ילדה רעה

בגן הילדים הייתה לי חברה. לא יודעת למה התחברתי איתה. ילדה רעה, קנטרנית, אכזרית. ממש ראו על פניה את אכזריותה. אינני זוכרת הרבה מחברותנו, אבל דבר אחד לא אשכח: איך פעם אחת היא התעללה בי.

   היא ליוותה אותי לשירותים, וכמו אצל בנות, כבר בגיל הפעוט הזה, "שמרה" על הדלת שלי. אבל במקום לשמור, פתאום היא אמרה שעכשיו היא תלך לקרוא לכל הבנים שיראו לי את הפיפי עם המכנסיים למטה.

   אין לי מושג למה לא אמרתי לה שתלך לעזאזל, הרמתי את המכנסיים ודחפתי אותה, ופשוט הלכתי משם. היא הייתה ילדה כל כך רעה, והרוע שלה היה כמעט שטני, מחלחל. נראה לי שהיא היפנטה אותי עם הרוע הזה, וגם חסמה בגופה את הפתח שלא אצא.

   ואני עמדתי שם בוכייה והתחננתי בפניה שלא תעשה את זה. והיא אמרה: "אני כן יעשה, אני כן. אני תכף יביא לכאן את כל הבנים שיראו לך את הפיפי."

   אני מניחה שהאירוע לא ארך יותר משתיים שלוש דקות, אבל לי הוא זכור כפרק זמן אינסופי, ואותי עומדת שם ומתחננת על נפשי לפני ילדה קטנה וזעירה, בת גילי. היינו בסך הכול בנות חמש. איך התחננתי בפני זאטוטה אחרת, כאילו גורלי נתון בידה?

     אינני זוכרת אם אחר כך המשכתי להיות חברה שלה, או שלא. רק האירוע הזה זכור לי. גם פניה נחרטו במוחי כנראה.

    כי לפני כעשור קרה משהו מוזר. ישבתי בתור אצל רופא באחד המרכזים הרפואיים, וזיהיתי אותה. אותן פנים ציפוריות, אותו גוון עור לבן חולני. למרות הגיל זיהיתי אותה. וכנראה גם מפני שהמשכנו ללמוד באותו בית ספר, רק בכיתות מקבילות. מכל מקום, שלא כמנהגי עם ילדים מהבית ספר שאני רואה ברחוב לעיתים רחוקות, ובדרך כלל מעדיפה להתעלם כי אין לי מה להגיד להם, הפעם, איתה, החלטתי לדבר.

   לא התכוונתי חלילה להזכיר את האירוע ההוא, שנחרט בתוכי כטראומטי מאוד, ושבעקבותיו דווקא יצא לי משהו טוב. בעקבותיו החלטתי שאני לא נותנת יותר לשום בנאדם בחיים להפחיד אותי. תמיד אעמוד על שלי ואשלוט במצב.

    בכל אופן, שם, במרכז הרפואי, הזכרתי לה את ימי הגן המשותפים שלנו. אינני יודעת אם זכרה אותי או שרק עשתה את עצמה. אבל היא התחילה לדבר. היא כבר לא הייתה מרשעת כמו בילדות, אלא אדם שבור למדי. היא הייתה בהשגחה פסיכיאטרית, ונראתה כמי שמאוד רוצה להתרפא מסבליו הנפשיים וכמה לחיים טובים יותר.

   אני מניחה שלו גיליתי שהיא קרייריסטית נוצצת ומרושעת עוד יותר, היה קשה לי לחבב אותה. מצבה הוא זה שאיפשר אמפטיה. וכמובן, היה בזה סוג של צדק פואטי. הנה הילדה המתעללת מגיל חמש, שהפכה בגיל 35 לבחורה בעלת קשיים.

   היה לנו די זמן שם במרפאה להשלים סיפורים על העבר. והיא סיפרה. וסיפרה. וסיפרה. על ילדות קשה, רצופה בהתעללות פיזית ונפשית. על אב מכה ומתעלל ואם אדישה, שאו שלא התייחסה אליה בכלל, או שהייתה קוראת לה "זונה" ועוד שמות גנאי. לא אמשיך לפרט, כי כולנו מכירים את הסיפורים האלה מכרוניקת הפלילים. אין צורך בכך, כך נדמה. למעט שצריך לומר שאז, בילדות, לא ראו עליה. מי בכלל ידע. מי שם לב. מי היה מודע לזה, אי שם באמצע שנות השישים, בגן ילדים עירוני ונחמד, בשכונה נאה בצפון תל אביב.

   אני מספרת את זה בגלל הפוסט אצל עמי ברנד, שנכתב בעקבות פוסט שלי על גידול ילדים והסיבות להבאת ילדים. אחד המגיבים כתב שצריך לזכור שיש גם ילדים רשעים ובבונים שמתעללים בילדים אחרים. ואני נזכרתי בילדה הזו, שלעולם לא אשכח. היו המוני ילדים בגן ההוא, שבעים בוודאי אם לא יותר, ורק אותה אני זוכרת. פנים, גוף, הבעות – אז והיום. ילדה מתעללת שהייתה ילדה שהתעללו בה.      

 

     

ניתן לקבל עדכונים בדואר אלקטרוני על רשימות חדשות באתר. להרשמה לחצו כאן.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • ימימה  On יוני 6, 2007 at 7:59 am

    מחריד ומזעזע. יש משהו מעורר חלחלה בהתעלולויות של בנות בבנות, אולי משום שאנחנו חושבים עליהן כעל בובות קטנות – ככה כל הילדות הקטנות נראות – ואולי בגלל התחכום שבהתעללות שלהן. בנות כמעט אף פעם לא הולכות סתם מכות כמו בנים. ואולי בגלל שתי הסיבות הנ"ל.

    עם זאת אני חייבת לציין שהסוף היה קצת אנטיקליימקס להתרגשות שעורר בי החלק הראשון. פשטני מדי. ברור שאת רואה את הקשר הוודאי בין הסיבה לתוצאה, אבל הרבה התעללויות של בנות צומחות לאו דווקא מרקע של התעללות כה בוטה כמו שאת מדווחת.

    תרגמתי על זה פעם ספר, אולי יעניין אותך לקרוא. הוא נקרא "לבד מול כולן".

  • דרורית  On יוני 6, 2007 at 12:09 pm

    מה שמפריע לי בפוסט הזה הוא שכביכול יש הקשר ברור בין רוע לב לבין התעללות שאותו אדם עבר. יש בני אדם רעי לב מטבעם. בלי שום קשר להתעללות שעברו או לחיים קשים במיוחד.
    בני האדם האלה היו פעם ילדים. ילדים רעי לב. יש ילדים שהם לפעמים רעים מאוד ואפילו אכזריים בגלל שהם נגררים אחרי ילדים אחרים. יש המון עניין של לחץ חברתי אצל ילדים. אין אמיתות מוחלטות בעניינים האלה.
    ילדים הם בני אדם. מורכבים כמו בני אדם. ולכן אני לא מסוגלת לקבע שום התנהגות שלהם בצורה מוחלטת בהקשר לדברים שעוברים עליהם. יש מחקרים שלמים על אנשים בוגרים שבתור ילדים עברו חיים איומים ונוראיים ויצאו מחוזקים ויש ההפך. אז?

  • מירי פליישר  On יוני 6, 2007 at 3:21 pm

    הי יעל כתוב נפלא
    תודה

  • יעל ישראל  On יוני 7, 2007 at 3:48 am

    ילד שהתעללו בו, ולפעמים הופך מתעלל, זה לא רק ילד שהיכו, התעללו והשפילו אותו, יש גם צורות מחקמקות יותר של התעללות בילדים, הגורמים להים להיות כועסים אלימים ונטולי אמפטיה. עליהן אני מרחיבנה בפוסט הבא.
    http://www.notes.co.il/yael/32931.asp

    ומירי, תודה תודה.

  • יעל ישראל  On יוני 7, 2007 at 5:12 am

    למציאות אין קליימקס ימימה. זה לא סיפור בדוי, זה קרה במציאות. מצטערת שלא יכולתי לקשט לך אותו ולשכתב אותו. אבל זה קרה במציאות. מוסר ההשכל כאן אינו מרחיק מעבר למה שקרה לילדה המסוימת הזו.

    אם את רוצה הסבר מפורט איך אפשר להפוך לילד מתעלל גם כשאין אלימות בוטה, כי היא כה חמקמקה, עד שרוב העולם לא רואה בה התעללות, סורי ללינק שאני מציינת כאן למעלה.

    ודרורית, כן, החיים מורכבים, ובגלל זה בדיוק צריך להבין את העובדה שלהתעללות יש הרבה גוונים, והיא לרוב מאוד לא בולטת וכלל לא בוטה כמו במה שכתבתי בפוסט הזה.

    וכן, יש אנשים שסבלו רבות מילדות קשה ןהפכו לאנשים טובים. בוודאי שיש. השאלה היא אם היו בילדותם דברים נוספים, דגמי אמפתיה שאינם ההןרים המתעללים, שנתנו להם משהו והעשירן את חייהם באיזה שהוא אופן. על כך אני ארחיב באחד הפוסטים הבאים על אמפטיה.

    זה בעיקר, כדי לומר לך: כן, החיים מורכבים, אבל אין שום דבר שנוצר על ריק. רע או טוב מגיעים מאיזה מקום. לא נולדים איתם. ובגלל זה החשיבות הכה רבה של ההורות בעיני.

  • יעל ישראל  On יוני 7, 2007 at 6:05 am

    עכשיו כתבתי פוסט שאפרסם בקרוב בדיוק על הנושא שאת מעלה כאן: התעללות של בנות בבנות אחרות. עסקתי בכך גם בספרי "רואות מכאן את כל העולם". כולל חרם שבנות עושות על בנות. זה נושא שתמיד מרתק אותי. בקרוב מאוד הפוסט. תודה שהעלית את הנושא.

  • MANDEL  On יוני 7, 2007 at 7:15 am

    לבני סלע לא נתת את הקרדיט הזה

  • יעל ישראל  On יוני 7, 2007 at 6:23 pm

    בני סלע הפך לאנס אכזרי ופסיכופט. אותה ילדה שהיתה מתעללת הפכה לאישה קורבנית. יש בדל גדול נדמה לי. הוא הפך לתליין, היא לקורבן.

    ואגב, לעולם אינני שוכחת שכל מי שהוא פושע מסוכן הפוגע באחרים, היתה לו בוודאי ילדות קשה מאוד. כולנו יודעים את זה. אבל זה לא פוטר שום אדם מניסיון לבחור בטוב. אדם עם הפרעות אישיות צריך ללכת לטיפול ולהילחם בנטיות הפסיכופטיות שלו. או שצריך לזהות את זה בו ולהכניס אותו למסלול טיפולי ולא להוציאו לחברה עד שיתרפא יחסית, עד כמה שניתן להתרפא.

    זה שהחברה מזניחה דברים כאלה, וחושבת שהפושע הוא רע מהיוולדו ואי אפשר לעזור לו, או שיודעת אחרת אבל ממילא לא עושה כלום לטובת פושעים, לא אומר רבות לטובתנו כחברה.

    שום אדם לא נולד רע, יש ילדות ונערות שהופכים אותו לכאלה. תפקידנו לשנות את זה כחברה כהורים. הכול מתחיל שם בילדות, ולא אני המצאתי את זה. ברוך השם יש מאחורינו כמאה שנות פסיחכולוגיה. אמה מה? באבולוציה האנושית, מה זה מאה שנה? אפס, שניונית. לכן לא פלא שעדיין לא ממש מבינים את זה, ןאם מבינים, עדיין לא התמענו את זה כחברה כדי שנתחיל לעשות עם זה משהו רציני.

  • MANDEL  On יוני 8, 2007 at 12:48 pm

    גברת ישראל היקרה
    לאחר ההופעה המשותפת בבלוג של חברתך בתליתו של ב בהתלהמות והתלהבות שגם אני נהנה להסכים איתה
    היתה לי איזה שהיא הרגשה שנאנחתן אנחת רווחה לאחר ששחררתם את הכאב הנורא והפנתן את החיצים כלפי הוריו כלפי החברה כך התנערתן לכם אולי מקצת אחריות
    האם לדעתך יועיל הדבר לחברה אם גבירותינו הנכבדות ילכו אם חולצות שלא יראו להם מהכתף עד הזרת הקטנה?
    ואולי יש לך רעיונות אופרטיביים יותר טובים?
    של לשון ושיח יותר נעימים כלפי המין המבולבל?
    אשמח לשמוע באמת
    כי לדעתי הקלה לא תמיד נשארת בחירה חופשית

  • שמעון  On יוני 11, 2007 at 1:48 pm

    תאור מבריק של הארוע שנחרט בילדות
    לא תמיד הצד השני הורה או מבוגר זוכר אותו באותה בהירות
    מעולה

  • בת שבע דור  On דצמבר 25, 2009 at 10:03 am

    אדם מבריק, מוסרי, אך ביחסי אנוש פוגע וחסר יכולת לגלות אמפטיה או להכיר בפגיעה שפגע בזולתו, כיצד לסייע לו לפתח ראייה נורמלית ומאוזנת ?

    בברכה
    בת שבע

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: