ילדה במעצר בית

אינני זוכרת את שם הפדופיל המגעיל שאנס ילדה בת חמש וחצי, וגם לא רוצה לזכור. אבל בית המשפט הקל עליו בעסקת טיעון, אשר התבצעה, כך נאמר בחדשות, כדי לא להעיק על הילדה בעדות בבית משפט. 

 

   אה, אז ככה זה? עכשיו גם בת חמש וחצי צריכה להעיד, והשופטים צריכים לבחון אותה מכל הכיוונים? כאילו מה, אולי היא פיתתה אותו? אולי היא רצתה? אולי היא התגרתה בו? פיסקה רגליים? עשתה עיניים? חשפה ציצי? עכשיו השופטים צריכים להתרשם ממנה, כי אולי חלילה היא רק רוצה להפיל בפח גבר זר? מה, אולי היה ביניהם רומן ועכשיו היא רק נוקמת? ואולי בכלל לא נאנסה והיא ממציאה סיפורים? אולי צריך לחקור אותה שתי וערב לגלות שמא היא התגרתה מינית מהאירוע?

 

   אתם קולטים את גודל העוולה????????????

   מה, אני שואלת? מה יש לתשאל ילדה בת חמש שאונסים אותה ומבצעים בה מעשה סדום? לא מספיק רופא שיעיד על מצבה הפיזי והנפשי לאחר המעשה הנפשע? לא מספיקה העדות שנלקחה ממנה במשטרה? 

   עכשיו בית המשפט קיצר את עונש שש השנים שקיבל הפדופיל יימח שמו לשלוש שנים, מהם הוא יישב בקושי שנתיים. והילדה תישאר במעצר בית מטאפורי כל חייה. היא זו שתזכור תמיד את מה שהנאצי הזה עשה לה. היא זו שתצטרך לחיות עם עצמה. היא זו שתשאף נפשה למות, כפי שהיא אומרת כבר עתה לאמה. והוא ייצא עוד שנה ושמונה חודשים עם פנטלון נקיים ומצב רוח טוב, בדרך לקורבנות הבאים.

 

    יופי, שופטים, יופי. כשזה יקרה לבת או לנכדה שלכם, אל תגלגלו עיניים לשמיים ותשאלו למה זה מגיע לי.  

 

 

ניתן לקבל עדכונים בדואר אלקטרוני על רשימות חדשות באתר. להרשמה לחצו כאן. 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • מיכל  On אפריל 28, 2007 at 7:32 am

    שלי נגמרות כאן.
    מזעזע.

  • ח ל י  On אפריל 28, 2007 at 9:33 am

    שנזכור את שמו לעולמים וגם אחרי שישתחרר
    נפרסם את שמו, שהקלון הזה לא יעזוב אותו לעולם
    – הנה –
    וששכניו לתא יקראו את שמו וכל אדם שיפגוש במהלך חייו המקוללים –

    עופר כרמי מקיבוץ יגור הואשם באונס ילדה בת חמש, והורשע לבסוף בניסיון אונס. השופטים הזדעזעו מחומרת מעשיו וממצבה הקשה של הקורבן, אך גזרו עליו שש שנות מאסר בלבד. העונש המקסימלי בחוק בעוון עבירות אלה: 23 שנות מאסר

  • נולי  On אפריל 28, 2007 at 10:46 am

    ואני מנסה למצוא אותן, את המילים, ולכתוב ולומר, ולצעוק כי עופר כרמי והשופטים הנאורים הרסו לילדה קטנה את החיים. ככה, בקלות בלתי נסבלת, בלתי נסבלת, ואם הייתי מאמינה בקללות ווודו, וכשפים הייתי מכלה בהם את זעמי ותדהמתי.

  • יעל ישראל  On אפריל 28, 2007 at 10:53 am

    אני לא הצלחתי לזכור ולא מצאתי בגוגל.
    ואגב, חלי, נתנו לו 6, אבל ביום חמישי שמעתי שקיצרו לשלוש בגלל איזו עסקת טיעון, כי רצו למנוע מהילדה להעיד, שלא תהיה לה טראומה נוספת. ואפילו שזה דבר שהצקבל כנראה גם על הפרקליטות ועורכי דינה של הילדה, בעיני זה נפשע. כי אין שום צורך לתחקר אותה במשפט. מספיק עדויות הרופאים. זה פשע זה, כרגיל, של המערכת המשפטים.

  • קוק  On אפריל 28, 2007 at 11:41 am

    להחזיק 23 שנה עבריינים בתחומה.
    אין מקום, ולא לשכוח שמי שלרוב נמצא
    בבתי הכלא ומפקח ואחראי הם גברים.

    אין מספיק בתי כלא וצריך לבנות עוד
    צריך בתי כלא מיוחדים לנושא של
    עבריינות מינית בכדי שיחסלו שם אחד את השני
    כי הם הרוצחים הכי גדולים שיש

    לא ברור בכלל מדוע לא בונים כלא מיוחד
    לעברייני מין, משום שמבחינת כמות
    הם היום הכי הרבה.

    צריך לקחת את העניינים לידיים
    תעשי עצומה, צריך לפנות לח"כים ולשרים
    ולדרוש הקמת בית כלא גדול במיוחד לעברייני מין.
    מבטיחה לחתום.

  • נופלת מגרייס  On אפריל 28, 2007 at 12:06 pm

    אני אתך, רק קצת אחרת.
    לא בית כלא לפושעי מין, אלא מוסדות טיפוליים לגברים מועדים לפשיעה מינית.

    הרי גם ה"חרא עלוב" הזה היה פעם ילד בן שש, ומי מכן יודע מה הוא עבר בעצמו.

    המחשבה החייתית מולידה לי אקדח לתוך כף היד.
    המחשבה המבוקרת אומרת שכל אחד זכאי לזכות להינצל מהשדים של עצמו.

    הכעס ברור, גם הצורך בנקמה ובקללה, אבל זה רחוק מלהיות פתרון למה שקורה – לפי הסטטיסטיקה – ממש עכשיו, שוב.

    בני אדם הם בני אדם. כבר אמרתי ואגיד שוב, הילדה הזאת היא תוצאה של הזנחה של חברה חולה.
    פעם בעשור בערך מתפרסמת כתבה בה נחשפת נפשו של עבריין מין. אנחנו עדיין רחוקים מהבנת הנפש של הפושעים האלה.

    אין שום סיבה בעולם שתהיה מודעות למימון מוסדות לנשים שנפגעו מתקיפה מינית ותיעדר המודעות לצורך במוסדות לגברים שמועדים לתקוף מינית.

    הלא המקרה הזה הוא מקרה מובהק של כל-דבר-מלבד-סיפוק-מיני.
    מדובר במחלה. מחלה שלרוב יש לה מקור בהיסטוריה של הפוגע.

    זה נכון שבתי הכלא לא מקבלים לתוכם את הפושעים האלה מחוסר מקום וכסף.

    זה זמן לפעולה פרטית. להילחם בתחום הזה במערכת המשפט נראה לי, כיום, כמו קרב אבוד מראש.

    מסוכן לדעתי להפוך את הגברים האלה לחיות. אם הם חיות – כולנו חיות. אם הם בני אדם עם זכות לסיכוי שני – כך גם אנחנו.

    אני יודעת שתאמרו לי שלילדה הזו כבר אין סיכוי שני. ואני אומרת שיש לה.
    ומרגע המעשה אין יותר להשוות בין המצוקה שהיא נמצאת בו למצוקה שבה נמצא התוקף.

    רק שלשניהם כעת מגיעה הזדמנות להינצל. היא מהכיעור של החיים.
    כך גם הוא.

  • יעל ישראל  On אפריל 28, 2007 at 12:33 pm

    אני מסכימה איתך עקרונית והגיונית, ורגשית קשה מאוד ליישם את זה.
    לפני עשרים ומשהו שנים הכרתי אדם שהיה איש נחמד ומקסים, והתיידדנו (רק על בסיס ידידותי), והיה לנו רקע משותף בעינני כתיבה ויצירה. משהו היה מוזר בעיני, ולא ידעתי לפענח. משהו בנוגע למיניותו. ואז סיפרה לי חברה משותפת שהגבר הזה הוא פדופיל. הוא התוודה בפניה.

    מאותו רגע לא יכולתי להיות איתו בקשר. פשוט לא הייתי מסוגלת. כאילו נמחקו היחסים קןדם והעובדה שחיבבתי אותו. זה לא שהתחלתי לשנוא אותו, אבל פשוט לא יכולתי לפגוש בו יותר.

    היו לי אז אחיינים קטנים שאהבתי כמו את נפשי, ולא הייתי מסוגלת להתמודד עם מחשבה כזו. המחשבה שגבר כזה יכול לעולל משהו לילדים האהובים שלי. זה הרס אותי ממש.

    לא פגשתי בו מאז.

    אז שוב, מעשית אני חושבת כמוך שצריך לטפל בהם כדי שלא יחזרו לפשוע (למרות שזה מאוד קשה, כי זה תלוי ברצונם לקבל טיפול, ולא כולם מוכנים). אבל רגשית אין מה לעשות: הרגש שלי הולך עם מי שעכשיו נפגע. כן, אני יודעת שכמעט ואולי כל הפדופילים נפגעו בתקיפה מינית בילדותם והם עצמם קורבנות. אבל עכשיו הם הגדולים, והם אלה שאחראים על עצמם ועל מעשיהם, ועליהם לקחת אחריות על זה. ולכן ליבי הולך אל מי שהוא עכשיו הקורבן. וכשהקורבן הוא ילד, אני אפילו לא מוכנה לחשוב על זה פעמיים: מי שיקבל את האמפטיה שלי הוא הילד בלבד.

    אגב, כשחיפשתי בגוגל איזו תמונה לפוסט בערך פדופיליה, ראיתי שיש בלוג של פדופיל בתפוז. זה כל כך זיעזע אותי. אז ניסיתי להכינס וראיתי שכנראה מחקו אותו. וטוב שכך, הפחד הכי גדול שלי שהפדופיליה עוד תסתנן בדרך לא דרך ועוד תהיה לגיטימית, כמו שבהולמד מנסים לעשות.

  • נופלת מגרייס  On אפריל 28, 2007 at 1:02 pm

    מחקו אותו כי אנחנו עדיין הצבועים שאנחנו. יושבים בחושך ובוכים על האש שמשתוללת בחוץ, רק שלא יתלכלכו לנו המדים הלבנים של האזרח הטוב ששמו כבר מזמן לא קין.

    הספקתי לקרוא, אולי אותו, אולי פדופיל אחר (מה, יש שניים שיש להם מה לומר על עצמם?) וגם אותו מחקו, הפעם מישראבלוג. היה מעניין לראות שזו תסמונת כמו הרבה אחרות – כזו שככל שאתה רוצה למנוע אותה מלבוא לידי ביטוי כך היא משתלטת עליך. קצת כמו תסמונת טורט.

    אנחנו צבועים כי כולנו יושבים עם סושי וסאקי מול הטלויזיה שכבר כמה שנים חולות משתמשת בתינוקות וילדים קטנים חצי עירומים בשביל לפרסם חיתולים ומוצרי מזון וביגוד.

    אנחנו צבועים כי אנחנו לא מסתכלים ל"אויב" בעיניים, כמו עוד כמה "אויבים" שסיפחנו לעצמנו לאורך השנים.
    לא נסתכל לו בעיניים – לא נראה את האמת.

    והאמת היא שאם היתה משטרת מחשבות, כולנו היינו נעצרים על סטיות מיניות. זה כולל כמובן גם אותי, שלא אצא כאן מתחסדת.

    אומרים שמחשבה קודמת למעשה.
    אז במה שונה מי שגולש לסיפור על בעילת קטין מזה שנפשו רצוצה מספיק כדי להיכנע למחשבה ולעשות את המעשה.

    הגבולות כל כך דקים, מערכת המשפט גסה מדי בכל מקרה בשביל לטפל בנושא הזה.

    אבל למי יש זמן.
    יש בערב חדר כושר, פילאטיס, ג'וגינג, טריינינג
    שמישהו אחר יטפל בזה.
    אנחנו תמיד נהיה כאן כדי לכתוב על זה. לכתוב ולהרגיש שעשינו משהו.
    לא עשינו כלום. לא עשינו דבר.

  • קוק  On אפריל 28, 2007 at 1:03 pm

    אני מסכימה איתך לגמרי.

    הדרך הכי נכונה להתמודד עם אנסים ופדופילים
    היא שיטת המקל והגזר.
    והם מוכרחים להימצא תחת סורג ובריח להמון שנים
    כפי שאת טוענת, הם רוצחים נפשות, והם צריכים כלא מיוחד שיטפל בהם ובצרכיהם האובססיביים
    כשאחת הדרכים היא ההצעה של נופלת מגרייס
    סוג של שיקום ארוך טווח בין כותלי הכלא.

    כשיהיה להם בתי כלא נפרדים משלהם, עם תוכנית שיקומית, וטיפול פסיכולוגי מתאים, וכשהם יחיו
    יחד, באותו שטח, כל אלה שפגעו בהם והם פוגעים בחזרה, שהרסו להם והם הרסו אחרים, הדרך
    להבנה אצל כל הפדופילים ורוצחי הנשמות האלה
    תהיה מוצלחת הרבה יותר, ממה שקורה בפועל היום
    הם נמצאים בכל מיני בתי כלא, אין יחס מסודר
    ועל זה כתב מבקר המדינה, על התופעה ועל הטיפול הלוקה בחסר בה, והתופעה הזאת הולכת וצומחת למימדי ענק בלתי ניתנים לתאור.

    כדאי מאוד לכתוב עצומה להעביר את התוכן והחתימות לכמה שרים ולדרוש הקמת בית כלא
    גדול לעברייני מין.

  • קוק  On אפריל 28, 2007 at 1:10 pm

    קשה למדינה להודות שהסוטים וחולי המין
    הפכו למגיפה איומה פה. ולכל מי שיש בנות
    כבר היום אנחנו לא ישנים בלילה מפחד.
    הכל סקסיסטי ומכוער כמו שאומרת גרייס
    והדרך אני שוב אומרת לעשות היא להבהיר לדרוש
    בית כלא שימומן מכספי מפעל הפיס לטובת
    שיקומם וטיפול ארוך טווח ומאוד מאוד מסודר
    בתופעה הרווחת הזאת שהפכה לנגע איום ונורא בחברה הישראלית.

    מדינת ישראל לא יודעת לטפל בסוטי מין
    ובדוח מבקר המדינה של השנה האחרונה יש תשומת לב מיוחדת והדגשה לנושא כולו ולתופעה הזאת
    התופחת למימדי ענק.

  • נופלת מגרייס  On אפריל 28, 2007 at 1:20 pm

    אם תחליטי לעשות משהו בנוגע לזה, חוץ מלכתוב על זה – אני אתך.

  • ל.  On אפריל 28, 2007 at 3:16 pm

    אבל למה 'נאצי' למה (אמצע פיסקה לפני אחרונה) שימוש בשם תואר נאצי לתיאור עבריין מין זו רדוקציה מקוממת של השפה

  • יעל ישראל  On אפריל 28, 2007 at 8:19 pm

    ל., חשבתי על זה הרבה אם לכתוב נאצי, ידעתי שזה יקומם, ובכל זאת החלטתי שכן. כדי להעניק את הדימוי האולטימטיבי שלנו של רשע, הנאצים, לאדם שהורס חיים ונפשות של אחרים.

    נופלת מגרייס, אני מסכימה איתך לגמרי. זה חודר לחיים "ההגונים" שלנו בכל עת ובכל שעה בדרכים העקיפות. אני בעד שנעשה עצומה כזו. כמובן שגפ היא לא תעזור, כמו שאר העצומות, כמו העצומה למען ניצולי שואה שהעלו שלושת בני הנוער לפני שבוע, וכבר חתמו עליה איזה מאתיים אלף איש, וכמובן שזה לא יעזור. הבכי שלנו כאן הוא רק כדי לפרוק את התסכול והזעם. במציאות אין לנו שום כוח, וזה אפילו עוד יותר מתסכל.

  • תופסת.  On אפריל 28, 2007 at 10:55 pm

    ששלוש שנים יספיקו לחברים החדשים שלו לעולל לו את מה שעברה בת החמש ועוד יותר.

  • ל.  On אפריל 28, 2007 at 11:38 pm

    אני חושבת שיש להתקומם כנגד השימוש הצרכני (במובן המילולי)השגור מדי בכל לקסיקון השואה
    עם כל הצער והתיעוב, פדופיליה היא פשע שיגרתי. אני בעד חברה מאופקת, לא היסטרית, חברה שמשכילה לדרג זוועות. אם פדופיל שפוגע בילדה בת חמש הוא נאצי, כיצד תכני חיילים ישראלים המוצבים במחסומים ומונעים מעבר אזרחים לבתי חולים? זה לא נאצי, ואלה לא נאצים. חברה נטולת היררכיות היא חברה חולה, ניהליסטית במידה רבה. מישהי, לא זוכרת מי, דיברה על אזלת ידו של היחיד מול גל הפשיעה המינית. הנה משהו שכן מצוי בידו של היחיד, היחיד הכותב – שמירה על היגיינה של השפה, מניעת זיהומה של השפה. השימוש בנאצי כשם תואר הוא בעיניי זיהום של השפה.

  • יעל ישראל  On אפריל 29, 2007 at 12:33 am

    ולכן נורא התלבטתי. פשוט נזכרתי בגיסי, שעבר דברים איומים מהוריו (ניצולי שואה, איזו אירוניה), כולל התעללות מינית, והוא תמיד אמר שהוריו הם יותר גרועים מהנאצים.

    אבל את צודקת כמובן בעיקרון עפ דברייך. אבל הרגש שזה מעורר… אוי הרגשות שעניין הפדופיליה מעוררת בי, אין להם אח ורע עם שוב כעס ותיעוב שלי כלפי אנשים. אולי כי גם אימי היא ניצולת פדופיליה במשפחתה.

    דרך אגב, בגלל זה לדעתי לא פרסמו את הרשימה בפוליטינט, ידעתי שהיא מאוד בוטה. גם מהבחינת המשפט האחרון על השופטים

  • פורטיש  On אפריל 29, 2007 at 12:43 pm

    זה פוסט שקשה לי לקרוא, פיזית העיניים ואחריהם השכל רוצה ללכת למקום אחר, רק לא לדעת על הסבל של הילדה הזו. האמת שהחרדה שיקרה משהו דומה לילדה שלי זה מה שיוצר את הקושי האמיתי.
    התאוריה של גרייס, מקשה עליי עוד יותר. אני מסכים שכתרבות אנחנו משתמשים במיניות של ילדים ללא ערף, ושבמחשבה יכולים כולנו לשבת כל אילו פשעיים סקסים יותר או פחות, אבל, ומבחינתי זה אבל גדול, אין באמיתות אלו להכשיר פשע מזעזע כל כך, האיש צריך להענש, ואם ההורים צריכים סיבה נוספת לחוש אמפטיה, זה מול ההתמודדות עם הרצון ללכת ולחתוך לו את הזין בעצמם. על כל ההבנה והליברליות שלנו, חייבים לשים גבול מוסרי לא גמיש ולא כזה שמנסה להבין לפשע שכזה. לא מעניין אותי בכלל מה קרה לחלאה בגיל 6 ואני לא התאבל עם עמיתיו לסורגים יצליחו להחמיר מעט עם עונשו.
    יש הבדל תהומי בין לכתוב בלוג או להוריד תמונות של ילדים מהרשת לבין להרוס את חייה של ילדה בת 5. גם אם חשוב להבין את המניע של מעשה כזה, אסור לגלות אמפטיה להבנה זו. זה מקרב אותנו אל הלגיטמציה של החייתי הרבה יותר מפשוט לסרס אותו.

  • ליזה ברקוביצי  On אוקטובר 24, 2007 at 10:05 pm

    אני לא בת נוער, מה שכתבו בכתבות זה סתם שטויות, מתוך הראש שלהם, אנחנו שניים לא מהמרכז, אני כן גחא מבנימינה, קוראים לי ליזה אני בקרוב בת 30 ואנחנו לא נרגע עד שהעצומה תעזור !!!

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: