חלקי ביקורות על ספריי

כמה חלקי ביקורת על ספריי:

 

על "יצאתי לחפש מחסה"

אסנת בלייר, דמויות מהלכות על חבל דק, המוסף הספרותי של מעריב, 12.3.1993

"לא מחסה הוא שמעניקה יעל ישראל לגיבוריה אלא מראה מלוטשת

היטב, שהיא בבחינת מלכודת למערומיו הבלתי מחמיאים בעליל של הפרט. ישראל בוחרת להכות בקורא ישירות בפניו ואין בה רחמים. הנוקאאוט הוא מיידי, מפיל דמויות וקוראים כאחד ולא מותיר פתח להתאוששות מהירה. התייפייפות לשונית אינה נמנית על מאפייניו של קובץ זה, וההתבוססות הגיבורים בשתיקתם, בשיגעונם, במיניותם המיוסרת ובמלחמתם התמידית בבני זוגם זוכים לתיאורים דקדקניים נטולי עידון לשוני. אבל לא רוע לב הוא שמנחה את עטה של הסופרת אלא כאב וכעס על מציאות מסרסת. הקצב והדינמיות אשר היא מקנה לספרה באמצעות משפטים קצרים, הומור ציני ומתח, כמו היו סרטים קצרים וממוקדים, אינם משלים את הקורא בדבר ניסיונות ההיחלצות של הגיבורים".

 

 

 

 

 

 

 

על "רואות מכאן את כל העולם"

רן יגיל, רואה וזוכרת הכול, "עיתון 77", גיליון 218, אפריל, 1998.

"יופיו של ספר זה נעוץ ביכולת הזיכרון של הסופרת, שזוכרת פרטים

וניואנסים מן הילדות בתל אביב בשנות השישים שבעים, זמן ומקום ספציפיים מאוד ופרטים מדויקים להפליא, העומדים על קו התפר שבין הזיכרון האישי החד פעמי לזיכרון הקולקטיבי, ומצליחים על ידי כך להאיר את התחושה לקורא במשפטים מנוסחים היטב, קצרים ורזים, שנמנעים מנוסטלגיה. יאמר פלוני, כבר יש לנו את יעקב שבתאי שהפך והפך בתל אביב ואנשיה. אבל יעקב שבתאי כתב על "מעמד ההסתדרות", ולעומת זאת ישראל כותבת על מעמד הילד באותה תקופה. משפטיה, להבדיל משבתאי, חסכניים ויבשים. הכוח של יעל ישראל הוא בתיאורים היפראליסטיים ובעבודה אינטנסיבית על יחידות דימוי פשוטות. שם היא פשוט מבריקה. יש לה מאגר דימויים פשוטים על הילדות בתל אביב, שממש שובה את הלב. אם כתיבה היא חלק מתהליך של היזכרות, יעל ישראל כותבת נפלא, כי היא כלל וכלל לא הדחיקה, היא פשוט זוכרת, רואה מכאן עד לשם וזוכרת הכול."

 

 

על "סוף סוף רומן"

יורם מלצר, מתבלטות על רקע כתיבה שבלונית, המוסף ספרותי של מעריב, 25.8.2000

יעל ישראל ניגשת לתבנית הספרותית הוותיקה – האהבה, בדרך

 מקורית. הרומן מכניס את הקורא למין ישראל פוסט אפוקליפטית, תחת משטר עריצות חסר פנים, שבו האזרחים מתים כמספרים עלומים ונאסר עליהם להחזיק ספרים ונייר. מן הספר עולים ניחוחות "1984" של ג'ורג' אורוול, שלא לדבר על טעם בסיסי של מדע בדיוני לא טכנולוגי. השליש הראשון כתוב בתנופה, עשיר ברעיונות ומסקרן כמעט ללא הרף. "סוף סוף סוף רומן" מצליח לממש את המטרה שהציבה לעצמה הסופרת. הוא מעביר את המסר והוא נקרא בעניין, תוך פרימת התסבוכת העלילתית ויצירת סריג חדש מחוטיה. זהו ספר מיוחד הבולט על רקע לא מעט כתיבה שבלונית על רומנטיקה, חיפוש גבר ולבטים נשיים. העובדה שהמחברת הצליחה לבנות עולם העומד בפני עצמו ראויה גם היא להיזקף לטובתה. יעל ישראל יודעת לכתוב."

 

 

 

 

Both comments and trackbacks are currently closed.
%d בלוגרים אהבו את זה: