המסע לאורקולי

אנשים פשוטים, דהויים, שבורים מהחיים, כאלה שפוגשים בסופר ובבנק  הם הגיבורים של שי צלר בקובץ הביכורים שלו "המסע לאורקולי (זמורה ביתן). מה הוא עושה איתם, לאיזה פיתולים עלילתיים הוא לוקח אותם, זה כבר דבר אחר. לא תמיד זה מצליח. כשזה כן, זה מרתק ונוגע ללב. הרשימה פורסמה ב-20.12.07בגיליון 268 של מגזין "טיים אאוט"

אנשים פשוטים, דהויים, שבורים מהחיים, כאלה שפוגשים בסופר ובבנק – ההמון האפור כפי שמכנים אותם בדרך כלל, הם אחלה גיבורים. כל סופר מתחיל יודע זאת. לקחת דמות סתמית ויומיומית ולצקת בה עולם פנימי בעל תוכן, תהיות ומבוכות לא פחות מלרסקולניקוב, זו המטלה הספרותית הראשונה במעלה. אבל לא כל אחד מצליח לבצע את זה בדייקנות ובשיטתיות, וזה משהו ששי צלר דווקא ניחן בו.

 

קובץ סיפורים ראשון, "המסע לאורקולי", עם אנטי גיבורים אחד אחד: זוג צעיר שמנקה סניף של בנק ומנסה לשרוד, נערת בת מצווה שהוריה כבר לא אוהבים יותר, מורה מתבגרת בשנת שבתון שמציצה על חיי שכנתה הזוהרת, פקיד בנק שחי עם אימו ומנסה להחזיר את אחיו האבודים הביתה, או גבר צעיר ומתוסכל המקנא ב"כפילו" המצליח. כמה שיותר אפרוריים ומדכדכים, יותר טוב. ישנה מסורת ארוכה בסיפורת העברית של אנטי גיבורים הניגפים בגלי הקיום וכמהים לגאולה, וצלר נבנה עליהם ושואב מהם כמה שאפשר. מיהי הילדה בטי מהסיפור "צימוקים", המצטיינת בלימודי הספרות ונאלצת לטפל באמה, אם לא "נעימה ששון כותבת שירים" של עמליה כהנא כרמון?

 

השאלה החשובה על פי רוב בסגנון ריאליסטי פיוטי זה הוא הצלחת המימזיס – האם הסופר הצליח להעביר היטב את סביבת החיים של הגיבורים ולקלוע לשפתם ולעולמם. לא פחות מכך חשוב העולם הפנימי של האנטי גיבורים, שדבר כמעט לא מתרחש בחייהם החיצוניים. כאן זה המקום לפרוץ מהריאליזם הבנאלי אל תוך גן העדן הפראי של הנפש, ולבחון האם העולם הפנימי של האדם "הסתמי" הוא לא כל כך סתמי כפי שהוא נראה, שאכן ניתן למצוא את הפיוט והיופי גם בעליבות, בכיעור ובדוחק הקיומי. כאן נמצא התפר שבין הריאליזם לסוריאליזם, האור מול הצללים. סופר שמצליח לפרוץ בנקודה זו מצליח לקנות את עולמו.

 

צלר מכונן עולם חיצוני ופנימי מורכב כזה רק באחדים מסיפוריו, אבל כאשר הוא מצליח בכך, הוא עושה זאת היטב. בסיפורים אלה מסתמן קול מספר שקט, צלול, מרגש ואנושי, שמיטיב לברוח מהתפל, לטוות עלילה אמינה, דמויות שוברות לב ויחסים שבריריים בין הגיבורים. בסיפור הארוך "המסע לאורקולי", ללא ספק המשובח בקובץ, משורטטים לעילא יחסים מורכבים וכאובים בין אם נרקיססטית ועצבנית לבן השפוט שלה, עוד מעט בן ארבעים ועדיין חי איתה. בימים עובד בבנק ובלילות נסחף לעולם הזוי של פשע עירוני בשוליים, שם הוא מחפש את אחותו שירדה לזנות ואת אחיו הפושע. לכאורה, חיבור מוגזם ובלתי אפשרי של ז'אנרים, העלול להידרדר לאיזו צעקנות. אבל אמינות התיאור, העומק של הדמויות וההאזנה השקטה לקיומם התלוש, מצליחה להפיק סיפור שלם ובשל, שלא נמחה מן הזיכרון גם שבוע אחרי הקריאה.  

 

צלר מסתמן בקובץ הראשון שלו כקול מעניין ובוטח למדי. שומעים את השפה הרגילה והיומיומית שלו, שעם זאת נזהרת מאוד שלא ליפול לקלישאות. רואים את העין הצופייה שלו החומלת על גיבוריו. מבחינים באוזנו הרגישה לקולות הרבגוניים הגודשים את העולם. לא כל הסיפורים בקובץ שווים ברמתם, אחדים בוסריים מעט, או לא מדויקים מספיק, ואפילו מעט מוגזמים. למשל "הרצח הראשון שלי", בו מנסה צלר לחבר בין הגיבורה העלובה וחסרת חוט השדרה שהחיים נוהגים אותה, לבין עלילה בלשית. בצמתים קיצוניים אלה, כאשר צלר נסחף מתוך רצון מופרז לחבר בין ז'אנרים, החיבור צורם וכושל.

 

רוב סיפוריו של צלר יכולים להיות גם תסריטים לא רעים בכלל, לסרטים קצרים ואפילו באורך מלא. צלר עצמו הוא תסריטאי, אז כנראה שמכאן הגיעה ההשראה

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • עמליה  On דצמבר 22, 2007 at 3:56 pm

    שקראתי בשנים האחרונות

  • כרמית ו.  On דצמבר 27, 2007 at 8:39 am

    ספר יוצא דופן. ממליצה בחום.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: