חזירוטופיה (או חשיבותו של התרגום)

כדי לעסוק בסוגיית התרגום הקלוקל שעדיין פושה בארצנו, אני נדרשת כאן לדיון עם דוגמאות בספר מתורגם בשם "חזירוטופיה". בתור עורכת תרגום, אני המומה בכל פעם מחדש מתרגומים מכוערים. מה עדיף: תרגום נאמן או תרגום יפה? והאם אתם זוכרים את מקרה הלית ישורון והמתרגם שנחקר בעניין אותה פגיעה בפניה? והאם ידעתם שאם תיתנו את אותו ספר לעשרה מתרגמים, תקבלו עשר יצירות שונות בתכלית?

 

הנה ספר שמירב טעמו נס ממנו בגלל טקסט שפשוט לא עובר בעברית. זו הסיבה שאני נטפלת לספר "חזירוטופיה" של קיטי פיצ'גרלד (מודן), ספר לא חשוב במיוחד, שרק בשל סוגיית התרגום הבעייתי אני מעונינת לדון בו.

   פיצ'גרלד בונה אגדה מודרנית על מיתוס היפה והחיה. הולי וג'ק – היא נערה מתבגרת והוא גבר מבודד ובעל מראה של חיה מבהילה, חיים בכפר אנגלי ומתיידדים זה עם זו על אפם ועל חמתם של תושבי הכפר הקרתניים. הם בונים לעצמם עולם פנימי מוזר, באסם שבו ג'ק מגדל עדת חזירים וחי איתם כאילו היו בני משפחתו.

   ג'ק סובל ממחלה שהופכת אותו לסוג מכוער במיוחד של "איש פיל", סובל מפיגור סביבתי כי נכלא בביתו בילדותו ולא נשלח לבית הספר, וסועד את אמו החולנית והמרשעת, שיורדת לחייו בכל הזדמנות וקוראת לו מפלצת מסריחה. הולי חיה עם אמה ופוחדת מנטישתה בעקבות גבר חדש שיסחף את ליבה. אין לה חברים כמעט, היא מורדת בסממני ההתבגרות ומסרבת לקבל את נשיותה, ואת נחמתה היחידה היא מוצאת בידידות המעודנת עם ג'ק.

   פיצ'גרלד אינה תורמת לעלילה המוכרת של "היפה והחיה" שום דבר חדש או מלהיב. כל תפנית ברומן צפויה וידועה מראש, כולל הסוף הטראגי. אבל באנגליה הספר קיבל שבחים, ואני אצתי לבדוק את העניין ולברר מדוע הדבר. קראתי מעט מן האנגלית, בעיקר בטקסט של ג'ק, שמשלב פיוט עם לשון מרוסקת, נמוכה ובלתי אפשרית, ולהפתעתי, באנגלית זה יוצא לא רע בכלל. אך אויה, בתרגום, כל הבליל המיוחד והשופע הזה הולך לאיבוד בשל עברית רצוצה – המקבילה של המתרגמת לאנגלית נמוכה. אבל מה לעשות שבשפתנו זה יוצא רצוץ ובלתי קריא? פשוט שובר את האוזן.

   קחו טעימה קטנה: "כשאני אומר על מחשבות חזירים ואינטליגנציה קיצונית, היא עושה לי אפילו יותר שאלות, אז אני מגיד על חוש נוסף שיש להם, שאני קורא לו חושחזיר. זה נותן להם ידיעה על מצבי רוח ושינויים בתוך חזירים וחזיאדמים." (עמ' 44). וזה, כאמור, רק דוגמה אחת מיני רבות, שכן כזו היא לשונו של ג'ק, המפגר הפילוסוף, הענק בעל הלב הרך, הפיוטי והילדותי.

    קשה להגיד שיש לי טענות למתרגמת קטיה בנוביץ'. בתור מי שערכה הרבה ספרי תרגום, אני יודעת כמה קשה לתרגם ספר כזה, שמשלב רמות שונות ובלתי אפשריות של שפה, אשר חלקן הן המצאת המחברת. זה מוביל אותי לכך שלא כל ספר אפשר ורצוי לתרגם. זאת אומרת, אפשר לתרגם, השאלה היא איזו צורה תהיה לזה?

    כקוראת של ספרות מתורגמת זה שנים רבות, וכעורכת תרגום זה שבע שנים, אני סבורה שישנם ספרים שרצוי לא לתרגמם, כי התרגום יהרוס אותם לגמרי. ואם כבר מתרגמים, צריך לחשוב רבות איך לעשות זאת, כי אולי רצוי לסטות מאוד מהמקור ולמצוא מקבילה לא נאמנה אך יפה, שתהלום את הטקסט.

   כקוראת וכעורכת תרגום, אני מעדיפה את התרגום היפה על פני התרגום הנאמן. בעיניי, תרגום הוא יצירה חדשה בפני עצמה, שנולדה בראשו של המתרגם, ולפעמים אין לה קשר רב למקור. בעיניי, מתרגם טוב הוא מתרגם שיוצר מחדש יצירה יפה, קולחת ונעימה לקריאה. מתרגם טוב הוא זה שמצליח למצוא מקבילה פיוטית למקור. אחרי הכול, הצדקתה של הספרות היפה היא לרוב בזכות הצורה ולא רק בזכות התוכן. תוכן מעניין יכול לכתוב כמעט כל אחד, אך להעניק לטקסט את הצורה שהופכת אותו לחד פעמי וייחודי, את זה יכולים לעשות רק סופרים שעטם הוא ליבם. וכדי לתרגם את ליבו של אדם אחר, להפוך את שירת לבו למילים, צריך להיות משורר וסופר בעצמך. לכן, תמיד סברתי שהמתרגמים הכי טובים הם אלו שהם סופרים או משוררים בעצמם.

   כעורכת תרגום, היו לי לא מעט עימותים עם מתרגמים שעושים עבודתם נאמנה אך לא יפה. רוב המתרגמים נצמדים לטקסט באופן כפייתי כמעט, ופוחדים לזוז מילימטר מהמקור, אולי מפחד שיאשימו אותם בסילוף הדברים, אולי מחוסר כשרון ומעוף, ואולי סתם מעצלנות. אבל התוצאה של עבודת תרגום כזו היא לרוב טקסט עילג, לא זורם, לא אסתטי. לי, כקוראת, זה מציק מאוד; כמעט גורם לי אולקוס רוחני.

   מציק לי לראות בטקסט שאין התאמה בין לשון הדמויות למקבילה העברית (פעם ערכתי ספר שגיבוריו אנשים פשוטים ועניים, ובכל זאת המתרגמת תירגמה מילולית, וכך יצא שהגיבורים דיברו די גבוה, בשעה שצריך היה להוריד מעט את השפה ולהתאימה ללשון דיבורית עברית, לדוגמה, לכתוב "בת אחי" הדיבורי, ולא "אחייניתי" הגבוה, ועוד).

   מציק לי שמתרגמים מילולית, למרות הכיעור שזה יוצר בטקסט, במקום לנסות למצוא מקבילה מתאימה והדורה בעברית. יש לי כל כך הרבה דוגמאות לכך מעבודתי כעורכת, כקוראת וכמבקרת. ויש המוני ספרים שפשוט נהרסים בגלל תרגום לקוי. לא כולם, כמובן. בהיותי לקטורית לספרי אנגלית, קראתי גם המון ספרים הכתובים ברישול וללא חן, וכאן הבעיה אינה חריפה במיוחד כשמתרגמים. מצד שני, יש ספרים שניכר בהם כי המחבר השקיע רבות כדי לעצב את מילותיו ולהעניק להם חן ויופי, שבעברית הופכים לבדיחה רצוצה.

   עורכת ראשית בכירה וותיקה באחת ההוצאות, ששולחת ומקבלת מדי יום תרגומים ממתרגמיה, סיפרה לי מניסיונה, שאם תיתן את אותו ספר לעשרה מתרגמים שונים, תקבל יצירות שונות בתכלית, עד כי ייראה לך שלא באותו ספר מדובר. מי שרוצה יכול להיזכר בפרשה המכוערת ההיא של המריבה בין הילית ישורון לאותו מתרגם שלה, שנחקר לימים בחשד שהוא זה שחיבל בפניה. זוכרים? במקרה זה, לא מצאה חן בעיני העורכת הראשית גרסתו של המתרגם. בית המשפט קבע שישורון צריכה לשלם למתרגם את שכר הסופרים על עבודתו, שכן בספרות בלתי אפשרי לומר מי צודק; הרוב הוא שאלה של טעם. 

   הסוגיה הזו בדבר התרגום הנכון: היפה או הנאמן, נמשכת בארץ מאז שמתרגמים כאן ספרים. כנערה, סבלתי מאוד מתרגומים קלוקלים שהיו נהוגים כאן בעבר. מאז המצב השתנה לטובה, ויש מתרגמים טובים שעושים מלאכתם נאמנה ויפה כאחד, ובדרך כלל, לפחות בהוצאות האיכותיות, אינני מרגישה ש"שוברים לי את האוזן" עם טקסט עילג ורצוץ. בכל זאת, עדיין ישנם כאן יותר מדי ספרים שמתורגמים בגסות וכלאחד יד, בלי להתייחס לניואנסים ההכרחיים של התרגום באשר הוא תרגום. 

 

   הערה למתרגמים ועורכים, שהוספה אחרי כתיבת הרשימה: ימימה עברון העירה כאן, ובצדק, שאין ברשימה זו מספיק דוגמאות. בעתיד, אקבץ דוגמאות מפורטות של ספרים שאני קוראת, עם בעיות בתרגום, ואעלה אותם כאן בפוסט נוסף. וכך נוכל להתדיין על הנושא ביתר פירוט.

 

רשימה נוספת בנושא: מתרגם אינו מורה לעברית     

  
* ניתן לקבל עדכונים בדואר אלקטרוני על רשימות חדשות באתר. להרשמה לחצו כאן.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • צאלה  On פברואר 11, 2007 at 5:16 pm

    אני מחרימה ספרים מתורגמים של ההוצאות הבאות:

    כנרת זב"ם

    מודן

    ידיעות ספרים

    ועוד הוצאות קטנות.

    הוצאות שמתרגמות היטב הן:

    בבל
    עם עובד
    הקיבוץ המאוחד
    חרגול

    כל השאר באמצע.

    רשימה מעניינת, יעל.

    תודה, צאלה

  • יעל ישראל  On פברואר 11, 2007 at 5:19 pm

    זה מזכיר לי ספר נפלא שקראתי לאחרונה "רוזי קארפ" של מארי נידאיי הצרפתייה, שבמפורש הרגשתי בו בעיות בתרגום, שלפעמים מאוד הציקו, למרות שחוץ מזה הספר מפלא ואני מאוד ממליצה לכולם.
    יש הוצאה נוספת שבדרך כלל תרגומיה טובים: הוצאת שוקן.

  • מואיז  On פברואר 11, 2007 at 5:50 pm

    אני כמתרגם נתקל בבעיה הפוכה, העורכת שרוצה לשנות את השפה שלי או לבחור עברית יותר נאה בעיניה. או שיודעת בדיוק שכך זה בעברית.

    לא פשוט.

    לדעתי הרבה ספרים דווקא נהרסים בשלב העריכה ולא בשלב התירגום.

    לפני הרבה שנים תירגמתי ספר שהדמויות בו הם איכרים בספרד ואחרי שהעורך עבר על התרגום שלי הם יצאו פולנים דוברי עגנונית.

    לא אגיד באיזה ספר מדובר, והתרגום אולי לא היה כל כך רע בסופו של דבר, אך הוא פיספס את כל מהות הספר.

  • מואיז  On פברואר 11, 2007 at 5:55 pm

    יש בעיה בתפיסה של תרגום נאמן. תירגום אכן צריך להיות נאמן, אבל יש הבדל גדול בין תירגום נאמן לבין תירגום מילולי מילה במילה של המקור. התירגום צריך להיות נאמן לרוח הספר ולכוונות של הסופר, המתרגם צריך להעביר את הסופר לשפה אחרת כמיטב יכולתו.

    אני מסכים איתך שיש התעקשות מוגזמת על נאמנות מילולית, כי אלה הדברים הטפשיים ביותר והקלים ביותר לבקר, ומבקרים לעיתים נופלים בפח הזה. גם אם מישהו יטעה ויתרגם סוס במקום חמור זה לא הורס את התרגום, זה יכול להיות תרגום מעולה, זו טעות שניתן לתקן במהדורה הבאה.

    אבל את הסיגנון אי אפשר לתקן במהדורה הבאה וגם לא את המהות של התרגום ושל הספר.

  • יעל ישראל  On פברואר 11, 2007 at 6:04 pm

    הכוונה אינה למקרה כמו סוס במקום חמור וכד', אלא לכך מתרגם לא מבין את רוח הדברים, ומתרגם כמו בול עץ. אלה רוב התרגומים שנתקלתי בהם. שום הבנה ורגישות לרוח הטקסט.
    אני בטוחה שיש גם עורכי תרגום שמקלקלים, אבל מנסיוני, גם עורכי תרגום לא משפרים רבות את הטקסטים. הייתי גם מגיהה איזה זמן, וקיבלתי טקסט אחרי עריכה, קלוקל ביותר, וראו שהעורך בכלל לא עבד על זה. השאיר הכול אותו חרא.
    בעיני, תרגום הוא אחד הדברים הכי קשים שיש בספרות, וגם הכי כפויי טובה. אתה צריך לעשות משהו יפה ויצירתי מטקסט של אדם אחד.

    עוד דבר לגבי נאמנות מילולית: זה מביא לפעמים גם לדברים כל כך מגוחכים, שלפעמים אני נשכבת על הרצפה בצחוק. אני יכולה לתת לך דוגמאות באופן אישי. לא רוצה להביך אף מתרגם באופן אישי. לא רוצה להרוס לאף אחד את השם והמקצוע.
    אבל כעורכת, ועוגד יותר כקוראת, זה מאוד מציק לי.
    כמבקרת, אני יכולה לומר לך מואיז, שעורכי מדורי ספרות בדרך כלל זורקים הצידה בזלזול ספרים מתורגמים מהוצאות שלא מקפידות על תרגום. גם אני עושה את זה כמבקרת. זה גןרם לכך שספרים שהם אולי יפים וטובים, נזרקים בגלל תרגום קלוקל.

  • יעל ישראל  On פברואר 11, 2007 at 6:18 pm

    שכחתי לכתוב שרוזי קארפ יצא בבבל, שתרגומיה טובים בדרך כלל. אבל כאן היתה בעיה לדעתי.

  • נעמה  On פברואר 11, 2007 at 6:45 pm

    אני קוראת ספרות אנגלית בשפת המקור בלבד, ומציעה למי שיכול לעשות זאת.

    זה טעם אחר לגמרי מאשר לקרוא בתרגום.

  • מואיז  On פברואר 11, 2007 at 7:08 pm

    הייתי אומר שכמעט כל התירגומים שיוצאים בארץ קלוקלים במידה רבה.

    ולגבי קריאה במקור, אני קורא במקור בארבע שפות וזה כמובן עדיף, אבל יש לא מעט אנשים שזקוקים לתרגום.

    מה שאולי יכול לנחם הוא שגם לשפות אחרות המצב לא מי יודע מה טוב. תרגומים רבים ל אנגלית וספרדית פשוט מזעזעים.

    בצרפתית המצב בדרך כלל יותר טוב.

    הסיבה לדעתי פשוטה למדי, התשלום הוא די עלוב. ולא יעזור כלום, זה פוגע בתרגום. חשבתי לתרגם לספרדית אבל הם משלמים עוד פחות מאשר בישראל. יש לי חברה מתרגמת בארצות הברית שעברה להוראה של כתיבה יוצרת בגלל שהיא לא הצליחה להתפרנס מזה.

    אז השאלה אם המתרגם עוסק בספר שלושה חודשים או שמונה חודשים ועובר עליו שוב ושוב היא קריטית והיא בהחלט תלויה בתשלום. האם ההוצאות יהיו מוכנות לשלם פי שלושה על תרגום שלוקח פי שלוש זמן.

    לפני כמה זמן יורם מלצר העלה כאן רשימה על תשלום לפי סימני דפוס עם רווחים או בלי רווחים. שזה בערך הויכוח אצל המוציאים לאור, והגבתי שם שאין לזה משמעות, כל תשלום על תרגום צריך להיקבע על פי הספר הספציפי ולא על פי סימני דפוס.

    אך בדרך כלל זכויות לספרים נקנות מבלי שהמו"ל לוקח בחשבון את קשיי התרגום כי הוא מחשב את עלות התרגום בסימני דפוס. לכן יש פער גדול בין התרגומים. יש באמת ספרים שאפשר וקל לתרגם במהירות, וזה לא אומר שהם יותר טובים או פחות טובים, ויש אחרים כפי שאת מציינת כאן שהרבה יותר קשה לתרגם אבל התרגום יהיה תמיד זהה לפי סימני דפוס.

    בסופו של דבר זה מגיע לקורא.

    הרי ההכנסה למעשה נקבעת על פי שעות העבודה וזמן העבודה ולא סימני הדפוס.

    זהו , גם אני לא רוצה להזכיר שמות, אבל נאמר שנתן שחם הוא מתרגם יוצא מן הכלל והוא דווקא תירגם הרבה לזב"ם, כך שגם השם של ההוצאה לא משנה.

  • ימימה  On פברואר 11, 2007 at 10:30 pm

    לא הייתי ממהרת לפסול הוצאה בגלל התרגומים שלה. הרי אותם המתרגמים עובדים עם כמה הוצאות. הבעיה היא בדרך כלל במתרגמים ספציפיים.

    ויעל – כתבת כל כך הרבה מסביב אבל שכחת את הדבר הכי חשוב ברשימה שכזו – דוגמאות. הבאת דוגמה אחת, וגם היא קלושה. האומנם "אחייניתי" אינו דיבורי? גבוה בהרבה מ"בת אחי"? מסופקתני. ובכל מקרה, הורידי את הכינוי החבור ושניהם יהיו דיבוריים פי כמה.

    מטקסט ביקורתי כזה הייתי מצפה ליותר דוגמאות. משפט כמו "יש לי כל כך הרבה דוגמאות לכך מעבודתי כעורכת, כקוראת וכמבקרת" לא מספק כלל כשהוא לא מעוגן בראיות מהשטח, וכשהוא נותר מיותם, אני כקוראת מאבדת אמון בכל מה שנכתב.

  • יעל ישראל  On פברואר 12, 2007 at 12:38 am

    מואיז, אני מסכימה איתך שהבעיה היא בין השאר התשלום הזעום, שגורם למתרגמים וגם לעורכים לעבוד במרושל. וזה חבל מאוד. עובדה שבהוצאות שמשלמים יותר, רמת התרגום גבוהה יותר.

    לימימה, לא הבאתי דוגמאות ספיציפיות מהעבודתי כי איו לי רצון לפגוע באנשים ובמטה לחמם, לכן דיברתי באופן כללי יותר, מניסיון עבודתי, כולל דוגמה מהספר הספציפי הזה שמאוד צרם לי לאחרונה. אשר לספרים שאני קוראת כמבקרת או כקוראת, מהם אאסוף בקרוב מקבץ דןגמאות ואתן כאן. בזה את צודקת בהחלט. רצויה כאן רשימה יותר רחבה יותר, המיועדת למי שמתעסק בתחום

    אבל אם בכל זאת נסתפק לרגע בדוגמת אחיינתי או בת אחי, לטעמי יש הבדל רב, כי אנשים פשוטים ולא משכילים בישראל יגידו בת אחי, ובשום פנים ואופן לא אחייניתי, ולכן, יש במקרה זה יש לתרגם לבת אחי. ניואנס קטן. סתם דוגמה קטנה אבל כזו שממחישה היטב את חוסר הרגישות הלשונית להבנת הרקע של הגיבורים.

    ואגב, גם אני לא פוסלת באופן גורף שום הוצאה, ואכן, בכל מקום יש טובים יותר ופחות. מה שכן, בהוצאות מסוימות זה בולט יותר, ובאחרות פחות. לאחרונה נתקלתי בבבל בספר מצרפתית, "רוזי קארפ", שלמרות שאיני דוברת היטב צרפתית, אני חשה, מנסיוני בעריכת תרגום, שיש שם בעיות. וזה ספר של בבל, כאמור, שבדרך כךך מפידים יותר. כך שיש לכאן או לכאן בכל הוצאה. אני דיברתי על בעיה עקרונית, שגם ללא קשר למשלח ידי מפריעה לי זה שנים רבות, והייתי שמחה לו נעשה כאן איזו מהפכה רצינית. המצב היום טוב מפעם, ועדיין הוא בעייתי. בוודאי תסכימי איתי על כך.

  • מואיז  On פברואר 12, 2007 at 8:01 am

    זה קצת צורם לי, ההעדפה הזו של יופי. מה זה יופי?

    אני לוקח כדוגמא את גבריאל גרסיה מרקס, את האוטוביוגרפיה שלו , שכתבתי עליה בזמנו. התרגום טוב, ויפה.

    וזו בדיוק הבעיה שלו, כי המקור לא בדיוק יפה, הוא כתוב בשפה שנעה בין סיפור עיתונאי לבין שיחה בבר, אחרי שתי בירות. בדרך כלל זה יותר קרוב לבירות.

    אז האם המתרגמת העבירה את הספר לקורא העברי, או באמת יצרה יצירה חדשה שהרבה יותר "נשגבת" מהמקור.

    אני יודע שיש אלף דרכים לתרגם ספר, אבל זה קצת מזכיר את התרגומים של פעם, ששם היה כתוב, תורגם ושופר על ידי, תרגומים ליידיש וגם לשפות אחרות, מישהו היה גם משפר את שקספיר.

    יש ספרים מאוד מכוערים ואם המתרגם לא יעביר את הכיעור ויהפוך את הספר לספר יפה או לתרגום יפה הוא יפספס חלק חשוב של הספר, אם לא את העיקר.

    אני חושב שהרבה מאוד פעמים זה מה שקורה כאן, בכלל קשה להסביר את זה לקורא העברי ובטח שלא אחרי כל התרגומים שקיבל אך המהפכה הגדולה שקרתה לספרות הספרדית החל מאמצע המאה העשרים היתה לעבור לשפה מדוברת, ולא להפריד בין שפה ספרותית לשפה מדוברת. המהפכה הזו התחילה בדרום אמריקה ואחרי שפרנקו מת גם התפשטה לספרד.

    הקורא של רוב הרומאנים הכתובים בספרדית איננו בעל תואר בי איי, ולא משכיל מאוד, והשפה בדרך כלל אינה שונה מזו של עיתון. אבל לך תסביר את זה למוציא לאור, או לקהל בארץ. יש פה דיעה שאם הסופר מפורסם ורציני אז בטח הוא משתמש בשפה גבוהה ונשגבת שהיא מעל לשפת העם.

  • מתרגמת  On פברואר 12, 2007 at 11:29 am

    ונאמנות למקור מבחינתי זה לא שווה ערך למילוליות – נאמנות למקור זה משהו חשוב ביותר אבל אינו בא לידי ביטוי בתרגום מילולי אלא בהעברת קולו של סופר המקור ומתן אפשרות לקורא התרגום לחוות חוויית קריאה הדומה ביותר לזו שיחווה קורא המקור.
    מאוד פשטני בעיני לדבר על דיכוטומיה של יפה מול נאמן, במיוחד כשיופי הוא בכלל עניין של טעם
    נקודה כואבת נוספת בעיני היא ההשתלחות הכוללנית הזאת במתרגמים, כי יש בארץ לא מעט מתרגמים מצויינים אלא שאיש אינו מתייחס לעבודתם הנהדרת, למשל בבמאמרי ביקורת על הספרים שתרגמו. לעיתים קרובות ביותר אני קוראת ביקורת שמשבחת ומהללת ספר, כולל התייחסות ספציפית לשפתו הקולחת וכיוצא בזה ללא מילה אחת של קרדיט למתרגם שהצליח להעביר את השפה הקולחת הזאת או כל חווית קריאה אחרת.
    וגם לי קרה לא פעם שעורך ממש הרס בדיוק את זה, את הניואנסים שהעבירו את קולו של הסופר.

  • עוד מתרגמת  On פברואר 12, 2007 at 12:10 pm

    ניתוחייך היפים של מלאכת התרגום מעידים על רגישות רבה לנושא, ואין לי אלא לשבח אותך על שהקדשת מזמנך לתיאור הקונפליקט התמידי הזה, המתח שקיים במקצוע הזה בין אספקת "מוצר" ליצירת אמנות.
    כי כן, העולם שבו אנו חיים אינו האידיאלי מכל העולמות, ופעמים רבות אותו מתרגם שלוקח על עצמו משימת תרגום עושה זאת מבלי שכישוריו, השכלתו או ניסיונו מתאימים לכך. רק מתוך אהבה. והרי לא כל יצירת אמנות צעירה בגלריה תזכה לאותם השבחים שזכו לה אמנים ותיקים. זה תהליך. דיאלוג. למידה (ואני בטוחה שלא התכוונת לרמוז שמישהו "עשה קופה" על תרגום לא טוב, כולנו יודעים מהו שכרם של מתרגמים בארץ).
    פעמים רבות, כפי שכתבת בעצמך, זה גם עניין של טעם. בעיניי, למשל, כמה מהתרגומים הנאים והמרגשים ביותר היו דווקא אלה ה"מילוליים", שנעשו בתבונה ותוך קריצה לעצם מלאכת התרגום הבלתי אפשרית, ושהעידו דווקא על הבנה עמוקה של טקסט המקור ואולי אף על אוזלת ידה של ה"אמנות" הזו במישור המימטי.
    אציין בנוסף, כי בדוגמה שנתת, הייתי מצפה להתערבות קונסטרוקטיבית יותר של העורך, המשמש ברוב המקרים עין נוספת בטרם פרסום התרגום. מישהו שיגיד, אולי אפשר גם אחרת, הנה כך טוב יותר, שייצור דיאלוג מפרה וישביח את התוצר המוגמר. והרי חלק חשוב בעבודת התרגום הוא הפן התקשורתי שלה, המגע שלה עם קהל הקוראים.

  • מרב  On פברואר 12, 2007 at 12:16 pm

    גם אני מתרגמת וגם לי יש בעיה עם ההגדרה הפשטנית של יפה מול נאמן. הקריטריון בעיניי לספר שמתורגם היטב הוא כזה שאפשר לקרוא בו בשטף מבלי להרגיש ב'תפרים' של התרגום אבל מצד שני משתמרת בו הזרות של תרבות המקור. איך עושים את זה? זו כבר שאלה של טכניקה, כשרון, זמן (שכיודע שווה כסף, או שלא ידוע בעצם להוצאות, בעיקר הגדולות שביניהן) ומיומנות.

  • מואיז  On פברואר 12, 2007 at 12:19 pm

    לספרדית רוסה יוק אומס, כשהתרגום טוב איש לא מזכיר את זה, כשהוא רע תמיד מזכירים את זה.

    זה נכון, במידה מסויימת כשלא מדברים על התרגום אלא על הספר ועל כך שהוא קולח וכן הלאה, זו הצלחה של המתרגם. כי המתרגם במידה מסויימת צריך להיות מעביר נאמן של המקור.

    השאלה היא כאן לא רק מה המתרגם עושה אלא גם מה עורך תרגום עושה.

    העורך גם צריך להשוות בין מקור לתרגום, אבל גם רצוי מאוד שיהיה לו ידע והכרה של שתי התרבויות , אולי אפילו יותר מהידע של המתרגם.

    כבר אמרו את זה לפני, תרגום הוא גם הערבה של תרבות ולא רק של מילים.

  • יעל ישראל  On פברואר 12, 2007 at 2:25 pm

    ואגב, לא פעם כשאני כותבת ביקורת ואני מבחינה שהתרגום המשובח מאוד עושה את הספר, אני כן מזכירה את שם המתרגם. לפני שהתחלתי לעבוד בעריכה לא עמדתי על זה, אבל מאז אני תמיד יודעת מתי התרגום תרם רבות להצלחת הספר.
    וכשאני אומרת יפה, זה לא חייב להיות "יפה" במובן המקובל של שפה גבוהה, אלא טקסט שנעים לי לקרוא אותו, שהוא קולח, שהוא מעניק לי ערך מוסף בשל ההקפדה על המילים, איזה מילים בחרת ואיךף זה משתלב..
    במקרה הזה של "חזירוטופיה" שהבאתי כי נורא צרם לי והקשה עלי לקרוא את הספר, הוא לא כתוב באנגלית גבוה ו"יפה" מה שנקרא, אבל באנגלית זה יוצא בליל יפה ובעברית זה הורס לי את האוזן. אני לא יודעת מה לעשות במקרים כאלה, אולי בכלל לא לתרגם.
    יש עוד מקרה, מה שאתה מואיז מזכיר, של שפת מקור שכתובה בתחביר משובש בכוונה, או בצורה שאם אתה מעביר אותה לעברית כלשונה, זה שוב יוצא בלתי אפשרי.
    ערכתי ספר כזה, "בסיביר" של קולין תברון, ספר יפיפיה, גם באנגלית, אלא שהמתרגמת, שעשתה מלאכתה נאמנה, ונורא נקשרה לשפת הספר, והיא עצמה מתרגמת טובה, לא הצליחה להעביר את זה לעברית בצורה שניתן יהיב לקרוא בלי לצאת מהדעת. במקרה הזה נאלצתי לשנות התחביר לתחביר עברי תקין, כי התרגום המקביל, המילולי, היה כאמור בלתי קריא.
    לזה אני מתכוונת יפה מול נאמן. תרגום הוא בעיני אחת המלאכות הקשות בעולם הספרות, כבר אמרתי, ומתרגם טוב הוא דבר ענקי בעיניי.

  • יעל ישראל  On פברואר 12, 2007 at 2:33 pm

    לדעתי, המאבק, או ההבדל בין עורך למתרגם, הוא שהעורך מושך תמיד ל"הבנת הנקרא" ולטקסט קולח, להמתרגם מושך לתרגום יותר "נאמן" ומילולי.
    בכל זאת אני חושבת שאם ספר כתוב בשפת המקור בצורה שבעברית זה ייצא מסורס, תחביר יוצא דופן למשל, שבשפת המקור יוצא יפה, אבל בעברית ייצא בליל לא קריא, אני תמיד אבחר בטקסט הקריא.
    אגב, עמליה כהנא כרמון התנגדה שנים רבות לתרגום ספריה בדיוק מהסיבה הזו. התחביר המיוחד שלה פשםוט לא עובד באנגלית, ואם משנים אותו זה כבר לא יצירה שלה. לרוב הסופרים זה לא אכפת, העיקר שיתרגמו אותם.
    אבל זה נכון שתרגוםן הוא באיזה אופן יצירה חדשה לגמרי, והכוונה כמובן לסופרים של ספרות יפה וקאנונית.

  • איילת  On פברואר 12, 2007 at 6:37 pm

    יעל, בנוגע לתגובה האחרונה שלך:

    המצב הוא הפוך בדיוק. המתרגם מושך ליצור תרגום שהוא יצירה בפני עצמה, והעורך מושך לעברית תקנית והיצמדות למקור. ראיתי עריכות שהקפידו להחזיר למקום פסיק או ו"ו החיבור שהושמטו במתכוון.

    המתרגם הוא מעין מבצע של היצירה, כמו ששחקן מבצע תפקיד על הבמה. הוא לובש את דמותו של הסופר ומנסה לדבר מקולו בעברית.

    יחסו של העורך לטקסט שונה לחלוטין, הרבה יותר מכניסטי.

  • עוד עורך  On פברואר 12, 2007 at 6:38 pm

    מנסיוני, הדיכוטומיה יפה/ נאמן היא מלאכותית. נכון שתרגום ש"נאמן" מילולית במאה אחוזים, או גרוע מכך, תחבירית, לשפת המקור, אינו יכול להיות "יפה". יפה – במובן של העברת חוויית הקריאה הראשונית לו היינו עושים זאת בשפת המקור. תרגום נאמן באמת נאמן קודם כל לקורא ושואף להעביר לו, לפני הכל, את החוויה הזו. לשם כך דרושים אינטואיציה לשונית, כישרון, וביצים (או שחלות) – דהיינו אומץ לסטות במידה הנכונה מהמקור כשהדבר בסופו של דבר ישרת את התוצאה הסופית. מי שבא עם זה מהבית, ניסיון יעשה אותו טוב יותר. מי שלא, יהיה במקרת הטוב מתרגם ממוצע.
    כמו בכל מקצוע אחר, בני אדם עם צירוף כל התכונות הנ"ל הם נדירים. זו הבעיה האמיתית, לא כסף. הוצאות מסוימות משלמות למתרגמים מסוימים סכומים נאים, והיו שמחות לשלם לעוד מתרגמים סכומים דומים, לו רק היו ראויים לכך – אבל כפי שנאמר, ראיתי בני עלייה והם מועטים.
    בעריכה ניתן להפוך תרגום בינוני לבינוני פלוס, תרגום גרוע לבינוני מינוס ותרגום איום לגרוע, לא יותר מכך. כמובן שעורכים שאינם קולטים את רוח הספר יכולים להרוס, ומדי פעם עושים זאת. הן (שוב) בגלל חוסר כישרון וידע בשפת המקור או היעד, הן בגלל השטחה של השפה לעברית "תקנית" סטרילית, אם לא ל"פולנית עגנונית", כפי שכתב מואיז. סיבה נוספת – רובם קוראים במקרה הטוב את המקור רק תוך כדי עריכה, לא ממש דרך מומלצת לקבלת תחושה אותנטית. ואני עוד מדבר על אלה שבאמת מציצים במקור ולא רק מתקנים צרימות אמיתיות או מדומות בתרגום מול התרגום בלבד.
    ההתעלמות מאיכות התרגום בביקורות הספרות אכן מקוממת. האמת, גם המבקרים, כל יכולים ככל שייראו בעיני המבוקרים, מקבלים גרושים חלף עבודתם, אז למה שייתאמצו. רבים מהם אינם שולטים בשפת המקור, וגם אם כן לא יטרחו להשוות.
    ובכל מקרה, עיקר הביקורת בבמות העיקריות כיום אינה כלל ביקורת ספרות או טקסט אלא קשקשת פוסט מודרניסטית ופוסט קולוניאליסטית בפריזמה של פוליטיקת הזהויות הדקונסטרוקטיביסטית. ספרות פרופר ממש לא מעניינת את כותבי מוסף הספרים של "הארץ", למשל. קל וחומר זוטות כמו איכות תרגום.

  • יעל ישראל  On פברואר 12, 2007 at 8:16 pm

    אני דיברתי כמובן מן המקרה שלי, ומן התרגומים שאני ערכתי. רובם היו מאוד נאמנים למקןר, כולל פיסוק, ודווקא אני זו ששיניתי כדי לעשות את זה קריא ויפה יותר. דווקא במקרה שלי אני לא עורכת באפון מיכני כדי שתהיה עברית תקינה, אלא מנסה להבין את רוח הספר ולתת מקבילה נכונה בעברית, שלא תמיד היא מתורגמת מילה במילה.
    ואגב, אתם מכירים את המתרגמים שעובדיפ מהר, כי משלמים להם מעט, ונותנים למילה האנגלית את המשמעות הכי נפוצה שלה, ואז התוצאה מגוחכת? הם אפילו לא טורחים לפתוח מילון ולחפש פרשנויות אחרות שיתאימו לאותה המילה.
    יש גם עורכים גרועים. כתבתי את זה באחת התגובות. איזה זמן עבדתי גם בהגהה, וקיבלתי טקסטים שעברו עריכה, והשוויתי מול המקור האנגלי, והתברר שאו שהעורך הרס למתרגם, או שבכלל לא תיקן את המתרגם הגרוע.
    התוצאה אחת היא: לנו כקוראים כמעט בלתי אפשרי לקרוא ספרים מתורגמים רע.

  • עוד עורך  On פברואר 13, 2007 at 12:29 am

    כבר ראיתי מתרגמים שעושים זאת כמו אוטומטים וכאלה שיצירתיים, יצירתיים מדי, הו כמה יצירתיים, רק כדי להטביע את חותם אישיותם המרטיטה. ראיתי עורכים שמשדרגים כל טקסט שמגיע לידיהם, בלי קשר לאיכותו הראשונית, וכאלה שייבשו אפילו את מדבר גובי.
    אני שב ואומר: הכל עניין של כישרון (או צירוף של יכולות, ביניהן אישיותיות כמו מוסר עבודה וביצים), ולא רק עניין של כסף (אם כי אני הראשון שיטען שהתעריפים שערורייתיים). הלוואי שהיה קשר בין התשלום לאיכויות העבודה.
    אבל הנזק העיקרי כלל אינו מצוי בספר המתורגם עצמו אלא בתהליכי עומק: רבים מהכותבים המתחילים ששולחים כתבי יד להוצאות (גילוי נאות: אני מחלטר כלקטור) גדלו על הספרות המתורגמת הזאת, על השפה הזאת המכונה תרגומית. והם מאמינים בתום לב שזאת עברית. וככה הם כותבים (בבית הספר או בבית הרי הם לא למדו עברית או משהו אחר). וחלק מהספרים האלו אף יוצאים לאור, נמכרים ורחמנא לצלן נקרים. וכך צומח עוד דור עילג של קוראים וכותבים, וחוזר חלילה.
    במילים אחרות, התרגומים הגרועים גורמים בטווח הרחוק לתרבות העברית נזק גדול בהרבה מזה שהם גורמים לספר האומלל הבודד.

  • יעל ישראל  On פברואר 13, 2007 at 3:09 pm

    אוי כמה שאתה צודק! אוי ווי, התרגומית, התרגומית. כמה שאני לא סובלת את אופנת התרגומית אצל כותבים ישראלי. זה הורס אותי ומחמיר את האולקוס ברוחני.
    גם אני הייתי לקטורית בזמנו, גם של אנגלית וגם של עברית, ואוי לי, מה שאני ראיתי שם, רחמנא ליצלן. אתה צודק שתרגום תרגומית משפיע לרעה בכלל על המצב השפה בארץ ועל הספרות, ולכן זה כל כך חשוב ולהתחיל לתרגם טוב. הלאה התרגומית!

  • שולמית  On פברואר 13, 2007 at 3:17 pm

    מסכימה איתך שהמתרגם לובש את דמותו של הסופר ומדבר בקולו. במקרה של מתרגם טוב כזה ילצא תרגום מופת, ואם העורך ידבוק בהלך הרוח הזה ולא יעשה רק עבודה מכאנית, כדברייך, זה ישמר את תרגום המופת ולא יהרוס אותו. לצערנו בשל השכר הזעום של המתרגמים והעורכים וכן מיעוט הטובים שבהם איננו זוכים להרבה תרגומי מופת, וחבל.
    ואגב, גם אני מתרגמת במקצועי.

  • ענת  On יולי 6, 2007 at 2:06 pm

    ספציפית לגבי הספר הזה היו בעיות נוספות כמו אי הבנת הסלנג הבריטי.
    בסלנג הבריטי להגיד
    making tea או having tea
    הכוונה היא להכנת ארוחת ערב או אכילת הארוחת ערב.
    בספר בשני מקרים לפחות מתיחסים ל"תה" כאל- תה, האם מכינה תה והבת אומרת שהיא לא רעבה, הגיוני?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: