מי עמד על דוכן הנאשמים: השוביניזם הגברי או בנאדם בשר ודם?

האם פסק דין צריך להינתן לפי חומרת הפגיעה בקורבן? לתומי חשבתי שכן. איני אשת חוק וגם לא מתיימרת להיות, אבל ידיעת המוסר וגבולות הצדק יש לי.

   למשל, קשה לי להאמין שבית המשפט לא יחמיר מאוד עם הפסיכופטים ששפכו אקונומיקה לגרונה של הקשישה המסכנה, בעטו בראשה וחישמלו אותה, כמו הנוגשים הכי אכזריים של הדיקטטורות. זאת לעומת מקרה, לדוגמה, בו חדר גנב לדירה, כפת את בעל הבית לכיסא אך לא פגע בו מעבר לכך. במקרה כזה פסק הדין וגם העונש יהיו מופחתים, כמובן, בהתאם לפגיעה הקלה יחסית בקורבן. וכאן עוד נתתי דוגמאות פליליות קיצוניות.

   והנה כאן מקרה מוזר: נישק גבר בפזיזות ובלי לחשוב פעמיים, אבל גם בלי כוונה רעה. האישה המנושקת קצת נסערה אבל זה לא עשה לה צלקת לכל החיים, אולי סערת נפש לעשר דקות. תגובת בית המשפט: הייתה כוונה פלילית וזה מעשה מגונה!

   אם כך, עכשיו, אני וכל מי שנושקה בהפתעה על אף שלא רצתה, צריכות בעצם לתבוע את המנשקים שלנו, לא? הרי אנחנו מעודדים כל נאנסת ומוטרדת מינית ללכת להתלונן ולתבוע, נכון? אם כן, עכשיו יש נורמה חדשה, שאומרת לנו בעצם שאם נושקת ולא רצית את צריכה ללכת להתלונן. שהרי, למה על אונס כן ועל נשיקה לא?

   ואני מרחיקה הלאה. אני לא הייתי מתלוננת לא אז ולא היום על שום נשיקה או ניסיון נשיקה, כי הפגיעה בי לא הייתה כזו קריטית, שמחייבת לפתוח תיק פלילי למנשק. אבל לפי החוק הנוכחי, אני צריכה לפתוח למנשקיי תיק במשטרה.

   עכשיו אני אומרת ככה, ותחשבו על זה, נשים, טוב טוב: אם מערכת המשפט הצהירה שנשיקה שלא בהסכמה היא מעשה מגונה, אז זה מכניס אותה לתחום הנגיעות האסורות על פי חוק. אם כך, על פי חוק, כלל לא משנה מה מידת הפגיעה בך, כי חוקית נעשה בך מעשה מגונה ואת רשאית להתלונן.

  עכשיו שוב תשוו את זה לאונס. בניגוד לנשיקה, שבה יש אישה שתגיב בצחוק, יש אישה שתהיה המומה שתי שניות, ויש אולי נשים שירגישו רע כל היום, לגבי אונס, איש אינו סבור כבר, אני מקווה, שהאישה לא נפגעה. כל נאנסת נפגעת אנושות נפשית ופיזית, וברוב המקרים זהו נזק נפשי בלתי הפיך. ואכן כיום, כל נאנסת מעודדת על ידי החברה הנאורה לרוץ ולהתלונן, ובצדק רב! והיא נשלחת להתלונן לא כדי לשנות נורמות חברתיות קלוקלות, אלא דבר ראשון ועקרוני, מפני שפגעו בה באופן בלתי הפיך! זאת אומרת, שוב, הפשע ועונשו ניתנים בהתאם לחומרת הנזק שנגרם למתלוננת. ומאחר ואין נאנסת שלא נפגעת אנושות כך או אחרת, הרי שאונס הוא עבירה שאין עליה פרשנויות לכאן או לכאן. אונס פוגע קשות בכל אישה, וזהו.

   אבל נשיקה לא. ובכל זאת יצרו עכשיו תקדים גורף, שבו נשיקה היא עבירה חמורה, גם אם לא השפיעה לחומרה על המנושקת. היא סבלה כמה דקות, אבל עכשיו היא תבנה תיק פלילי לאידיוט שנישק.

   אתן מבינות את זה? כי אני לא. ולא מעניין אותי החוק היבש, כי לא בענייני חוק יבש אני מדברת, אלא בענייני מוסר וגבולות, ונגד הנטייה להיסחף אחרי הזרם רק כי עכשיו מקובל לחשוב כך או אחרת.

   מה יוצא מכל זה? שלמען שינוי הנורמות השוביניסטיות בחברה, תולים מנשק אחד בכיכר העיר, כי הוא איש ידוע וייצוגי, אז נו נו נו לך, העיקר שההמון יראה ויירא. זאת במקום שבית המשפט ישפוט לגופו של עניין, וייתן את פסקו מול מידת הנזק האמיתי שנגרם למתלוננת, ולא רק כי מישהו החליט עכשיו שנשיקה היא מעשה מגונה, ולא משנה מה זה גרם למנושקת, אולי רק שנייה של כעס חולף.

   אז עכשיו  בית המשפט לוקח את אותו שעיר לעזאזל, כדי לתפור כאן תביעה ייצוגית שתפחיד גברים, תרצה את הנשים, וכדי שאולי, אם בכלל, ישתנו כאן כמה נורמות שוביניסטיות. אז מי עמד על דוכן הנאשמים: הנורמות השוביניבסטיות, או בנאדם בשר ודם?

   נשים, אתן רוצות לשנות נורמות שוביניסטיות? טוב ויפה. גם אני. ומשחר נעוריי זה מה שחרתי על דגלי. אבל לא דרך בתי משפט על כל פיפס. לא על כל דבר צריך לקרוא לאבא שיעזור.

   אתן רוצות שינוי בהלכי החשיבה וההתנהגות הגבריים? תתחילו ליישם זאת בעצמכן, בהתנהגות אסרטיבית, בלהפסיק להתחנחן לגברים כמו ילדות קטנות ואז להתפלא שהם ממשיכים לקרוא לכן מיידעלעך.

   קחו אחריות על החיים שלכן, נשים! לכו להתלונן על הדברים האיומים באמת שעושים לכן.  עשו הפגנה לזכר האישה בת ה-75 שסבלה שנים מבעלה המכה, ועכשיו הוא נזכר לרצוח אותה! לכו לבתי המשפט ותציתו צמיגים על ארבעה חודשים עבודת שירות שקיבל איזה אבא מסריח שיימח שמו, שאונס את בנותיו הפעוטות! לכו תילחמו על שכר שווה שאתן לא מקבלות! לכו תקימו ועדי נשים שיילחמו בהטרדות מיניות בעבודה! לכו תתרמו למעון לנשים מוכות! לכו תעזרו לשכנות שלכן, שהבעלים שלהן הורגים אותן במכות!  

  אבל אל תצווחו עכשיו ביכנעית איזה יופי שתלו למענכן את ראשו של איזה גבר עלוב בכיכר! אל תשאגו את שמחת הניצחון על פסק דין מעליב בעיוותו ובהיסחפותו הנכונה פוליטית, שבאמת כבר בא להקיא מהמדינה הזאת!

 

עוד בנושא:

"נשיקה מישהו?"

"איזו כוונה פלילית בראש שלהם?"

"נשים לא לוקחות אחריות על הפלירטוטים שלהן"

 

 

* ניתן לקבל עדכונים בדואר אלקטרוני על רשימות חדשות באתר. להרשמה לחצו כאן.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • חייש  On פברואר 1, 2007 at 4:07 pm

    זה לא שרמון קיבל שש שנים בפנים על הנשיקה הזאת. סביר שהוא לא יקבל שום עונש, או עונש סמלי כלשהו. את הקריירה הפוליטית שלו הוא סיים, וטוב שכך. מאנשי הציבור שלנו מותר לנו לדרוש יותר מאשר מהאדם הפשוט, ולכן כשאיש ציבור סורח, גם אם לא מדובר בהתזת אקונומיקה לפנים של מישהי, טוב שהקריירה שלו נפגעת. טוב שאנשים כמוהו מורשעים בדין. בית המשפט קבע שהוא אשם. לא שיש להתיז את ראשו בכיכר העיר. נשמע הוגן למדי.
    אגב, סביר שכל הנושא לא היה מגיע לבית משפט אם הוא היה מודה ומתנצל מייד. אבל הוא התחרקש מהשניה הראשונה, השמיץ את המתלוננת ותקף אותה, ניסה לבדות סצנריו שלם שלפיו היא התחילה איתו בגיבוי עדויות שבית המשפט קבע שהן אינן אמינות.

  • צפי  On פברואר 1, 2007 at 4:15 pm

    אבל אין מה להשוות לאקונומיקה. גם יעל לא משווה, רק נותנת דוגמה מפריצה לבית, אחת מלווה במכות אימים ואחת לא.

    אותה הדבר נשיקה, מול הטרדה חמורה ואונס. רמת פגיעתה של המתלוננת היא זו שצריכה לקבוע. ומאחר שהרבה נשים לא נפגעות עד עמקי נשמתן מנשיקה, אז זה הופך את פסק הדין התקדימי הזה לבדיחה!!!!

  • !  On פברואר 1, 2007 at 4:16 pm

    צריך לתלות את כל הגברים בכיכר העיר, מהרגליים!!!

  • מירי פליישר  On פברואר 1, 2007 at 4:52 pm

    עם לשון
    באמת לא נורא
    למי?

  • גליה  On פברואר 1, 2007 at 4:57 pm

    ואם הוא היה מניח לה יד על הישבן? או דוחף את ידיו מתחת לחולצה? אני בטוחה שתחשבי שזו הטרדה מינית. אלה התנהגויות מיניות במובהק. ונשיקה עם לשון גם היא מינית במובהק. ואת הנזק קשה לנו להעריך. אני יכולה לדמיין תחושת גועל עמוקה רק מ"דבר קטן כזה". אורית קמיר בפוסט האחרון שלה הסבירה להפליא את נושא העבירות "הקטנות". הרי לא מדובר בנשיקה על הלחי.
    אני מסכימה מאוד עם דבריו של חייש. העונש כבר לא חשוב לי. למעשה את העונש שלו הוא כבר קיבל. ויש הבדל בין אדם מן השורה שנוהג כך, לבין שר בממשלה. כבר נוכחנו לראות כמה אנשי הציבור שלנו מנצלים את השיטה הפטריארכלית לטובתם. הגיע הזמן שישלמו על כך.

  • צביקה  On פברואר 1, 2007 at 5:36 pm

    ואם הוא היה קורע לה את החזייה? וצובט לה את הפיטמה? ואם לסבתא שלי היו גלגלים? באמת, גליה, המשפט הזה אינו על "ואם" אלא על מה שקרה בפועל. אם ה' לא סבלה את הלשון שלו, היא הייתה יכולה לתת לו סטירה, להגיד "כוס אמק" ולגמור עניין. היא הייתה אפילו יכולה לרוץ ולספר על זה לעיתונות וזה לא היה נגמר ביותר מאשר אייטם שולי במדור הרכילות. אבל הליך פלילי?!?

    זה בדיוק מה שדופק את הפמיניזם. יותר ויותר נשים נרתעות מהזדהות עם התנועה הזאת משום שהיא מסמלת עכשיו את הרצון לסרס באמצעות היטפלות להתנהגויות שוליות ולא את הרצון להשוות זכויות של מעמד מקופח או לטפל בבעיות משמעותיות. יעל היטיבה לנסח זאת, ואף על פי שבדרך עלל אני לא מסכים איתה, כאן היא צודקת לחלוטין.

  • אלה  On פברואר 1, 2007 at 5:58 pm

    לפני כמה פוסטים כתבת אחד שכותרתו "לא האמנתי שאהיה אי פעם תמימת דעים עם אריה דרעי" והנה עברו ימים לא רבים ואת עושה זאת שוב. מעניין שגם אלי ישי בדרך כלל לא תמים דעים עם דרעי, ורק במקרה רמון – כמוך – הוא כן.
    קשה לי להבין מה בדיוק מניע אותך או אם יש היגיון או רגש ספציפיים מאחורי המילים שלך. מכל מה שכתבת בעניין ברור שלא רק שלא קראת את פסק הדין, אלא אפילו לא מגוון מספיק של דיווחים מוטים לכאן או לכאן בתקשורת. את כותבת כאילו רמון כבר נענש, ולא היא – הוא רק הורשע. הוא לא יילך לכלא, אל תדאגי. מקסימום לא יהיה שר. לא נורא, אפשר לחשוב איזו אבידה לנצח ישראל ולתקווה בת שנות אלפיים. במיוחד כשמדובר במי ששיקר בעדויותיו וניסה לשבש הליכי משפט, אם נעזוב לרגע את הנשיקה.
    ברור שאין מה להשוות לאונס, כמו שאין להשוות תקיפה ברחוב לרצח. אישית אני מתורגלת מספיק בכמה אמנויות לחימה שאם מישהו יתקוף אותי ברחוב התוצאה תהיה מעצר שלי ולא שלו. אבל נניח שזה יקרה לך, למשל בתסריט הבא:
    שני צעירים, מתקרבים, את רואה רק אחד מהם. הוא שולח יד לציצי שלך. בעוד שאת מנסה להבין מה קורה, השני חוטף לך את התיק.
    מה תעשי? אין לך יכולות ותרגול להתמודד עם זה. אולי אפילו תפני למשטרה. נניח, קשה להאמין שהם ייתפםסו ויועמדו לדין. מה אז? תעידי לטובתם? תטעני שהם פעלו לפי נורמה פסולה אך לא זו הדרך לשינוי?
    במחשבה נוספת, ואת זה אני כותבת כמזרחית, יכול להיות שהבלבול שאחז בך בנושא הזה משפיע עלייך במישורים נוספים?

  • איילת  On פברואר 1, 2007 at 6:00 pm

    לא כל נאנסת נפגעת אנושות נפשית ופיזית נזק בלתי הפוך.
    הרוב המוחלט של מעשי האינוס אינם גבר זר שמתנפל עליך בסמטה חשוכה. בדרך כלל מדובר בחבר, בבעל, בדייט כשאת שתויה.
    מרוב דיבורים על טראומות בלתי הפיכות אנחנו לוקות בטראומות בלתי הפיכות.

    חוץ מזה אני מסכימה איתך כמו תמיד.

    מה שמוזר הוא שנשיקה היא מעשה יותר אינטימי מיחסי מין. אני לא מסוגלת להתנשק עם מי שאינני אוהבת, זה מגעיל אותי עד עמקי נשמתי.

    וזאת הסיבה שזונות לא מתנשקות. איבר המין נמצא אי שם רחוק למטה…

  • אמירה הס  On פברואר 1, 2007 at 6:32 pm

    הנשיקה היתה כאילו לחצו לו על כפתור המצ'ואיות וישר שלף את הלשון. זהו מאצ'ו מצוי תגובה של נער מתבגר ולא של איש צבור
    החוצפה להסיק מסקנה שאם מישהו מבקש להצטלם, אתה ישר מפנטז עליו כאוביקט מיני. גם אם זה נבע מספונטניות אינפטנטילית, הרי יש לנו פה אדם לא בשל לכהן בתפקיד צבורי ואחראי.

  • קורינה  On פברואר 1, 2007 at 6:37 pm

    האלימות שכולה חוסר כבוד לבעלות אישה על גופה ועל רצונה החופשי.

    על דוכן הנאשמים עמדה היוהרה ערלת הלב, הכוחנית, של בעל השררה.

    זכותך שישאלו לרצונך ולהסכמתך החא זכות טבעית. לא את זו שצריכה לכוף את הראש.
    צפי – פס"ד דנן אינו תקדימי. רק פסק דין של העליון הוא תקדימי בישראל.

    צביקה – לו אתה עמדת במקומה, ודאי היית נותן סטירה ומקלל.
    לכן לעולם לא תעמוד במקומה.
    אשריך.

    תערב עליך שנתך – דבר לא דופק את הפמיניזם לבד מנסיונות הרואים עצמם נפגעים ממנו. בטעות, שכן חברה שבה תנועת שחרור משיגה את יעדיה טובה לכל אזרחיה ואזרחיותיה.

    אז אל תשגה בחלומות שווא – נשים לא נרתעות מפני הפמיניזם, פקח עיניים וראה את המציאות.

    פסק הדין הזה ממחיש את השינוי לטובה.
    עכשיו נותר רק להתאחד ולהציל את כדור הארץ מפני עצמנו.

  • נמסיס  On פברואר 1, 2007 at 6:48 pm

    את עושה את אותו הדבר בדיוק. לא הפמיניזם הוא זה שנפגע כאן, אלא כבודה של ילדה אחת, בת 20 וצ'ופצ'יק, שהופתעה מלשון בתוך פיה ושעבורה זאת לא היתה נורמה. זה לא "המשפט שלנו", זה המשפט שלה. היא אדם פרטי, אגב, בניגוד לרמון שהיה שר המשפטים. זה ההבדל, וזאת גם העילה היחידה שבעטיה הוא נחקר, נשפט והורשע.
    לא כל דבר שייך ל"פמיניזם", במיוחד לא בעבירות מין. זה עניין של כבוד האדם, מספיק להוציא דברים מהקשרם.

  • מואיז  On פברואר 1, 2007 at 8:15 pm

    אבל לא במהות העברה עצמה.

    בעונש צריך להיות הבדל בין מכה שנתן סטירה לבין מכה שהכניס שמונה אגרופי ושלח את הבן אדם לשלושה שבועות בבית החולים.

    אני מניח שהוא יקבל על תנאי.

    מה גם שכל השבט האשכנזי, במיוחד הנשים, שולה אלוני, רונית תירוש יצאו לעזרת הבן האובד. זה ישפיע על בית המשפט.

  • עיני  On פברואר 1, 2007 at 8:19 pm

    ברצינות רבה.
    מעתה יש להזהר מכל קשר עם כל אשה שהיא
    ועדיף להיות הומו

    בחייך קורינה, עם כל חוסר הגבולות שיש היום
    את מטיפה מוסר על מה בדיוק?

    איפה הגבולות של הנשים
    ?
    אפשר לדעת?

  • קורינה  On פברואר 1, 2007 at 10:09 pm

    יפה אתה עושה שאתה לוקח את דברי קורינה ברצינות רבה.
    צריך להוסיף לכך גם הקשבה ותובנה,
    כפי שכתבתי לך גם אצל יוסי דר:
    הריני מעניקה לך בזאת את הרשות לקיים קשר עם כל אישה שתחפוץ בקשר עמך,
    עליך מוטלת רק חובה אחת:
    לברר את הסכמתה לכך, אפילו לפני קבלת הרשות ממני.

    את הגבולות לגבי הגוף שלה עצמה, קובעת – מה לעשות, זמנים חדשים כיום – רק האישה.
    הגוף הוא היכל הקודש הפרטי שלה.
    אתה אורח.
    ממש כפי שאתה נוקש בדלת של בית לא שלך – חובתך לבקש רשות.

    וזה חל ממש כך ובאותה מידה לקשרים עם הומוסקסואלים.
    מצטערת. אין קיצורי דרך, כשמדובר בכבוד לגוף ולנפש הזולת.
    מה פשוט מזה?

    מואיז, אל תסחף. שולמית אלוני ורונית תירוש אינם כל השבט האשכנזי.
    וחוץ מזה, מה עשתה לך יעל שאתה מעביר אותה למחנה האויב של האשכנזים?

    חברות וחברים – ראו על מה אנחנו עדיין מכלים את הזמן – כשקירות הקרחונים בקוטב מתנפצים בצחוק גדול לאיוולת האנושית.

    הלוא בכך צריך להשקיע, לכך צריך להתאחד. להציל את כדור הארץ מידי עצמנו.

  • גליה  On פברואר 1, 2007 at 10:39 pm

    לסבתא שלך אולי יהיו גלגלים אם היא תרכוש גלגיליות, אבל שאר הסיטואציות שתיארנו בינינו מתרחשות בתדירות גבוהה יותר. בוודאי שלא על פטמות עומד רמון לדין, אבל את שאלתי הפנתי ליעל, והתכוונתי לגבולות הפרטיות של הגוף, וזכותו של אדם על גופו, כפי שהסבירה יפה מאוד קורינה. לגבי תגובתה של הנפגעת, רבים וטובים כבר כתבו לפני על חוסר היכולת להגיב, על ההלם, הבושה והמבוכה. בגלל הסטנדרטים המעוותים עדיין של החברה שלנו גבולות הזכות על גופנו עדיין לא ברורים לרבים מאיתנו, כולל אותך.
    ולאיילת, העובדה שהאנס הוא אדם מוכר ואפילו קרוב, לא מפחיתה כהוא זה מעוצמת הפגיעה. להיפך. הקשר עם האנס רק מסבך את הרגשות ואת היכולת להתמודד ואף לשים לסיוט קץ. אונס זה קצת כמו מוות. זה הורג משהו בנפש. הוא הופך אותך לחפץ, לשקופה, למלוכלכת בעיני עצמך. אני מאוד מציעה לך לשוטט קצת ברשת, לקרוא את הבלוגים הרבים שעוסקים בזה. יעל צודקת, זה כאב שלא נגמר.

  • יעל ישראל  On פברואר 2, 2007 at 9:51 am

    מה שכתבתי על אונס, שזה פגיעה בלתי הפיכה בנפש, את זה אמרתי על מעשי אונס עם ידיד, מכר, בדייט, עם קרוב משפחה, ולא רק על אונס בסמטה אפילה.
    רוב מקרי האונס שעברו חברותיי או קרובות משפחה, כולל במשפחתי הקרובה ביותר, היו של גברים שהאישה הכירה, לא איזה זר ברחוב, ועד היום הן נושאות את הכאב בתוכן.
    אני, שרק נושקתי בגיל 19 בדיוק כמו הבחורה במקרה ש רמון, כשהייתי חיילת, עם איש בכיר במשרד, כולה התרגשתי איזה עשרים דקות. אין לי אפילו מה להשוות את זה לכאב שרובץ עד היום בלב אחיותי, אימי וחברותיי שעברו אונסים, ולא אלימים או משהו, כי זה היה מכר, אבל הן קפאו ונתנו לו לבצע את זממנו, והכאב לא פג לעולם.

    אז בחיאת אנשים: פרופורציות, פרופורציות. זה הכו7ל, לקחת לדבריפ בפרופורציה. במקרה של רמון לקחו את המקרה הפרטי שלו כדי לשנות כאן נורמה חברתית. זה בעיני עיוות דין. נורמות חברתיות מסוג זה, יש לשנות בחינוך. בדברים הקשים, ולא חסרים כאלה, שגם בית הדין והמשטרה יעשו את שלהם, וממילא גם את זה הן לא עושים בחומרת בדין.
    שקודם נטפל באונס, נצח, אלימות, הטרדות מיניות בגוף האישה, ואז נתנפל על אדם שלא היתה לא כוונה רעה, רק שוביניזם אדיוטי.
    מי שנוגע בחזה ובישבן של אישה עושה זאת במפורש ממניעי הטרדה מינית. לנשק זה עדיין גבולי.

  • נעמה ר.  On פברואר 2, 2007 at 9:54 am

    להגיד את הדברים המפוכחים האלה, המציאותיים, השפויים, הנוגדים את ההתלהמות שפושה בחברה שלנו.

    אמרת דברי טעם, ואת צודקת כרגיל. שוב תודה לך על הקול השפוי.

    אגב, אני קוראת אותך בקביעות ונהנית מכל רשימותייך.

  • חייש  On פברואר 2, 2007 at 10:06 am

    "במקרה של רמון לקחו את המקרה הפרטי שלו כדי לשנות כאן נורמה חברתית. זה בעיני עיוות דין".
    טעות.
    את מוזמנת לפתוח עיתון הארץ מהיום, ולקרוא על שלל פסקי דין קודמים שניתנו במדינת ישראל, בהם הורשעו גברים שכפו נשיקה על אישה. אין פה כל תקדים.
    אם כבר, רמון היה יכול לקבל פסק דין חיובי (או אפילו לסגור את זה בשימוע) אילו היה מתנצל וכל חומק מאותה הרשעה שקודמיו לנשיקות ספגו. אבל הוא העדיף לארגן עדות שקר שיכפישו את הנאשמת. קראי את פסק הדין לפני שאת מתלהמת.
    אגב, כמו בהרבה מקרים דומים, עכשיו יוצאים לאור עוד שלל סיפורים על לשונות וידיים שנשלחו מטעמו בכמה וכמה הזדמנויות.

  • אישה שפויה  On פברואר 2, 2007 at 10:13 am

    אני רואה בעצמי אישה שפויה ופמיניסטית לא פחות מיעל, ום אני מסכימה עם דבריה. אלה לא זיוני שכל. תתפלא. איני יודעת אם היא קראה את פסק הדיו, אבל אני קראתי, וגם את כל התגובות בעיתונות לכאן או לכאן, ואני רואה בפסק הדין הגזמה ועיוות דין.

    קרא גם מה שכתב המשפטן יוסי, כאן ברשימות. אולי תשתכנע קצת.

  • צאלה  On פברואר 2, 2007 at 10:32 am

    ברור משפת הגוף שהנערה פלירטטה, והוא פירש זאת בטעות כפי שפירש.

    העובדה שלא התנצל אכן מהווה נקודה רעה לרעתו, אבל מה הקשר בין זה לעבירה? איזה אדם שמואשם בבית משפט אינו מתפתל ומנסה להשתחרר, גם בשקרים? זה לא יפה, זה לא הכי מוסרי, אבל לא על כך שפטו אותו: לא אם הוא דובר אמת או שקר, אלא האם היתה לו כוונה פלילית לבזותה ולהשתמש בה.

    אני, כמו רבים ורבות, סבורה שלא היתה לו כוונה פלילית. ומכאן שאינו אשם. בית הדין נתן פסק דין חד צדדי לגמרי, את זה אומרים הרבה משפטנים שניתחו את גזר הדין.

  • יא-יא  On פברואר 2, 2007 at 11:14 am

    כולכם יודעים את האמת בתוככם, אבל ממשיכים עם הנאומים הלעוסים על כבוד האישה. איזה כבוד נפגע כאן? מה כבר קרה לה? אתם פשוט סתומים וצבועים שבא להקיא!!!!!!!!

  • נמסיס  On פברואר 2, 2007 at 3:26 pm

    איך דברים יכולים להיות כל כך ברורים לך אם לא היית שם??? אין כזה דבר "כוונה פלילית", יש "כוונה לפגוע" או "כוונה לבזות" או "כוונה להתחרמן ללא הסכמה", רק בית המשפט מוסמך להגדיר כוונה כזאת כ"פלילית". גם במקרה של צביטה בתחת – אין "כוונה רעה" אפילו, אלא איבוד שליטה, חוסר כבוד לזולת, דברים כאלו. בית המשפט הגדיר זאת כפלילי. רוב המעשים הללו אינם "מתוכננים מראש" אלא מתבצעים בחטף של רגע. את אשה, את בטח מכירה את זה. אבל את, את בטח יודעת מה היו כוונותיו של רמון הרבה יותר טוב מכולנו, לא צריך לקרוא בשביל זה פסק דין, לא צריך לשבת בבית המשפט, לא צריך לשבת בלשכות שלו ולא צריך לפגוש את האדם פנים מול פנים. נשיקה היא "רק נשיקה", נכון? כל גבר יודע את זה! מענין באמת כל הסיפורים שצצים כעת אודות לשונו של רמון… אבל אל תתני לעובדות לבלבל אותך. היתה נשיקה ורמון שילם עליה, יה רייט.

  • יעל ישראל  On פברואר 2, 2007 at 3:38 pm

    לגבי מה שכתבת כאם בתגובה לצאלה.
    ובכן, איך את יודעת אם היתה לו כוונה לבזות או לפגוע? זה שהוא אידיוט ופירש את חיוכה הרחב ומתיקותה כהסכמה לקחת צעד אחד קדימה לא מצדיק אותו, אבל לא מגיע לו על זה אישום פלילי. זו היסחפות.
    ולגבי בית הדין. גם שוןפטים הם בני אדם, וגם הם מושפעים מהלך הרוח החברתי. שאספר לך כאן מקרה אישי של משפט במשפחתי, שלא נעשה דין צדק כי גם שופט הוא אדם, וברור שהיו לו דעות קדומות ושפט כפי ששפט? משפט לא צדק עשה האיש.
    את האמת רק אלוהים יודע. אנחנו כולה בני אדם עלובים, גם השופטים.

  • מערכת פוליטינט  On פברואר 2, 2007 at 9:31 pm

    שלום,

    אתה מוזמן להשתתף באתר דעות מעניין – פוליטינט
    http://www.politinet.co.il/

    אתר שכולו הפניות למאמרי דעות, דיונים בבלוגים ופורומים
    כתבה עליו תוכל לקרוא כאן
    http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/030/019.html

    אתה מוזמן להעלות הפניות בפוליטינט לקטעים הפוליטיים שלך
    לחץ על כפתור "הוסף קטע" ומלא את הפרטים של הקטע שאליו אתה רוצה להפנות

    תודה

  • שפי  On פברואר 4, 2007 at 7:29 pm

    כמי שמבוגר מרמון בשנתיים, קודם-כל אני רוצה להגיד שלהרגשתי (היום-יומית) ההתייחסות האינסופית להפרש הגילים היא סוג של גזענות. מצא חן בעיניי אחד הטוקבקים בוויינט שבו טענה מישהי שסערת הנפש שאליה נכנסה הבחורה הזאת בעקבות הנשיקה מעידה על תסביך-אב, רוצה-ולא-רוצה… וכפתרון היא מחפשת את המעגל החברתי, "לשתף"…
    ראיתי אותה והאזנתי לה היטב בערוץ 10. מדובר בפרחית שמנסה לנסח לעצמה טאבואים, חוקים, שולחן-ערוך, דת חדשה, מבית המדרש ע"ש פרויד. גם כל העניין הזה של להצטלם-להתחכך בשועים מפורסמים… לשרת במקום כזה… יש לי בת בגילה (שבצבא סרבה ללכת לקורס קצינות) ומה יש בכלל להשוות.
    ההגדרה של ח"כ יובל שטייניץ "אי הבנה בין גבר לאשה" היא בעיניי הגדרה-אמירה ציבורית נאה.

    אבל… אבל צודקת ומשכנעת אמירה הס בתגובתה כאן ש"זהו מאצ'ו מצוי, תגובה של נער מתבגר ולא של איש צבור- – – גם אם זה נבע מספונטניות אינפטנטילית, הרי יש לנו פה אדם לא בשל לכהן בתפקיד צבורי ואחראי."

    יעל, החלפתי את התמונה שלי שבבלוג שלי לתמונה יותר גדולה וברורה. 🙂

  • גדעון  On פברואר 5, 2007 at 3:27 pm

    יש נשים שפויות בעולמנו

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: