כשגבר הולך לאיבוד

בספרו השלישי "אחייך אלייך, אחייך" (ידיעות ספרים) מתעמת משה סקאל עם המיתוס האדיפלי, במסע שעורך הגיבור לאיי יון, בחיפושיו אחר אביו הביולוגי. על פי סקאל, נפשו של הגבר היא שמיכת טלאים מרובבת וקרועה, אל האם הגדולה הוא קשור בעבותות, ירצה או לא, והאב הוא מין בובה. התוצאה: רומן מעודן, מודע לעצמו, ספוג תרבות. הרשימה פורסמה בתרבות NRG.

 

 

"אימא יקרה לי, יקרה, שיר קטן אשירה לך כי אני אוהב אותך, אוהב אותך. אחייך אלייך, אחייך…" זוכרים את שיר הילדים הזה? מתוך האזכור התמים והמתוק של אהבת הילד לאמו, יוצא משה סקאל בספרו השלישי "אחייך אלייך, אחייך" למסע אל תוך הנפש הגברית, שהתפתחה מאותו גור קטן ומדובלל שנצמד לחיק האם הגדולה, שלא עוזבת אותו לעולם, גם לא כשהוא בורח ממנה לארץ אחרת. השאלה היא, עד כמה התפתחה הנפש הגברית. זה מה שבודק סקאל, בעצם. עד כמה יש לגבר הבוגר מרחב מחייה ונשימה בתום מחזור חיי ילדות כלואים בחיק האם.

   האם הזו מוזכרת ברומן לא פעם ולא פעמיים כמין גרוגונה, מפלצת רעבתנית ובולענית, ואהבתה דביקה,

אכזרית. אמו של עמיחי, גיבור הרומן, לא זו בלבד שהיא "משתלטת" לו על הכתיבה וכותבת את חלק מהרומן בעצמה, היא גם הוזה כל מיני מיתות משונות ועינויים שחווה בנה. על פי תיאוריות פסיכולוגיות מסוימות, אם החוששת עמוקות שיקרה דבר איום ונורא לילד שלה, בעצם נוטרת לו טינה במעמקי ליבה וחרדותיה הן מעין משאלת מוות לילד שלה.

    באותה המידה, חדווה, אמו המאמצת של עמיחי, חרדה לגורלו ומתחילה להזות מיני ייסורי תופת שהיא מעבירה אותו בדמיונה: "קשרתי אותו לגלגל וסובבתי את הגלגל שוב ושוב, עד שלא היה עוד עמיחי. אחרי שהורידו אותו מהגלגל קשרו את ידיו מאחור בחבלים, דרכו את קשתם וירו בו חצים". אלו הן הזיותיה הסדיסטיות של אם על בנה שהעז לעזוב אותה. הבן מצידו חווה הזיות מזוכיסטיות, בהן הוא משווה את אמו למוצצת דם ("הדם שלי הלך ונגמע לתוכך"), או נזכר ב"זיזי" שלו, איבר המין שאמו "אולי הייתה מוצצת בחשאי, כפי שילד מוצץ סוכרייה."

   יחסים אדיפליים חמורים, אתם אומרים? צודקים זה לא מילה. לא זו בלבד, אלא שסקאל לוקח אותנו אל מחוזות המיתולוגיה והאודיסיאה – אל יון, שם הוא מנסה לפתור את הקונפליקט האדיפלי באמצעות מציאת דמות האב. אולי בהזדמנות זו הוא ישכב עם אשת האב ויעשה לה ילדה קטנה, וכמו עם אדיפוס יירש את אביו ויגשים את גבריותו? לא ממש. עמיחי עוזב את פריז בה חי עם חבר איטלקי שמאוהב בו אך הוא אינו מסוגל לאהוב בחזרה, ונוסע לאי קלימנוס כדי למצוא את אביו הביולוגי ולאחות את שברי הגבריות. במרחב הקמאי הזה הוא מגלה שהאב הוא לא יותר מבובת סיליקון במיטת אלמנתו המשוגעת, שכמו אחד הגיבורים ב"חרש הלבבות" של בוריס ויאן הצרפתי, לא יכלה לשאת את מות בעלה והכינה לעצמה בובה כמעט אנושית בדמותו.

   נפשו של הגבר, על פי סקאל, היא שמיכת טלאים מרובבת, מטולאת, קרועה וממורטת. אל האם הגדולה הוא קשור בעבותות, ירצה או לא, נדרך תחת כף רגלה האימתנית, ואילו האב הוא בובה. מאחר והאב אינו נוכח פיזית או רגשית, אין לגבר עם מי להזדהות, והזהות הגברית לא רק שהיא שכפול עלוב של הזהות הנשית, אלא שבכך בעצם נוצרת נכות איומה בנפש הגבר. עמיחי הוא גבר סגור, מוגבל ונכה רגשית, שלא מסוגל לאהוב שום דבר חוץ מהחתולה שלו, כמו אלן ברומן "החתולה" של קולט, וגם אותה הוא אינו אוהב ממש, שכן גם ממנה הוא בורח.

   סקאל הוא סופר משכיל ומודע מאוד, שלוקח מכל הבא ליד, משירים ומספרים, ואינו חושש להיות מושפע מ"האודיסיאה" של הומרוס כמו מגדולי הספרות המודרנית. כמו אישיותו המטולאת של הגיבור, גם הטקסט של סקאל עשויה מהמון סמלים, דימויים ואזכורים ספרותיים, מלאי הבנה והערכה לסופרים שבאו לפניו. למשל, הסצינות עם פנינה החתולה הג'ינג'ית הן ממש מחווה, כמעט אחת לאחת, לסופרת הצרפתייה הנודעת קולט ולספרה ה"חתולה".

 

   את ההשפעות וההשראות האלה הוא מטמיע בטקסט באהבה ובעידון, מה גם שכתיבתו אינה חיקוי של סופרים אחרים אלא לשון נקייה ומדויקת, חפה מהצטעצעויות, שלמרות רזונה שומעים בה את המוסיקה המתנגנת של המילים. גם הדיאלוגים שלו מדויקים ואמינים, ומשתדלים לאפיין את לשון הדמויות השונות –  מהחבר האיטלקי הנעזב ועד לנער המתבגר דן, בנו של איש שגרירות ישראל בצרפת, שמתיידד עם עמיחי ובמהרה נגרר גם הוא למערבולת ההומואית. בתום האודיסיאה האישית שלו חוזר עמיחי לישראל, וסוף הרומן, כשהוא מעז להיכנס לגן העצמאות על חוף ימה של תל אביב – מקום מפגשם של ההומואים, מעיד על איזושהי השלמה עם ההומוסקסואליות שלו, כמו גם על התחברות עם הגבריות החדשה שמנצה בו.  

 

 

ניתן לקבל עדכונים בדואר אלקטרוני על רשימות חדשות באתר. להרשמה לחצו כאן.

השבוע בבלוג האוכל שלי: איך פוצצתי 800 ש"ח בפסטיבל האוכל הטוב

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • נאור  On מרץ 6, 2007 at 12:52 am

    אחלה ספר. אחלה רשימה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: