תינוקת של תינוקת

אני רוצה להמליץ על ספר ילדים שקראתי עכשיו. האמת, הוא מומלץ לכל מי שאוהב אגדות עם. שמו, "שש גיבורות גדולות במיתולוגיות של עמי העולם" (הוצאת כנרת), וכתבה אותו שהם סמיט, חברתנו לבלוגיית בננות.
 
שהם מספרת שהיא התכוונה לכתוב ספר על גיבורים וגיבורות, אבל כשהסתבר לה שכמעט אין גיבורות של ממש במיתולוגיות של העמים, החליטה להתמקד דווקא בגיבורות. התוצאה, רק שש גיבורות.
 
תאמינו או לא, אבל רוב הנשים בספרות העמים העממית הן כל מיני רפונזל שעולים אליהן דרך צמתן הבלונדינית כדי לאנוס אותן, כל מיני פנלופה שמחכות עד בוש לאהוביהן, וכל מיני סיטות (סיטא הייתה אהובתו של ראמה ההודי) שנחטפות. לא הכי פמיניסטי, אה?

 

סמיט רצתה לתקן את זה, והתוצאה: שש גיבורות, אחת משלנו (מרים אחות משה); אטלנטה הציידת מהמיתולוגיה היוונית, שנזרקה על ידי אביה שלא רצה בנות, ומי שגידלה אותה הייתה דובה (דווקא נראה לי כיף גדול), ולכן כשגדלה הפכה לציידת; איסיס שהיתה קוסמת ומכשפת בתרבות המצרית הקדומה, ושתי אחיות מהוואי בשם פלה והיאקה, שהיו בנות אלים, אבל שונות זו מזו בתכלית השינוי. 

אבל האגדה הנשיית שהכי קנתה אותי, שממש הדהימה אותי באה מהתרבות האינואיטית שבגרינלנד. האגדה האסקימוסית הזו פשוט הורסת. שמה "קאוארשוק, אל האוצר היקר", ואלוהים, איזו חוכמה פסיכולוגית כעמוקה חבויה בה! תמיד כשאני קוראת אגדות עם, אני המומה מהתובנות הפסיכולוגיות של כותביהם העלומים, או אולי של האנשים שהמציאו אותן והעבירו אותן מפה לאוזן.
 
קאוארשוק הייתה אישה שחיה בגפה ורצתה תינוק. כל שכנותיה חפרו לעצמן תינוקות בשלג, ורק לה לא היה. ונורא בא לה על תינוק רך וחמוד. אז שלחו אותה למצוא תינוק רחוק רחוק. כשכבר התייאשה אחרי שחפרה עמוק בשלג וכמעט קפאה למוות, פתאום היא קולטת שמישהו חופר אותה. מישהו דיבר מעליה, וקול תינוקי אמר: "מצאתי אחת! מצאתי אישה קטנה ויקרה! אימא קטנה וחמודה!"
 
 
כאן אני חייבת להביא ציטוט:
"תינוקת! קאוארשוק לא האמינה למראה עיניה. תינוקת ענקית כמו דובה, ורודה כמו צדפה, צוחקת בלי אף שן בפה, נשאה אותה מתוך המנהרה בעדינות רבה. שם בחוץ, בין הדשאים היו המון תינוקות ענק! הם זחלו, דידו, חפרו באדמה, וחלק כבר מצאו וחיבקו …. אימהות!
    "נומי נומי, אימל'ה שלי," שרה התינוקת של קאוארשוק לאמה, וקאורשוק שהייתה עייפה נרדמה מיד.
    הימים הבאים היו מוזרים, קאוארשוק שכבה בזרועות התינוקת שלה, אכלה דייסה והאזינה לשירי ערש ששרה לה התינוקת.
     "נעים לך אצלי?" שאלה התינוקת.
     "מאוד,"  ובאמת היה לה נעים בחיק התינוקת, נעים וחמים
.
 
לא ענקי, תגידו? לא ענקי? כמה שהקטע הזה הבעית אותי ברגע הראשון שקראתי אותו. אישה מבוגרת בחיקה של תינוקת ענקית בגודל מפלצתי? אבל אז הבנתי את המשמעות הפסיכולוגית שחבויה שם.
 
רק אחרי שקאוארשוק קיבלה מספיק אימהות טובה ובריאה מהתינוקת שלה (שאינה אלא התינוקת שבתוכה), רק אז היא לומדת להיות אימא טובה וראויה, למצוא תינוק משלה ולהפוך לאימא. רק כשהיא מתקנת את ילדותה ונותנת לעצמה אהבת אם, היא מצליחה לממש אימהות ראויה וכשירה. רק אז מגיע לה להיות אימא.
 
איזה יופי, אה? איך, איך איזה אסקימוסים "נבערים", "לא מודעים" יכלו להגיע לתובנה כה עמוקה? דברים שהפסיכולוגיה שלנו הגיע רק במאה העשרים!
 
חבל שברונו בטלהיים לא פירשן גם את האגדה הזו. אני בטוחה שהוא היה עושה ממנה מטעמים.
 
אגב, קראתי ב"הארץ" ששולמית אלוני לא הבינה את האגדה הזו. היא חשבה שהיא "מוזרה". לא אתפלא אם דווקא נשים, ובעיקר אימהות, לא "יבינו" אותה.
 
מה לא אהבתי בספר? את העיצוב שלו. נדמה שרצו ללכת על עיצוב, צבעים וכריכה כמו של פעם. אפילו השם סתמי ולא מעורר השראה. האיורים בטעם המיושן של ישי מישורי לא מצאו חן בעיני. לא יודעת, זה הזכיר לי ספר כמו מפעם, ואני לא בטוחה שהילדים של היום יקנו את זה. הם צריכים הרבה צבע, כרומו, משהו יותר חי ותוסס ופחות שמרני.
 
מצד שני, לקובץ סיפורים על עוד גיבורות, אני כבר מחכה. 
  

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • דפנה לוי  On פברואר 4, 2009 at 6:33 am

    הציטוט שהבאת באמת נהדר.ועושה חשק לרוץ לחפש את הספר. מזל שציינת את שם המאייר – ישי מישורי הוא בעיני אחד המוכשרים והחכמים ביותר בשטח, ואני בטוחה שהאיורים שלו ראוים לבחינה מעמיקה לא פחות מהסיפורים, רוב הסיכויים שאז יתגלו דברים שלא חלמת שיש שם.

  • מרית  On פברואר 4, 2009 at 7:11 am

    ועדיין – האחים הגרים הכי פמיניסטי
    http://www.notes.co.il/marit/51283.asp

  • נגה  On פברואר 4, 2009 at 9:58 am

    נפלא.תודה

  • ימימה  On פברואר 4, 2009 at 10:52 am

    ודווקא שאמהות לא יבינו? אמהות הכי מבינות את זה. סיפור מקסים בהחלט.

  • טלי  On פברואר 4, 2009 at 10:56 am

    כמו כל אגדה טובה- יש שם משהו מאוד מטריד לצד אמת עמוקה וגדולה.

    יש כמה נסיונות מהשנים האחרונות לייצר אגדות פמיניסטיות, מירי ברוך עשתה את זה ב"נסיכה על סוס" וגיל הראבן ב"אגדה חדשה".

    אבל הסיפורים העממיים ה"אותנטים", וסליחה על הפלצנות, אין ספק שהם יודעים לעשות את זה הכי טוב.

  • אנאליה  On פברואר 4, 2009 at 11:31 am

    תיקון קטן, שירי ערש ולא ערס

  • אנאליה  On פברואר 4, 2009 at 11:36 am

    לא ידעתי.
    מצטערת על האנאליה המיותרת 🙂

  • רונית  On פברואר 4, 2009 at 9:28 pm

    רוב האמהות שאני מכירה, ורוב הנשים בכלל, לא תמיד מגיעות למקום בו הן "מתקנות את ילדותן" או נותנות לעצמן אהבת אם.(גם אם הן מבינות את זה ושואפות לזה תמיד!)
    מעטות מאיתנו זכו לקבל אהבת אם בלתי פגומה, ורובינו מעניקות כזו לילדים שלנו, כמיטב יכולתינו אבל עם הפגמים שקיבלנו.
    את התיקון אנחנו עושות תוך כדי. אילו כולנו נחכה ליום בו נתקן הכל בשביל לעשות ילדים ולהפוך אמהות – האנושות ודאי תיכחד.
    קצת חמלה גם כלפי השלמות של עצמינו – גם זה טוב לאמהות טובות.
    תודה על האגדה – אחפש את הספר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: