה.
 
בשנת 1950 עזבו אימי, אבי, אחותי ואחי הקטנים את ירושלים לתל אביב. אחרי המצור הארוך והפחד במלחמת השחרור, גם אימי לא רצתה לגור יותר בירושלים.
 
הם קנו בית קטן צמוד קרקע בשכונת שפירא בתל אביב. זה היה בית דו משפחתי, ובצד השני גרה משפחה ממרוקו. כבר אמרתי שאבי שאף לחיים שקטים והרמוניים, וסלד מאוד מהמוניות ומאלימות, שקיימות יותר בשכונות עוני מאשר בשכונות אמידות. לכן, כאשר התפרצה איזו מריבה בין אמי לאשת השכן על שטחי כביסה, הגיע ערב אחד השכן עם סכין לאבי, ובנס לא נגמר האירוע בבית חולים, או חלילה בבית קברות.
 
למחרת הלך אבי וקנה על המקום דירת פרטר קטנה ברחוב שלום עליכם, ליד רחוב בן יהודה. בתוך שבועות קצרים הם עברו לגור בה. אבי כה סלד מריב ומדון, שלא רצה להתמודד שוב עם שכנו חמום המוח.
 
אני חושבת ששם נשתל באבי הרצון להשתדרג מבחינת מגורים. הוא לא היה גזען, ולא היה לא דבר נגד אחיו יוצאי ארצות המזרח, אבל הוא רצה חיים טובים יותר. לא קל לחיות בשכונת עוני, ורשמיה בוודאי הילכו עליו אימה כל החיים, ואני יודעת שתמיד נבעת ממצב כזה של דלות וניוול אנושי, שצץ לא אחת בשכונות עוני.
 
על כן, הצעד הבא שלו היה לקנות דירה באזור שנושק למלון הילטון, לשם עברו הורי ושלושה ילדים בשלהי שנות החמישים, ובה אני נולדתי בשנת 1960. זו הייתה שכונה בצפון השקט של העיר, אבל לא שכונה של עשירים. אני מניחה שגרו בה כמה עשירים, אבל הרוב היו אנשים פשוטים, אנשי עמל, חלקם ניצולי שואה. וכן, הרוב היו אשכנזים. פרט הכרחי כנראה במשוואה שמעצבנת את כולם בארץ הזו.
 
זו הייתה שכונה שקטה, "טובה" מה שנקרא, לא מפחידה, ואף אחד לא קם עליך עם סכין, ולא חרדת לגורל ילדיך.
 
כעבור עשור, אחרי הבום הכלכלי של מלחמת ששת הימים, שתיגמל יפה מאוד גם את עסקיו של אבי, עברנו לשכונה שגובלת בכיכר המדינה. בית גדול, שכונה נעימה מאוד, שקטה ויפה. וכן, שוב הרוב בה היו אשכנזים.
 
ואבי, אבי הפרסי "השחור", הכהה, שדיבר תמיד בחית ועין גרוניות כי גדל עם הערבים בירושלים, לא התבייש לקחת מהתרבות האשכנזית כמה דברים יפים, למשל יחסי שכנות שקטים, איפוק, לא לאיים על כל צעד ושעל על מי שלא מוצא חן בעיניך, לא להרעיש, לא ללכלך, בקיצור – לא לחדור לרשות הזולת. 
 
גם אני איני רואה בכך כל רע. אינני סבורה שלהתנהג בנעימות ובהתחשבות בזולת זה לכופף את הראש מול "התרבות האשכנזית" ולהשתכנז. אינני סבורה שלרצות לחיות חיים נוחים יותר, בשכונה שקטה ולא אלימה, הוא נמיכות רוח, כי "עלינו להחזיק בתרבות שלנו". אינני סבורה שהתנהגות אנושית נאותה היא עניין של תרבות. לא, היא עניין אנושי.
 
כאשר השכנים מהווילות של אפקה ממול ביתי משמיעים בקולי קולות מזיקה מזרחית, זה מעצבן אותי לא בגלל שאני לא אוהבת את המוזיקה הזו, אלא כי זה מפריע לי וחודר לרשות היחיד שלי (ותבינו, אני גרה במרחק של 200 מטר לפחות מ"בתי השימוש", זה די רחוק). וזה מפריע לי בדיוק כמו לו השמיעו את מוצרט או פינק פלויד שאני אוהבת בפול ווליום. למה? כי זה חודר לרשות היחיד שלי. כי לא התחשבו בי ובשכנים האחרים. כי יש בזה משהו פולשני, חודרני ואלים.
 
אבל אף אחד לא משמיע מוצרט או פינק פלויד בפול ווליום. ב-21 השנים שבהם אני גרה בשכונה שלי, רק מוזיקה מזרחית רועשת בקולי קולות אני נאלצת לשמוע מדי פעם.
 
ואני תוהה, כיצד זה אבי המזרחי שאהב מאוד מוזיקה ערבית, ובכלל, מעולם לא הסתיר את מזרחיותו או כופף את ראשו מפני האשכנזים, הבין שיש בתרבות המערבית כמה דברים יפים, ואותם דווקא כדאי לאמץ? מדוע אבי שמע את אום כולתום ופריד אל אטרש בשקט, ולא בקול קולות שכל השכונה תשמע? כי אבי רצה להשתדרג בחייו. ואין כאן נמיכות רוח, ואין כאן השתכנזות. ואין כאן גזענות הפוכה. או שנאה עצמית של מזרחית לעצמה (כפי שהאשימו אותי כמה פעמים כשהעזתי לכתוב
דברים שהם לא הבון-טון המזרחי). לא, זה רק רצון לשפר את איכות החיים.
 
ואילו אותם בעלי "בתי שימוש" – הווילות ממול מרפסת ביתי – שאני שמחה מאוד שעלו והצליחו והם זוכים בחיים הטובים, לא למדו את הדברים היפים של "האשכנזיות": השקט, השלווה, תרבות הדיור – כל הדברים שמעניקים איכות חיים, ומשום מה נעלמים מעיני כמה דיירים מזרחיים בשכונה ממול, שבמקום לאמץ את הקודים הללו מתעקשים לשמר מסורת לא נעימה במיוחד משכונות העוני שנולדו לתוכן.
 
אבא שלי היה אומר תמיד "כשאתה ברומא התנהג כרומאי". הוא לא ראה פחיתות כבוד מעמדית או גזעית בלשאוף להיות בן תרבות במובנים הללו – לכבד את רשות היחיד של האחר, למשל – ומעולם לא חשב שבכך הוא מאבד משהו ממזרחיותו כי הוא לא שומע מוזיקה מזרחית בקולי קולות. הוא המשיך להיות מזרחי גאה, פרסי גאה ליתר דיוק, דיבר פרסית עם אמו בלי בושה, המשיך לדבר בחית ועין גרוניות, והיה ונשאר "שחור". הוא לא "עבר עדה". הוא לא השתכנז. הוא פשוט רצה להיות בן תרבות, זה הכול. ואם להיות בן תרבות זה אומר להשתכנז, אז הנה, כנראה שגם אני השתכנזתי.
 
שיקום האדם שלא רוצה לחיות בשקט ובנוחות בשכונות נוחות ונעימות ושקטות, ולא מפחידות ומרעישות ומלוכלכות. ולא, זה לא רק עניין של כסף, זה הרבה יותר עניין של תרבות דיור; של להבין מה זו תרבות דיור. ולכן שאלת מוצאם של אותם שכנים שלי, בעלי "בתי השימוש", עלתה על הפרק בפוסט הקודם שלי, שעיצבן כל כך הרבה אנשים. אם המרעישים והמציקים הללו היו רוסים, אז הייתי כותבת רוסים. אם היו אנגלים, הייתי כותבת אנגלים. אבל מה לעשות שהם מזרחיים? אני אשמה בזה? אני זו שמרעישה ומורידה את איכות החיים בשכונה, או הם?
 
ומה כל זה קשור לגזענות? ולמה אסור להגיד את הדברים האלה למרות שהם נכונים? הרי זו המציאות. ונכון, לא כל המזרחיים כאלה חלילה. לעולם לא טענתי כך!!!! לא ולא, אבל חלקם כן. שוב, זאת המציאות. לא אני המצאתי את זה. יש חלקים ב"תרבות השכונות" או ב"תרבות המזרחית" שמנפנפים בה, שאני לא מזדהה איתם ולא מבינה מדוע צריך להגן עליהם בחירוף נפש רק כדי שלא ניחשד בגזענות.
 
כשמשהו הוא טוב בתרבות מסוימת של עם מסוים – מוזיקה, אמנות, תרבות – כל הכבוד. אבל כשמשהו רע באותה תרבות, מדוע להגן עליו? לא, אני לא אגן על מי שמרעיש ומלכלכך ופוגע בתרבות הדיור ובאיכות חיי הזולת. לא מעניין אותי מאיזה מוצא הוא.
 
ושוב אני חוזרת לאבי, שאין ספק שהיה "רול מודל" מהותי מאוד בחיי: גבר מזרחי שלא חש שום נמיכות רוח מפני שהיה מזרחי שנשוי למזרחית (אמי ילידת תורכיה), והביא לעולם ילדים מזרחיים קטנים, אבל רצה לחיות כבן תרבות, ורצה שילדיו יהיו משכילים ו"יתקדמו בחיים" כמו שאומרים, ועבד קשה מאוד כדי להשיג את זה, ולא, לא בכה לאף אחד ולא התלונן, למרות שהעסקים האירו אליו ממש פנים רק בעשור החמישי לחייו. הנה איש שנולד למשפחה ענייה מאוד, בשכונת עוני עלובה, שבקושי למד, שלא היו לו שום תעודות או השכלה ממוסדת, שלא קיבל טובות מאף אחד, שלא הייתה לו שום עזרה משום כיוון, ופשוט עשה את הכול כדי לבנות את עצמו בעשר אצבעות: כלכלית, וחשוב מכך – תרבותית.
 
וגם בעלי הווילות הללו שדיברתי עליהם "עשו את זה", בנו את עצמם במו ידיהם והתעשרו והתקדמו, וזה יפה ונהדר בעיני, אבל מנטלית נדמה שהם עדיין תקועים בשכונות העוני.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • גיל  On מאי 3, 2009 at 7:52 am

    סיפור העלייה והעוני מוכר לי היטב מתולדות משפחתי גם כן, למרות שהיא ממוצא שנהוג לכנותו אשכנזי. בעלי הארץ בזמן העליה לא היו האשכנזים אלא התורכים. מובילי הדעה והעשירים בקרב התרבות היהודית באותה תקופה היו דווקא יהודים "ספרדים". זה רק כדי לתקן אולי את הרושם שיש לך, שהאשכנזים היו בעלי הארץ הזו – הם לא היו. העליות האשכנזיות הראשונות, עבדו בפרך בתנאים של עליבות שלא תאומן וגם מתו באלפיהם. אבל גם הצליחו להתיישב, הצליחו להקים מוסדות מאורגנים ולעשות הרבה דברים נחמדים.
    עד כאן רק כדי להתייחס לחלק הראשון של דברייך.

    לגבי נושא המזרחיות והגזענות:
    אני גדלתי עם מזרחיים כל חיי ומעולם לא ידעתי שהם כאלה (כלומר, שונים ממני או רעשניים) עד שלא הגעתי לתיכון ושם התחלתי להבין שיש גם דעות אחרות. האיפוק, תרבות הדיור, שמיעת מוזיקה בקול נמוך, הנימוס כלפי אדם וחברו – כל אלו היו תכונות שהכרתי אצל המזרחיים שגדלתי בחברתם.

    המרעישים, האלימים שבחברה שבה הייתי, היו גם ממוצא אשכנזי וגם ממוצא ספרדי או מזרחי, אבל תמיד התייחסנו אליהם כאינדיבידואלים בעייתים שזקוקים לחינוך ולא קשרנו את הדבר למוצאם. אני מודה ומתוודה שאינני מכיר את כל העדות כולן, אבל אני מכיר משפחות מרוקאיות רבות ששמות אותי בכיס הקטן בכל מה שקשור לתרבות מוזיקה ולנימוסים והליכות. אני מכיר משפחות סוריות שאני עפר לרגליהן בכל הקשור לנימוסים בין אדם לחברו ולבניית מערכות יחסים מסודרות וניהול חיי משפחה. אני מכיר משפחות פרסיות שההחצנה והראוותנות הן מהן והלאה. ואני יכול להמשיך עוד ועוד. אני גם מכיר משפחה של פולנים שהם בושה וחרפה לאנושות, אני מכיר גם משפחה של רומנים שלקרוא להם בבונים זה להעליב את משפחת הקופים וכן הלאה.

    מה רוצה לומר : אין שום דבר בתרבות מרוקו, או בתרבות עיראק, או בתרבויות אחרות של פולין, רוסיה ואחרות שגורם לאדם להיות אלים, מוחצן ופוגעני כלפי שכניו. כל התכונות האלו נגרמות בגלל חוסר חינוך ברמה המשפחתית וכתוצאה מבחירות אישיות. נטייתך לקרוא לבעיות הללו תוצאת של מזרחיות – היא הגזענות.

    שיהיה בוקר טוב.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On מאי 3, 2009 at 8:39 am

    אין מה לעשות, את טועה.
    ההתיחסות שלך היא גזענית.

  • ענת  On מאי 3, 2009 at 10:22 am

    הם אלה שמרעישיםולא מתחשבים כלל בזולתם. אני חיה בקיבוץ שבו רוב התושבים ממוצא אשכנזי
    (הורי ממוצא עירקי. ואני, למעשה, בין המעטים בקיבוץ שממוצא מזרחי). שכנינו היקרים ממוצא פולני. אף שהאישה מגדירה את עצמה כאשת תרבות, (והיא, כמובן, דואגת לציין זאת כמעט בכל שיחה העוסקת בענייני תרבות) מדובר באחת המשפחות הכי "חסרות תרבות" שאני מכירה. הם לא מקפידים על שקט, הם זורקים לכלוך לחצר שלנו, הם מעירים אותנו בשבתות באופן קבוע בשעות הבוקר המוקדמות וכו'. ולצערי, הם לא היחידים בקיבוץ. גם בילדותי גדלתי בעיר שרוב תושביה אשכנזים. אבל אנחנו היינו המשפחה היחידה שתמיד שמרה על נימוס ותרבות. אני לא מתכחשת לעובדה שיש משפחות מזרחיות (רבות מאוד) שלא מקפידות על כללי תרבות בסיסיים – אבל מצד שני, יש גם לא מעט משפחות אשכנזיות שמתנהגות בחוסר תרבות.

  • יעלה  On מאי 3, 2009 at 12:22 pm

    אולי תסבירי מה אירוני במשפט "וכן, הרוב היו אשכנזים. פרט הכרחי כנראה במשוואה שמעצבנת את כולם בארץ הזו. "
    למה זה "פרט" בכלל? הפרט הזה הוא שקבע את יחסי הכוח. אפשר לחשוב שפיזרו אנשים בארץ הזאת באופן מקרי? הרי בעצמך את מספרת שאבא שלך היה חריג. רוב המזרחים לא נמצאים בצפון תל אביב: אלא בעיירות פיתוח, בחולון ובבת ים. למזרחים (ולא "מזרחיים" גיל. מדובר באנשים שהם שם עצם ולא בשם תואר. האם אתה כותב גם "אשכנזיים" או שרק למזרחים שמורה אי היכולת להסתכל עליהם כבני אדם?). אז למזרחים לקחו את הדרכונים שלהם והכניסו אותם לא סתם למעברות, אלא תחת שמירה צבאית. זה היה מחנה צבאי שאסור היה לצאת ממנו.
    כלומר לא מדובר כאן ב"פרט", אלא אם את לא מסוגלת להכיל את הפרטים החשובים שמעצבים את חייו של אדם. ולא מדובר בגזירת גורל, אלא בצעד מתוכנן.
    לעיתים את מייחסת את הפשיעה לעוני, וזה נכון. עוני בכל העולם ובכל העדות קשור לפשיעה. וזה בסדר גמור. אבל כשאת מייחסת התנהגות "לא תרבותית" למזרחים ולא לאשכנזים, אז זו גזענות לשמה. גם כי את קובעת מהו דבר "תרבותי" ומה לא, וגם כי את עושה שיוך אתני של זה.
    עכשיו תקחי את כל מה שכתבת: במקום מזרחים תכתבתי "אוסטיודן" והרי לך כתבה גזענית לעילא ולעילא שהופיעה בהרבה מקומות באירופה של שנות העשרים. לא רק גויים חשבו ככה, אלא גם אותם "בני תרבות" יקים שהקימו את המדינה עאלק, בזמן שעוזרות בית מזרחיות ניקו להם את הבתים וחיבקו להם את הילדים.

  • ריקי  On מאי 3, 2009 at 12:41 pm

    התרבות המזרחית היא אכן פרימיטיבית, בורה, גסה ואלימה. לא כולם. אבל רובם הגדול.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On מאי 3, 2009 at 1:47 pm

    נכון ריקי,
    והם גם טוענים שיש גזענות ואפליה בארץ. לא רק פרימיטיבים, בורים, גסים, ואלימים, אלא גם אחוזים בתסביך רדיפה ורגשי נחיתות.

    מעניין מאיפה זה בא להם?

  • מיקו  On מאי 3, 2009 at 3:06 pm

    פרימיטיביות, בורות, גסות, אלימות (לא כהכללה)- שייכים בעיני רבים ספציפית למרוקאים.
    שאר עדות המזרח, לדעתי, פחות נתפשות כמייצגות תכונות אלו.
    כשאתם מנהלים דיוני מנטליות- בדקו עם עצמכם אם אתם מתכוונים בסתר לבכם למנטליות מרוקנית.
    אולי בעצם תגלו ש"בוזגלו" נשמע לכם צורם יותר מ"יומטוביאן".

  • יעל ישראל  On מאי 3, 2009 at 5:30 pm

    לגיל,

    עובדה קטנה
    אבי הקים את עסקיו בשנות הארבעים, והמשיך אןתם בשנות החמישים, שישים שבעים והלאה. באותה עת "אדוני הארץ" היו האשכנזים. ולמרות שמאוד הקשו עליו, הוא לא נתן שירמס אותו.

  • גיל  On מאי 3, 2009 at 8:49 pm

    גם על אבא שלי הערימו קשיים אינסופיים. אבל הוא לא פרסי, הוא מעורב אשכנזי. אז מה ? גם הוא לא נתן שירמסו אותו והצליח באופן סביר לשמור שלא נהיה רעבים ללחם.
    מה הפואנטה ?

  • ריקי כהן  On מאי 3, 2009 at 11:01 pm

    התבטאות כזו זרה לי.

  • יעל ישראל  On מאי 4, 2009 at 12:22 am

    לגיל,
    הפואנטה היא לתקן אותך על דבריך אלא:

    בעלי הארץ בזמן העליה לא היו האשכנזים אלא התורכים.

    להסבירך שאבי התבגר כבר לתוך ארץ אשכנזית מאוד ש"אדוניה" כבר היו האשכנזים. נתת לי הרצאה "היסטורית" לא לעניין, אז הנה, תיקנתי אותך. זו הפואנטה.

  • מואיז  On מאי 4, 2009 at 9:18 am

    אבי, אבי הפרסי "השחור", הכהה, שדיבר תמיד בחית ועין גרוניות כי גדל עם הערבים בירושלים, לא התבייש לקחת מהתרבות האשכנזית כמה דברים יפים, למשל יחסי שכנות שקטים, איפוק, לא לאיים על כל צעד ושעל על מי שלא מוצא חן בעיניך, לא להרעיש, לא ללכלך, בקיצור – לא לחדור לרשות הזולת. "

    אז אם כך המזרחים מאיימים על כל צעד ושעל? זה מה שהבנת מהסיפור של אבא שלך.

    אני מבין טוב מאוד שהוא לא רצה להתעסק עם מישהו שמוציא עליו סכין ועבר דירה, גם אני הייתי עושה כך. אבל אבא שלך הרי היה מזרחי שלא הרעיש ולא הוציא סכינים על שכנים, אז למה את מכניסה אותו לקטגוריה הזאת?

    המאמר הזה מאוד העציב אותי, ולא בגלל הרצון של אביך להתקדם, זה דווקא מאוד נהיר לי, אלא בגלל הצורה שבה את רואה את התקדמותו ואת החברה מסביבך.

    הבעיה איננה לרצות להתקדם, או לרצות לעבור לשכונה טובה יותר, הבעיה של חברה היא הקביעה של הפרמטרים של החברה הטובה יותר בצורה גזענית. בסך הכול אם תקראי טוב את המאמר שלך עצמיך, תביני שזה מה שאת עושה. אבל את עושה את זה כי את חיה בחברה שעושה את זה ומעודדת את ההתיחסות הזאת.

  • עמוס  On מאי 4, 2009 at 10:39 am

    איזה קטע, יעל: ממש קרה לי אותו מקרה בדיוק. אני גר במינכן. אבי היה יהודי (וגם אמי, אגב), אבל תמיד נהג בתרבות ודגל ב"היה יהודי באהלך ואדם בצאתך", והשתלב כאן בחברה הגרמנית. הטמענו את ערכי התרבות הנעלים שלה. עכשו מגיעים לשכונה שלי מלא מהגרים יהודים, מה אני יגיד לך, לא נעים, צודקים החברים הגויים הטובים שלי – היהודים האלה מגעילים, רעשניים, יורקים ברחוב, מסריחים, ומנהגיהם הברברים ממש לא מכובדים (הם קופצים פעם בחודש מול הירח!). זה לא שאני גזען – אבא שלי יהודי וכו וכו – פשוט אני מציין עובדה ידועה ומוכחת שהיהודים האלה מזוהמים ומורידים את ערך הדירות. למה הם לא יכלו להיות תרבותיים כמו אבא שלי?

    אני לא תומך בטלאי צהוב חלילה, אבל אולי להגביל את מספר היהודים בשכונות תרבותיות, או להעביר אותם בחינה שתקבע את מידת ההתאמה התרבותית לחברת אנשים שהצליחו לחבור לבני הגזע העליון, כמו אבא שלי וכמוני. מה את אומרת, יעל?

  • גיל  On מאי 4, 2009 at 11:00 am

    חוץ מהעווית-האינטלקטואלית של להשוות הכל לנאצים, ווימאר, גרמניה, שואה – אתה יודע לעשות עוד משהו?

    אני לא אומר את זה כי אני מסכים עם דבריה של יעל. וגם לא כי אני חושב ש'אסור להשוות' – מותר להשוות. אבל משום מה, השיח הפוליטי בבלוגספירה מתאפיין בשתי מגמות – או שזה נאציזם, או שזה אפרטהייד. זה מעיד יותר על המוגבלות המחשבתית של המגיבים מאשר על הגזענות הסמויה או הגלויה בדעות שמגיבים אליהן. אפשר לדון בדברים כשלעצמם מבלי לצעוק נאצית נאצית, זאב זאב.

  • עמוס  On מאי 4, 2009 at 11:19 am

    איפה כתבתי "נאצים" או "שואה", אדוני? מה, לא ברור שדדיברתי על משכילים יהודים-גרמניים מהמאה התשע עשרה, תמידיו של מנדלסון, והבוז הגזעני העמוק שהם רחשו ליהודים "אחרים" – מה, זה לא ברור?

    זה שאתם שומעים בכל אזכור "שואה ו"נאצים" – זה שכל הצבעה על חיה נשמעת לכם כמו "זאב זאב" – רק מעיד עליכם, ולא רק על יכוטלת הבנת הנקרא הירודה שלכם, אלא כם על כל המערך הנפשי הפרנואידי

  • עמוס  On מאי 4, 2009 at 11:19 am

    איפה כתבתי "נאצים" או "שואה", אדוני? מה, לא ברור שדדיברתי על משכילים יהודים-גרמניים מהמאה התשע עשרה, תמידיו של מנדלסון, והבוז הגזעני העמוק שהם רחשו ליהודים "אחרים" – מה, זה לא ברור?

    זה שאתם שומעים בכל אזכור "שואה ו"נאצים" – זה שכל הצבעה על חיה נשמעת לכם כמו "זאב זאב" – רק מעיד עליכם, ולא רק על יכוטלת הבנת הנקרא הירודה שלכם, אלא כם על כל המערך הנפשי הפרנואידי

  • נטלי מסיקה  On מאי 4, 2009 at 3:39 pm

    גם אני נעצבתי מאד לקרא את הפוסט הזה. חבל שככה את מפרשת את המציאות סביבך והרי היא מורכבת מכל כך הרבה גורמים שונים ומשונים והנה בחרת להשליך את הכל על מקום הולדתו של האדם.
    עכשיו ברור לי כמה אנחנו רחוקים פה מחברה שיויונית באמת.

  • לילך  On מאי 4, 2009 at 3:45 pm

    אז בעצם אבא שלך היה איש גס, פולשני, רעשני, אולי אפילו אלים אלמלא עבר לגור בשכנות לאשכנזים? וואו. מזלך שנולדת אחרי המטמורפוזה של אבא שלך, מי יודע מה הוא עשה לאחים שלך לפני שעבר לשכונה שחינכה אותו כל כך יפה.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On מאי 4, 2009 at 3:58 pm

    בתור מי שגדלה בשכונת קטמונים בירושלים, שידה של אימה לא השיגה עבורה בית בשכונה טובה יותר, מערכת חינוך ראויה יותר, חוגים והעשרות שונים, וכו' יש תמיד רגע (אולי הרגע הגזעני שלי) שמפתיע אותי איך מי שהכל היה עבורו כ"כ נגיש וקל בכל זאת הצליח לצאת כל כך מטומטם.

  • רונן  On מאי 4, 2009 at 5:45 pm

    יעל פשוט צודקת, ואתם המזרחיים "המקופחים" לא תרדו מרגשי הנחיתות שלכם גם אם תגיעו למאדים ראשונים.

    כל מי שעיניו בראשו יודע ורואה שמזרחיים הם עדיין שכבה שמאופיינת בהתנהגות בהמית. גם כשהם מתעשרים הם ממשיכים בזה. תראו את קצב האנס הסדרתי.

  • מואיז  On מאי 6, 2009 at 3:20 pm

    הבעיה טמונה במנגנון מאוד פשוט, מזרחי עבריין מקרין על כל המזרחים. אם היה אחד בשכונה אחד הוציא סכין הוא משקף את השכונה.

    מן הצד השני אשכנזי עבריין הוא תמיד היוצא מן הכלל, הוא סרח, הוא טעה, הוא פשע, אבל הוא בשום פנים ואופן אינו משקף שום קבוצה.

    כפי שאומר המגיב האחרון בשם רונן קצב הוא זיין סדרתי והוא מוכיח שכל מזרחי גם כשהוא מצליח הוא אנס, אבל עזר "מיידלה" ויצמן שמזיין על ימין ועל שמאל ומפליק מידי פעם לאשתו הוא משקף רק את עצמו, וההוא עם עין אחת גם כן לא אנס סדרתי אלא ממש דון ג'ואן.

    המנגנון הזה מושרש היטב מגיל הגן בחברה ובחינוך הישראלי וזו אולי הסיבה, יעל, שמשום מה את חוזרת וחוזרת לנושא הזה כדי להראות שאין שום בעיה. ברגע שתקלטי את המנגנון הזה כל החברה הישראלי תיראה לך אחרת, במיוחד החברה שבה חי אביך והתנהגותו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: