האסונות של אולגה

"ימי הנטישה" של הסופרת האיטלקייה אלנה פרנטה (הספרייה החדשה), מגולל פוסט מורטם של נישואים מחוסלים, המביאים את הגיבורה אולגה למקומות הכי אפלים ומבעיתים בנפשה. אל תחמיצו את הרומן החזק והאינטנסיבי הזה. הרשימה פורסמה בתאריך 10.5.07 בגליון 236 של מגזין "טיים אאוט"

 

אלנה פרנטה – ונא לא לבלבל בינה לבין הסופרת אלזה מורנטה – הוא שם עט של סופרת איטלקייה הזוכה לתהודה גדולה בשנים האחרונות. כעת, עם צאת התרגום העברי לספרה השני, "ימי הנטישה", ניתנת לקורא הישראלי הזדמנות לערוך היכרות עם סופרת חדה, ברורה, בוטה בעצם, שלא מהססת להתחיל סיפור במשפט היבש והחותך: "באחר צהריים של אפריל, מיד אחרי הארוחה, הודיע לי בעלי שהוא רוצה לעזוב אותי".

"ימי הנטישה" (2002) בתרגומו המצוין של אלון אלטרס, מגולל פוסט מורטם של נישואים מחוסלים, המביאים את הגיבורה, אולגה, למקומות

מבעיתים בנפשה. לא עוד אישה יפה פוצי-מוצי, לא עוד אשת חיל מי ימצא, אלא אשה שמתפוררת לגמרי, פשוט יורדת מהפסים, לאחר שבעלה עוזב אותה אחרי 15 שנה למען איזו ילדונת, והיא נשארת לטפל בשני ילדים, בלי עבודה ועם חרדת נטישה שמבטלת בה כל צלם אנוש. תחילה אולגה סתם מזניחה את עצמה כמו כל עקרת בית שמגלה כי בעלה בוגד בה, אבל אז אלימותה גוברת. הכלב הוא הראשון שזוכה לנחת ידה, אחר כך שכן מבוגר ומסכן שהיא מפתה, ובהמשך היא מרביצה לבעלה בזעם נוראי. לבסוף, בשיאו של הטירוף, היא נכלאת עם ילדיה בדירה ולא מטפלת בהם.  

מדהים כמה "ימי הנטישה" מזכיר את הרומן השני של תמר גלבץ, "מקופלת" (חרגול 2006). זהו סיפור קלאוסטרופובי המתרחש כמעט כולו בין ארבע קירות של דירה עירונית, בתוכה הולכת ומרקיבה אשה שלא מסוגלת לשאת את כאב הפרידה. אך בעוד שגלבץ היטיבה לנתח את התפוררות התא המשפחתי, פרנטה רושמת הישג משמעותי דווקא בניתוח מפורט של המצב המשברי אותו עוברת הנפש האנושית באשר היא. אצלה הכול נעשה קיומי יותר, נוקב יותר, שלא לומר אכזרי. אין לה כלל סנטימנטים לאנושיות. היא מקלפת את "הנורמליות" כמו גלדים של בצל, וחושפת את הפרהיסטוריה הרקובה של הנפש. בשניות הופכת הגיבורה מאשה נחמדה ופעילה בקהילה למפלצת תת אנושית. והתהליך הזה מבהיל ממש וכלל לא נעים לקריאה.

אחד מהישגי הרומן הוא התיאור ההולך וסוגר של הבית ההולך ונסגר על אולגה. טלפונים מתקלקלים, סלולריים יוצאים מכלל שימוש, דלתות בעלות מנגנוני נעילה מורכבים ננעלות, כל השכנים נוסעים לחופשת הקיץ והיא נותרת לבדה עם הילדים במפלצת הבטון העירונית, עד לכאוס המתבקש. כבר מראשית הרומן, בו היא מכינה לבעלה פסטה כארוחת פיוס על מנת להשיבו אליה, והוא נפצע בשוגג מפיסת זכוכית שנפלה לרוטב, אנחנו מחכים על קוצים לאסונות הזוועתיים הבאים. והם באים בסיטונות, אבל לא מעלים דמעה או אנחה, אלא מעוררים אימה בחלל הבטן.

פרנטה אינה גולשת לסנטימנטליות לרגע, וניתוחה קשה וחד עד הסוף. בדרך היא מציגה את המכונה הקרויה אדם כיצור שברירי ביותר, שלא מכיר את עצמו ואת מי שסובב אותו. אצל פרנטה, מה שאנחנו קוראים אישיות – מה שמרכיב את קיומנו, תודעתנו ורגשותינו – אינו אלא קליפה מבישה שנסדקת בשנייה אם פוגעים בנינוחות הקיומית שלה, בהרגליה, בבועת האושר הקטנונית שסביבה. עד כדי כך איננו מכירים את עצמנו, שאנחנו אפילו לא מסוגלים לדעת לאילו תהומות אפלות אנו עלולים להידרדר, איזה דברים איומים אנחנו מסוגלים לעולל אם רק ייפרץ סכר השפיות.

המונולוג בגוף ראשון שועט באינטנסיביות, בהתאם לאובססיביות ההולכת וגוברת של הגיבורה. אולגה מתארת מה היא עושה, מה היא חושבת, ממה היא הכי מפחדת. תוך כדי כך היא נזכרת בדימויים של נשיות מתפוררת, כמו אצל סימון דה בובואר ב"אישה שבורה". אבל עם כל "מודעותה" וההיכרות שיש לה עם טקסטים שנכתבו על נשיות ופמיניזם, היא לא מתארת לעצמה לרגע מה יביא הרגע האיום הבא.


 

ניתן לקבל עדכונים בדואר אלקטרוני על רשימות חדשות באתר. להרשמה לחצו כאן.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • בועז כהן  On מאי 13, 2007 at 3:36 pm

    קשה לי עם גיבורות תלותיות.

  • יעל ישראל  On מאי 13, 2007 at 3:53 pm

    אינני חושבת שהגיבורה היא אישה תלותית במיוחד. אני סבורה שכל אדם יכול להתפרק ככה שייצאו ממנו שדים כאשר הוא חווה נטישה מכל סוג שהוא, כולל מוות של אדם קרוב. בזה לדעתי כוחו של הספר. אומנם זה על גירושים, אבל כל אדם, גבר ואישה, יכולים להידרדר כזה נפשית כשעוזבים אותם. חרדת נטישה זו הבעיה הנפשית מספר 1 של האדם. לדעתי.

  • מיכל  On מאי 13, 2007 at 5:53 pm

    לצפות – עצרתי את עצמי באמצע הביקורת. חייבת לקרוא את הספר.
    תודה מכל הלב על ההמלצה.

  • נשיקה  On מאי 14, 2007 at 1:32 am

    ואם זה על חולשה? מה רע בחולשה?
    מתבייש?
    לפני רשימה שמת משהו שהראה חולשה
    אמרת שאתה עצוב ומי צריך עזרה
    מעניין מאוד בועז
    "קשה לי עם גיבורות תלותיות"
    הגדרת את עצמך מצויין!

  • צינגלה  On מאי 14, 2007 at 1:45 am

    באמת בועז למה מחקת את הרשימה שלך
    על העצבות?
    למה מאמי?
    קשה לך מה?

  • אלון  On מאי 15, 2007 at 1:51 am

    יעל
    רציתי להודות לך על הרשימה היפה. הספר הזה הוא יצירה בעלת כנות נדירה ושמחתי שזיהית בה את האיכויות שמצויות בה, לדעתי..

  • יעל ישראל  On מאי 15, 2007 at 3:15 pm

    אין מה להגיד, ספר אדיר. ותרגום אחלה. שכחתי לציין זאת מרוב התלהבות מהספר. זה קורה תמיד כשהספר נפלא, שוכחים את המתרגם (ולהיפך). אבל גם למתרגם יש חלק גדול בהצלחה.

  • יעל ישראל  On מאי 15, 2007 at 3:31 pm

    הוספתי עכשיו את שמך. שוב צר לי שבמלוא התלהבותי מספר, אני שוכחת את העושים החשובים במלאכה.

  • אלון  On מאי 15, 2007 at 4:32 pm

    תודה על הרגישות. בקיץ יופיע רומאן שלי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: