להתחתן עם הילדים?????

לאחרונה סערו קצת התגובות אצל עמליה רוזנבלום, בפוסט על חתונתה עם בתה הפעוטה. עלו שם כל מיני רמזים לגילוי עריות, סימביוזה, וחלילה לסביות. שמעתי נכון? אתם נורמלים אתם?

   ואילו אני, אולי תתפלאו, מאוד מזדהה איתה. אני עצמי הייתי מתחתנת סדרתית עם אחייניי, כשהיו קטנים – צרורות של מתיקות מופלאה מאלוהים, ושום דבר מזה לא קשור לסימביוזה ולגילוי עריות, ולאדיפוס-שמדיפוס וללסביות רחמנא ליצלן.

    הם פשוט ראויים לנישואים הילדים הקטנים והמתוקים האלה. אנחנו רוצים לאכול אותם, לבלוע אותם, "לנכס" לנו אותם לנצח, ולהתחתן איתם כמובן. ככה ברא אותנו אלוהים, שנתאהב בקטנטנים האלה.

   ולא רק איתם, גם עם החתולים והכלבים ויתר חיות המחמד שלנו אנחנו שואפים להתחתן. מה, לא שמעתם שחיות וילדים גונבים את ההצגה? יש יצורים יותר מופלאים מהם?

   אני עם שלושת אחייני התחתנתי יום יום, הייתי מנשקת כל פיסה בגופם, והיום אני עושה את זה גם עם הילדים של אחיינותיי, וכמובן שגם עם שני חתולי עבדה ומוטל. מדי יום אני מתחתנת איתם באולמי רסיטל של הנפש, מנכסת לי כל פיסה מעורם, ואפילו רוצה, שומו שמיים, לנשק אברים פנימיים. את הלב, הקיבה, הריאות, הטחול, המוח – הכול אני מתאווה לנשק. כמה זה כשמאוהבים.

   כשהם גדלים הילדים כבר פחות בא להתחתן איתם, את זה עוד תגלה עמליה במשך הזמן, כי הם מתרחקים, ומעצבנים, וגיל ההתבגרות בכלל מסיר מהם חלק ניכר מחמידותם העסיסית.

   אבל כשהם קטנים? אוהו, אפשר למות מאהבה. אני הרגשתי ממש פיזית שילדתי את אחייני מרחמי, הינקתי אותם ונתתי להם חיים – עד כדי כך היו תחושות האהבה חזקות. גם את חתוליי ברור לי ללא ספק שילדתי. אז בטח שמתחתנים איתם, איזו שאלה. יום יום, שעה שעה ודקה דקה.

   אחר כך הם מתבגרים, מתעבים אותנו –  ההורים, הסבים והדודים, מתרחקים מאיתנו כאילו מאש. בקושי מדברים איתנו בטלפון.

   מזל שיש לנו את החתולים והכלבים שלנו להתחתן איתם יום יום. אחרת, מה היינו עושים?   
    
     

ניתן לקבל עדכונים בדואר אלקטרוני על רשימות חדשות באתר. להרשמה לחצו כאן.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • הזוייה  On יולי 1, 2007 at 8:18 am

    שהוא רק בן חודשיים. אם אפשר הייתי כורתת איתו ברית דם וקושרת את עצמי אליו עד שיוציא מהפה את המילה הראשונה שתשרוט לי את הלב, ורצוי שהיא תהייה עם השם שלי. כשאני נוגעת בו בוערת לי הבטן ובא לי לבכות מהתרגשות, אני משתוקקת לדבר אליו, לצחוק, להרגיש את הריח התינוקי שלו ואת הלפיתה שאוחזת בי כאומרת, אל תלכי. הידיים שלו כמו ידי משי.והעיניים שלו רוקדות כאילו השמש זורחת בהם.

    יש משהו תמים ונאיבי בגילאי השלוש, שמבחינתם המילה להתחתן היא סתם אמירה. ולכן לא צריך לעשות מזה מחול שדים. הרי ברור שהסיסמאות הללו לא יעשו מהם הומואים, לסביות ושומו שמים טרנסקסואלים.
    ילדים קטנים תמיד עושים מצב רוח פרחוני וגורמים לנו ללהג ולרקד סביבם כאילו היינו בעצמנו בני גילם. שורה תחתונה, הכל הבלים

  • רחל  On יולי 1, 2007 at 9:49 am

    גם האחיינים שלי… כולל האחיינית האוטסיטית. הם נחמדים ומתוקים ויאללה כל המושגים. אין לזה שום קשר לזיגמונד פרויד ולא למה שכתבו בכל ספרי הפסיכיאטריה לדורותיהם ממש לא.
    וכנ"ל לגבי הכלבים שלי ולגבי משי החתולה.
    הם מתוקים.
    נו, מה רע בלאהוב אותם, מכל דבר לעשות כבר סטיה???
    אזואומרים מטאפורית משהו ההר הוליד עכבר זה הכל. אפשר להרגע, לא כתוב על זה כלום.
    לא ב – DSM IV TR
    ולא ב – ICD 10
    אז להרגיע ולשים בפרפורציה הנכונה.
    אתם בסדר גמור כשאתם אוהבים את האחיינים או הילדים או הכלבים או החתולים שלכם.
    וזה בסדר גמור לקחת את הקטן לקניון ולקנות לו מתנה יפה.
    כנ"ל לקחת את הכלב או החתול לחנות החיות ולפנק אותו בחטיף לחיות…

    רחל

  • אלישבע  On יולי 1, 2007 at 8:30 pm

    גם אני מתחתנת סדרתית, עם בנותיי ועם הכלבה שלי! קלעת יפה להרגשה עם הנשמות הטובות האלה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: