חיי הטבע הזוהרים שלי

רק בשנים האחרונות הסתבר לי שאני ילדת טבע החיה בעיר. עם חיות אני פשוט זוהרת. הופכת לכוכבת הקולנוע האמיתית של נשמתי. 

    השינוי קרה כתוצאה מן המפגש שלי עם חיות. זה התחיל עם חתולים. לפני 13 שנה קיבלתי במתנה חתול פרסי. זעיר, אפור עשן, פנים שטוחות כמו קיר, יפה כל כך שבא לבכות מאושר. תינוק קטן ורב קסם שקראתי לו עבדה, ושמות החיבה שלו רבים מאין ספור, שהאחרון שבהם, אשר בטח יתחלף בעוד שבוע, הוא "קינדר דליס".

   לפני כן, לא התייחסתי לחיות בכלל או לחתולים בפרט. חלפתי על פניהם ברחובות ולא השגחתי בקיומם. היום, כל חתול הוא החבר הכי טוב שלי, ובהליכתי ברחוב עיניי משוטטת לצדדים לקלוט צדודית חתולית חומקת בביטחון לסמטה, או מטפסת על איזה עץ, או חוצה רחוב באיטיות סבתא למרבה בהלתי.

הנה עבדה: החתול שגרם לי להתאהב בכל בעלי החיים.

   האובססיה התגברה כשאספתי הביתה יתום ג'ינג'י-לבן, מתוק מאין כמוהו, מוטל שמו, ששמות החיבה שלו הם "לחם אחיד עם ממרח נוטלה", "חלת דבש" ו"עוגת ג'ינג'ר". אז גיליתי את חתולי החצר: צבא חתולים אמיצים, מקסימים, יפיפיים, חכמים וידידותיים, טיפוסים אחד-אחד. להכיר אותם יומיומית על ידי ההאכלה, פתח בפניי עולם מדהים שלא השגחתי בקיומו, או שסתם זלזלתי בו.

   גיליתי אצל החתולים אינטליגנציה גבוהה, יחסי חיברות מרתקים, ידידויות ואהבה, אימוצים מפתיעים (חתולה מעוקרת בת 6 אימצה גורה בת חצי שנה ומאז הן חיות יחד כאם ובת, זה שנתיים), חברות אמיצה בין שני זכרים לא מסורסים, בייביסיטר שעושות דודות וקרובות לגורים של אימא אחרת, זכרים מסורסים שישנים ומשחקים עם אמם גם בגיל מבוגר ומתנהגים עימה כמו היו עדיין גורים, והמון המון אדיבות ועזרה הדדית שלא תאומן, אשר לא מייחסים אותם לחתולים, הנחשבים משום מה ל"בדלניים ובוגדניים".

   כבר שמונה שנים אני עוקבת אחריהם, וראיתי דברים שלא ייאמנו: חתול שרק הזדמן לשכונה שוכב ליד החתולה הבכירה בחצר, שהייתה חולה, כדי לעזור לה ולרפא אותה; אותה חתולה נזעקת להגן בגופה על חתולה אחרת שהיא לא סובלת מהבית הסמוך, רק מפני שזכר אימתני תקף אותה (לסיפור המלא), ועוד. יש לי כל כך הרבה סיפורים מתצפיותיי על החתולים למטה בחצר, שאפשר למלא בהם ספר.

   כתוצאה מהאהבה לחתולים התאהבתי גם בכלבים, וכל כלב שאני רואה ברחוב אני אצה לחבקו. עדיין לא חציתי את הקווים ולקחתי כלב הביתה, כי אני אחת עצלנית, מתקשה להשלים עם העובדה שאצטרך להוריד כלב כמה פעמים ביום. אבל לאור ההתאהבות ההולכת וגוברת שלי בעולם הכלבים, יש לי רושם שגם זה בוא יבוא.

    השלב הבא היה ערוץ "אנימל פלנט" ותוכניות הטבע בערוצים אחרים, שגרמו לי להתאהב סופית-סופנית בכל בעלי החיים. היום, סרט טבע על בעלי חיים הוא הנאתי הצרופה.

   וכמובן, בואה של הקוריצה שלי לחלקת אלוהים הקטנה: החנייה למטה (לסיפור המלא). היא גרה שם כבר חצי שנה, ואני למדתי, למזלי, שגם תרנגולות "נחותות" הן יצורים חכמים, בעלי תושייה, ידידותיים ומקסימים, עד שנדרתי נדר לנסות להפסיק לאכול בשר ועוף, שאני לא כל כך מצליחה לעמוד בו, אבל מקווה לטוב.

   בשבילי, החיות האלה שהכרתי אישית ואינטימית, פתחו בפניי עולם ומלואו של יופי, אהבה, תום וחוכמה, שלא שיערתי שישנם בכלל בעולם החי. השפע והטוב הזה חיזקו את אהבתי לאלוהים, ואף גרמו לכך שעם בעלי החיים אני מרגישה הרבה יותר בחיים. לא רק שמחה ואושר ואהבה הם מעניקים לי, אלא את הידיעה של קיום קמאי וראשוני: גן עדן קטן שלי. הקשר לבעלי החיים הוא הקשר שלי לעולם הטבע. כל יום אני מודה על כך שזכיתי להשגיח בקיומם המופלא ולהתחבר אליהם באהבה.

הנה חלק מצבא החתולים המופלאים והאמיצים שגרים למטה

   לא פעם, פינטזתי לעקור לאיזה כפר ולהגדיל את מסת בעלי החיים הגרים איתי, המתמצים בינתיים בשני חתולים. אבל גם את הצעד הזה קשה לבצע למי שנולדה וחייתה כל ימיה בעיר. אולי גם זה בוא יבוא, אם יהיה לי אומץ לבצע.

   אם זה יקרה, הייתי רוצה לחיות עם החיות הבאות: המון חתולים וכלבים, אוגרים, שפנים, ארנבות, סוסים, חמורים, תרנגולות, עזים וכבשים, לוטרות, חמוסים, כלבי ים, נמרים, אריות, טיגריסים, ובכלל, כל החתולים הגדולים. עדיין אינני מעזה לפנטז על חיות "כבדות" של ממש, כמו פילים וג'ירפות, אבל גם זה בוא יבוא.

    לחיות עם חיות גורם לי להיות טובה יותר, אנושית יותר, קשובה יותר לזולת, רחומה יותר. זה גרם לי להבין שלא רק אנחנו פאר היקום, כי יש כאן יצורים לא פחות נפלאים ונשגבים, אולי אפילו יותר מאיתנו. למדתי שהתום והאהבה החייתית הם מן הדברים הכי יפים, נעלים ומרפאים ביקום.

   והכול התחיל בחתול אחד קטן.   

  עוד בנושא:    
  עוד על הקוריצה וחיות אחרות 

  הכול על חתולי גן עדן

 

 

* ניתן לקבל עדכונים בדואר אלקטרוני על רשימות חדשות באתר. להרשמה לחצו כאן.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • עמיחי שלו  On פברואר 16, 2007 at 9:50 am

    שיש לך פה נושא לספר
    "המתבוננת בחתולים"
    אני לא צוחק
    הסיפור על החתול השוכב ליד החתולה פשוט מדהים

  • רונית  On פברואר 16, 2007 at 10:00 am

    רשימה כלבבי. תודה.
    אגב, עבדה ופאוסטו בערך בני אותו הגיל. מה מקור השם? עבדָהּ – סיומת נקבית ל'עבד'? 😦
    אהבתי גם את הסיפור על קוריצה. מה שלומה? היא עדיין מקרקרת בחצר?

  • שולמית  On פברואר 16, 2007 at 11:31 am

    שלום יעל

    החתול יפהפה. לצערי, אני מתקשה לטפל אפילו בעציץ, לכן לא לקחתי שום חיה לביתי.אני מתפעלת ממסירותך ובעיקר מתאוריך..
    אכן,זה חומר נהדר ליצירה. גם אני עוקבת אחר החתולים מחלונות ביתי ולעתים גם " מלמטה" . לקחתי עלי גם שמירה על חתול של שכנים בעת היעדרם. תפקיד שבהתחלה גרם לי לחרדות , לרגשי אשם ולתחושת כישלון מפני שהחתול נוהג להיעלם. לאט , לאט הסתגלתי. לצערי, לא הבחנתי אף פעם במערכות היחסים המתנהלות בין החתולים בשאזור שלי. אצלנו הם ממהרים לברוח בגלל השכנים שלא ממש אוהבים את החתולים. אך על פחי הזבל הם מולכים. זה מספר שניפ אני מצלמת את חתולי הרחוב ואת פח הזבל שהציבו מול חלונות הבניין שלנו. תחילה כעסת אך מאחר וראיתי שהחתולים והכלבים מרוצים נחה דעתי. דבר זה היטה את כיוון היצירה מציור לצילום .אני זוכרת שפעם כשגרתי במקום אחר הייתה חתולה שחורה לבנה שאימצה את הגורים של חתולה אחרת שזנחה אותם. לאחר זמן היא מתה ( זאת שאימצה את הגורים). צילמתי אותה ( בשחור לבן), אחפש את התמונות שמהן שכחתי וכעת סיפוריך הזכירו לי אותה.
    אני מאחלת לך שתהיה לך חווה ובה תגדלי חיות . אשר לאכילת עופות. את יכולה לאכול עוף אורגני וביצים אורניות ולהתנחם בכך שהיו להן חיים טובים עד מותן. הרי סוף כולנו למות ולהיאכל. כמו שכתבתי בפוסט " קוריצה " שאהבתי, בסופו של דבר כולנו עשויים מאבק של כוכבים ולזה נחזור

    שבת שלום
    שולמית

  • נינה  On פברואר 16, 2007 at 12:03 pm

    הלוואי וכולם היו לומדים מבעלי החיים. ויש מה ללמוד מהם.

  • יעל ישראל  On פברואר 16, 2007 at 6:02 pm

    רונית, הקוריצה עדיין למטה, אבל נראית פחות טוב בגלל החורף.
    עבדה, זה משם משפחה בשם עבדה (כמו עבודי), ואני אפילו לא יודעת איך זה התלבש עליו, אולי כי הוא מיו עבדאי, עבדה. פשוט באותו זמן הכרתי איש שקראו לו עבדה, שם משפחהף וזה נדבק לעבדה שלי.
    אבל יש לו עוד מיליון שמות.

  • ציפי  On פברואר 17, 2007 at 2:41 am

    !!!

  • דנה  On פברואר 17, 2007 at 11:54 pm

    דומה קצת לחתולה שלי. אולי נשדך ביניהם?

    רשימה מהנה מאוד.

  • מר עבדה  On אוקטובר 6, 2007 at 10:18 pm

    חתול עבדה…בטח על שם עידן עבדה הייצור.
    אחחח עבדה,ילד השעשועים שלנו בתיכון,איזה ימים היו…

  • צמחי מרפא  On נובמבר 25, 2010 at 6:25 pm

    בזמן האחרון יצא לי לטפל בכלב שלי ברפואה אלטרנטיבית. היתה לו בעייה ברגל, כנראה נובעת משחיקת סחוס. הוטרינר אמר שאין מה לעשות. למזלי, חבר שלי גל, הוא מומחה לצמחי מרפא. נתתי לו איזה מרשם שגל נתן לי, אחרי חודשיים, הבעייה נעלמה!!!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: