הכלב היהודי

"הכלב היהודי", אשר קרביץ (ידיעות אחרונות) היה יכול להיות ספר שואה מדהים. אך למרות חינו, קסמו ומקוריותו, הוא מפויס וסנטימנטלי מדי. ההימור שלי:  הוא יכול היה להיות רומן נהדר לבני הנעורים, ששווק בטעות כספר למבוגרים. כמה חבל. הרשימה פורסמה ב-16.8.07, בגליון 250 של מגזין טיים אאוט

 

ב"אדם בן כלב" של יורם קניוק משחק הגיבור היהודי את תפקיד כלבו של הגרמני. נדמה שאשר קרביץ לקח את הדימוי של היהודי ככלב מוכה צעד אחד קדימה, ברומן שלו "הכלב היהודי". אם כבר כלב, אז שיהיה זה כלב של ממש, ובכלל עדיף בעל זהות לאומית, כזה שנולד בצל קורתה של משפחה יהודית רחמנית בגרמניה של שנת 1935. כלב שאוהב את ניחוחות הגפילעפיש והלוקשיין, ומבין את שפת האידיש של אדוניו. איך אפשר שלא להתאהב בכלב כזה? הלב נמס מהאודיסיאה המטלטלת, מה גם שהרומן מסופר מקולו הכלבי מכמיר הלב, עת שהוא עובר וכמה כמה גלגולים מטורפים בשתים עשרה שנותיו.

אין זו הפעם הראשונה שכלב זוכה להיות גיבור של רומן. החביב ביניהם, לפחות לטעמי, הוא פלאש, הכוכב ברומן

של וירג'יניה וולף, הנאלץ לעבור מיני השפלות אך גם שמחות מידי בני האדם. יש סופרים העושים בכלב שימוש אלגורי לחיי האדם, יש המאנישים אותו, ויש את אלה שממשיכים את הדעה הרווחת, הרואה בכלב בן זוג נאמן לאדם ולא ישות עצמאית ובעלת תודעה. קרביץ שייך לחטיבת הסופרים המאנישים את בעל החיים. הוא מעניק לכלב כורש רגשות אנושיים ותגובות דומות ואפילו נעלות לאלו של בני האדם.

האודיסיאה הכלבית מתחילה קצת לפני עליית הנאצים, ומסתיימת בארץ ישראל עם הכרזת המדינה. עם החמרת חוקי הגזע עובר כורש ממשפחתו היהודית האוהבת לעיתונאי גרמני הומו. עם מאסרו של זה, הופך כורש, אחרי כמה גלגולים וכמה שמות שניתנו לו בינתיים, לכלב שמירה בטרבלינקה. מה יכול להיות טעון יותר מכלב השומר אמונים למשפחה יהודית, הנשלח לעבוד ככלב-רצח במחנה ריכוז?

אז זהו, ש"הכלב היהודי" הוא באמת רומן טעון מאוד, מלא וגדוש ברעיונות יפים ובפיתולים מרתקים. הבעיה היא שקרביץ לא תמיד עושה משהו עם שפע ההזדמנויות המזדקרות כמעט בכל פיתול בעלילה. הוא היה יכול לפתח את החומרים הכל-כך טעונים לסאגה קיומית מצמררת, אבל משום מה הוא הסתפק במעשייה אנושית חביבה ומחממת לב. ולא שיש משהו רע בכך. "הכלב יהודי" כתוב ברהיטות, בטוב טעם ובנועם, והוא מציע המון הבלחות אנושיות שפויות בלב התופת. אפילו את הנאצים הוא מציג בפניהם האנושיות. והכלב הזה כורש? כזה מותק, לנשק אותו. אין חובב בעלי חיים שלא יתרגש מהתיאור העשיר של התודעה הכלבית.

אבל נושא כביר ועוצמתי כזה היה ראוי לטיפול עמוק ומורכב מכפי שהעניק לו קרביץ. כשעוסקים בלב המאפליה באמצעות דימויים מעולם בעלי החיים, ניתן ללכת הרבה יותר רחוק ולהעז הרבה יותר. החומרים הטעונים ממש זועקים מהנייר, אך נראה כאילו קרביץ הסתפק בלהאיר את השואה מזווית מקורית זו, דרך עיני כלב, ובכך לעשות לנו הרבה טוב על הנשמה. כאילו הוא מלטף את קוראיו במקום להטיח בהם את הכאב בפרצוף. אחרי כל פיתול קשה באה אתנחתא סנטימנטלית, ממש "לפי הספר", והטיפול כולו בנושא הענקי הוא פשוט מפויס מדי. רק להיזכר בכמה מן הכלבים התוקפניים או המעונים של מיטב היוצרים בספרות, ומבינים בדיוק מה החמיץ קרביץ. בין קרברוס המיתולוגי שוער השאול, לכלבים המושפלים הנורים בידי חבורת פושעים שחורים ב"חרפה" של קוטזי, היה ניתן לבנות את הכלב כורש, כדמות אלמותית שתתחמק מן הרגשנות הנשפכת של הדימוי הכלבי הרווח בתרבות.  

  
    ככל שנמשך הרומן, בערך בחציו, עולה הרגשה מוזרה שבעצם מדובר ברומן מעולה לבני הנעורים, שמשום מה שווק כרומן למבוגרים. ולא שמבוגרים לא יכולים ליהנות ממנו, להפך, הקריאה קולחת בנעימות ובהנאה. אבל ככל שנמשכת הקריאה, נעימה ככל שתהיה, עולה תחושת פספוס קשה. 
 
 
  
    

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • קורא  On אוקטובר 15, 2007 at 7:55 pm

    עושה רושם שהמבקרת לעיל לא ירדה לסוף דעתו של כותב הספר. הכלב אינו מייצג בספר את חברו הטוב של האדם וגם אינו מואנש. הכלב מייצג את עצמו כגורם אובייקטיבי נוכח שעותיה הרעות ביותר של האנושות. הכותב "נאלץ" להשתמש בגיבור שהוא כלב על מנת שיתבונן במציאות באופן כן ללא שיפוט המושפע מגורמים חברתיים ובך ייחודו וחשיבותו.
    ספר זה הוא ספר ילדים בדיוק כמו ש"הנסיך הקטן" הוא ספר ילדים.
    הספר הזה הוא יצירת מופת שמלמדת על תהליך היסטורי באופן מועיל יותר מכל ספר היסטוריה!!!

  • בועז לביא  On אוקטובר 16, 2007 at 1:57 am

    יעל עושה בביקורתה חסד עם ספר זה. לדעתי זה ספר פשטני וירוד. ספר לבני נוער זו מחמאה עבורו.

  • בועז לביא  On אוקטובר 16, 2007 at 2:02 am

    יצירת מופת? פחחחחחח
    עושה רושם שמחבר הספר רשם את התגובה הזו ומהלל כך את עצמו. לא נאה ולא יאה.

  • בועז לביא  On אוקטובר 16, 2007 at 2:03 am

    לא מהללים. רק קוראי ידיעות השטחיים יכלו להתאהב בספר. הוא פשוט מרדד את השואה, זה מה שהוא עושה.

  • ג'ון דו  On אוקטובר 26, 2007 at 6:54 pm

    לזכותו של הספר יאמר שנהניתי והקריאה קולחת וכיפית.
    ונכון שיש כאן קצת פספוס .
    הספר הופך להיות "דנידין" למבוגרים באיזהשהו שלב.

  • בועז לביא האמיתי  On ינואר 4, 2008 at 2:56 pm

    לא מבין מה בועז לביא שהגיב למעלה רוצה. אני אף חש בושה לנוכח דבריו, גם מבלי שקראתי את הספר "הכלב היהודי". "קוראי ידיעות השטחיים"? מה עמוק יותר מקוראי ידיעות? כבועז לביא אני מתבייש.

  • יוראי  On נובמבר 1, 2009 at 2:34 pm

    נשברתי באמצע.
    הכתיבה מתחת לכל ביקורת.אי אפשר להשתמש בביטוי "מין מזדמן" באפילוג וכמה עמודים אחר כך לנסות לעשות פראפרזה עילגת על פסוקים ממגילת אסתר.
    בקיצור, לא מעניין מספיק, לא נעים לקריאה , וממה שראיתי, חסר כל הברקה ספרותית שילד בתיכון לא יכול לכתוב.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: