למה אנשים מביאים ילדים?

בעיני, להביא ילד לעולם זה לא מובן מאליו. לכן במשך השנים אני שואלת אנשים למה הם הביאו או רוצים להביא ילד. אני מאמינה שמה שיוצא מהפה, יוצא מהלב.

בעקבות הפוסטים על אימהות, הורות וילדים שהעליתי לאחרונה, חמוטל, אחת המגיבות, ביקשה שאפרט מהן בעיניי סיבות לא נכונות להבאת ילדים, ומהן סיבות נכונות.

   אז תחילה אני חייבת לצטט את הפתיחה של הרומן של ארז שוויצר: "עבור את האלפים, אבשלום", שזה עתה יצא בעם עובד.

   טרם קראתיו, אבל העמוד הראשון הרס אותי לגמרי. אני חייבת לצטט: "רוב ההורים אינם מבקשים לילדיהם חיים טובים יותר מחייהם. לעיתים יציירו לפניהם את המוכר כגבול אפשרי, ולעתים יעמדו עיקשים וסומים בדרכם. לעתים יעשו כל שביכולתם כדי שילדיהם לא יידעו אושר רב יותר משידעו הם עצמם… ההכרה הזו הרסה את חייו, חשב כעת, הרסה אותם משורש… וכעת, כך לפחות הרגיש, עמדו לפניו שתי אפשרויות בלבד: להביא ילד לעולם או להתחיל להזריק לגופו הרואין."

   מעבר לכך שבא לי לנשק את שוויצר על שבכמה מילים הצליח לתמצת את מהות ההורות, אני מסכימה עם כל מילה שלו. גם אני סבורה שברמה הכי קמאית, הכי לא מודעת, אנשים מביאים ילדים כדי להעניק חיים לעצמם. אם לא יביאו אותם, אולי יתאבדו, או יקמלו, או ירגישו שהם אובדים לעצמם ולעולם.

   ועל אף שאני מבינה את הסיבה הזו, שהרי מדובר בהישרדות (אתה מביא ילד כדי לא למות בעצמך, פיזית או נפשית), אני סבורה שזוהי סיבה איומה ומחרידה מאוד להביא ילדים לעולם.

   כולנו מכירים בעובדה שהבאת ילדים לעולם היא אנוכית לחלוטין, ועם זאת, לא מערערים על כך בכלל. כאילו שאנוכיות זה בסדר. זה או.קיי להביא עוד נפשות לעולם, שחלקן או רובן יחיו באומללות זו או אחרת, כי לנו בא לעשות את זה מאנוכיות צרופה.

  איך זה שעולם הרואה באנוכיות מידה מגונה, מקבל אותה בכזו טבעיות כשמדובר בהבאת ילדים לעולם חולה ופגוע?

   במשך השנים שמעתי המון סיבות להבאת ילדים, שממש גרמו לשערי לסמור.

   הסיבה הכי שכיחה, והכי נרקיסיסטית, היא: "אני רוצה שמישהו יאהב אותי". שמעתם? הוא או היא רוצה שמישהו יאהב אותם! ממש סיבה נפלאה. אולי תאהב קודם מישהו כדי שתהיה ראוי לאהבה שיאהבו אותך בחזרה? אין זה מפתיע בכלל שאת התשובה הזו שומעים רבות מילדות שנכנסו להריון. כנראה שהן חושבות שהתינוק הוא מין בובה כזאת שתאהב אותן. הם לא מעלות בדעתן שצריך קודם לאהוב ילד, לאהוב הרבה, לפני שיוכל להחזיר להן אהבה. אבל הן עצמן אין בהן שום אהבה לתת. הן רק רוצות לקבל.

   ואם אתם חושבים שרק מנערות היולדות ילדי בוסר שומעים את התשובה המבעיתה הזו, אתם טועים. שמעתי אותה גם מהרבה אנשים מבוגרים. אחת מהן אמרה, כששאלתי אותה למה היא רוצה ילדים: "ילדים נותנים המון אהבה". כנראה ששכחה שקודם צריך לתת אהבה לילד כדי שישיב לך בחזרה. והיא עצמה – פריג'ידר נרקיססטי כזה לא פגשתי בחלומותיי הכי גרועים.

   הנרקיסיזם הוא אחת הסיבות הכי מרכזיות ומבעיתות להבאת ילד לעולם. אישה אחת שהכרתי, עליזה שמה, אפילו לא התביישה להודות בפניי שמה שהיא רוצה זה "עליזה קטנה"! מה עוד יש לומר על זה? לא מתכון בטוח להעברות נפשיות? מה תעשה האישה הזו אם לא להשתמש בנפשה של "העליזה הקטנה" שלה בתור פח זבל לבעיותיה הנפשיות?

   הסיבה השלישית הכי הנפוצה ששמעתי, ברוח "הרוחנים" היא: "להביא ילד יהיה התיקון שלי." סליחה, שמעתי נכון? החיים שלך דפוקים, הייתה לך ילדות דפוקה, אז עכשיו אתה רוצה לתקן את חייך על חשבון אדם אחר? אתה שומע מה אתה אומר? אין גבול לנרקיסיזם? רע לך בחיים, אתה אומלל, אתה רוצה לתקן? לך תקן את חייך שלך. על תתעלק על יצור מסכן שהבאת מתוך עצמך כדי לתקן את חייך שלך! הילד שלך הוא אדם נפרד, הוא לא קשור אליך, ואפילו אין לו מילה בעניין הבאתו לעולם – אז אל תנסה לתקן את חייך על חשבונו. ומוטב, אל תביא בכלל ילד מתוך רצון פרימיטיבי נפשי ולא מודע לתקן את חייך באמצעותו.

   פעם פגשתי ברחוב חברה שלא ראיתי שנים רבות, ופניה כה זרחו, ששאלתי מה הדבר הנפלא שקורה בחייה. היא אמרה בחיוך מאוזן לאוזן, "מגשימים חלומות!" וואו, איך התרגשתי שחברתי מגשימה את חלומותיה. "ואיזה חלום את מגשימה?" שאלתי בהתרגשות. "הבת התחילה ללמוד ריקודי בטן, מה שחלמתי לעשות כל חיי!" נהרסתי מזה, פשוט נהרסתי. למה שחברתי לא תלך לרקוד ותגשים את חלומותיה בעצמה?

   והתשובה שהכי הרסה אותי: "אני רוצה שילד יסדר לי את החיים. אני רוצה להתחיל לקום בבוקר ולא לישון עד הצהריים." ככה אמרה לי איזו חברה. בשיא הרצינות היא אמרה את זה. עם כל הכבוד לערכי הידידות, לא יכולתי שלא להתפרץ ואמרתי לה: "אז תיקני שעון מעורר!"

   את התשובה הזו על גרסאותיה השונות, "שילד יסדר לי את החיים", שמעתי בהמון גרסאות, שכל אחת מהן יותר מעוותת ומטומטמת מרעותה. זו סיבה להביא ילדים, אני שואלת, זו סיבה? לך תסדר את חייך בעצמך. אל תביא עוד ספיח לעולם כדי שיסדר את חייך האומללים.

   ואם אלה עוד תשובות שבאות עמוק מהנפש הפרימיטיבית והלא מודעת, שפשוט פולטים אותן בלי דעת, ישנן התשובות הסטנדרטיות, הנובעות ממניעים חברתיים, שהן אולי הכי מבעיתות: "כל החברות שלי כבר התחתנו והביאו ילדים, אז הרגשתי חריגה". "ההורים נורא לוחצים". "בן או בת הזוג לוחצים. "אני רוצה שיהיה לי מישהו בזקנתי שיעזור לי." "אני רוצה שילדיי ירשו את העסק שלי וימשיכו אותי." "אני רוצה להיות כמו כולם. נמאס לי להרגיש חריג/ה". "אני רוצה שילדי יגשים את חלומותיי."

   פעם שאלתי את אמי למה הביאה אותי לעולם, והיא נבחה: "כי זו דרך העולם". יופי, דרך העולם, ממש תשובה מעמיקה. חתולות מביאות גורים כי זו דרך העולם. חשבתי שאנחנו בני האדם מנסים להתעלות מעל הסיבות הבהמיות האלה. אבל כנראה שלא.

   אמי, שילדיה היו טרחתה הגדולה ביותר, שנתנה לנו להבין בכל עת שחייה היו טובים יותר בלעדינו, העזה פעם לקחת את אחותי הצידה ולומר לה: "תביאי ילדים, אל תחמיצי את חווית האימהות. זו החוויה הכי נפלאה בחיי האישה!" פחחחח…. אם זה לא היה עצוב לשמוע את זה מאמי, "האם למופת", זה היה מצחיק. מה אומר ומה אגיד. לפעמים נדמה לי שתשובות אוטומטיות כאלה מפי אנשים, שלא אחת מנהלות את חייהם, הן אלה שהורסות את העולם העלוב הזה שלנו.

   ויש כמובן את הנשים והגברים שמביאים ילדים כדי להציל נישואים מעורערים, או כדי לנסות לגרום לבן הזוג שרוצה לעזוב, להישאר בכוח. הכרתי כמה נשים שעשו זאת, נכנסו להיריון כדי לגרום לבעל הבוגד לא לעזוב אותן.

  אוי אוי אוי, כמה סיבות נוראיות להביא ילדים חסרי ישע לעולם. 

   ורק פעם אחת, רק פעם אחת שמעתי את הסיבה היחידה שמתקבלת על הדעת למה להביא ילדים. זה היה מחברה יקרה, שהייתה בוכה לי כמה היא רוצה ילד כי היא מרגישה שהיא מתפוצצת מאהבה. שיש בה כל כך הרבה אהבה שהיא חייבת להעניק לילד.

   אבל היא האדם היחיד שנתן לי את התשובה היפה הזו, על מאות אנשים ששאלתי במשך השנים.  


 

לרשימה יפה בנושא שכתב עמי ברנד

 

ניתן לקבל עדכונים בדואר אלקטרוני על רשימות חדשות באתר. להרשמה לחצו כאן.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • שולמית  ביום מאי 29, 2007 בשעה 9:40 pm

    נראה לי שלא ההצהרה ולא הכוונה חשובות אלא ההתנהלות בפועל. ידידתך המתפוצצת מאהבה עלולה , להטביע" את ילדה באהבה שהרי גם היא נתנה ביטוי לנרקיסיזם. באהבה אין די , צריך גם שכל , אחריות, כבוד, יכולת תפקוד ועוד. אני לא ילדתי כי לא רציתי לטרוח בגלל מישהו אחר ובעיקר לא רציתי לקחת אחריות. רציתי להיות חופשיה .
    אגב, יש עוד סיבה : " שיהיה מישהו שיטפל בך לעת זקנה.

  • R  ביום מאי 29, 2007 בשעה 9:48 pm

    Agree with you!

  • מירי  ביום מאי 29, 2007 בשעה 10:18 pm

    עוד סיבה "כדי שבעלי לא יעזוב אותי-יעני לקשור אותו"
    המון סיבות אגואיסטיות
    וכל הזמן לאחרונה
    אחרי ששלושת ילדי בגרו ורצו לעוף רחוק או יותר גבוה ממה שאני עפתי או סתם לצאת לדרך שהיא רק שלהם
    אני מתאמנת בלהבין מה נדרש ממני כאם לילדים בוגרים. וזה לחלוטין אתגר אם רוצים לשמור פשוט על יחסים נעימים בין אנשים בוגרים
    צריך ללמוד להיות בקשרים לא חונקים שכאלה וזה שעור נוסף שאני לומדת קצת בקושי אבל נלחמת להבין אותו
    להבין את נפרדותם של הילדים
    אולי היה צריך להבין זאת הרבה קודם
    אבל מוטב מאוחר מלעולם לא.
    בעולם כל כך פתוח ומלא אפשרויות,הורים שלא ילמדו לתקשר עם ילדיהם הבוגרים יוותרו לבדם או לחילופין יוותרו צמודים לילדים בוגרים פגועים או לחילופין יהיו בקשרי סלידה כמוך יעל לגבי אימך.
    אז אני אומרת אולי יולדים מהסיבות הלא נכונות
    אבל לגדל זו תורה גדולה אחרת וחשובה לא פחות

  • מירי  ביום מאי 29, 2007 בשעה 10:38 pm

    למה אנשים מביאים ילדים לעולם?

    כי הם יכולים

  • עמי  ביום מאי 29, 2007 בשעה 11:19 pm

    כרגיל, מסכים איתך בכל מילה.

    ובכל זאת, אני רוצה להציע קריאה קצת אחרת של המשפט הזה: "להביא ילד יהיה התיקון שלי". אני חושב, שלפחות בחלק מהמקרים, הכוונה היא שונה:
    "התיקון שלי" במובן שאיפה שקילקלו לי, מתוך מודעות, אני אוכל לתקן עבור הילד שלי. במקום שבו הכאיבו לי, אני אדע מראש לא להכאיב.

    את מתעלמת מהאפשרות שהביטוי הקבלי/ניו אייג'י הזה, "התיקון שלי", יכול להכיל משהו שאיננו אגוצנטרי, אלא באמת אלטרואיסטי. אם כי, באמת אינני יודע כמה מתוך אלה המשתמשים בנימוק הזה מתכוונים למה שאני מתכוון, וכמה, כמו שאת טוענת, בעצם רוצים "לתקן" את עצמם".

    מלבד זאת,. אני ממש שמח שאת מעלה את הנושא לדיון. זה דיון חשוב הדורש כנות רבה ואומץ. תודה.

  • ימימה  ביום מאי 29, 2007 בשעה 11:20 pm

    שלהביא ילדים לעולם זה עניין אנוכי?

    אז הנה החדשות, למקרה שלא שמעת. זה עניין טריקי כזה. יכול להיות שזה אנוכי, לא אתווכח על כך, אף שאני יכולה, אבל לגדל ילדים זה הדבר הכי לא אנוכי שבן אדם יכול לעשות.

    ואנא, הבדילי בין נרקסיזם לאנוכיות, כפי שהבדילה אליס מילר ב"הדרמה של הילד המחונן". (שם, שם)

    כי אולי המביאים הם אנוכיים, וחלקם גם נרקסיסטים ועושים לילדים שלהם תסביכים שחבל על הזמן (אליס מילר, שם, שם) אבל אני מוכנה לחתום לך שמבין אלה שאינם מביאים ילדים לעולם אחוז הנרקסיסטים גבוה יותר.

    ובכל מקרה, אני – כמו אמא שלך, סליחה כן? – לא מבינה למה צריך נימוק לעניין טבעי כל כך. יתכבדו אלה המתריסים מול הטבע ויסבירו הם. כאילו שההסברים שלהם טובים יותר.

    (דוגמה: לא רציתי שיצור קטן ותובעני ישתלט לי על החיים. עוד דוגמה, מטופשת במיוחד: מסיבות אקולוגיות – יש התפוצצות אוכלוסין במילא. ויש עוד, אבל מאוחר, ואני אמא עייפה.)

  • ניר  ביום מאי 29, 2007 בשעה 11:33 pm

    מכירים את הרעיון של סוויפט?
    http://www.aplaton.co.il/story_251

  • לינוי  ביום מאי 29, 2007 בשעה 11:41 pm

    ובהמשך לטיעוניך: האם יכולה אישה שעוד לא ידעה להגדיר במדויק למה בדיוק היא רוצה ילדים? והאם מציאות חייה אינה משתנה עם השנים ויחד איתה גם ההתייחסות לחוויית ההורות? הרי הרבה אמהות שחלמו על הטוב ביותר לילדיהן מצאו עצמן מתפקדות פחות טוב משקיוו בעוד שישנן כאלה שההריון מבחינתן היה "פנצ'ר", אבל הן מצטיינות בגישתן לילדיהן וחוויית ההורות גם הפכה אותן לנשים טובות יותר. דרך אגב, למה אנחנו תוהות כל כך על מניעיה של אישה להפוך לאם כשהעניין המסתורי הרבה יותר הוא מה גורם לגבר לרצות להפוך להיות אבא?

  • תא  ביום מאי 29, 2007 בשעה 11:52 pm

    עוד נפשות לעולם, שחלקן או רובן יחיו" באומללות זו או אחרת, כי לנו בא לעשות את זה מאנוכיות צרופה"

    איך זה שעולם הרואה באנוכיות מידה מגונה," מקבל אותה בכזו טבעיות כשמדובר בהבאת ילדים לעולם חולה ופגוע"

    טוב. אז אנחנו אומנם חיים בעידן שהפסימיות היא בון-טון ולהיות אופטימי נחשב לנאיביות מגונה, אבל עדיין יש אנשים (ואני ביניהם) שמרגישים שהעולם לא נורא כל-כך. ורוב האנשים שאני נתקלת בהם, כלומר שוכני הסביבה שאליה צפויים להיולד ילדי, לא נראים לי אומללים כל-כך. הם נתקלים בבעיות כאלה או אחרות; יש בחייהם גם הרבה שמחות, והם מוצאים הרבה טען בחייהם.

    ומכיוון שבעיניי החיים כדאיים ושהעולם לא "חולה ופגוע" (העולם שאליו אני מביאה את ילדיי, כמובן. אם הייתי חיה למשל בסודאן ייתכן שדעתי הייתה שונה..), אני לא חושבת שאני עושה איזה עוול בסיסי לילד כשאני מולידה אותו, ואני לא חושבת שאני עושה משהו שצריכה לטרוח בחיפוש צידוקים כדי לתרץ אותו, או סיבות "נכונות מספיק" בעיני מישהו למעשה. אני רוצה להביא ילדים לעולם, אני מאמינה שאני יכולה לתת להם תנאים פיזיים ונפשיים טובים ולהביא שיהיה להם סיכוי אופטימלי להיות אנשים בריאים ושמחים. מה כל-כך רע?

  • עינת  ביום מאי 30, 2007 בשעה 12:04 am

    אמא שלי אמרה שהיא פשוט אהבה ילדים ותמיד ידעה שני דברים: שהיא רוצה לתכנן בניינים ושהיא רוצה להיות אמא.
    אבא שלי אמר לי שבסופו של דבר להביא ילדים לעולם ולגדל אותם – להקים משפחה זה הדבר הכי משמעותי שאדם יכול לעשות בחייו.
    אני רוצה ילדים יום אחר כי אני מאמינה שיש לי מה לתת לילדים וכי אני חושבת שיש משהו אמיתי וטהור בילד….
    סיבות טובות? כול האמת? איך אפשר לדעת?

  • רועי  ביום מאי 30, 2007 בשעה 12:25 am

    כל המגיבים כאן כל כך צבועים ומתקתקים, שבא לי להקיא ממש.

    אנשים לא מוכנים לראות את האמת, והיא.: שכולם, ללא יוצא מן הכלל, הורסים את ילדיהם. כולם.

    אבל איך תצפי מאנשים עם ילדים להודות שהם הורסים אותם? אל תנסי אפילו.

  • יעל ישראל  ביום מאי 30, 2007 בשעה 12:45 am

    אותה חברה שאמרה שהיא רוצה ילד כי יש לה המון אהבה, היא ה"גוד אינף מאדר" (האם המספיק טובה) היחידה שפגשתי עד היום!!!! כל השאר שאני מספרת עליהם, הפכו להורים מהגיהינום. אז כנראה שיש קורלציה בין הסיבה להבאת הילד, לאיך מגדלים אותו ומה נותנים לו.

    ימימה, טיעון האנוכיות תקף בהבאת ילדים יותר מאשר באי הבאת ילדים, כי לו למשל הייתי מביאה ילד, הסיכויים היו יותר מרבים שהייתי מזיקה לו, על רקע המצוקות הנפשיות שלי. והאמת, שאני סבורה שכל מי שלא מביא ילדים, בעצם יודע בתוך תוכו שמאוד רצוי לו שלא שיביא ילד, כי הוא יפגע בו. כל יום אני רואה הורים שברור כי הם מביאים ילד מתוך רצון לא מודע לבצע איתו "העברה" פסיכולוגית שתזיק לו, להלביש עליו חרדות, ועוד ועוד.

    כך שמצדי, אדם שלא מביא ילד לעולם יכול לעשות את זה מאיזה סיבות אנוכיות שיש לו, אבל הוא לפחות לא יהרוס ילד נוסף.

    האם אני פסימית? כן, כמובן, אבל רק מפני שאני מוכנה לראות את המצוקה במעמקיה, בניגוד לרוב בני האדם שמסיבים את פניהם.

    ברור לי, עם זאת, שלהורה קשה מאוד לראות את הצד הקשה הזה, וגם אי אפשר לצפות ממנו לראות את זה, כי אם יודה בו, זה יסרס אותו ואת הורותו לגמרי.

  • המלוכסנת הרחוקה  ביום מאי 30, 2007 בשעה 12:54 am

    ומדוע את הבאת/תביאי ילדים או שלא?

  • יעל ישראל  ביום מאי 30, 2007 בשעה 1:08 am

    "הורה מהגיהינום הוא בעיני "הורה שמשתמש בילדו לרעה, בלי שיהיה מודע לכך על פי רוב. או הורה שמזניח את ילדו, נפשית או פיזית או גם וגם, ולא ברור למה הביא ילד לעולם אם כל מה שהוא עושה זה להזניח אותו. בהורה שמשתמש לרעה בילדו, אני מתכוונת להורה שמלביש על הילד את תסביכיו, כמו שכתבה ימימה (ובהחלט לקרוא את "הדרמה של הילד המחונן"), שחי דרכו, שמתעלק עליו נפשית, שמשפיל אותו כדי להרוויח מזה איזה רווח נפשעי, ועוד ועוד. וכמובן ההורים שמשתמשים ממש בילדיהם, שמרביצים ואונסים ומתעללים ומשפילים. והורין ששולחים ילדים לעבוד. ויש באמת טונות של דוגמאות, בולטות או מרומזות. וכמובן, הורים חולי נפש או בורדר ליין, שלדעתי ראוי שלא יביאו ילדים, ועוד ועוד.

    אני עצמי החלטתי לא להביא ילדים כי איני מעוניינת "לשכפל" את בעיותי הנפשיות לתוך נפש רכה וחדשה. זאת למרות שברור וידוע לי, שכל אדם שנולד יש לו את האופי שלו , ומה שנקרא "הגורל שלו", וכל ילד נולד עם הכוחות שלו, חזק או חלש, כל זה הרי ברור. אבל כולנו גם יודעים שחיי אדם הם בהרבה מאוד תמצית הוריו וילדותו. במקרה שלי, זה נבע בעיקר מכך שאני לא רוצה לראות עוד ילד מסכן בעולם, ועוד כזה שיצא ממני, ושאני עלולה לתרום לאומללותו, מדעת או שלא מדעת.

    האם יש שמחות בגידול ילד? בטח, רבות. גידלתי את אחייניתי וחוויתי זאת בעצמי. יש הרבה אושר. אבל אני לא מדברת על האושר שאני יכולה להפיק מהורות, אלא על ילד שיוולד, ללא רצונו, לתוך קונסטלציה משפחתית ונפשית שהיא על פי רוב בעייתית, אז למה אני שואלת? למה להביא ילד לתוך חורבן והרס?

    משהו אחר הוא בעיני לאמץ ילד שסתם זרוק באיזה בית יתומים. מי שכבר הגיע לעולם הזה, ראוי לדעתי שיאמצו אותו ויתנו לו בית, וגם אם הבית הזה בעייתי, לפחות הוא לא יהיה זרוק ברחוב בתור זונה או נרקומן וכו'.

  • שירה  ביום מאי 30, 2007 בשעה 1:38 am

    אני שמחה שהעלית אותו. מדובר הרי בטאבו, פחד מלגעת בנושא בשל כך שהוא חלק מהטבע שלנו. תחשבי על כך שבעתיד הסוגיה תעלה יותר ויותר, בעיקר לאור התפוצצות האוכלוסין שעוד בוא תבוא. אז יהיה צורך לברר לעומק את עניין "הילודה האוטומטית", כך אני מכנה אותה. בעתיד נראה דברים שונים. דילול אוכלוסין, בדיקת מניעי הורות, בטוח שיהיו גם בתי ספר להורות, מבדקים, וכו'. זה רק עניין של זמן. צריך לחכות. ובינתיים, טוב שאת מעלה את הנושא לדיון.

  • יעל ישראל  ביום מאי 30, 2007 בשעה 1:52 am

    רוב ההורים שאני מכנה "הורים מהגיהנום" בטוחים שהם הורים מצוינים ונפלאים וטובים מאוד, המקדישים את חייהם לילדיהם.

    באחד הפוסטים הקודמים כתבתי נגד הורים שפורטים את הורתם לפרוטות. לפרוט הורות לפרוטות, זה בעיני אם שאני מכירה, שבטוחה שהיא אם מצטיינת כי היא מטפלת בהם פיזית למופת. יופי לה. לשהי הילדים שלה יש בעיות נפשיות מכאן ועד הודעה חדשה. האחד הוא אנורקסטי ואינו בן 10 עדיין. לשני יש התנהגויות אובססיסביות קומפולסיביות ואינו בן 9 עדיין. ושניהם כבר בטיפול נפשי ועל תרופות

    והיא סבורה שהיא אם מצטיינת ונהדרת הנותנת להם את חייה!!!!

    מה תאמרי על זה, ימימה?

    (אני יכולה לתת עוד המון דוגמאות, שלא תחששי שיש לי רק דןגמה אחת לנפנף בה)

  • נועם  ביום מאי 30, 2007 בשעה 1:56 am

    למה? כי הם יכולים.

    ולמה אנשים אונסים, רוצחים וגונבים? כי הם יכולים.

    ולמה ראשי ממשלה לא מתפטרים? כי הם יכולים.

    ולמה נשיאי מדינה אנסים לא עוזבים את כסאם? כי הם יכולים.

    זה למה, יעל. צאי ולמדי.

    זה מאוד מאוד מאוד פשוט.

  • צוק  ביום מאי 30, 2007 בשעה 2:02 am

    היתרבות היא כורח ביולוגי בלבד, בסופו של דבר. זהו צורך טבעי ואין מה לעשות נגדו. כל הסיבות הפסיכולוגיות שמנית הן בסך הכול כיסוי על הצורך הביולוגי העמוק. בגדול, אין שום סיבה אחרת. רק הסיבה הפרימטיבית ו"הבהמית" הזו.

  • רויטל  ביום מאי 30, 2007 בשעה 5:12 am

    סיבות ביולוגיות להתרבות הן כבר לא טיעון בימינו. יש אמצעי מניעה, אנשים לא חייבים להינשא, כבר לא חייבים להביא ילדים כדי להשתייך, וגם "הצורך הביולוגי" שאתה מדבר בשבחו, כבר פס מהעולם.

    ילדים זה לא חובה. ומי שאינו כשיר ואינו ראוי להורות, צריך להימנע ממנה. אם יעל כאן מספיק אמיצה וכנה עם עצמה להודות בזה, אין לי אלא לשבח אותה, ולהמליץ לעוד אנשים לנהוג כמוה.

  • נטלי  ביום מאי 30, 2007 בשעה 5:39 am

    .אין סיבה אחרת. ואני אומרת את זה כאם. אני מבינה על מה את מדברת, כשאת מזכירה הורים שנעשו הורים מסיבות לא נכונות. יש לי חברות שהתחתנו והביאו ילדים בגלל לחץ חברתי ובגלל שההורים לחצו. נראה לנו שאנחנו חיים בחברה מערבית שהשתחררה מהדברים האלה, אבל זה לא נכון בכלל. המון אנשים עדיין מביאים ילדים ומתחתנים בגלל סיבות חברתיות.

  • iala  ביום מאי 30, 2007 בשעה 7:10 am

    רויטל כותבת כי "סיבות ביולוגיות להתרבות הן כבר לא טיעון בימינו. …..וגם "הצורך הביולוגי" שאתה מדבר בשבחו, כבר פס מהעולם."

    ואולי זו בעצם אחת הבעיות שלנו – ההתנתקות הקצת מוגזמת מידי מכל אותם "צרכים" שלנו שגם קצת בשלה יש בינינו היום לא מעט שאינם כשירים להיות הורים.
    אנשים שהחינוך שקיבלו מילדותם, להתנתק מכל אותם צרכים ביולוגיים/טבעיים כי "ככה לא מתנהגים", הלך כמה צעדים רחוק מידי…. מגיעים לגיל שבו אפשר להתחיל עם יותר מידי סיבות לא נכונות להוליד ילדים. וכשיוולדו להם הילדים – הם עצמם עלולים לקחת את הרעיון ש"ככה לא מתנהגים" עוד צעד אחד רחוק מידי.

    ומה עם הגברים – מה הסיבות שלהם להולדת ילדים?

    וליעל – ראשית תודה על הרשומה – כתבת רשימה אמיצה עם הרבה דברים חכמים וחשובים בתוכה.
    אבל… לטעמי, עם היית עוטפת (עורכת ?) את כל זה בסגנון קצת פחות מתלהם (פרובוקטיבי ?) אני חושבת שדברייך היו נגישים יותר ומכאן אולי גם משפיעים יותר.

  • ימימה  ביום מאי 30, 2007 בשעה 8:54 am

    כתבת: "טיעון האנוכיות תקף בהבאת ילדים יותר מאשר באי הבאת ילדים" ובזה בדיוק התעלמת ממה שביקשתי ממך – להבדיל בין אנוכיות לנרקסיזם. חבל שלא עשית את זה. לרגע לא טענתי שמי שאינו מביא ילדים הוא אנוכי, אמרתי שהוא נרקסיסטי, ואף הפניתי אותך למקור שאני מעריכה במיוחד כדי שתראי מהו ההבדל ביניהם.

    כך שעל העניין הזה אין לנו ויכוח.

    צוק הרחיב קצת קצת בעניין הטיעון הביולוגי, וטוב עשה.

    אבל בדיעבד אני חושבת שהסיפא הקודמת של הודעתי לא היתה טובה. עזבי את הטיעונים נגד הבאת ילדים, גם הם לא מעניינים. יאללה, בחרת לא להביא ילדים? כנראה יש לך סיבות טובות, ויופי לך. אני לא באמת חייבת לשמוע אותן.

    (כמו שכתבתי במקום אחר, הסיבות לאי הבאת ילדים מעניינות אנתרופולוגית – לא אינדיבידואלית.)

    http://www.notes.co.il/yemima/31803.asp

    אבל זה לא אומר שבגלל הבחירה שלך את צריכה להשתלח השתלחות ילדותית בכל עושי הילדים באשר הם, רק משום שלא הצליחו לתת לך סיבה טובה.

  • סיגל  ביום מאי 30, 2007 בשעה 9:10 am

    יעל,

    אני חושבת שגם הילד של חברתך, שהיא כפי שאת מגדירה אותה ה"גוד אינף מאדר", יאשים אותה בבוא היום בכך שהיא קצת דפקה אותו.

    אני ובן זוגי בדיוק עכשיו מנסים להביא ילד לעולם, ודווקא מכיוון שזה לא בא לנו כ"כ בקלות אני עסוקה בכל השאלות שהעלית. כשקראתי את הכותרת שלך התשובה האינסטיקטיבית שלי היתה "כי יש לנו ביחד כל כך הרבה אהבה לתת".

    אני גדלתי בבית חם, אוהב ומשחרר ועדיין יש לי את הדפיקויות שלי וכמובן שבחלק מהן (אם לא בכולן) אשמים ההורים שלי. אני חושבת שחלק מההתבגרות "ההורית" שלי היא איזשהי מחילה להורים שלי וההבנה והקבלה שעם כל האהבה, זה בלתי נמנע שגם אני "קצת אדפוק" את הילדים שלי.

    ולגבייך, אני קוראת פה מידי פעם, התחברתי בעיקר לסדרה האחרונה שהתעסקה בהורות וילדים חריגים, אני מכבדת את ההחלטה שלך לא להביא ילדים כי אינך רוצה לאמלל נפש רכה, אבל מקריאה פה, דווקא נראה לי שילד שהיה גדל אצלך היה נשכר מאוד מאמא כמוך. ברור לי שזה מבוסס על הכרה שטחית ביותר אבל גם ההורים הטובים ביותר אינם מושלמים.

  • ח ל י  ביום מאי 30, 2007 בשעה 9:11 am

    מדבריך עולה יעל, גם אם לא התכוונת לכך ואי אפשר ,לתפוס אותך במילה' שרוב האנשים שמביאים ילדים לעולם 'עושים את זה' מהסיבות הלא נכונות ורובם /רובנו עושים נזק לילדים בדרך זו או אחרת, ואין כמעט ילד מאושר בעולם, בעיקר בגלל הוריו שמזיקים לנפשו הרכה והזכה
    לזה התכוונת? כי האמת? זו התחושה המרכזית מהפוסט הזה וזה כל כך מכעיס ומקומם.

    דבורית שמדברת וכותבת הרבה על חוסר רצונה להתחתן ו/או ליצור לעצמה דור המשך מביעה את דעתה לא נגד העושים אלא בעד עצמה, בניגוד אליך

    הצהרת ההורות ה פ ר ט י ת שלי
    http://www.notes.co.il/chelli/29326.asp

  • צדיקוב  ביום מאי 30, 2007 בשעה 10:31 am

    של אנשים ללא ילדים זו ההרגשה האישית שלהם שאם בהם פגעו הם גם יפגעו.
    זה כמו לעבור תאונת דרכים בכביש שאחריה את לעולם לא תרצי לנסוע בכביש, גם עם נהג.

    בחיים כמו בחיים לומדים משגיאות ומטעויות,וכל החיים יש רגשי אשמה על כל מילה שאמרת, כי ככה זה בחיים, במיוחד אם אתה רגיש למצוקה של אנשים אחרים, ואתה קורע את עצמך בכדי להיות ההורה הכי טוב שיכול להיות.

    הטעות שלך יעל היא לא בזה שאת מביעה את עצמך ורוצה לומר שמה שעשו לך את לא עשית הלאה, וככה את יוצאת טהורה יותר, הטעות שלך היא בהאשמה איומה כלפי אנשים אחרים שאם לך היה רע, גם להם היה, ולכן אסור לאף אחד להביא ילדים.

    הגישה שלך מעבירה אגואיזם ואפילו פאגאניות אנכרוניסטית מהסוג הכי מסוכן שיש.

  • ונדטה  ביום מאי 30, 2007 בשעה 2:16 pm

    נכון שהרבה אנשים עושים ילדים מהסיבות הלא נכונות (כי אחרי הצבא, האוניברסיטה ושנת הנישואים הראשונה חייבים ילד, מה לא ברור?), וחמור מזה – רוב האנשים בכלל לא חושבים על ההשלכות של ילדים בחייהם, על מה שיידרש מהם ועל מה שיש להם או אין להם להעניק לילדים, וכו'. פשוט עושים. זו תופעה בעייתית ונפוצה מאוד, וטוב שכתבת עליה.

    אבל, ומאידך, אני לא מסכימה שזה אומר שכל מי שחפץ בילדים צריך עכשיו לסנגר על עצמו, להצטדק, להביא נימוקים משלוש אסכולות פילוסופיות ולהתחייב שהוא ממש ממש שפוי וכשיר, רצוי עם פתק מאנליטיקאי מוסמך.

    אם אדם מחליט על הבאת ילדים לאחר שזיהה בעצמו רצון עז, ואפילו צורך (וזה לא רק ביולוגי, אנחנו באמת חיות קצת יותר מורכבות) אז זה מספיק – בתנאי שהוא באמת בא ממקום נקי, כלומר – הילד הוא מבחינתו מטרה ולא אמצעי (ותודה לקאנט על הניסוח התמציתי); ובתנאי שהוא יודע שיש לו את המשאבים הנפשיים הנחוצים, וגם איזשהו מינימום חומרי. זה מספיק מבחינתי כדי להבטיח, שמדובר באקט מוסרי ואחראי.

    ונכון, זה לא בהכרח אומר שכולם יחיו באושר ועושר, מה לעשות. גם ילדיהם של ההורים הטובים והבריאים ביותר יסבלו לפעמים מקשיים, תסביכים ובעיות. זה מה שנקרא לחיות – זה נורא מסוכן, ובסוף מתים. הורות טובה היא לא תעודת ביטוח. האם זה אומר שמוטב היה להם לא לבוא לעולם? או שהוריהם דנו אותם לאומללות? אם כך, אז למה אלו שמחזיקים בטיעון הנ"ל לא מבצעים איזו התאבדות קטנה וחביבה? נראה שאפילו חייהם שלהם, שעל פיהם גיבשו את המסקנות, עדיין ראויים ובעלי טעם.

  • טל  ביום מאי 30, 2007 בשעה 6:07 pm

    פחחחחח אחד גדול.ואיך את מתנשאת בילדותיות על זה שיש לך ילדים? חחחחח. זה מה זה מגוחך בדברייך, רק שתדעי לך.

    ואת חושבת שהילדים שלך יודו לך על ההקרבה הענקית שעשית עבורם? מה זה הצחקת אותי. את כנראה כל כך מטומטמת וחסרת מודעת, שלא פלא שאת כל כך כועסת על הדברים שיעל אומרת.

  • צוק  ביום יוני 2, 2007 בשעה 6:40 pm

    בטח שיעל צודקת, במאה אחוז צודקת, בכל מילה. וכל הנשים העדינות כאן, "האימהות למופת", שהכובע בוער להן על ראש הגנב, עסוקות בהצטדקויות מהגיהינום. חחחחחח..

    יעל, כל הכבוד על רשימה כנה, אמיצה, עם הרבה ביצים. פוחדים להגיד את זה, אז כולם מתנפלים עליך, זה הכול.

  • יאיר  ביום יולי 28, 2007 בשעה 9:43 am

    • את אומרת "אנשים מביאים ילדים כדי להעניק חיים לעצמם". ולמה זה רע? כשאדם חושב שבהורות הוא יממש את עצמו, את כל מה שיש בו ולעיתים גם יתמודד עם מה שאין בו, למה זה רע?
    • מה רע באנוכיות? מאיפה השטות הזאת על אלטרואיזם כדרך חיים נכונה? גידול ילדים דורש המון, ואני מסכים עם עמי ברנד שמי שיש לו ילדים חייב להעמיד את צורכיהם במרכז חייו, אבל מה הקשר בין זה לבין שלילת האגואיזם? לא צריך לבלבל בין אגואיזם לאגוצנטריות. המלצת קריאה בהקשר של אגואיזם ואלטרואיזם – "השען העיוור" ו"הגן האנוכי", בסדר הזה. שניהם של ריצ'רד דוקינס ושניהם מאירי-עיניים ופותחי-מחשבה.
    • אני חושב שחלק מהתשובות שקיבלת הן איומות, שלא לומר מגעילות, אבל אהבתי את התשובה של אמא שלך, ואני לא מבין מה כל-כך רע בה. "דרכו של עולם" זה לא רק "סיבות בהמיות", דרכו של עולם זה גם השתייכות, זה גם חיבור שלי לדברים שהיו פה לפני ואולי גם יהיו אחרי. זה לא רק שלילי. ואת כל זה אני אומר למרות שאני כמובן לא מכיר את אמא שלך ולא יודע עליה שום דבר.
    • אני לא משוכנע שפענחת את הענין נכון, ואני חושב שלא מדובר בהישרדות במובן הביולוגי. אני חושב שהסיבה המרכזית לכך שאנשים מביאים ילדים לעולם היא מפני שזהו "השלב הבא" באבולוציה שלנו כבני-אדם. מתינוק לילד, מילד למתבגר, ממתבגר למבוגר, ממבוגר להורה. זהו מסלול ההתפתחות הנכון. רצוי מאד לעשות אותו טוב, רצוי מאד שתהיה לנו עזרה טובה, הכרחי לעשות אותו מתוך מודעות, אבל אני בכלל לא בטוח שמי שחי נכון וגדל נכון (אם יש כאלו) צריך בכלל לשאול את עצמו את השאלות הללו.
    • עוד הערה אחת חשובה – כולנו, כהורים, עושים טעויות וגורמים עוול לילדים שלנו. זו אקסיומה. אני יודע שיש כאלו שעושים יותר רע ויש כאלו שעושים פחות, אבל כולנו עושים ונעשה גם רע לילדים שלנו. אבל אני יודע, מנסיון מר וכואב, שאפשר לעשות תיקון, אפשר לבנות מחדש יחסים עם ילדים. ואני חושב שבמובן מסוים זה נכון להתייחס אל ילדים כאל סוג של תיקון, כי הם הסיבה והכוח המניע. כשמשהו דפוק בנשמה של מישהו אז מצד אחד זה יוצא על הילדים שלו אבל מצד שני הם גם המוטיבציה שלו לתקן, לשנות.

  • קני  ביום יולי 29, 2007 בשעה 10:39 pm

    בתור בתו של כותב התגובה ובתור מי שהפנתה אותו אל הפרסום הזה, אני חייבת להודות – גם כן על סמך נסיון מר וכואב – שהוא צודק.
    אני חותמת על כל מילה בסעיף האחרון. שוב, מנסיון מר וכואב.
    מה שנשאר בסוף, לפחות מהצד שלי (צד הילדה), הוא המון המון הערכה, ומידה קטנה של קנאה על היכולת לעשות את השינוי והתיקון האלה. אני מקווה שאני לא אזדקק לעולל מצווח כדי לעשות את התיקונים האלו בעצמי.

  • יעל ישראל  ביום יולי 30, 2007 בשעה 3:27 am

    אלא שאני רואה יותר מדי הורים שלא מנסים לתקן, וגרוע מכך, לא מוכנים להודות שטעו במשהו, לא כל שכן לבקש סליחה מהילדים ולתקן.

    מעטים הם ההורים המתקנים והמודים בטעותם.

  • ד.ק  ביום מאי 5, 2009 בשעה 10:38 am

    כמעט שנה אחריכתיבת הפוסט, הנושא עוד רלוונטי אז החלטתי להגיב.
    קודם כל, אני רוצה לציין שאני מסכימה בהחלט עם מה שכתבת.
    וזה לא רק הורות, כמעט (ואני מדגישה כמעט) כל דבר שאנחנו עושים בחיינו הוא בעל מניע אנוכי.
    העניין הוא שההחלטה של להביא ילד לעולם, לא יכולה להיות בעלת אופי לא אנוכי מכיוון שאין צד שני שיביע את עמדנו בנושא.
    אין ילד שיגיד לך אם הוא בכלל רוצה להיוולד או לא.
    יש את הילד הדמיוני הזה שעליו ההורים לעתיד בונים את הציפיות, הילד הדמיוני שאין לנו דרך לדעת מה הרצון האמיתי שלו מכיוון שהוא כלל לא קיים.

    לדעתי כל הסיבות שציינת (גם הסיבה שיש יותר מדיי אהבה ואין למי להעניק) הן אנוכיות לגמרי. חלקן אנוכיות יותר חלקן אנוכיות פחות, אבל כולן אנוכיות.
    (כי גם מי שיש לה המון האהבה שהיא רוצה לתת, יכולה לנתב את האהבה הזו למקומות אחרים ולא חייבת להביא ילד בשביל שיהיה לה למי לתת. בנוסף גם הסיבה הזו ודם מתחילה ממנה, יש בה אהבה ואין לה למי לתת אז הפתרון שלה הוא ילד.)

    הסיבה היחידה שלא אנוכית (לדעתי כמובן)
    היא דווקא סיבה בנושא מדוע לא להביא ילד.
    גם בנושא זה יש המון סיבות אנוכיות, אבל יש סיבה אחת שמצאתי שהיא אינה אנוכית.
    לא להביא ילד מכיוון שאת יודעת שאת לא תוכלי לטפל בו כראוי.
    בין אם זה מבחינה נפשית או כלכלית או לא משנה מה.
    כאן השיקול הוא באמת להתחשב בילד הדמיוני העתידי הזה ולחשוב שאולי עדיף לחסוך ממנו את העולם הזה, את המקום הזה שהוא יוולד אליו, כי זה מקום לא טוב, ולא מגיע לו לסבול.

  • סאשה  ביום יוני 24, 2013 בשעה 7:50 am

    הסיבה הנכונה לכל דבר היא אהבה
    כל דבר שעושים מתוך פחד הוא טעות

    אני מסתכלת על הורים וילדים וכואב לי כל פעם מחדש
    לחשוב שכל מה שכתוב כאן למעלה הוא המציאות שאנו חיים בה

    לחשוב שילד מגיע לעולם וצריך להתמודד עם הפצעים של ההורים שלו כי הם לא מתמודדים לבד

    האמונה שלי היא שהמצפן הטוב ביותר שלנו זה הלב
    וכל דבר שלא מגיע ממקום אמיתי ונכון הוא טעות

  • ערן  ביום ינואר 26, 2014 בשעה 10:32 pm

    אהבתי מאוד מאוד את הנאמר ואני מרגיש הזדהות עם כל מילה ומילה שכתבה יעל ישראל (כל הכבוד על הכתיבה העניינית!!!). יש דיון בגמרא, בית הילל ובית שמאי דנו בשאלה האם טוב לאדם שיגיע לעולם? המסקנה שלהם אחרי שנתיים היא: "נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא" (עדיף לאדם שלא להיוולד). ועד שההורים לא יבינו ויפנימו שהבאת ילדים לעולם הינה מעשה עוולה כלפי העולל שלהם הם ימשיכו לייצר עוד ועוד אומללות. ברגע שהילודה תסתיים תסתיים התמותה ויחד איתה הסבל האנושי האין סופי הזה. אז אימהות יקרות די לאובססיה לעשות ילדים. למה זה טוב?

טרקבאקים

  • מאת 33 ושליש ביום יוני 5, 2007 בשעה 10:08 pm

    יעל ישראל פתחה דיון על נושא חשוב מאין כמוהו. ומיד החלו כל מיני נשמות טובות וגועשות להסתער עליה ולהעליב וכמובן להימנע מדיון אמיתי. דווקא הישירות של יעל והחשיפה שהיא נותנת לחייה הפרטיים, הביאה ל

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: