אז מה עדיף: בפנים או בחוץ?

קשה וקר שם בחוץ, ולחתולים אפילו יותר, כי אין להם את הכלים שלנו להסתדר בעיר. לכן הם צפויים להמון תאונות. הם נדרסים על ידי מכוניות, נתקעים על עצים ובבורות ביוב, מורעלים, עלולים להתעלל בהם, וגרוע מכך. לא קל להם. מצד שני, מה עם הצרכים הטבעיים שלהם? אז מה עדיף לחתול הבית: בפנים או בחוץ? הרשימה פורסמה בירוק נושך NRG מעריב

 

לטור שפורסם היום, "מונופול על האנושיות", ירוך נושך NRG מעריב

 

נראה לי שאין חובב חתולים אחד בארץ, שלא קיבל צמרמורת בכל הגוף כששמע לאחרונה על הנער שרצח והתעלל בשני אנשים וב-500 חתולים. ביום בו שמעתי את הידיעה, נמלאתי אבל כבד על שני העולים החדשים שנטבחו בדם קר בידי הרוצח הסדרתי הצעיר, ועל 500 הגופות המרוטשות של חתולים חסרי ישע שהוא הסתיר בדירתו.

   לא מספיק שאנחנו, חובבי החתולים, חוששים מפני שפע הסכנות האורבות לחתולים שלנו, עכשיו אנחנו צריכים לפחד גם מרוצח סדרתי של חתולים! יותר מדי חרדות, אני אומרת לכם, יותר מדי. בזמן האחרון אני שומעת יותר ויותר על תאונות, הרעלות, התעללות ומקרי מוות מחרידים של חתולים, ואני שואלת את עצמי האם ניתן למנוע את חלקם, או לפחות למזער נזקים.

   יש לי חתול שאספתי מהגינה אחרי שעבר תאונה. כבר היה לי את עבדה, הפרסי הכי מפונק במזרח התיכון, כשיום אחד שמעתי פעייה עלובה מלמטה. הלכתי לבדוק, וגיליתי גור מתוק, יתום מאם. החלטתי שלא נורא אם אגדל אותו בחצר. אאכיל ואשחק איתו כל יום, והוא יגדל למצוות ולמעשים טובים. כמה חודשים עברו ככה בנעימים, עד שיום אחד הוא נעלם. חיפשתי חיפשתי, ונאדה.

 

 

   רק כעבור יומיים, פתאום ראיתי יצור כחוש ועלוב הגורר את גופו הקטן בקשיים עצומים. רצתי אליו ואימצתי אותו לחיקי כאילו פגשתי בבני האבוד, אבל נוכחתי לדעת שהוא צולע. מסתבר ששבר את האגן ואת הרגל. אולי נפל מעץ, אולי נדרס על ידי מכונית, מי יודע. מאותו יום הוא הפך למוטל שלי, אח שהוא קצת צ'ילבה מתחנפת לעבדה, שעל יחסי האהבה-שנאה המגוחכים שלהם כתבתי בעבר.

 

   זו הייתה ההכרות הראשונה שלי עם הסכנות האורבות לחתולים ברחוב ובגינה. נדמה לנו שבגלל שהקטנים האלה הם חיות פרא מטבעם, מצוידים בזוג טפרים ובשיניים אימתניות, אז הם יסתדרו בכל מקום. אלא שהמיתוס על תשע הנשמות של החתול הולך ומתמוסס למול הסכנות המבהילות האורבות לו: תאונות דרכים, תאונות נפילה מעצים ולתוך הביוב, מריבות קטלניות עם כלבים וחתולים אחרים, הרעלות, ופה ושם פסיכופטים שמתעללים ורוצחים אותם בהמוניהם.

   רק לאחרונה שמעתי מחבר על גור שקרה לו בדיוק מה שקרה למוטל: כנראה שנפל מעץ ושבר אגן ורגל. חברה אחרת סיפרה על אהוב ליבה המקסים אוליבר (הנה הוא כאן בתמונות במלוא הדרו), חתול ג'ינגי-לבן בן שנתיים, שמת בנסיבות מסתוריות לפני שלושה שבועות. תחילה חששה שמת בשל קטטה עם הבריון של השכונה, אחר כך שנפגע בתאונת דרכים. ואולי היה זה מרעיל סדרתי? חברה אחרת סיפרה לי על שכן שהרעיל את חתולה היפיוף והאהוב צ'וקו, שאומנם לא נפטר, אך התעוור ונחלש מאוד בשל ההרעלה.

 

   אלה מאיתנו שמתירים לחתוליהם לצאת החוצה, לא יודעים לאלו צרות יכניס את עצמו הסקרן הקטן. אין צורך למחזר את המנטרה "הסקרנות הרגה את החתול", כדי לדעת שמי ששולח את חתולו החוצה חושף אותו לסכנות בטונות. אני מניחה ש"מדיניות החתולים" שלי, הכוללת איסור מוחלט לצאת החוצה, תקומם הרבה חובבי חתולים.

 

   מצד שני, תזכרו שקר שם וקשה מאוד בחוץ. החתול שבייתנו במשך אלפי שנים, גם אם לא איבד לגמרי את האינסטינקטים שלו, הרי שהחתמתו החלישה את הילתו הפראית. חתול מוחתם הולך אחרי זרים שעלולים להזיק לו. חתול מוחתם החי בקרבנו – וזה כולל את כל חתולי הרחוב בערינו – מנסה לשרוד בג'ונגל העירוני שאינו סביבת המחייה הטבעית שלו, ולכן הוא נדרס על ידי מכוניות וקורות לו כל מיני תאונות מוזרות ומסוכנות. חתולים נכנסים לביוב, פולשים לכל מיני סדקים בבניינים שהם עלולים להיתקע בהם, ולא פעם מטפסים גבוה על עץ ולא מצליחים לרדת.

   אולי אני מגוננת מדי על חתוליי. אבל אני סבורה שאת חתולי העיר רצוי לגדל בדירה ולא להניח להם לרדת למטה. ניתן לספק להם מרחב מחייה מוגן, שבה בעת יחקה את הסביבה הטבעית שלהם. לעבדה ומוטל יש שפע הפתעות וצעצועים, משטחי גירוד, עציצים ומתקני טיפוס. הם עוסקים שעות בצפרות – כך אני מכנה התחביב שלהם לארוב לציפורים ליד החלון – וזה מאוד מספק אותם. בקיץ יש להם המון הזדמנויות לצוד ג'וקים, זבובים ולטאות שמזדמנים לדירה.

 

   תאמינו לי שהחיים שלהם יפים, מלאים ומספקים, גם מבלי שירדו למטה ויסכנו את נפשם, ויגרמו לי התקפי לב קטנים. 

 

 

לטורי החתולים הקודמים

 

ניתן לקבל עדכונים בדואר אלקטרוני על רשימות חדשות באתר. להרשמה לחצו כאן.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • צוק  On יוני 9, 2007 at 7:59 am

    חתולים שולטים.

  • ויקי  On יוני 9, 2007 at 8:55 am

    יעל, באם זה המשך לפוסטים על ההורות?

  • CrazyVet  On יוני 9, 2007 at 10:20 am

    חתולים לא איבדו את הדחף לצוד, אפילו שהם לא ייטרפו את החיה שצדו. לכן חתולי בית שיוצאים החוצה (וחתולי רחוב גם) אחראים למותם של ציפורים, מכרסמים וזוחלים, לפעמים עד כדי הכחדתם.

  • מיכל עלמה  On יוני 9, 2007 at 2:07 pm

    יש אתר שגיליתי, מרגש
    המייצג את כלביית וחתוליית לוד
    אימוץ כלבים וחתולים.

    יש שם סיפורים על אימוצים של חיות
    אנשים כלבים וחתולים וצילומים

    האחראים של המקום מאלפים כלבים עזובים לצורך מסירה,
    מעניקים ונותנים מעצמם
    בלי סוף והפכו את הכלבייה הזאת למרכז בפני עצמו. מקום מיוחד במינו.
    אפשר לעשות על המקום סרט
    אם עוד לא עשו.

    במקרה הגעתי לאתר הזה הסיפורים והצילומים
    מדברים בעד עצמם.

    יחס קסום ונתינת אין קץ
    לבעלי חיים המטופחים על ידם

    מרגש, נוגע , ומעניין

    זהו האתר

    http://www.loveadog.org.il/index.htm

  • יעל ישראל  On יוני 9, 2007 at 7:35 pm

    ויקי, חחחח, מצחיק נכון? שמתי בגלל כדי להדגים את מצבו של חתול הבית: מין תינוק בלול.

    מיכל עלמה, תודה תודה תודה. לא הכרתי אותם ולא את האתר. איזה סיפורים מרגשים יש להם. זה מדהים ממש. וגם האתר נהדר.

    קרייזי וט, אתה צודק לגמרי. חתול בבית מפחית את הנזק לציפורים. למרות שהחתול הממזר שלי הצליח פעמיים בחייו לצוד ציפור מסכנה שהגיעה למרפסת.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: