מגלחות רגליים ושחי?

אני לא יודעת איך, אבל איכשהו גלש הפוסט הקודם שלי לדיון בשערות.

  בתור מגלחת רגליים ושחי סדרתית, אני מוצאת את עצמי לא אחת תוהה על קנקנן של פמיניסיטיותי ונשיותי. לפעמים ממש לא מתחשק לי לצלוח את המלאכה הסיזיפית, הכרוכה בביתוק אינסופי של שערות סוררות על פני גופי משורשיהן, הגם שבגילוח זה פחות כואב והרבה יותר קל מכל מיני שיטות אינקוויזיציה שנוקטות חברותיי.

   בנעוריי ניסיתי פעם אחת למרוט בשעווה, והכאב האיום גורם לי עד היום שלא להבין את סף הסבל של בנות מיני. איך אפשר לסבול את הכאב המחריד הזה, אחיות יקרות? שלא לדבר על מבצעי האפילציה והלייזר הידועים לשמצה.

  אבל זה לא נגמר בשערות הרגליים ובתי השחי. הרי יש גם פלומת שפם דקיקה שיש להבהיר בחומר כימי מגעיל. שלא לדבר על גבות שצריך למרוט בשקדנות (את זה אני דווקא אוהבת. אין תחושה נעימה יותר מעקירת שערות עבותות ומגעילות, שאיך הן בכלל מרשות לעצמן לצמוח ככה?!). זה בערך מערך הטיפול הגופני שלי בשערות גופי. זה, אם לא לוקחים בחשבון טיפול בערמת התלתלים שלי, שגם היא מצריכה טיפוח אינסופי בערמות מוסים ומרככים. אוף.

   לפעמים אני רואה בטלוויזיה את נשות הקווקז על שפמיהן השופעים, וזוממת לעקור לשם. שם, חתימת שפם כהה ושיער רגליים עבות אצל אישה הם סמל לפריון, נשיות וסקסיות. ואילו אצלנו: אנחנו שבוית בידי השערות שלנו.

   לפעמים אני אומרת לעצמי: מה יקרה אם לא תורידי שערות, לא תמרטי גבותייך ולא תבהירי שפמך הקט? לא ייהרס העולם, נכון? מקסימום יביטו בך בעין עקומה. שיביטו!  ובכל זאת אני לא מסוגלת. פשוט לא מסוגלת. אין לי כוחות נפשיים להתקומם נגד הדיכוי החברתי המופנם, נגד צו האופנה. אני שבויה בידי שערותיי ובידי התפיסה המערבית של נשיות חלקלקה ומהודרת.

   פעם היה לי איזה חבר שאהב מאוד שערות לא גלוחות ברגליים ולחוש את הקוצים הקטנים, ודחק בי לא לגלח. האם שמעתי לו? פחחחח… מי הוא שיגיד לי אם להיות חלקה או שעירה? הצורך למרוט ולגלח כה מושרש בי, שגם אם עדת גברים תגיד לי כמה אני סקסית עם שערות על הרגליים, אני לא אצליח להיגמל מההרגל. בכל האמור לשערות ולטיפוח גופני, נראה כאילו גם אם נקבל "אישור להזנחה" מכל הגברים כולם, שיגידו לנו כמה אנחנו מחרמנות אותם עם שערות, טיירים, צלוליטיס, נוזלי גוף ומי יודע מה עוד, לא ניפטר מהמנהגים הכפייתים האלה.

   יורם קניוק כתב פעם, בטור המקסים שהיה לו בשנות השבעים ב"מעריב", סיפור אמיתי או מומצא שקרה לו בניו יורק בשנות החמישים. הוא סיפר שפגש יפיפייה מהממת באיזו מסיבה. היה חורף, והיא לבשה שמלת צמר לבנה, שהלמה היטב את חמוקי גופה המסעירים. גרבי משי שחורות עטפו את רגליה, ולידיה עטתה כפפות.

   כמובן שהם הגיעו אליה אחרי המסיבה, היישר לחדר השינה. כשהורידה את השמלה, הוא ראה שכל גופה מכוסה בשכבת שיער עבה, סמיכה ושחורה. האמת, שהוא כבר היה כל כך מסוחרר ממנה, שלא היה אכפת לו. שכחתי מה קרה לגביהם בהמשך. נשארו יחד זמן רב, או נפרדו מיד אחרי הזיון? צריך לשאול את קניוק, או את מי שזוכר את הסיפור הזה.

   מכל מקום, מאז אני מספרת את הסיפור הזה לגברים, ושואלת אותם מה הם היו עושים לו נתקלו באישה כזו. גבר אחד שאהבתי אמר בנחרצות מעשית ואבירית: "איזו שאלה, הייתי מגלח אותה, ונשאר איתה לנצח." גבר אחר אמר שזה בטח היה מדליק אותו. אחרים סתם ציחקקו באי נוחות.

 

 

ניתן לקבל עדכונים בדואר אלקטרוני על רשימות חדשות באתר. להרשמה לחצו כאן.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • מיכל  On אפריל 12, 2007 at 8:40 pm

    את רצינית בקשר למה שזה אומר בקווקז?

  • יעל ישראל  On אפריל 12, 2007 at 8:44 pm

    והייתי בשוק. וכמעט נשארתי לגור שם בגלל זה.

  • יעל ישראל  On אפריל 12, 2007 at 8:45 pm

    אה, ואחר כך ראיתי סרט שהסביר את המשמעות של זה, שהגברים מאוד מעריכים שם שפמים נשיים.

  • סנדי ש.  On אפריל 12, 2007 at 8:57 pm

    בהמשך לשיחתנו: שיעור "יתר" והתמודדות איתו הוא כבר לא תוכן נשי מובהק אלא הפך למשותף גם לגברים, לכן זה לא יחשב ל"לא פמיניסטי" להוריד שערות אם גם גברים עושים את זה. יעני, אפשר להרגע.
    ולשאלה אם שפמים ורגלים שעירותאו חזה שעיר אצל גבר, זה יפה או לא יפה ענית בעצמך שזה עיניין תרבותי (אבל בכל זאת גם אישי)

  • דוד שליט  On אפריל 12, 2007 at 9:07 pm

    נדמה לי שקניוק חזר על הסיפור ב'חיים על נייר זכוכית'. רובנו הגברים היינו עושים כקניוק, ומוצאים תירוץ לא לחזור אל הפרוונית. בעניין חתימת (אבל רק חתימת) שפם, אני מודה בחולשה מסוימת. זה אחד המראות הנוגעים ללבי. אחת השחקניות האהובות עליי בנעוריי הייתה אירן פאפאס היווניה, שזה כמעט קווקז לא? חתימת שפם, שחקנית מעולה, וגם מושכת בעיניי. בעניין גבות, אני מת על המראה הפראי, ראו אתי אנקרי. לרובין וויליאמס יש זווית אחרת: הרוסים אוהבים את ברוק שילדס כי הגבות שלה מזכירות להם את ליאוניד ברז'נייב.

  • ל.  On אפריל 12, 2007 at 9:31 pm

    כידוע גם לנשים יש טסטוסטרון. ככל שיש להן יותר מההורמון הזה, הן שעירות יותר. אבל אין רע בלי טוב – מכיוון שהטסטוסטרון אחראי על התשוקה המינית, נשים שעירות הן חשקניות יותר ביחס לאחיותיהן מדוללות השיער.

    שיער גוף נשי אקוויוולנטי בעיניי ללכלוך, ולכן אני פועלת להסירו. לא כל מה שטבעי-רצוי, וכמו שחבר שלי אומר – גם מחלות זה טבעי. באמנות קיים תחום הנקרא abject art, העוסק בכל הבזוי והדחוי. ראיתי עבודה, לא זוכרת של מי, מעין שטיח קיר הארוג משיער אדם. די מגעיל.

  • מיכל  On אפריל 12, 2007 at 9:40 pm

    ששם גם חלוקת התפקידים גבר – אשה היא מסורתית. ו'אהבת הזפמים והפרווה' שם היא לא מתוך מתן חופש לאשה, אלא מתוך בדיקה של עד כמה היא פוריה, לפי סממנים חיצוניים (נכונים, או לא?), כלומר עד כמה היא יכולה למלא את התפקיד שלה, כלומר…להביא ילדים !!

  • נולי  On אפריל 12, 2007 at 10:05 pm

    אני מדמיינת את עצמי עם שפמנון שחרחור וחיישני, מרבדי שיער שחור משחור מתחת לבית השחי וכמובן מלוא שיער שחור על הרגליים, שעירה לעזאזל, בקיצור. והמראה הבוטיצ'לי הלזה יגיע דווקא עם טון דיבור עדין מאד, אפילו רוחניקי, ושפת גוף סופר נשית.

    בדייט הבא שיהיה לי אנסה את זה. או שלא.

    בעיני שעירות אצל נשים זה מכוער. מי כו ער!אין לזה כל קשר לפמיניזם. להיפך, ! מה פמיניסטית מצטיינת אמורה לא להיות אסתטית? לא להיות ריחנית נשית וסקסית? מה פתאום. אין לזה קשר לאישורים או חוסרם מצד הגברברים. אנחנו צריכות להרגיש נשיות ומישיות. ( טוב, לא כל יום, אבל בדרך כלל) ויעלית, רק לגלח. מה פתאום שעווה, למה לסייט את עצמנו סתם.

  • יעל ישראל  On אפריל 12, 2007 at 11:55 pm

    אולי אתה זוכר סרטים גרוזיניים משנות השמונים והתשעים, בעיקר כאלה שהוקרנו בפטיבלים, ולנשים שם היה שפמפמם קטן וכהר. והיתה באחד הסרטים שחקנים יפיפה מדהימה, אחת הנשים היפות שראיתי בקולנוע ובכלל, והיה לה זאת וואחד שפם! מזכיר לך משהו? לא מצליחה כמובן להיזכר בשם הסרט והבמאי. לא אבולדז'ה, זה בטוח, אבל מישהו נחשב.

  • נועם  On אפריל 13, 2007 at 6:06 am

    אהבתי (ותקראי גם אצל נולי).

  • אחת שמרגישה כמוך  On אפריל 13, 2007 at 6:14 am

    מה זאת אומרת? לא לגלח? לא יפה!! אחר כך יגידו שאנחנו קופות שעירות.

  • יעל ישראל  On אפריל 13, 2007 at 4:28 pm

    .

  • נטע  On אפריל 13, 2007 at 6:55 pm

    גם אני בין המגלחות "הסדרתיות", אחת שנמאס לה מזה. אבל כמוך לא מסוגלת להפסיק.

  • אברהם  On אפריל 13, 2007 at 8:10 pm

    על אף שאת הסיפור הזה איני זוכר לצערי.

  • לא דג  On אפריל 13, 2007 at 8:41 pm

    אין שערות בכלל. לא על הרגליים, לא בבתי השחי, ולא על הגבות.
    אני לא לטאה ולא דג, ולכן יש לי שערות בכל המקומות האלה. מודה, בשוקיים אני מגלחת לפעמים, בעיקר בקיץ, בשביל הרגשת הקלילות. אבל בבית השחי?כך שכל הזיעה תזלוג חופשי במורד הזרוע? (אה, סליחה, שכחתי, יש דיאודורנטים כאלה שמונעים הזעה ומייצרים דברים אחרים באותו הזמן…). או בערווה? פיכס.

  • גבר גבר  On אפריל 13, 2007 at 10:54 pm

    תיזהרי שלא יגדלו לך שם סלמונלות מתחת לבית השחי. מרחם על בעלך.

  • סתיו  On אפריל 14, 2007 at 5:38 am

    בגלל תגובות כמו זו הקודמת, שאפילו השתדל להשחיל עוד מילה מעוותת מהלקסיקון העברי המקסים שלנו, "בעלך" – המחשבה על "לא יכולה להפסיק" כל כך מעציבה אותי.

    לא מזלזלת בתחושת הקלילות, הפיסית, לפעמים היא אכן קיימת; אך תחושת הקלילות הכי גדולה מגיעה כשעומדים (סליחה: "עומדות") עם התער מעל היעד, חושבות על כמה אנו קלות לספק את מה שהחברה העלובה הזו מעיזה לייעץ עלינו לעשות – ובאותה הרוח, פשוט מפסיקות. לא ממלאות את הפקודה.
    זו קלילות אמיתית.

    "יחשבו שאנחנו קופות שעירות"? שיחשבו. לא הייתי רוצה שאיש יתאהב בי בשל רגלי החלקות, נראה לי שממילא לא יהיה לנו יותר מדי מעניין ביחד.

    כיף לקרוא את הפוסט שלך, הוא מאוד כנה ואמיתי; מדוע לוותר על הכנות הזו – ועל החופש שלך\שלנו – למען קודים חברתיים שנוצרו תחת ידה (השעירה) של חשיבה מעוותת ומאמללת, כאילו יש איזשהו יופי בנקודות האדומות הקטנות האלה, שמעקצצות ומגרדות , אחרי עוד מריטת שיער שכל כולה, אלוהים ישמור, למען "יאהבו אותי". זו אהבה?

  • יאללה די  On אפריל 14, 2007 at 11:38 am

    נכנסו לי כבר שערות לאף

  • תמי  On אפריל 14, 2007 at 7:01 pm

    תסלחי לי סתיו, אבל את סתם מתחסדת. אני בטוחה שליד גבר לא תרצי להימצא שעירה. אז אל תעשי את עצמך פמיניסטית.

  • אורחת לרגע  On אפריל 15, 2007 at 10:52 am

    ושוב אותן תגובות נשיות המעידות על שנאה לגוף – שיער = לכלוך, נשיות = עור חלק משיער
    למה לא לעשות נסיון לסטות קצת ממסלול העדר, לפתח גישה בריאה יותר לגוף שלך ושל אחרות?

    וזה קל מדי, תמי, לקרוא "מתחסדת" למי שיש לה אומץ לחיות את חייה אחרת, כשלך אין האומץ הזה.

  • מיכאל  On אוקטובר 29, 2009 at 11:46 am

    זה לא נכון שבארצות קווקז לא מתגלחים ולא מתגלחות סתם בולשיט זה לא נכון בכלל די להעביר את כל הסטיגמות המטומטמות האלה!!! אל תקשיבו לה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: