הודעת המשיבון הכי משמחת בחיי

זה היה בדיוק כמו עכשיו לפני 17 שנה. קיץ דביק, יולי 1990. כרגיל קמתי משנתי בשעת צהריים, והקשבתי להודעות על המשיבון הענתיקה שלי, שאיזה חבר אמר שיש לו גודל של טנק מרכבה.

   פתאום אחרי שלוש הודעות הייתה הודעה מאדם שלא הכרתי, שהציג את עצמו כמוקי רון, עורך של סדרה

חדשה בהוצאת "עם עובד". אמר שהוא ושותפו לסדרה חנן חבר קראו סיפורים שלי שפורסמו באותה עת ב"מאזניים" "פרוזה" ו"אפיריון", ושהם רוצים להוציא לי ספר.

   סליחה, שמעתי נכון? בלב דופק בקצב מאה קמ"ש, על סף התקף לב קטן, שמעתי את ההודעה שוב ושוב ושוב. אחורה קדימה. לקח לי אולי שעה לקלוט מה נאמר בקלטת, לפני שהתקשרתי למוקי בחזרה וקבעתי פגישה ששינתה את חיי הספרותיים.

    הייתי בת 30. כבר פירסמתי סיפורים בעיתונות ובכתבי עת מגיל 23, אבל לא הצלחתי להביא את עצמי לאסוף את סיפוריי לקובץ ולשלוח להוצאה. עד היום אני מודה לחנן ולמוקי שהימרו עלי והוציאו את ספרי הראשון (בעצם גם השני, אבל ב"קיבוץ המאוחד"), כי אני לא בטוחה שהייתי אוזרת אומץ לשלוח בעצמי ספר שלי להוצאות ספרים.

   אני אוהבת משיבונים. וכבר קיבלתי בחיי הודעות משמחות ומרגשות, כולל ממאהבים, שזה תמיד מאוד מרגש ומרטיט את הקיבה. אבל ההודעה מחנן ומוקי הייתה הכי-הכי משמחת שקיבלתי כל חיי, עד היום. כל ספר או סיפור שרואה אור זה כיף גדול, אבל אין דבר שמשתווה לפעם הראשונה, כשהם הודיעו לי שעל סמך הסיפורים שהם קראו הם רוצים להוציא לי, לי!, ספר ב"עם עובד", ההוצאה שהייתה משאת נפשי.

   אפילו לא התחבטתי. ישר אמרתי כן, ישר חתמתי. ועד הרגע האחרון של חתימת החוזה פחדתי שהם יגידו שבעצם הם התחרטו, שגו, טעות מצערת הייתה כאן. אחר כך תליתי את החוזה על צג המחשב, והבטתי בו במשך כמה ימים כדי להאמין.

     עד היום אני רואה בהתרחשות הזו נס.  
 
 
 

ניתן לקבל עדכונים בדואר אלקטרוני על רשימות חדשות באתר. להרשמה לחצו כאן.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • נטאשה  On יולי 2, 2007 at 1:14 am

    יש רגעים שהם פשוט אושר צרוף

  • פרשן  On יולי 2, 2007 at 8:27 am

  • אלישבע  On יולי 2, 2007 at 12:12 pm

    אני קצת מקנאה.

    הייתי שמחה לשמוע הודעה כזו על המשיבון שלי איזה פעם. בתור כותבת, חלומי הגדול הוא לשלוח כתב יד, ולקבל הודעה שמקבלים אותו. אני מתפללת לנס כזה.

  • בני  On יולי 2, 2007 at 2:03 pm

    לך קצת לנהר צנן את הקנאה.

    אבל יעל, אני קראתי את "יצאתי לחפש מחסה" כשיצא לאור, והוא באמת פחות טוב מ"סוף סוף רומן". הורדתי אותו מהאתר שלך והוא מאוד יפה ומיוחד בעיני. בכלל לא כמו שכותבים בארץ.

    אבל בסדר, "יצאתי לחפש" מחסה היה הספר הראשון שלך, וזה בסדר שסופר הולך ומשתפר.

  • חגי  On יולי 2, 2007 at 4:00 pm

    למעט מאוד אנשים, אם בכלל, פונים בצורה כזאת
    כשמדובר בכתב יד ראשון .
    זה מזל גדול.
    אם נזכר במה שסיפר הסופר הענק עמוס עוז שרץ עם כתב היד שלו הראשון "מיכאל שלי" שזכה להיות בהמשך בין 100 הספרים הכי חשובים בעולם, אבל אף אחד לא רצה להדפיס אותו בהתחלה, אז יש לך מזל גדול מאוד.
    יש גם את הסיפור של מיכל סנונית שאף אחד לא רצה להדפיס, עד שהודפס , לא זוכר באיזו הוצאה
    והפך לרב מכר אדיר.
    ועדיין זה לא אומר כלום, משום שסופר נמדד
    דרך עוד פריזמות, ויש לספרים בודדים את הסיכוי להיות משפיעים מאוד,
    ולכן זה לא ממש משנה איך הספר התחיל, משנה איך הוא ממשיך, כמה הוא צובר תאוצה ואיך הוא משפיע, השיווק הוא חלק מהסיפור, לא כל העניין .

  • דינה ראלט  On יולי 2, 2007 at 4:30 pm

    כן ירבו…

  • גָּאוֹן וְאַכְזָר  On יולי 2, 2007 at 6:22 pm

    "מיכאל שלי" לא היה כתב היד הראשון של עמוס עוז. עוז פירסם את "ארצות התן", קובץ סיפורים, ב-1965. "מיכאל שלי" (1968) לא היה אפילו הרומן הראשון של עמוס עוז. קדם לו הרומן "מקום אחר" (1966).

  • גָּאוֹן וְאַכְזָר  On יולי 2, 2007 at 6:28 pm

    בגיל 25 כבר חגג עמוס עוז את צאת ספרו הראשון, "ארצות התן". צעיר מאוד.

  • גיל  On יולי 2, 2007 at 8:32 pm

    אפשר לברך אותך רטרואקטיבית? אז מזל טוב בשביל אז.

  • חגי  On יולי 2, 2007 at 8:40 pm

    "מיכאל שלי" היה כתב היד הראשון לחלוטין של עמוס עוז, כדאי שתקרא על הנושא קצת יותר.
    את כתב היד הזה הוא ניסה לפרסם לאורך כמה שנים וללא הצלחה, ארצות התן הוא ספר שכתב אחריו
    איך שלא יהיה על דרך החתחתים סיפר עוז בהרחבה בלא מעט מקומות, חבל שלא קראת, ואתה קופץ.

  • נטע  On יולי 2, 2007 at 8:52 pm

    אני הייתי תלמידה של ד"ר רוני הלפרין בחוג ללימודי מגדר, ולמדנו את הרומן שלך "רואות מכאן את כל העולם" ואני רוצה לומר לך שהוא מאוד ריגש אותי, והזדהיתי עם הגיבורות ומה שהן עוברות.
    ועכשיו אני רואה שיש לי חוב לקרוא גם את הספר הזה. את יודעת איפה אפשר להשיג אותו?

  • יעל ישראל  On יולי 3, 2007 at 7:02 pm

    תודה על המחמאה, זה מרגש מאוד. ואת "יצאתע לחפש מחסה" יש להשיג לדעתע בחנויות הספרים ברשת. פשוט צריך לחפש בגוגל.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: