אז למה גברים רוצים ילדים?

אישית, נורא קל לי לענות על השאלה הזו, שפתחה המגיבה לינוי באחד הפוסטים הקודמים. ללינוי ברור  מדוע נשים כל כך כמהות לילדים, אבל הרבה פחות מכך מדוע גברים רוצים להיהפך לאבות. שאלה מטרידה, אני מודה, בייחוד כשרואים הרבה גברים שלא אכפת להם בשית מהילדים.

   היה לי אבא טוב, אבא גדול מהחיים, אז אני יכולה להבין מהתנסות שלי כבתו למה רצה בנו כל כך. אבי נתן את כל כולו למעננו. אנחנו היינו הכול בשבילנו. למעשה, אבי היה אמי ואבי גם יחד, והוא נשא בשתי המשרות הללו בגבורה ובהצלחה. הוא מילא אחר רוב צרכינו בבית, היה קשוב לרגשותינו ולליבנו, אך נשא גם בעול המשפחה הגדולה בת שש הנפשות.

   הוא עבד שעות רבות כדי לפרנס את המשפחה בכבוד, ואפילו הגדיל לעשות וזכה להצלחה כלכלית שהעניקה לנו רווחה, בתחום הזה לפחות. אך למרות זאת לא הטיל את חייו על מזבח העבודה, כפי שעושים גברים רבים. העבודה הייתה האמצעי שלו לפרנס אותנו,  לעולם לא המטרה. המטרה הייתה אנחנו. מעולם לא איבד את הכיוון, כפי שקורה  לגברים רבים שרוצים לפרנס היטב מכוונות טובות, אבל לעתים נסחפים מבלי לשים לב לתוך וורקוהוליזם ללא גבול.

   כשסיים את העבודה היה שב הביתה היישר לזרועותינו הקטנות, וגם השבתות היו מוקדשות לנו לחלוטין. והוא אהב את זה, ואנחנו היינו משוש ליבו וחייו, ובעצם לא היה שום דבר אחר שעניין אותו כמונו. היינו מרכז עולמו.

   כמי שזכתה לאב כזה, ראיתי בכך בילדותי דרך עולם. עד שבגרתי קצת וגיליתי חברות שקינאו בי על שום שהיה לי אב כזה. האמת שהבנתי את קנאתן, כי גם אני מקנאת בנשים שמספרות לי על האם הטובה, החמה והאוהבת שהייתה להן. אבל שמעתי על יותר אבות נעדרים רגשית, אדישים ומתעלמים (או חלילה מתעללים), מאשר על אימהות כאלה. זה גרם לי להבין את תהייתן, וכן את תהייתה של המגיבה לינוי לגבי רצונם של גברים להגשים אבהות.

   מסביב אני רואה הרבה גברים שנקברים בעבודה, או כאלה שבורחים אליה כדי לא להיות בבית עם הילדים. וגם כשהם חוזרים הביתה הם לא משקיעים את עצמם באבהות אלא פורשים לעיסוקים צדדיים. חברות רבות מספרות לי שהן מרגישות ש"אין להן בכלל פרטנר", שהכול מוטל עליהן, ולעיתים תוהות בינן לבינן למה התחתנו, אם בן הזוג לא נמצא שם עבורן ועבור הילדים, נוטל חלק מלא בגידול הילדים ובעבודות הבית. אחדות אפילו שוקלות גירושים, כי נמאס להם מההסדר הלא הוגן.

   כבר אמרתי, לי הייתה חוויה שונה. אבא שלי לא זו בלבד שפירנס למופת, אלא גם בישל, קנה את כל מה שאנחנו צריכים ורחץ כלים. את השאר הייתה עושה העוזרת, בעיקר בשנים שבהן אימי לא כל כך תיפקדה בבית בשל מחלות נשיות ודיכאון קל. אחי למד ממנו כפי הנראה, שכן גם הוא הפך לגבר שטיפל בבית ובילדים כשם שהוא מפרנס למופת. אז האם זהו הפתרון? האם גבר צריך ללמוד להיות אבא מגבר אחר, רצוי כמובן מאביו? האם זהו הפתרון לבעלים הנעדרים והאדישים האלה שחברותיי מתלוננות עליהם?

    אבל ישנה עוד סיבה שבמשך הזמן חשבתי עליה, שאולי-אולי מבריחה גברים מהבית ומהילדים אל חיק העבודה. שמתי לב שאימהות רבות קצת משתלטות על הילד. אפשר להבין את זה, ונדמה שאין טבעי מכך. אבל ייתכן שגם בשל כך אבות מרגישים קצת מחוץ לתמונה, לוקחים צעד אחורה, משתקעים במחשב או נתקעים עד מאוחד במשרד.

   בגדול, אני חושבת שכמו שיש "נשים שיש להן את זה", כך גם יש גברים שכמו נועדו לאבהות – שהיא-היא הגשמת חייהם האמיתי; גברים שהעבודה והקריירה (ולאבי הייתה קריירה טובה מאוד בתחומו), היא רק אמצעי לתת גב כלכלי יציב למשפחה; גברים שלמרות שהם משקיעים בקריירה שלהם אינם נמלטים מהבית ומהילדים, אלא לוקחים בכך חלק מלא ופעיל, ולפעמים אפילו גדול יותר מאשר רעיותיהם.

   ייתכן שהכול נעוץ בחינוך ובהכוונה לכך, כשם שקרה לאבי בשל צוק העתים. למעשה, אנחנו היינו "משפחתו השנייה" של אבי. כשהיה בר מצווה התייתם מאביו בעוד אמו נושאת שני פעוטות, אחיו ואחותו. בגיל 13 יצא אבי לפרנס משפחה שלמה, וכשחזר הביתה לאחיו הפעוטים ולאמו, נאלץ לשאת גם בעבודות הבית והבישול. האלמנות בגיל צעיר השפיעה קשה על נפש אמו, ולכן אבי נאלץ לשאת בעול, ולהיות אב לשני אחיו ומעין בן זוג תומך לאמו. 

   כך קרה למעשה, שאבי עשה סטאז' בהורות כבר כבן נעורים. והוא היה אב מחליף נפלא לאחיו, חינך אותם, פירנס אותם ודאג שישלימו את חינוכם. עד שנפטר, היה אבי אביהם האמיתי. עד יום מותו הם עלו אליו לרגל כדי לבכות, להתנחם, להתלונן, להתייעץ, לקבל הלוואה כספית או כל ייעוץ אחד, ממש כפי שעושים ילדים ביולוגיים עם אבותיהם.

   אני מניחה שהיו עוד סיבות שהפכו את אבי לאבא הטוב והרחום שהוא היה עבורנו, הנעוצות בילדותו המוקדמת, עם אם שכפי הנראה אהבה אותו והעניקה לו את כל צרכיו. אבל סביר להניח שהתנסותו הכבירה כהורה בגיל הנעורים לאחיו, גם היא תרמה לזה.

   אבי היה "האבא הגדול" של כל המשפחה המורחבת. הוא זה שהחזיק וליכד את המשפחה כולה. כולנו נשאנו עינינו אליו ואל אהבתו – אנחנו הילדים, נכדיו, אמי שגם היא הייתה קצת כמו ילדתו, וכמובן אחיו, אחותו ואמו, ואפילו דודי מצד אמי. אבי לא היה הפטריארך המקובל: הגבר השולט ביד רמה. הוא היה מין פטריארך-מטריארך שהשרה את רוחו עלינו בשל אהבתו ורחמיו על כולם. כולם במשפחה היו בניו ובנותיו.

   במותו, ידענו כולנו שעידן חשוב ומשמעותי במשפחתנו נסגר סופית. אבי היה האיש שליכד את כל המשפחה באהבתו. עם מותו, כל זה נגמר. כולנו, הצעירים והמבוגרים, ילדיו ואחיו ונכדיו, אשתו ואמו, חשנו כשיתומים.

   גם אמו הרגישה כך כפי הנראה. כי על אף שהפליגה לגיל מאה, מתה זמן קצר אחרי מות אבי, למרות שלא ידעה על כך שכן הייתה בתרדמת. אבל כנראה שהרגישה שהבן שהיה לה כתחליף לבן זוג, הלך ממנה לעד, ולא רצתה לחיות יותר.

   אני מאחלת לכל גבר הכמה לאבהות, להגשים אבהות מלאה ומספקת כזו, כאבי.    

 

  
   
   עוד על אבהותו של אבי ז"ל

 

 

 

ניתן לקבל עדכונים בדואר אלקטרוני על רשימות חדשות באתר. להרשמה לחצו כאן.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • ערן  On יוני 19, 2007 at 2:37 am

    יכול להיות שיותר משאנשים רוצים ילדים, הם רוצים משפחה.
    ככה ההורים שלהם חיו, ככה הסבים, זו דרכו של עולם.
    הם לא מקדישים לשאלה מחשבה, זה ברור מאליו.
    והטבע בטובו דואג לכך שבדרך כלל הורים אוהבים עד מאוד את ילדיהם, אבל הוא לא דואג לכך שיהיו הורים טובים.
    ואם להעיד על עצמי, אני רציתי ילדים כיוון שחששתי לפספס את משמעות החיים, ואת האהבה
    .
    ודבר אחרון: מרגש לקרוא על אבא שלך. אני עושה כמיטב יכולתי 🙂

  • מישהו  On יוני 19, 2007 at 8:38 am

    השאלה היא למה שנרצה בכלל ילדים?
    בשביל להיות עבדים שלהם ולממן אותם?
    בשביל שאני שעד עכשיו הייתי הדבר החשוב ביותר בשביל אשתי יוחלף במישהו אחר שיהיה חשוב יותר בשבילה, כלומר בילד?
    בשביל שנצטרך לוותר על החלומות שלנו והשאיפות שלנו ולהתפשר לעבוד בעבודה מחורבנת רק בכדי שנוכל לממן את הילדים?
    בשביל שאשתי שהייתה סקסית ובליינית תהפוך ל"אמא", חסרת סקס אפיל ולא רומנטית (ואל תגידו לי שזה לא קורה, כי זה מה שקרה לי)?
    בשביל שנוותר על כל הבילויים והזמן הפנוי שלנו (בין השאר בשביל רומנטיקה) בכדי לטפל בילד?

  • המעריצה הסמויה מהעין  On יוני 19, 2007 at 8:53 am

    …"בשביל שאשתי שהייתה סקסית ובליינית תהפוך ל"אמא", חסרת סקס אפיל"…?

    איזו מחשבה אגואיסטית מצדך, אדון "מישהו". טיפול בילד הוא לא רק קושי. הוא גם אושר גדול. אם אתה לא מרגיש את זה, אני מרחמת עליך. אתה מפסיד את אחת החוויות האנושיות העזות ביותר שיש (ממישהי שהיתה "סקסית ובליינית" פעם, ופעם אולי תהיה שוב…)

  • מישהו  On יוני 19, 2007 at 10:16 am

    "ממישהי שהייתה "סקסית ובליינית" פעם, ופעם אולי תהיה שוב"
    תתרגלי לזה, את לא תהיה יותר סקסית ובליינית. השאלה היא אם זה היה שווה את זה ואני חושב שלא.
    בפוסט הקודם של יעל כבר הוסכם שהסיבה לעשיית ילדים היא סיבה אגואיסטית לחלוטין וכך גם ההתנגדות לעשיית ילדים.
    הבעיה היא שהגבר נדפק מהסידור החדש (אני הייתי צריך לוותר על החלום שלי וללכת לעבוד בעבודה שאני שונא רק בשביל לפרנס את הילד, אז למה זה היה טוב?) ולא סתם רוב הגברים לא מתלהבים כל כך מהבאת ילד והם ברובם אדישים אליו במקרה הטוב.
    רוב הנשים מתייחסות לזוגיות כאל הקדמה להבאת ילד ואל רומנטיות כאמצעי להשגת ילד, בעוד רוב הגברים רואים את הזוגיות והרומנטיות כמשהו שעומד בפני עצמו ושלא חייב להסתיים בהבאת ילד לעולם, מכאן שהגברים הם הרומנטיקנים האמיתיים. בשבילם נשים הם לא רק מצע הכרחי להתרבות, חבל שישנן נשים רבות שרואות את הגברים כאמצעי ולא כמטרה.

  • איציק  On יוני 19, 2007 at 10:28 am

    עיני דמעו, יעל. תודה. זכית באב נאצל ממש.

  • צוק  On יוני 19, 2007 at 10:37 am

    אשמח אם יאהבו אותי ויזכרו אותי כך אחרי מותי.

    שיחקת אותה יעל.

    אחת הרשימות היותר יפות שלך.

    אבא שלי לא היה נוכח רגשית, אני מקנא בך.

  • נדיה  On יוני 19, 2007 at 11:25 am

    יש תהליך ידוע פסיכולוגית במשפחות שאבא מחליף את אמא כשהיא לא מתפקדת, או אמא את אבא.
    אביך לקח על עצמו את כל הסמכויות כי היא לא תפקדה כמו שסיפרת .

    וזה לדעתי מה שקרה אצלכם. אביך לקח על עצמו את כל העול של הפרנסה עם גידול הילדים ביחד, כי לא היה מי שיעשה את זה .

    אולי לכן אמך היתה גם בדיכאון, משום שגבר שהתרגל לקחת על עצמו לטפל באימו ובאחיו, ולמלא את מקום אביו, עשה את זה גם עם אשתו והיא נכנסה לדכאון.
    חשבת על זה?

    מעט מאוד הורים יודעים לחלק את הנטל של ההורות ביניהם לאורך השנים, ולא רק כשילדים קטנים.
    יש המון בעיתיות כשאשה מצהירה שהיא האמא והיא לוקחת אחריות על הילדים בנושא החינוך למשל.

    גברים לרוב נוטים להיעלם ולא לתפקד במקום שאשה לוקחת על עצמה.
    עצתי לכולם – לתת ספייס לבן הזוג במטלות הבית
    ובמילה האחרונה עם הילדים, לאפשר לאבא להיות עם הילדים כמה שיותר מבלי שתעירי ותחנכי אותו.

    על רקע האופי של ההורות יש תמיד מלחמות בין בני זוג, ולגברים לרוב נוח יותר לקחת את הצד הפסיבי .

    יש המון גברים מצד שני, שהם רוצים דור המשך אבל לא משקיעים כלום בלטפח אותו, גם אם האשה נותנת להם ספייס מלא.
    הם הביאו את הילדים, ומרגע זה אין להם שום מעורבות בגידולו.

    גברים מהסוג הזה לא צריכים להביא ילדים, הם גם נוטים להתגרש מאוד מאוד מהר ועל כל שטות ואחרי שהביאו צאצאים הם שוברים את התא המשפחתי
    וחוזרים להיות פרפרים מרחפים חופשי .

    בגיל מבוגר אין להם כבר שום קשר עם הילדים
    ששונאים אותם שנאת מוות, ואז הם טוענים
    בשביל מה להביא ילדים?

    מרבית הנשים שמביאות ילדים דואגות לילדים
    ממש לא ככה לגבי גברים.

  • יעל ישראל  On יוני 19, 2007 at 11:52 am

    כן, ברור שחשבתי על זה, עוד בנערותי. אבל זה היה בלתי נמנע, כי לאור ילדותה ונערותה של אימי, עם כל התעללות שחוותה, היא היתה בעצמה כמו מין ילדה קטנה שחיפשה גבר מגן ותומך ואבהי, הוא גם היה מבוגר ממנה ב-12 שנה, וזה מה שהיא חיפשה לדעתי: דמות של אבא טוב, שלא היה לה.

    ואבי היה אכן "אביה" של אימי, גם כי זה מה שהיא חיפשה. רוצה לומר, "ההסדר" הלא כתוב הזה היה בניהם כבר מההתחלה, מיום השידוכים, זה מה שהיא אהבה בו, וגם, לדעתי היא קלטה שהוא יהיה אב טוב ולא מתעלל לילדיה, ולכן הרגישה שיהיה בטוח להביא איתו ילדים, שכן כגבר (בניגוד לאביה ודודה) הוא לא יתעלל בהם.

    תמיד חשבתי שבאיזה שהוא אופן מוזר, וכמובן לא מודע, זה היה הדבר היחיד "הטוב" שעשתה כאם, למצוא אב טוב לילדיה, במקום שהיא נכשלה כאם. הרי לו גם אבי היה נעדר ולא אוהב ולא תומך, כולנו, הילדים, היינו אבודים לגמרי. לכן אני אומרת שהוא, אבי, הציל את חיי, אבל במובן מסויים, מעוות אפילו, שהיא זו שאיפשרה זאת בכך שבחרה בו, והרגישה באינסטינקט שהוא יהיה טוב בשבילה. למרות שבחייה איתו לא היה לה קל, אבל זו היא שחיפשה גבר אבהי, וזה מה שקיבלה.

    בגדול, כבר אמרתי שלאימי היו שאיפות רבות, ובטח שלא לחיות בצל בעל-אב, אבל צוק העתים, הזמנים השונים שהיו אז, הוליכו אותה לחופה, ומבחינתה, אז, עם הגבר הכי טוב שיכלה למצוא. למרות שבה אישית ברור ש"אבהותו" עליה פגעה בה בדיעבד ולא הרשתה לה לצמוח כאישה.

  • נדיה  On יוני 19, 2007 at 1:57 pm

    מעניין, אבל הוא לא דוגמא למרבית המשפחות.
    הוא דווקא יוצא דופן
    מהרבה בחינות, וגם מהבחינה של
    הבדלי הדורות.

    יש המון בעיות בתוך משפחות והיו תמיד, והצד שלדעתי הוא הגרוע מכל המאפיין את החיים היום זה דווקא תופעת הגירושין ההיסטרית להחריד
    שכל זוג שני ושלישי מתגרש.

    לרוב מתגרשים בגלל שנגמרה האהבה.
    אנשים מחפשים ריגושים והיציבות שהיתה בעבר
    עניין של בטחון שבגללו מתחתנים ונשארים ביחד
    הפכה למשהו לא "איני".

    יש משהו מאוד דרמטי ויפה דווקא בסיפור חיים שלך
    הורים שנשארים ביחד, גם אם סובלים וגם אם קשה
    גם אמא שלך ויתרה על הרבה דברים ולכן היתה בדיכאון, היא שילמה מחירים גבוהים.
    המחירים הגבוהים משולמים לא תמיד דרך
    הפלטפורמה של הנישואין, זה מחיר שמשלמים
    עוד הרבה קודם ובאים איתם לתוך הנישואים.

    התכונה הזאת היום שאם יש קושי ישר מפרקים את החבילה כי החיים יפים, זאת תכונה מצועצעת
    ועלובה שמעידה על אנשים אגואיסטים ומשעממים
    שלא יודעים לטפח כלום בחיים שלהם, רק חיצוני
    הכל חיצוני.

    הדור הקודם של ההורים שלנו ידע להיות ביחד עם כל הקשיים, וזה היה משהו מיוחד, משהו
    חשוב, ומשהו שאנחנו לא ממש ממשיכים אותו, וחבל.

  • ליאה  On יוני 19, 2007 at 2:16 pm

    אני משתגעת מנשים שאומרות שבעלן "מאד עוזר להן"
    עוזר להן במטלות הבית, עוזר להן בגידול הילדים

    הם צריכים לעשות זאת יחד

    לא שהיא תעשה והוא יעזור

    ומכאן מתחילה הבעיה
    נשים רבות לוקחות את התפקידים האלו על עצמן ואח"כ לא מבינות
    בעוד שהן אלו שהרגילו את הגברים לכך

    והכל עניין של הרגל

    ניקח משפחה נורמאלית, בכוונה שהיא משפחה כזו שאין בה התעללות ושכן לשני ההורים יש רצון בתא המשפחתי

    ישנם תפקידים שיש למלא. לצורך העניין, אני לא יודעת לבשל. ולא מעוניינת להתעסק באוכל. אבל צריך להיות אוכל בבית? אז בעלי לקח על עצמו את התפקיד הזה
    לא בדיבור, לא בשיחה, הצורך צריך להתמלאות
    וזה קרה מעצמו

    ואם נכנסים לסיפור המשפחתי- לצורך העניין שלך יעל, אבל כך בכל בית

    בני זוג לא סתם נהיים יחד. כל אדם בבגרותו משחזר את התנהלות ביתו הראשוני, או מעוניין לבנות את ההיפך הגמור
    לרוב שלא במודע
    או שמתחברים מתוך חוסר

    אז לצורך העניין אבא שלך שחזר את חווית ילדותו, ואמא שלך הייתה זקוקה לדמות אב וביחד זה הסתדר מצוין

    אני בטוחה שהיא סבלה מכך שהוא מילא את רוב התפקידים בבית
    אבל היא גם בחרה בזה

    כי היא העדיפה להיות הילדה הקטנה של אבא מאשר אם ילדיה

    חיים חסרי מודעות הם חיים אומללים
    כי ניתן לפתור את הסיבוכים הללו

    לכל האומללים באשר הם, ולכל אלה שכועסים על הוריהם על ילדות לא מאושרת

  • דן  On יוני 19, 2007 at 2:52 pm

    בחיים זה לחיות את החיים שלך עם הטוב והרע.
    עם השחור והלבן ולבנות לעצמך מסגרת שתהיה אך ורק שלך, ולא חשוב בכלל מה.
    ההורים עושים טעויות, ההורים הם בני אדם בפני עצמם שהתנהלו ככה או אחרת, שילמו מחירים,
    ועשו טעויות ודברים טובים.
    יש גיל שבו מוכרחים להשתחרר ממה שההורים היו וחייבים לחיות את החיים מהמקום שלך.
    אחרת אתה חי חיים של אנשים אחרים, שגם אם הם ההורים שלך, הם עדיין חיים של ההורים ולא שלך.

  • אהוד  On יוני 20, 2007 at 1:42 am

    נזכרתי באבי זכרונו לברכה, שהיה איש יקר ואבא שהלוואי על כל הגברים עליו. אני משתדל להנחיל לילדי את הערכים והאהבה שהוא נתן לי.
    יישר כוח על כתיבתך היפה והנוגעת… את מדברת על נושאים מאוד חשובים.

  • קורא קבוע  On יוני 21, 2007 at 5:46 am

    לזכות באב שכזה, או באם שכזו, זו מתנה. לאור אנשים שגדלו בחסר הורי אני אומר זאת. מניסיון אישי אני כותב לך, יעל. לא זכיתי להורים כמו שאביך היה לך. וזה מכאיב בלבי אך משמח שיש הורים כאלה, ואבא "גדול מחיים" כפי שהיה לך נותן תקווה לעולם.

    את כותבת כל כך יפה.

  • nana  On יוני 21, 2007 at 7:40 pm

    בטח תמחקי אותי עוד מעט
    כרגיל
    אבל לגופו של עניין התיאור המופלא הזה רק מעמיד בסימן שאלה מה קרה אם אמך?
    איך יתכן שדמות כל כך סוחפת לילדים היתה חסרת הבנה לאשתו שהיו לה רצונות שלא עלו בקנה אחד שלו?!
    זה שאתם בתור ילדים ראיתם מוצר מוגמר שנקרא אמא גמורה וכל האהבה הלכה אליכם – עדיין אינו סוף פסוק בהבנה
    רק בהבנה למה את – את

  • יעל ישראל  On יוני 22, 2007 at 6:39 am

    אימי נישאה לאבי כי זה מה שהיא רצתה, גבר אב. חלילה לי מלחשוב שאבי היה קדוש, הוא היה טוב אלינו, וטיפל גם בה לפי "ההסדר" הלא כתוב שהיה בניהם בנישואים, שהוא מטפל בה, והיא הילדה.

    תראי, אנשים רבים נופלים לנישואים בשל צוק העתים, במקרה של אימי בשל בית מתעלל שרצתהב לברוח ממנו, ונישואים בגיל צעיר כי כך היה מקובל באןתם ימים. כבר כתבתי בעבר, אבל בוודאי שכחת נענע, שבעולם אחר, זמן אחר, אני מאמינה שאמי היתה מוותרת על נישואים וילדים.

    כך שלי אישית היה עדיף שגבר מטפל כאבי ואישה ילדה כאימי, לא יתחתנו ולא יביאו ילדים בכלל, כי זו מערכת חולנית.

    אבל מאחר וכבר קרו הדברים, אז איני יכולה אלא להודות לאלוהים לפחות על האבא הזה שהוא נתן לי, שבלעדיו הייתה כבר בטח בין המתים, או זרוקה עם מזרק באיזה חור.

    אבי לא היה קדוש, וגם אימי לא היתה קדושה. הם היו שני אנשים עם דפוסי חיים מחורבנים, שלדעתי לא היו צריכים להביא ילדים!!!!!!

    האם אני מרחמת על אימי? בוודאי. אם את קוראת אותי קבוע, בוודאי ראית זאת. אני מרחמת עליה שבשל צוק העיתים והעולם הישן שבו חיה, לא היתה לה בכלל זכות בחירה ויכולת לעשות אחרת. כל זה לא נוגד את כעסי הטבעי עליה כבתה, שפגעה בי באחי ובאחיותי באימהותה הלקויה מאוד. שני הדברים, רחמים וכעס יכולים לדור בכפיפה אחת.

    האם אני סולחת לה? במחשבתי כן, בתת מודע פחות, ישנם חלומות המראים שישנו עדיין כעס קבור שם עליה, עם הכאב. האם אני כועסת על אבי שלא נתן לה להתבטא כאשה בוגרת והמשיך לטפל בה כאישה ילדה? לא, כי היא בכל זאת היתה אישה בוגרת, הגם אם ילדותית. יכלה לנסות למרוד ולא להתחתן, יכלה להתגרש. למרות מגבלותיה היא היתה אדם מבוגר. ואילו לילד שנפגע מהורות לקויה, אין כל דרך להינצל מטירוף של הורים. הוא קטן והוא נתן בידיהם. לכן האמפתיה שלי הולכת רק לילדים, ולא חהורים. הם המבוגרים, שיתחילו להתנהג באחריות!

    על מה אני מדברת כל הזמן? על לקיחת אחריות אדם צריך לבדוק בשבע עיניים אם יש לו כוחות ויכולת להורות, ואםן הוא מבים שיביא ילדים למערכת חולנית, עליו להימנע מכך. זו הכוונה לקחת אחריות של מבוגר. לפעמים זה יהיה צריך להיות בוויתור על הורות.

    ושוב אגיד זאת, למרות אהבתי לאבי: אני סבורה שהיה עדיף ששניהם לא היו נישאים ומביאים ילדים, בשל המגבלות הנפשיות שלהם. אבי אומנם היה איש אוהב ותומך, אבל בגלל שהיה גבר מטפל, ממה שלמד בנערותו עם אמו ואחיו, לא היה יכול להיכנס למערכת יחסים נורמלית עם אישה ברמתו, שווה לו, אלא רק עם אישה חלשה וילדותית. וזה חולני. וזה לא בסיס טוב לשום נישואים ושום ילדים.

    אז אם את חושבת שאני חושבת שאבי היה מן "קדוש" כנראה שאת לא יורדת לסוף דבריי. אני האדם האחרון שיחשוב שישנם אנשים קדושים. להפך, אני רואה בקיום האנושי בעיקר חולי ומצוקה, לא שלמות.

  • NANA  On יוני 22, 2007 at 10:29 am

    את לא ישנה ?בשש בעיות הורים בעשר חתוליאדה מה הולך כאן
    לדעתי הלא צנועה אני נאלצת לתמוך בדעתך שאין מושלמות
    רק מה עושים ?מרימים ידיים וטוענים שאין אין סיכוי או שאולי מה שאעשה הוא טוב וכך צריך להיות אע"פ שאינו מושלם ואתן לעצמי קצת מנוחת הנפש?!
    שימי לב זה בדיוק פרשת השבוע "פרה אדומה"
    ולסיום סתם חבל המלצתך להוריך הרי אנחנו היינו מפספסים אותך בגדול ואיך היה העולם נראה בלי הצרלי צפליניות שלך?
    ומה אנו בעצם מפספסים ממך שאת לא צובטת את ילדיך אדומי הלחיים
    ושוב תודה על התגובה הלבבית

  • יעל ישראל  On יוני 22, 2007 at 10:46 am

    חחחחח. הצחקת אותי.

  • nana  On יוני 22, 2007 at 10:49 am

    אני לא מתאפקת סליחה
    אבל לסלוח את לא צריכה לאימך אלא לעצמך
    על זה שגם את לא מושלמת
    כמוני
    שבת שלום
    שלום-כשהלא מושלם מסתדר לפאזל אחד
    ושבת – מנוחה בשעה טובה

  • nana  On יוני 22, 2007 at 10:53 am

    SHE LAUGHT AT ME.???
    why my code is PNIS?

  • יעל ישראל  On יוני 22, 2007 at 11:00 am

    אוי כמה שאני סולחת לעצמי. את לא יודעת כמה. אני האדם הכי לא פרפקציוניסט שתכירי. סולחת לעצמי כל צעד ושעל. עושה לעצמי הנחות. גם לאימא שלי אללה ירחמה אני סולחת. מסכנה, שוכבת כמו זומבי במוסד סעודי. יש רק לקוות לטוב.

    יאללה, יהיה טוב אישנאללה.

  • nana  On יוני 22, 2007 at 11:23 am

    הלוואי מותק עלי אפילו הקוד שלי CASE
    תיק רציני החיים האלה ואני נופלת כל הזמן לפרפקציוניזם/פשיזם שרואה רק למעלה ולא פנימה
    אהבתי את השגיאים שלך בסוף אישנהללה
    מתאים למוסד של "לולואים"

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: