מתרגם אינו מורה לעברית (פרק שני על חשיבותו של התרגום)

בנעוריי קראתי ספר מתורגם, בו נכתב שהגיבור נכנס למזללה, ומזמין שתי קציצות בלחמניות. שו הדא "קציצות בלחמניות"? אני זוכרת ששברתי לעצמי את הראש מה זה צריך להיות השידוך המוזר הזה, ומי אוכל קציצה בתוך לחמנייה. לימים קראתי שוב את הספר וקלטתי שהמתרגם התכוון להמבורגר. זה הכול. ואני שברתי לעצמי את הראש לגבי ההמצאה הקולינרית המוזרה!

   באותם ימים עדיין לא התאזרח כאן ההמבורגר, וקראו לו במקומותינו "וימפי", על שם הרשת הראשונה שאיזרחה כאן המבורגר בשנות השבעים. אז אולי אי אפשר להאשים את המתרגם הזה, שחשש שהקורא לא יבין מה זה המבורגר, וכתב לחמנייה עם קציצה.

   או המילה מלונית. מתי לאחרונה נשמעה בפי הציבור? מה רע במוטל? (או אם מתעקשים על המקבילה בעברית, מה רע באכסניה?) ריבוי המילים הלועזיות בשפת היומיום שלנו אולי מרגיזה את אנשי האקדמיה ללשון עברית, ואולי זה אכן גרוע, ואולי זה אכן מדלדל את השפה העברית, אבל אני מוצאת שתפקידו של המתרגם אינו ללמד את הקורא עברית, אלא להעניק לו חווית קריאה קולחת, שלא מציקה לו עם מילים שהוצאו מהנפטלין ונתקעות לו באוזן, או עם חידושי האקדמיה שלא חדרו לשפה, כמו מלונית, שלא חדרה לשפת הדיבור, או מזללה, או משקה קל.

 

   מתי לאחרונה שמעתם אדם המבקש בקיוסק משקה קל? אני מצטערת, זה פשוט נתקע באוזן, ולא אכפת לי שזה התרגום המדויק והמילונאי. באחד הספרים שערכתי, אומרת הגיבורה לחברתה: "תעצרי, אני רוצה לקנות משקה קל (soft drink)." אני שיניתי מיד ל"אני רוצה לקנות משהו קר", שלפחות יישב אמין בעברית. כי הרי הייתה זו שפת דיבור, אשר מקבילתה בשפת הדיבור העברית היא משהו קר לשתות. (זה כמובן, כאשר אין מזכירים שם של מותג, כמו קוקה קולה וכו'). אני תמיד אעדיף את מה שנשמע אמין וזורם ונכון באוזן הישראלית, מבלי להרחיק לכת כמובן. אני לא אכתוב: "תעצרי, אני רוצה לקנות טרופית."  

    
   הצרה היא, שעד היום ישנם מתרגמים רבים, המתרגמים את לשון המקור לעברית מן המילון, שלא העמיקה כאן שורשים, במקום המילים הלועזיות השגורות במקומותינו.

   אני יודעת שיש על כך ויכוח ארוך כזקנו של הנביא – בין אלה השומרים באדיקות על עברית תקינה, גם אם מילונאית, לאלה המצדדים בעברית חיה ונושמת, גם אם אינה עברית של ממש אלא תערובת של מילים לועזיות. במקרה זה, אני אישית מעדיפה לתרגם לעברית-לועזית חיה ונושמת, גם אם אינה עברית של ממש, וגם אם אינה תקינה, העיקר להעביר את התרבות המתוארת בספר, ולהעניק לה מקבילה עברית שכולם מכירים.

    אז בואו נתחיל עם מילים עבריות שלא זוכות כאן לפופולריות, כי כולנו ממשיכים להשתמש במילים הלועזיות (ובואו לא ניכנס כרגע לדיון הערכי בדבר טוהר העברית).

 

   יש עדיין המון מתרגמים שערכתי, שמתעקשים לתרגם סטייק לאומצה. מתי לאחרונה שמעתם מישהו אומר אומצה? או את המילה צ'יפס הם מתרגמים לטוגנים, או יותר גרוע לתפוחי אדמה מטוגנים. שו הדא "תפוחי אדמה מטוגנים"? בחיי, עדיין יש כאלה מתרגמים במקומותינו. ואני ישר הולכת ומשנה לסטייק וצ'יפס. כנ"ל המילה רפרפת שאני משנה לפודינג, כי מי אומר רפרפת בארצנו. או המילה וניל, שעדיין ישנם מתרגמים המתעקשים על שנף. או המילה אפונים, שמתרגמים מתעקשים עליה כי היא נכונה מבחינה לשונית, או המילה מחית תפוחי אדמה. ואני עדיין לא שמעתי אדם שאומר "הכנתי מחית תפוחי אדמה עם אפונים". פירה ואפונה לא מספיק טוב? למי זה מפריע? לאיזה מתרגם נפוח, הסבור שהוא עובד בשירות האקדמיה ללשון ולפיכך ממונה על השכלת הציבור, זה מרקיד על הווריד בצוואר? ואלה עוד המקרים הקלים והשגרתיים.

   בעבר למשל, לפני שהמושג ספת אהבה האמריקאי התאזרח כאן וכבר משתמשים בו בארץ כמה שנים, היו מתרגמים שכתבו ספת אהבה, ואני הייתי ישר משנה לספה דומושבית, כי כך היה מקובל בארץ, ומעטים כאן ידעו מה זה "ספת אהבה".  

   או המושג sitcky buns שכל המתרגמים שנתקלתי בהם תירגמו אותו מילולית ללחמניות דביקות. שו הדא? ירחם השם! אתם רוצים להרוג אותי? הישראלי מכיר את המושג הזה בתור לחמניות מסוכרות או לחמניות מתוקות. אז למה לא לכתוב את זה בפשטות? למה לגרום אולקוסון לעורך?

   ומה לגבי ביטויים? עדיין אני רואה בספרים מתורגמים את הביטוי sensible shoes, המתורגם לנעליים הגיוניות. בחיי, גם כשזה לא מתחבר כלל ולא מובן בטקסט. אחת תירגמה ל"היא החליטה לא לנעול את הנעליים ההגיוניות". אז אני יודעת שלביטוי הזה אין שום מקבילה בעברית, ואם נתרגם לנעליים נוחות נפספס את המשמעות העמוקה של המילה, אבל מה לעשות? אי אפשר להשאיר בטקסט מילה שהופכת בתרגום מילולי לחסרת משמעות. או "כובע המחשבות" – מי שמע, מי מכיר? "היא לבשה את כובע המחשבות". אותי זה הורס. זה פשוט לא עובר, חברים.

   שוב, אני יודעת שהדיון הזה פולש עמוק לתוך הדיונים על העברית כשפה ואיך היא צריכה להישמע, והאם עליה להניח למילים לועזיות לפלוש אליה או לא. ואני יודעת שיש כאן מבית שמאי ויש מבית הילל. יש עורכים ומתרגמים קלילים וזורמים יותר, ויש כפייתיים ומחמירים. אבל בעיני, חווית הקריאה היא הדבר החשוב ביותר. היא הערך העליון שצריך לעמוד בעיני המתרגם. כי בסופו של דבר, אם מתרגמים בשם הנאמנות ללשון העברית התקינה, או אם מתרגמים מתוך נאמנות יתרה לסופר, פשוט מפסידים את הקורא. ומתרגם עובד בשירות הקורא, לא בשירות הסופר.

   מובן שהרשימה הזו מקבצת בעיקר קוריוזים של תרגום, דברים שכל עורך שעיניו בראשו יידע לתקן מיד, אבל תתפלאו כמה עורכים לא מתקנים את זה, וכמה ספרים קראתי (או הגהתי) שבהם ראיתי את הבעיות האלה עומדות בעינן, עושות לי עיניים רעות מהטקסט.

   וכמובן, אלה עוד הבעיות הפעוטות והקלות בתרגום, משהו שצץ לי מיד לראש, כי קל לזכור אותם.

  בהמשך, אביא דוגמאות חמורות ועקרוניות יותר, העוסקות בניסיונות כושלים של מתרגמים להעביר את רוח הטקסט, כולל דוגמאות מספרים שקשה מאוד לתרגם. וכמובן, שלל דוגמאות שבהם המתרגם תירגם מילולית, מה שנקרא בשפתנו "תרגומית", מבלי לתת את הדעת שעכשיו ממש לא מבינים כלום בתרגום העברי, מה שנקרא בפי "יופי נחמה", או כמו שאבי היה קורא לזה "עשית חור במים".

 

   *הערה לעורכים ולמתרגמים: אנא הביאו גם אתם דוגמאות ונדון עליהם. זה יכול להיות מעניין.

 

לרשימה הקודמת בנושא:

חזירוטופיה (או חשיבתו של התרגום)  

 

 

* ניתן לקבל עדכונים בדואר אלקטרוני על רשימות חדשות באתר. להרשמה לחצו כאן.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • רובו-קוף  On פברואר 13, 2007 at 6:07 pm
  • נטאשה  On פברואר 13, 2007 at 6:36 pm

    מעניין, תודה.

  • עמי  On פברואר 13, 2007 at 8:33 pm

    אני מסכים עם רוב הדברים, אבל – המזללה של מינדי היא משהו מיוחד, חלק מהלשון הייחודית של הספר, אל תחליפי.
    ושנית, יש מוחים שעוד מהצבא תקעו לנו לראש, כמו מחית וכמו עיסית (פלסטיק…)

  • מתרגמת בתחילת דרכה  On פברואר 13, 2007 at 9:16 pm

    בימים אלו אני שוקדת על תרגום של רומן מצרפתית לעברית. קיבלתי מההוצאה גם את הגירסה האנגלית של התרגום ונדהמתי לגלות שהמתרגם נטל לעצמו חופש אדיר, וכחלק מכך אינגלז מאוד את העלילה. למשל, במקום מסויים הגיבורים מקשיבים לרדיו (בפריז, כן?) ובתרגום הם מאזינים לבי.בי.סי
    אותי זה מחריד.
    הופעתי לגלות שהמתרגם הזה מאוד נחשב, הוא פרופסור באוניברסיטה וזכה בפרסי תרגום שונים.
    אני לא חושבת שנתקלתי בארץ במשהו דומה, אבל אשמח לשמוע את דעתך.

  • דשה  On פברואר 13, 2007 at 9:30 pm

    קודם כל תודה על רשימות מאוד מעניינות. התייחסת להרבה נקודות שהטרידו אותי בתור קוראת. בייחוד הנושא של תרגום מילולי של מטבעות לשון. אולקוסון, אמרת?

    ובאותו עניין, אולי תציעי לי פתרון לשאלה שנותרה עד עתה חידה בעיניי. נתקלתי מספר פעמים בספרות מתורגמת שתורגמה לא משפת המקור, אלה משפה "מתווכת".

    למשל אחד הספרים של הרוקי מורקמי תורגם להפתעתי מאנגלית במקום ישירות מיפנית. פרט מעניין הוא שהבנתי שהוא תורגם מאנגלית תוך כדי קריאת הספר, אחרי שנתקלתי במטבעות לשון שתורגמו מילולית, עד שלא היתה כל בעיה לזהות את המקור האמריקאי שלהן.

    אולי תפתרי לי את החידה? ישנם מתרגמים נפלאים מיפנית (כדוגמא), למה לא לפנות אליהם?

  • איימי  On פברואר 13, 2007 at 10:32 pm

    מזכיר לי שקראתי ב'בדם קר' של קפוטה את הביטוי "שעועי מקפא". לקח לי אמנם רק רגע וחצי להבין שהתכוונו לסוכריות ג'לי (jelly beans) אבל זה הצחיק אותי הרבה.

  • יעל ישראל  On פברואר 14, 2007 at 12:50 am

    גם אותי זה הורג תרגום משפה מתווכת ולא משפת המקור, למרות שהיום זה כבר פחות מקובל. פעם כמעט כל הספרים תורגמו מאנגלית ולא משפת המקור. ןעדיין יש כאלה. גם לי קשה להבין. אבל זה הולך ונעלם. ייתכן שזה עדיין קורה כי אולי מיפנית עולה למו"ל יותר לתרגם, ואילו מתרגמי אנגלית יש רבים. יש לי רושם שזה נעוץ בכך.

  • בועז  On פברואר 14, 2007 at 9:00 am

    פעם ערכתי קצת תרגומים, וזה היה לא קל.
    לא היה קל.

    הכי גרוע זה תרגום מ"אמריקן-אינגליש" ("הו ישו המתוק", היא לחשה, "הדבר המזורגג הזה")…

    תרגום מ"שפה מתווכת" מעוות הרבה מאוד מהמקור.

    זו לא נשיקה מבעד למטפחת,
    אלא
    נשיקה מבעד לשטיח

    עוזי וייל עשה על זה המון פארודיות בשער האחורי המיתולוגי ב"העיר", כשתירגם אחד לאחד מושגים ("דופקי-אמהות" הוא הידוע שבהם)

    (-:

  • איילת  On פברואר 14, 2007 at 10:49 am

    אם אי פעם יזדמן לנו לעבוד יחד, אני מקווה שלא תכניסי שינויים כאלה בטקסט בלי להתייעץ איתי. אם כתבתי "אומצה" ולא "סטייק", מן הסתם זו היתה כוונתי. גם "מזללה" זאת אחלה מילה עם צבע מיוחד, אם אי פעם יצוץ מקום נכון להשתמש בה, אל תשני.

    בעצם מה שאני מבקשת ממך ומכל עורך אחר הוא לנהוג כבוד בטקסט המתורגם, אותו כבוד שאנו המתרגמים נוהגים בטקסט המקורי.

    התרגום הוא הפרשנות שלנו, הוא תוצר של הכשרון הספרותי וידיעת השפה שלנו. ייתכן שטעמו של העורך שונה, אבל העורך הוא רק עורך. ידיעת השפה שלו איננה ברמה של המתרגם. אנא עורכים, על תכפו את טעמכם וסגנונכם האישי על התרגום.

    אני מבינה שתרגום הוא עבודה יצירתית יותר, זאת הסיבה שאינני עורכת, על אף שמבחינה כלכלית זה משתלם יותר, אבל אם העורך רוצה להתבטא מבחינה ספרותית, יתכבד ויתרגם בעצמו…

  • מכת עין  On פברואר 14, 2007 at 11:21 am

    רוב התירגומים, רוב רובם הגדול, שלא נעשים מאנגלית מתורגמים מהמוקר עם פזילה לתרגום האנגלי.

    הרי אפילו כאן מישהי סיפרה לנו שהיא מתרגמת מצרפתית אבל היא נעזרת בתרגום האנגלי.

    הרבה תרגומים מצרפתית נעשים כך, כי היידע של המתרגם בצרפתי מוגבל לעיתים קרובות.

    אפשר לדעת את כל המילון ולא לדעת שפה.

    תרגומים מפורטוגזית נעשים מספרדית.

    תרגום מספרדי נעשים מאנגלית.

    ואיך אני יודע?

    בדקתי.

    ואיך בודקים? שואלים מישהו שיודע את השפה לדבר עם המתרגם בשפה שממנה הוא מתרגם. הרבה מתרגמים מפחדים לדבר בשפה שממנה הם מתרגמים.

    אם כך זה אומר שהם לא מספיק מכירים את השפה.

    וגם עריכות רבות נעשות מהונגרית עם האנגלית מול, וזה כבר סיפור אחר.

    המתרגם עצמו לא כל כך מספר את זה להוצאה וההוצאה רוצה לשמוע רק חלק מהאמת, ולא היא תישאר עם מעו מתרגמים. מעטים מדיי.

    זה לא אומר שבגלל זה התירגום יהיה גרוע, ידוע המקרה של בודלר שתירגם את וויטמן בלי לדעת כמעט אנגלית והצליח בזה. זה אפשרי. אבל אל תחשבו שהתרגום משפה מתווכת נעלם ממקומותינו, או ליתר דיוק מהעולם. רבים הם המתרגמים שנעזרים בתרגומיטם לשפות אחרות. זה לא אסור אם יש בסיס חזק וידיעה עמוקה ואינטימית עם שתי השפות אבל זה לא נכון כשהיידע בשפה המתורגמת מוגבל והוא בא להשלים אותו.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On פברואר 14, 2007 at 1:49 pm

    "אני מוצאת ש…"

  • יעל ישראל  On פברואר 14, 2007 at 3:52 pm

    משה סקאל שלח לי את הלינק

    http://ofakim.org.il/zope/home/he/1168161348
    /1168765014

    למי שמתעניין

  • יעל ישראל  On פברואר 14, 2007 at 3:56 pm

    לפעמים אכן צריך להשאיר אומצה, אם הטקסט גבוה, ויש מקום לזה. אבל אני מתכוונת למהמ שאני מכנה "תרגום אוטומטי". למתרגמים, שישר מתרגמים למילה המילונית, בלי שום רגישות לספר ולקורא. אם מדובר בטקסט רגיל ודיבורי מאמריקה למשל, שבו אדם אומר "אני רוצה להזמין אומצה וטוגנים", זה מגוחך כמובן.
    הכול ניואנסים. זו עבודה הכי רגישה – עבודת המתרגם והעורך.
    ואני מבטיחה להתייעץ איתך אם נעבוד יחד.
    בשבוע הבא אני מעלה פוסט מעניין בנוגע לזה. כדאי לך לקרוא.

  • העורך מהפוסט הקודם  On פברואר 14, 2007 at 5:14 pm

    טוב, לא ממש אומצה, אבל סטייק עסיסי, אם יש לך זמן וכוח: פוסט על מבקרים. ואז אחד על מוספי הספרים. הולך?
    הטוגנים עלי.

  • יעל ישראל  On פברואר 14, 2007 at 5:44 pm

    בדרך. עליי! על מבקרים, על מוספים. על סופרים. על עורכי מקור. הכול בוא יבוא. בשבוע הבא על עבודה משותפת בין עורך ומתרגם, מנסיוני האישי.

    תזמין לי גם רפרפת שנף לקינוח, וסגרנו על ארוחה במזללה.

    אה, וגם חלקי בשר קרים (תרגומית ל-COLD CUTS

  • העורך מהפוסט הקודם  On פברואר 14, 2007 at 8:06 pm

    אני חולה על שנף. האמת הייתי מחדיר יותר שנף לעברית, בחיי.
    לאחרונה נפגשנו פנים אל פנים לפני חמש-עשרה שנה בערך, אגב. אולי יותר שנים. ולמעט דקות. אז זה יהיה מהשנפים היותר מוצדקים.
    הנה הצעה בעניין המבקרים: הכניסי שם מבוקר ושם מבקר יחד בתיבת החיפוש של גוגל, וראי מה כתב המבוקר על המבקר בשבתו כצבקר כשהנ"ל פירסם משהו. ניסיתי ובשישים אחוזים מהפעמים זה עובד כמו שעון שוויצרי (או, אם מדובר ב"הארץ", כמו רכבת גרמנית).

  • מרים איתן  On פברואר 14, 2007 at 11:11 pm

    שלום יעל, הנה נכנסתי !הדברים שכתבת נכונים בעיקרון כשמדובר בספרות יפה בת ימינו אולם תרגום צריך להיות תואם את רוח הספר ואת רוח התקופה ובשירה מתורגמת זה עוד יותר מסובך.

  • יעל ישראל  On פברואר 15, 2007 at 5:20 pm

    עכשיו כבר ממש סיקרנת אותי. אנחנו מכירים? אנא, גלה פניך. אני סקרנית.

    ואגב, בעצם אני אזמין מקפא שנף. זו, המילה מקפא (לג'לי) עד היום הורגת אותי. או גלידת שנף. נראה.

  • מכת עין  On פברואר 16, 2007 at 1:00 pm

    מתברר לפי מחקר שאנשים שעובדים באופן שוטף בשני שפות חסינים בפני מחלות כמו אלצהיימר וסניליות, ואפילו חיים יותר זמן.

    קראתי את זה לא מזמן בהארץ.

    אין הסבר לתופעה, אבל לפחות משהו הרווחנו.

  • איילת (אחרת)  On פברואר 17, 2007 at 9:53 pm

    אני מסכימה עם איילת האחרת וכותבת גם כן מנקודת המבט של המתרגמים: קשה לאמוד את ההבדל בין עבודת המתרגם ועבודת העורך. שימשתי כשניהם. הקלות שבה אפשר למצוא פגמים וטעויות אצל אחרים מדהימה, כמו למצוא נקודות שחורות על קיר לבן. מהניסיון שלי עד כה אפשר לבקר כל תרגום באכזריות. זה נובע מפעולת התרגום עצמה המורכבות הגדולה שלה ובעיקר מריבוי הפרטים העצום והאינסופי.מתוך האינסוף הזה קל למצוא עשרים טעויות מחרידות. נוספת על כך העובדה שלמתרגם יש הרבה פעמים התלבטויות ונימוקים רבים שאינם מופיעים בתוצר הסופי, שהוא תוצר של הכרעות על כל צעד ושעל. ההערות שלך נכונות, אבל הנימה מכעיסה ומתנשאת, וחבל. ועוד דבר – ניסיון ושיחות עם מתרגמים ועורכים אחרים מראים ששיפוטים מהסוג שנראה לכולנו כודאי לחלוטין הם סובייקטיביים יותר ממה שנדמה לנו. לא כדאי להיות נחרצים ועבודה משותפת היא אכן הדרך הטובה ביותר להתמודד עם זה.

  • יעל ישראל  On פברואר 18, 2007 at 2:45 pm

    מעניין שבדיוק לפני כמה ימים כתבתי רשימה בדיוק על זה, על הצורך בשיתוף פעולה בין עורך למתרגם, שאעלה אותה השבוע. מקווה שתקראי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: