מבוקשת משרת מבקרת מסעדות

לאחרונה שובחתי על ידי מדור האוכל של nrg  מעריב על פוסט כאן בבלוג, שפורסם במקביל בבלוג האוכל שלי. הפוסט עסק בקלות הבלתי נסבלת שבה הסועד הישראלי מוכן שיחרבנו לו בפרצוף עם אוכל רע ומחירי עתק. והכול התחיל בגלל העליהום שעשו עליי חובבי הבית הקפה הפופולרי "התחתית".

   הם בהמוניהם אומנם הורידו לי את "דירוג מישלן" שלי: חמישה כוכבים באינדקס הבלוגים הישראלי לבלוגי אוכל, כעונש על שפגעתי בציפור נפשם. אבל בסוף יצא ששובחתי על ידי המבקרת של נרג', שדווקא מצפה שתקום כאן מחתרת של מבקרי מסעדות מטעם עצמם, בבלוגספירה. היא מקווה שכך תקום אופוזיציה אמיתית למבקרי המסעדות הממוסדים, שנאלצים לאפק את ביקורתם בשל אילוצי הזרם המרכזי שמאפיינת את העיתונות.

   יקרה או לא יקרה? גם אני מקווה שהחזון הזה יקום ויהיה. בינתיים הייתי מסתפקת בסתם משרת מבקרת מסעדות. למה? כי כבר שימשתי בזה בעבר.  

 

   המשרה השנייה הכי כפית בעולם אחרי מבקר קולנוע, היא מבקר מסעדות. תסמכו עלי  – שימשתי בשתיהן. אומנם כמבקרת מסעדות עבדתי רק במשך שנתיים, אבל הן היו כל כך מהנות שאני מתגעגעת אליהן בטירוף. בשביל זה פתחתי בלוג אוכל – אולי מישהו ייתן לי לכתוב על מסעדות, שוב, כמו פעם.

    זה היה לפני למעלה מעשור, בין 1993-1995, שנותיו האחרונות של עיתון "על המשמר". מישהי שכתבה על מסעדות פרשה, ואני התנפלתי על התפקיד בלי היסוס. הייתי מוכנה להרוג בשבילו. את הביקורת הראשונה הבאתי ממסעדה איטלקית מקסימה בחיפה, ששבקה את חייה כעבור שנה, למרות שהייתה נעימה ומפנקת. הייתי שם בפסטיבל הסרטים, וכמדי שנה חרשתי במשך שבוע השהייה שלי על הכרמל את כל מסעדות העיר.

   את ביקורת המסעדות הראשונה שלי הבאתי משם בידיים רועדות לעורכת. היה מאחוריי עשור כמבקרת קולנוע, אבל לכתוב ביקורת מסעדות היה בעיניי פסגת הפסגות, האסקפיזם המנוון, הנהנתני והמקסים בשיאו – ועוד להביא את מנעמי העיר לעיתון של שמוצניקים! לא היה בעיני תענוג גדול מזה, לנקר עיני קיבוצניקים עם תיאורים מזילי ריר על פריחת עידן המסעדנות התל אביבית. תמיד דמיינתי לעצמי את פקידוני הקיבוץ הארצי, ואולי אפילו את אויביהם מהתק"ם, טובלים ביסקוויט יבש בכוס תה וקוראים את הרשימות ההוללות שלי.

   אותן שנים סימנו את התחלת הפריחה המסעדנית הגדולה, שהגיעה לשיאה בשלהי שנות התשעים. ואנחנו, חבריי ואני, חרשנו מסעדות כמו שחקלאים חורשים גרבי צמר ממורטות. כל שבוע מסעדה אחרת, וההזמנות התחילו לזרום…

   המון דברים מצחיקים קרו לי כמבקרת מסעדות. קיבלתי גם הרבה טענות ממסעדנים, לפחות כאילו הייתי מבקרת המסעדות של ה"ניו יורק טיימס", או מחלקת כוכבי מישלן. ככה זה. כשמקבלים ביקורת רעה זה כואב. אפילו מעיתון מפלגתי קטן כמו "על המשמר", שמה לו ולתענוגות החיים של העיר הגדולה?

   פעם אכלתי קוקי סאן ז'אק בשמנת באחת המסעדות האיטלקיות המובילות בעיר (עדיין קיימת, אגב). למה שלעסתי בקושי רב היה טעם של סוליית בקלה יבשה יותר מאשר של צדפות. יומיים אחרי פרסום הכתבה טלפון בהול מהבעלים: איך אני מעזה לחשוד בקוקי סאן ז'אק שלו שהם רמאות? ואני בשלי: אדוני הנכבד, אבל לצדפות שלך יש טעם ומרקם של דג נחות. מה אשמתי שאתה מייבא אותם קפואים, ואחרי בישול הם מזכירים סוליה ישנה? דרש התנצלות, אני התעקשתי לחשוד בצדפותיו, ואז באה טריקת הטלפון בפרצופי. 

   במסעדה צרפתית מובילה (כן, גם היא עדיין קיימת במקומותינו, רק עקרה למיקום אחר), הזמינה אחותי המסכנה ביף סטרוגונוף, שנשמע מעניין ויצירתי: הם החליפו את הפטריות המקובלות במנה ברצועות פלפל ירוק. איזו נפילה. הבשר היה כל כך סיבי, כאילו הוקרץ מאחוריו של סוס מרוץ בפנסיה, והפלפלים לא היו קשורים בכלל ולא התחברו לרוטב השמנת. שוב טלפון בהול כמה ימים אחרי פרסום הכתבה: מה פתאום את חושדת בבשר שלנו? ואני בשלי: אבל אדוני, ברור שהבשר נלקח מאזורים גרועים בפרה, קרוב לוודאי משאריות. וההוא כמעט מתפוצץ לי בטלפון.

   זה גרם לי לחשוב שמסעדנים הם אפילו יותר רגישים מסופרים, אמנים וקולנוענים. בחיי, אם הייתי מולו, הוא היה מביא לי נוגרה בראש; לא רק שופך עלי על כוס יין, כמו שעשתה במאית אחת למבקר צנום אחד לפני כמה שנים. אשמתי שהוא קונה בשר בררה ומוכר אותו בשמונים שקל המנה?

   אבל אין דבר, הם עוד ישלמו על זה. בשל התחושה הזו, שאת יודעת שתחזרי הביתה ותכתשי להם את הקישקש, הכי כיף להיות מבקר מסעדות. אדם מהשורה מתעצבן, אולי מעיר בנימוס, ואולי-אולי ינכו לו את מחיר מנת הנפל מהתשלום. אבל אצל מבקר מסעדות באה עת ההנאה כאשר העט רושם, הארס שופע והיד נטויה. אוח, איזו הנאה זה לקטול מסעדות!

   מצד שני, אין הנאה גדולה יותר מלכתוב שבחים על מסעדה מענגת במיוחד. למשל "קרן" המיתולוגית של חיים כהן, הצרפתייה המקסימה ההיא של אהרוני, ועוד כמה שנסגרו מאז, כמו "בירנבאום ומנדלבאום". אבל המסעדה הכי נהדרת שהייתי בה בארץ באותה תקופה שלי כמבקרת מסעדות, הייתה "כפות תמרים"  – מסעדה שטיפחה קונספציה מרתקת, בעיניי לפחות, של חומרים ישראליים אותנטיים שטופלו בטאץ' צרפתי. הרבה מבקרים טענו שהמסעדה של השף עופר גל היא פלצנית ויומרנית. אבל בעיני היא הייתה מופלאה, פשוט נפלאה.

   עד היום אני נזכרת בקסם שאפף אותנו בחלל המרגיע, כשהמלצרים היפיופים ריחפו מסביבנו במקצוענות, ולא הציקו לרגע, גם לא בשאלת הקיטבג המעצבנת: "טעים לכם?", כאשר ברור לכל הצדדים שתשובתכם מעניינת את קצה הפריזורה שלהם.

   עד היום אינני שוכחת את התפריט היצירתי והמדויק, שהוציא מאיתנו אנחות התפעלות ורטט פיזי ממש. והסטייק שלהם היה הכי טעים שאכלתי מימיי, עד היום הזה. והאפריטיף המדהים, והסורבאים לרענון החיך בין המנות… אוף, בא לי לחזור להיות מבקרת מסעדות ברגע זה! מישהו יכול לסדר לי עבודה? פליז?
 
 

ניתן לקבל עדכונים בדואר אלקטרוני על רשימות חדשות באתר. להרשמה לחצו כאן.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • ימימה  On מאי 8, 2007 at 12:50 pm

    תמיד כשאני מפנטזת על משהו כזה אני מזכירה לעצמי שלא אוכל להיות כזו לעולם, כי אני לא אוכלת אוכל לא כשר.

    ומלצרים מציקנים זו בעיה קשה. עלי תמיד מסתכלים במבט נוזפני של קוצר רוח, בשל קצב האכילה האיטי שלי.

    ושבקה חיים יש לכתוב כך. בבי"ת.

  • יעל ישראל  On מאי 8, 2007 at 1:01 pm

    תיקנתי. אני והשגיאות שלי. ממש עיוורת אני.

    ובדיוק נוצר איזה ויכוח על מסעדות כשרות או לא, בפוסט שפרסמתי בבלוג האוכל ןבדה מרקר, ודתי אחד כינה אותי בכינויי גנאי, יען כי עקרתי שורות לאוכלי השפנים והחזירים, ואני, אבוי, ילדה טובה מבית טוב.

  • פנתרה שחורה  On מאי 8, 2007 at 3:29 pm

    במטבח של מסעדה.
    עד שאתה לא עובד במטבח אין לך מושג באיזו עבודה מפכרת מדובר.
    וגם כפויית טובה, כי היום כל זב חוטם נהיה מבקר מסעדות (שימי לב למשל לטורים המוזרים של ביקורת מסעדות שמתפרסמים כבר לא מעט זמן בעכבר העיר) והוא יכול במחי עט לחרב לך את הפרנסה להרבה זמן, גם אם הוא באמת לא יכול להבדיל בין קוקי סן ז'ק לסוליה מיובשת.
    אחרי שאתה עצמך מזיע מעל הסירים, אתה לומד להשתמש בכוח הזה שהזכרת בתבונה ומאוד מאוד בזהירות.

  • אודי שרבני  On מאי 8, 2007 at 3:59 pm

    היי, זה הכל עניין של ניסוח,…
    -)
    http://www.notes.co.il/sharabani/20700.asp
    וכמובן שהכל נבלע לתוך המשפט, המילולי, הכתוב
    (כמו ההוא עם הרוקט שאהבת)

  • נעמה  On מאי 8, 2007 at 8:42 pm

    הנה רעיון, שאם תשווקי אותו נכון עשוי להצליח:
    ביקורת מסעדות דיאטתית. אחוז הסועדים המקפידים על משקלם עולה בהתמדה. גם הם רוצים לאכול במסעדות, בלי להרגיש רגשות אשם. מן הסתם בכל מסעדה ישנן מנות דלות קלוריות באופן יחסי. אני מניחה שקל להרים טור כזה – שנון, קוטרי, שיענה על צורך אמיתי בשוק.

  • נטאשה  On מאי 8, 2007 at 10:31 pm

    לדרוש ממבקר מסעדות התמחות במסעדה זה כמו לדרוש ממבקר קולנוע להשקיע תקופה מחייו בהפקת סרט, ממבקר ספרות לפרסם לפחות (לפחות!) רומן אחד וכו'.
    יש מי שעושה ויש מי שמבקר. יש מי שיודע לבשל, ויש מי שיודע לבקר אוכל (ואני? אני לא יודעת לעשות את שניהם…)
    נכון, זה נורא מבעס להשקיע זמן ואנרגיות ואחר כך לקבל ביקורת שלילית (שלא להגיד, קוטלת במידת מה…) אבל ככה זה בחיים…
    כשאני רוצה לדעת אם מסעדה מסויימת שווה את הכסף שאני משקיעה בה, אני רוצה לדעת איך היא – לטוב ולרע. אני לא רוצה לקבל חוות דעת פרווה כי למבקר/ת לא היה נעים.

  • מיטל מם  On מאי 8, 2007 at 11:36 pm

    הפעם היחידה שפגשתי מבקר מסעדות היתה בהתלמדות כמלצרית במסעדה יפנית שרק נפתחה (ועדיין קיימת) – הרגשתי כמו בסצנה ההיא ממיסטיק פיצה
    רק ששפכתי סויה על צעיף הקשמיר שלו
    פעמיים
    העבירו אותי להיות מארחת
    ואז פטרו אותי כי התחרמנתי עם הברמן במשמרת
    הו ימים קסומים

  • ג'וב  On מאי 9, 2007 at 1:03 am

    בתור אחד שעושה את זה היום אוכל להעיד- אכן משרה כיפית שלא ארצה להחליף עם אף אחד. אני לא מסכים איתך בדבר אחד: אין שום הנאה בלקטול מסעדה. לקטול מסעדה זה דבר נורא ואיום.הרגשה ממש מחורבנת. ראבק, מדובר בפרנסה של אנשים. אני נהנה לקטול מסעדה רק בסיטואציה אחת: כשאני מבין שבעל המסעדה מתגלח עלי במזיד – כשהוא בא לדפוק את הלקוחות בכוונה. במקרה כזה, ורק במקרה כזה, אין רחמים.

    ומשהו קטן לפנתרה : אכן מצער ומביש לגלות שבהרבה מקרים מבקרים באמת לא מבינים באוכל. אבל עוד יותר מצער לגלות שגם בעלי מסעדות לא.

  • יעל ישראל  On מאי 9, 2007 at 11:52 am

    פנתרה, אני חושבת שאדם שכותב ביקורת מסעדות צריך להבין באוכל ולדעת לבשל זה פלוס חשוב מאוד. במקרה אני מבינה בשניהם ובשלנית ארוכת טווח.

    לנטאשה, אני כן חושבת שמבקר ראוי שיהיה בעל עבר בתחומים עליו הוא מבקר. כסופרת אני מבקרת טובה יותר לדעתי כי אני מבינה את תהליך היצירה. כמבקרת סרטים היה מאחוריי כמה סרטים קצרים שעשיתי ולימודי קולנוע, וזה נותן פרספקטיבה של הבנה בתחום. במסעדנות איו לי רקע מקצועי, אבל אני בשלנית כמעט מקצועית בבית, ומבינה את רזי הבישול היטב. זה מקנה לי הבנה על התחומים האלה. אני חושבת שכל מי שכותב ביקורת, צריך רקע עמוק בתחוםץ

    ג'וב, בשנתיים של כמבקרת לא ששתי להרוס שום מסעדה, אבל אם מגישים לי קוקי סאן ז'א במחיר מטורף והמנה מבעיתה, בעיני כן רוצים לגלח אותי, בהחלט רוצים, ואני אשמח מאוד לכתוב את זה שחור על גבי לבן. מי יצעק את תסכולו של הסועד אם לא המבקר?

  • rou  On מאי 9, 2007 at 1:07 pm

    לא הייתי מגדיר מי שמבשל עם אבקת מרק ו"ציר" של קנור כבשלן כמעט מקצועי אלא עם הכוונה לבישול באולמות ארועים.

  • יעל ישראל  On מאי 9, 2007 at 1:26 pm

    להירגע בבקשה. כשאני רוצה, אני מרימה ארוחת אלופים. ביום יום אין צורך להיות פיישמקר, ואני מודה שאני אפילו אוכלת טבעול. למה מה רע? וגם חביתה מטוגנת בשמן קנולה, וסלט ירקות פשוט. תגיד לי מה רע בזה? ימותו הפיישמקרים. ותדע לך, שגם ארוחה פשוטה יכולה להיות שירה ומופת. תבוא פעם אני אכין לך אומלט פשוט, יהיו לך ניצוצות בעיניים.

  • rou  On מאי 9, 2007 at 2:01 pm

    מה הקשר בין פשטות לאבקת מרק? חביתה וסלט זה אחלה. טבעול זה נבלה, ואבקת מרק זה טריפה ביום יום ובכל יום ומי שמכניס לפה מרצונו את הדברים האלה ומבשל איתם לא ראוי להקרא בשלן ובודאי לא ראוי להיות מבקר מסעדות

  • מיכל  On מאי 9, 2007 at 5:05 pm

    משרת מאייר תתקבל בברכה 🙂

  • אסף ברטוב  On מאי 16, 2007 at 1:26 pm

    1. עט הוא שם עצם ממין זכר. העט לא "רושמת" אלא "רושם".

    2. פיינשמקר, ולא פיישמקר, כפי שכתבת פעמיים בתגובה.

Trackbacks

  • By וובסטר 3 - חנן כהן on מאי 9, 2007 at 10:12 am

    כאן, קיבוץ משמעו Aggregation.

    שני דברים שקראתי אתמול הובילו לפוסט הזה.

    הראשון הוא מאמרון של אריאנה מלמד על מותו של המבקר הסמכותי

    היום כל אחד יכול …

  • By וובסטר 3 - חנן כהן on מאי 9, 2007 at 10:12 am

    כאן, קיבוץ משמעו Aggregation.

    שני דברים שקראתי אתמול הובילו לפוסט הזה.

    הראשון הוא מאמרון של אריאנה מלמד על מותו של המבקר הסמכותי

    היום כל אחד יכול …

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: