ספרים בחינם ברשת????

בעקבות הפוסט "לא תיקח איתך מחשב למיטה?",  שפירסמתי שלשום בבננות בלוגס, בו כמה סופרים העלו הצעות ושאלו שאלות, מצאתי לנכון לפרט קצת על ההתנסות שלי בפרסום ספריי ברשת, איך לעשות זאת, כיצד לקדם, לפרסם, ובעיקר, כיצד להבטיח לעצמנו דריסת רגל בעולם הרשת, שבעוד כמה עשורים יבטל את כל מערכות ההוצאה לאור הקיימות, בספרות ובעיתונות.

 

   נתחיל בספרים שראו אור בעבר. ראשית, הביצוע קל בהרבה ממה שחושבים. כל סופר שקיבל בחזרה מן ההוצאה את הזכויות על ספרו, רשאי ויכול להעלות אותו בחינם לרשת ולהעניק אותו לקוראים בחינם, או בסכום סמלי. יש כמה דרכים לעשות זאת, וניתן לשלב את כולן להגברת האפקט.

 

    לדוגמה, אני בכלל עליתי לרשת לראשונה לפני שנה וחצי, רק בגלל שהזכויות על אחד מספריי חזרו אלי, וחשבתי כמה עצוב שהוא גמר סופית את הקריירה שלו. במקום ההוא התחלתי את הקריירה שלי עם הבלוגים. בדיוק מקום ההוא הבנתי את הפוטנציאל העצום של הרשת כמקדמת ספרותית, למרות שהיום, בארץ, אני מהסופרים הספורים המבינים זאת. (לשמחתי, נאוה סמל העלתה מחזה ישן שלה לרשת בחינם, כמוני. היי נאוה, מצדיעה לך על שהתגברת על הפחד הוירטואלי. מחכה לעוד סופרים שיקבלו אומץ).

 

   דבר ראשון, העליתי את הרומן באתר שהוא שרת לקבצים גדולים. יש מאות כאלה, כולם בחינם. חלקם מציעים פרקי זמן בלתי מוגבלים לאכסון, חלקם לא. צריך לבדוק את זה. דבר שני פתחתי  כאן בלוג, ופירסמתי פוסט על כך שהעליתי את הרומן להורדה ולקריאה ברשת בחינם, ובו לינק לאתר בו מאוכסן הספר. דבר שלישי, התחלתי לפרסם זאת בכל מיני אתרים אחרים, עד ש-NRG עלו על זה שמדובר ברומן הראשון שנמסר בחינם בבלוגים, וכתבו על כך.

 

   עוד דרך להעלות לרשת היא להשתמש בשירותי האתר "esfarim", שמאכסן ומפרסם ספרים מכורכים שהזכויות חזרו לבעליהם. ניתן לתת את הספר בחינם לקוראים, או בסכום סמלי, ממנו יפריש בעל האתר לסופר אחוזים מסוימים.

 

   עוד דרך היא לפרסם את הספר באתר המצוין של זוהר, "מועדון קריאה". באתר זה יש דפי סופרים. צריך לפנות לזוהר ולבקש ממנו לפתוח דף סופר, ולהעלות את הספר לשרת שלו. זוהר מפרסם באתר פרקים ראשונים מספרים חדשים, שהוא מקבל מההוצאות לאור. אבל אם תפנו אליו, הוא ישמח להעלות ספר שלם שלכם שראה אור בעבר, באתר החשוב שלו.

 

  וכמובן, אם יש לכם כמה בלוגים, העלו בכל בלוג פוסט המבשר על ההורדה בחינם, עם לינק לקובץ שנמצא באתר המאכסן, שבו אכסנתם את הספר. כך תגדילו את מספר הנחשפים לספר שלכם.

 

    האם כל מי שמוריד קורא? קשה לדעת. אבל את ספרי "סוף סוף רומן" (חרגול), הורידו כבר אלפי קוראים, שזה המון לעומת מה שקנו אותו. אני מקווה שחלק לא קטן מהם גם קרא, לא רק הוריד.

 

    כרגע, רק סופר שקיבל לידיו את הזכויות יכול לעשות זאת, וביוזמה עצמית, בבלוג שלו או באתרים הנ"ל. אני קוראת כבר הרבה זמן להוצאות ספרים ליזום בעצמם מהלך כזה, שרק יעודד כניסה לאתרים שלהם. לרוב ההוצאות יש היום אתרים, משוכללים יותר או פחות. לו יוסיפו ההוצאות לאתריהם ממשק שמאפשר העלאת ספרים שכבר לא נמצאים בחנויות ואין להם ביקוש, הדבר יעלה את הביקוש שלהם ברשת, בחינם, או בסכום סמלי.

 

   עלות האחסנה של הספרים באתר כזה אינה גדולה. להוצאות הגדולות בכלל לא צריכה להיות בעיה עם זה. את הספרים ש"גמרו על הקריירה" שלהם בחנויות, שעברו כמה שנים מיציאתם, יוכלו להעלות לאתר ההוצאה. ניתן יהיה לפרסם אותם בחינם, או בתשלום סמלי. אני משוכנעת שכאשר דבר זה יקרה, יהיו ספרים שתהיה להם עדנה מחודשת. שלא לדבר על כך, שההון התרבותי של הספרות העברית רק יגדל כך.

 

   את המהלך הזה יזמתי, ואני גאה להיות הראשונה שקראה לו, כבר לפני שנה כאן ברשימות. אני מאמינה שבעוד כמה שנים ההוצאות יבינו שהן חייבות להתמחשב ולהתחבר לרשת, מעשית ומילולית.  

 

   איציק אביב ידידי, הגיב בפוסט הקודם שאפילו אתר שאינו אתר של הוצאה, יכול לעשות זאת, ולרכז מאות ואלפי ספרים לקריאה חינמית ברשת. למשל אתר כמו "בננות", שמסנף אליו זה כמה חודשים את הבלוגיה בננות בלוגס בניהולי, שאם ירצה אלוהי הבלוגים, תגשים את חזוני להפוך לבלוגיית היוצרים הכי גדולה בארץ, עם דגש על סופרים ומשוררים.

 

    שירלי בעלת האתר ואני מתכוונות בעתיד לייצר פלטפורמה כזו ולממש את הממשק שלה. אני גם מאמינה שעצם היוזמה שלה ושלי לבנות בלוגייה שראש החץ שלה הוא סופרים ומשוררים מובילים, שבה אני מעודדת סופרים לעלות לבלוג, תרכך את הפחד שלהם מהרשת, ובסופו של דבר חלקם יעלו את ספריהם שחזרו, לרשת.

 

   ומה לגבי כתבי יד חדשים? איך ניתן להעלות אותם לרשת? כאן זה קצת יותר בעייתי. אבל מי שמוכן לוותר על תמלוגים (שחוץ ממקרים של רבי מכר הם ממש זניחים), וכן על התחושה החגיגית של לשאת את ספרו המכורך ביד, יכול לבצע זאת באותו אופן עם כתב יד חדש.

 

   עוד דרך להשתמש ברשת להוצאת לאור של כתב יד, היא לפנות לאתר "לולו" שבו  ניתן להירשם, להעלות את הספר, לבחור עיצוב וכ'ו. הספר יהיה ברשת, מי שיעלה לאתר ויראה אותו יוכל להזמינו בתשלום, ורק אז "לולו" ידפיסו עותק וישלחו למזמין. דבר זה מוזיל מאוד את תהליך ההפקה של הספר, מצמצם את השימוש בנייר, ומבטל את ההדפסה של מאות או אלפי עותקים, שעלולים להעלות אבק במחסנים או להיגרס. כך תודפס בדיוק כמות העותקים שתוזמן. ישנו סופר אחד שמשתמש בשיטה זה כמה שנים בהצלחה, מואיז בן הראש, ואפשר לראות איך הוא עושה זאת אצלו באתר.

 

   וכמובן, ישנה את הדרך שאני שמחה להיות החלוצה הראשונה שלה בארץ. לא בדקתי לגבי העולם, אבל בוודאי בארץ: לפרסם רומן בהמשכים באתר גדול ברשת! בראשית 2007, התפרסם ב-YNET הרומן"יקירנט", שחברתי נולי עומר ואני כתבנו יחד. אחרי משא ומתן עם כמה חברות תוכן ברשת, סגרנו חוזה עם YNET, והרומן פורסם במשך כחודשיים מדי יום, בערוץ יחסים. כלכלית, אני יכולה לומר שזה היה שווה יותר מלפרסם ספר כרוך בהוצאה טובה.

   

   מה גם, שזו בכלל חוויה מדהימה. כי על אף שלא כתבנו את הרומן "און ליין", אלא תקופה ארוכה לפני שראה אור ברשת, היה מסעיר לקרוא את התגובות היומיות של הטוקבקיסטים. בידור גדול הלך שם. מה גם שהפרקים הוצגו בתחילה כטקסטים ביוגרפיים, מעין וידוי אישי.

 

   עוד אייחד פוסט שלם על הדרך לבנות, לכתוב ולהעלות רומן רשת לאתר גדול, כולל הסיכונים והרווחים שבכך, הכלכליים והספרותיים. כרגע אומר שההתנסות החלוצית הזו הייתה מדהימה מבחינתי כסופרת.

 

   בהמשך, יש לי המון תוכניות להרחיב את המנעד הזה של העלאת ספרות לרשת. וגם בבננות בלוגס יש לשירלי ולי תוכניות להעשיר את הממשק, עם כיוונים שונים ליעל ולהעצים את נוכחותה של הספרות העברית ברשת.

 

  

 

 

 

  

 

 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • גיל  On אוקטובר 26, 2007 at 9:53 am

    כבר שנים מדברים על ספרים כאלו אבל כנראה שמבחינה טכנולוגית הם הרבה יותר מסובכים ממה שנדמה. ברגע שיהיה ספר אלקטרוני במשקל דומה לספר רגיל, וכזה שאפשר לקרוא אותו בקלות כמו כל ספר, אני לא רואה שום סיבה להתנגד אליו. הבעייה היא שאין עדיין כאלו ואיכות המסכים עדיין לא משתווה לזו של ספר רגיל, אבל בסופו של דבר גם זה יגיע. לספר כזה יהיו יתרונות גדולים על ספרים רגילים. אפשר יהיה לאחסן רבים מהם תחת קורת גג של ספר אחד, אפשר יהיה לכתוב על הספר בלי להרוס אותו, הוא לא יתלכלך או יהרס כמו ספרים אחרים וכו'.

  • מרקו  On אוקטובר 26, 2007 at 12:00 pm

    השורה התחתונה היא שהורדתי את ספרך ופשוט לא הצלחתי לקרוא אותו.
    לא בגלל שהוא לא טוב- בגלל שפשוט אי אפשר לקרוא טקסט כ"כ ארוך על גבי מחשב.
    ולהדפיס זה קצת מיותר, כבר עדיף במקרה כזה להשיג את הספר באחת מחנויות הספרים המקוונות שעוד שומרות עותקים שלו. יש כאלו וזה גם מה שאני הולך לעשות.
    לפחות הצלחת מבחינת יחסי הציבור לספר…

  • יעל ישראל  On אוקטובר 26, 2007 at 4:55 pm

    השורה התחתונה היא שהשלב הזה יבוא, אז צריך להתחיל אותו מתי שהוא, ולדעתי יפה שעה אחת קודם.

    ולגבי ספר באורך מלא. כפי שקראו את הרומן של נולי ושלי בויי נט, בהממשכים, כל יום איזה אלף מילה, כך גם ניתן לקרוא טקסט גדול בהמשכים, כפי שעושה זוהר עמיהוד ממועדון קריאה, ששולח כל יום חלק קטן מספר למנויים שלא.

    איך אתה מסוגל לקרוא איזה אלף מילה במחשב? אתה מסוגל. אז מה ההבדל בין לקרוא כל יום בספר מחשב אלף מילה?

    שוב, זה גם עניין של הרגל. אני התרגלתי, אולי כי אני עורכת ספרים על המחשב, וקוראת אןתם ככה.

    אז אינני טוענת שכרגע רוב הקוראים יעשו זאת, אבל הסופרים וההוצאות צריכים לההיערך לכך.

  • שולמית  On אוקטובר 26, 2007 at 5:23 pm

    גם אני מתקשה לקרוא הרבה במחשב , למרות שבעצם, שעות רבות אני יושבת מול המסך .
    אולי אנסה להתרגל. בכל מקרה אני תמיד קוראת בישיבה.
    בכל אופן , תודה על המידע. נראה לי שראוי להפיץ אותו.
    כל טוב
    שולמית

  • צביקה  On אוקטובר 27, 2007 at 9:49 am

    ומה רק בלפרסם את עצמך דרך הרשת? אתה מציג זאת כמו דבר מגונה מרקו, ולא כך.

    חלק חשוב בטקטיקה של לפרסם את הספרים ברשת, הוא ההזדמנות של הסופר לחשוף את ספרו לטווח ארוך, בניגוד למה שקורה היום, שספר זוכה לחודש חודשיים של חסד בחנויות.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: