נשים לא לוקחות אחריות על הפלירטוטים שלהן

התייחסה אליו כאל אבאל'ה טוב ומיטיב, או פלירטטה? שוב אני נדרשת לפרשת הנשיקה של רמון. כולנו מפלרטטים, נשים וגברים כאחד. זה בטבע שלנו. אבל נשים, יותר מגברים, נוטות לא לקחת אחריות על הצד שלהן בפלירטוט


הנה שוב התמונה המדוברת: התייחסה אליו כאל אבאל'ה או פלירטטה?

 

קראתי את הניתוח המעניין של גבריאל רעם לתמונת הנשיקה המפורסמת של רמון והחיילת האנונימית, ומה אגיד, כמעט השתכנעתי.

  אבל אז נזכרתי בעצמי בגיל הזה, ובעצם גם בעצמי כיום, וחשבתי על זה שנשים – כמו גברים, מפלרטטות רוב הזמן, גם כשהן לא מתכוונות לשום דבר. על פי רוב הן נענות לפלרטוטים הגבריים ומפלרטטות בחזרה, על אף שברוב המקרים הן לא מתכוונות לקחת את זה לשום מקום – גם אם הגבר אולי מעוניין.

   נשים, כמו גברים, מפלרטטות עם כל אחד כמעט, וגיל לא משנה כאן. אנחנו פשוט מפלרטטים בלי לשים לב – גברים ונשים כאחד. אנחנו פשוט כאלה. זה חלק מאיתנו. וזה הפרט שרעם שכח להזכיר ברשימתו, ושרובנו שוכחים.

   לפעמים אנחנו מפלרטטות עם גברים מבוגרים מאיתנו, ולפעמים עם גברים צעירים מאיתנו. בגיל 35 מצאתי את עצמי מפלרטטת עם ילדון בן 17 שחיזר אחריי. אומנם הרגשתי כמו שודדת עריסות, אבל פלירטטתי בחזרה, בלי להתכוון לשום דבר מעבר לזה. ולהפך. בהיותי בדיוק בגיל של החיילת התובעת את רמון, פלירטטתי עם גברים מבוגרים בגילו של רמון שפלירטטו איתי. סתם פלירטטתי – כי הם פלירטטו איתי, כי היה משעמם מאוד במשרד העבודה בו שירתי בצבא, וגם כי גברים ונשים, ולא משנה באיזה גיל, נוהגים לפלרטט. אנחנו פשוט בנויים ככה.

   פעם, בגיל 18, קשיש בן 80 התחיל איתי ברחוב. בפעם אחרת, בהיותי בת 20, קשיש בן 60 הציע לי פילגשות. למרבה הפתעתי הוא אמר זאת ברצינות גמורה. מה לעשות? ככה זה. כנראה שנועדנו לפלרטט.

   השאלה היא, מה אנחנו עושים עם זה. יש גם הרבה גברים שמפלרטטים ולא מתכוונים ליותר מזה. אבל אצל נשים במיוחד קיימת התופעה הזו, שלא תמיד הן לוקחות עליה אחריות, בייחוד אם הן צעירות ולא מספיק מנוסות.

   הן מפלרטטות כי זה טבעי. כי זה מחמיא לאגו. כי אם הגבר נחמד ומפלרטט איתך, את מגיבה בקלילות בפלרטוט חוזר. ולפעמים הגבר מבין את זה כהסכמה לקחת את העניין צעד אחד קדימה. צעד שגוי, אבל כך הוא ראה את הדברים.

   האם זה צודק שהוא לקח את העניין צעד אחד קדימה? לא. אבל זה מה שקורה. וזה קורה כי שני הצדדים לא מבינים זה את זה, וכי צד אחד, בדרך כלל הנשים, לא תמיד לוקח בחשבון את תוצאות הפלרטוט.

   לכן אני נדרשת כאן שוב למקרה רמון, שבו דשתי כשהתפוצצה הפרשה, ולנתח את הדברים מהזווית הזו: כן, בהחלט, היא חיבקה אותו כמו אבאל'ה. גם אני ראיתי בגברים המבוגרים שפלירטטו איתי לאורך השנים מין דמויות אב, ובכל זאת פלירטטתי איתם, כמו שרובנו עושות. אין לנו שום כוונות מעבר לזה, אבל מפני שהגברים הם נחמדים על פי רוב, אנחנו נענות להם בפלירטוט. ולא משנה אם הם בגיל של אבא שלנו. הרבה פעמים אנחנו שוכחות את זה, ומתפלאות שהצד השני מבין אחרת ורוצה יותר.

   ואני אומרת יותר מזה: אנחנו לא שוכחות, אנחנו פשוט משכיחות את זה לעצמנו! בעיניי, זו פעולה לא מודעת, באמצעותה אנחנו בעצם לא לוקחות אחריות על המיניות שלנו.

   גברים כמעט תמיד מפגינים מיניות ומוכנים למין. נשים הרבה פחות. כנראה עניין של הורמונים, אבולוציה, מי יודע. אבל התוצאה היא שאפילו כיום, בעידן המתירנות, נשים לוקחות הרבה פחות אחריות על מיניותן מגברים. הן גם מודות הרבה פחות מגברים שהן מעונינות במין. נו טוב, לא גילו שגבר חושב על מין כל 51 שניות על השעון, ואילו אישה רק כמה פעמים ביום? אז כנראה שיש לזה תימוכין הורמונליים. בכל מקרה, בדרך כלל נשים פחות יוזמות מין, ופחות לוקחות אחריות על מיניותן. מחקרים, סטטיסטיקות – אז אל תתנפלו עליי, בבקשה.

   כל מה שצריך לעשות זה להיזכר בטריק הרגליים הלא-מגולחות. כל אישה מכירה את המשחק הטיפשי הזה שהיא משחקת עם עצמה: את הולכת לדייט מבלי שגילחת את רגלייך (ולמהדרין: עם תחתונים קרועים, דהויים וישנים), מפני שאת אומרת לעצמך שבדרך זו לא תיסחפי ליחסי מין, או שכך את מרגיעה את עצמך שממילא לא יהיה זיון. כמובן שאחר כך יש זיון, ועוד איך יש, אבל בדרך זו את מרגישה שהסרת מעצמך את האחריות ליחסי המין. הרי לא התכוונת להזדיין, נכון, מותק? רק נסחפת לזה. זה פשוט קרה. את לא תיכננת את זה. עובדה, באת עם תחתונים ישנים וקרועים (או עם פריחה קוצנית על הרגליים).

   בדיוק לזה אני מתכוונת. לא מן הנמנע שבחורות צעירות כאלה, שגברים מבוגרים אוהבים לקרוא להן "מיידעלעך", נסחפות לפלירטוט תמים עם גבר מבוגר, כי הוא חביב ונעים הליכות, ולא לוקחות אחריות על הצד שלהן. בא הגבר, ובהיותו מודרך גנטית, הורמונלית או התנהגותית לקחת את החיזור הלאה, ומנשק. ואז את מזעזעת. הרי לא התכוונת לדבר. הרי את תמימה וברה כחמה במילואה. מה עשיתי שזה מגיע לי? את שואלת.

   אז זהו, שזה באמת לא מגיע לך. אכן, גם הגבר צריך לקחת אחריות. מבחינת הגבר זה אומר להבין, שאם אישה מפלרטטת איתו זה לא אומר שום דבר. אבל גם האישה מצידה חייבת לקחת אחריות על הפלירטוט שלה. היא חייבת לקחת בחשבון שהיא מעוררת את הגבר לחשוב שהיא מעונינת. מהבחינה הזו, עדיין לא יצאנו מהג'ונגל. אנחנו שבויים של ההורמונים שלנו. מה לעשות שהגענו לחלד האומלל הזה כדי להתרבות, והפלרטוט התמים הוא המשחק המקדים של ההתרבות.

   עד שלא נגיע לאיזה סטטוס-קו ביחסים בין המינים, אנחנו צריכים להבין את זה. זה מעצבן, זה מקומם – אבל זו עובדה קיימת. ועד ששני הצדדים לא ייקחו אחריות מלאה על הפלירטוטים שלהם, נמשיך לראות מקרים מעציבים של חוסר הבנה מבעית, מקומם או גרוטסקי בין המינים. 

       
 עוד בנושא זה:

"נשיקה מישהו?"     

"הנשיקה שהוא נישק אותי"

"גברים, נשים, ומה שביניהם"

 

* ניתן לקבל עדכונים בדואר אלקטרוני על רשימות חדשות באתר. להרשמה לחצו כאן.
 
* דרגו אותי באינדקס הבלוגים הישראלי. לדירוג לחץ כאן  
      

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • ללא שם  On ינואר 19, 2007 at 1:46 am

    אני נאלצת להסכים עם הכותרת..
    בנות באמת לא שולטת בפלירטוטים שלהם-ובואו אני יספר לכם משו
    אנחנו נהנהות מכל רגע!

  • יעל ישראל  On ינואר 19, 2007 at 1:54 am

    הכותרת אינה "לא שולטות" אלא "לא לוקחות אחריות". יש הבדל גדול. בבקשה לקרוא את הרשימה, שמתרכזת כולה על עניין חוסר האחריות. איש לא דיבר על חוסר שליטה. ההבדל או שנשים לא רוצות לקחת אחריות על מיניותן.

  • בני הדייג  On ינואר 19, 2007 at 2:05 am

    ואני אומר זאת לא משנאת נשים, כפי שבוודאי יאשימו אותי המגיבים, בעיקר הנשים, אלא מפני שנשים פוחדות להודות שהן מיניות. הן מסתתרות מאחורי משחקים. הפלרטוט גם הוא שדה המשחק שלהן.

    שלא תהיה לכן טעות, נשים: אני לא מצדיק את רמון, רק מתעכב על הנקודה שצוינה ברשימה, והיא שנשים פוחדות להודות במיניות שלהן, פוחדות להתעמת איתה, ומכאן כל הבעיות נובעות.

  • שולמית  On ינואר 19, 2007 at 2:08 am

    נשים למדו לנצל את הפלירטוט כי זה הכלי שעמד לרשותן. הפלירטוט סלל להן דרך, בעת הצורך,כשהיו להן אפשרויות מועטות להשפיע על מהלך הדברים.גם היום,ישנן נשים המשתמשות במיניותן ככלי קידום, במקומות עבודה. מבחינתי זה ממש בסדר ואיני מבקשת לגנות זאת אלא לציין את העובדה ולהוסיף שנראה לי כי עדיף להודות בכך. אני מניחה שישנם גם גברים העושים זאת , אם מזדמן להם. העניין הוא שגם במקרה שבו ברור שהאישה נהגה כך במודע היא תיתפס כקורבן. במקום עבודה שבו עבדתי
    התפוצצה מן פרשה כזאת והסתבר שמספר נשים זכו בקידום בתפקיד ובשכר בתמורה ליחסי מן עם הבוס. הבוס הועף ואילו בנשים לא נגעו, לא פגעו במעמדן ולא נגעו במשכורתן למרות שהיה ברור באיזה אופן הושגו. נראה לי שהדבר לא משרת את האינטרס הפמיניסטי אלא פוגע בו מפני שהוא מותיר את הנשים בעמדת הנותנות ולא בעמדת לוקחות.כך גם, לדעתי, בעניין הזנות. מקובל שנמכור את נשמתינו בעבודות שונות, שנרתום את גופנו למלאכות פיזיות קשות הכרוכות במגע ( אחיות,מטפלים, רופאים) אך אנו מקדשים את מיניותה של האישה,את אבר מינה, על פי התפיסה הגברית, פטריארכלית.השימוש בו לנשים מותר רק לצרכי אהבה או תשוקה ולא למימוש אינטרסים. במקרים אלו תגונה או תזכה להיות קורבן. תלוי בדוברים ובעמדותיהם. כאילו לא זה המצב כשמליוני נשים מקימות יחסים עם בעלים שנכפו עליהן או שבחרו מבלי שהן באמת רוצות את זה

  • אורה  On ינואר 19, 2007 at 7:02 am

    למרות שיש צדק בדברייך, יעל, זכרי שגברים ונשים נשפטים על פי אמות מידה שונות. את אומרת בעצמך שגם גברים מפלרטטים, אך איש לא שופט אותם על כך. ואילו עתה נענשת החיילת על שפלרטטה עם רמון. והרי גם הוא פלרטט אתה. לא צודק.

  • צביקה  On ינואר 19, 2007 at 7:05 am

    אורה, השתגעת? רמון לא נענש? מי עומד לדין, המפלרטט או המפלרטטת? שמו של מי פורסם, נחשף, הוקע ולוכלך בגלל שפלירטט? איש אינו שופט אותו על כך? באמת? ומי בדיוק הועמד לדין? אורלי או חיים?

  • תומר  On ינואר 19, 2007 at 7:59 am

    ואמיץ.

    אני רוצה להפנות את תשומת לב הקוראים לעוד דבר: לדעתי אם נסרטט גרף שבו על ציר הזמן עמודה אנכית אחת תיצג את כמות העור החשוף שמרשות לעצמן נשים להציג במקום העבודה, ועמודה שנייה את כמות החוקים והנורמות הנוגעות לדיני ניצול והטרדה מיניים, תיווצר חפיפה יפה בין שני קוי התוצאות שיתקבלו.

    כלומר ככל שהחברה שלנו הרשתה לעצמה להפוך את מקום העבודה לאתר שבו מותר ולגיטימי לשדר מיניות (ואני לא אומר כרגע שאסור ולא לגיטימי, הירגעו) היא היתה חייבת "לפצות" על זה במנגנון אדיר של איזונים ובלמים חוקיים ומוסריים (שלא לומר מוסרניים).

    הדברים האלה באים בד בבד: החופש שניתן לאישה להגיע עם מיני פצפון לעבודה מחייב את הגבלת החופש של הבוס שלה להחמיא לה על הרגליים. החופש שניתן לה להגיע עם מחשוף בגודל הגראנד קניון מחייב את הגבלת החופש של עמיתה למשרד אפילו להביט לאזור הכללי של החזה שלה.
    אירוני, מעצבן, אבל ככה זה.

  • ויקי  On ינואר 19, 2007 at 8:33 am

    "נשים, כמו גברים, מפלרטטות עם כל אחד כמעט, וגיל לא משנה כאן". שוב את משליכה את עצמך על העולם, בלי להתחשב בהבדלים שיתכנו בינך לבין העולם. ממש כמו חיימון החרבון. ואגב, האם את טוענת שהתמונה הזו היא פלירטוט? האם לדעתך מי שרוצה להצטלם מחובק עם שר המשפטים מגיע לו שידחפו לו לשון לגרון??

  • ח ל י  On ינואר 19, 2007 at 10:46 am

    יעל – היה לי כל כך הרבה מה להגיד שכתבתי פוסט שלם 🙂

  • מישהו  On ינואר 19, 2007 at 11:18 am

    אנטי.
    את כותבת המון הכללות וכמו שכתבה פה
    ויקי את משליכה את עצמך על כולם וחושבת שאם את כזאת כולם אותו דבר.
    הנורמה היא שפלירטוט מוביל לצרות גדולות
    ולכן אשה שמפלרטטת עם גבר מסוים, מעוניינת בו
    אם נצא מנקודת הנחה שמותר לפלרטט כמו שחלי כתבה
    אבל אסור לאנוס או לדחוף לשון בכוח, זוהי הנחה מוטעית ושיקרית.
    לא, אסור לפלרטט סתם ואסור לדחוף לשון סתם או לאנוס סתם.
    שכל צד יקח על עצמו אחריות על התנהגותו ומעשיו
    כי זה בדיוק כמו בכביש – אל תהיה צודק תהיה חכם
    כל אחד דורש את הצדק שלו וכשמגיעים להתנגשות
    כל אחד מאשים את הצד השני.
    כשאת חוצה כביש את סביר להניח מסתכלת ימינה ושמאלה ושוב ימינה ואז עוברת, כשמכונית נוסעת היא מעטה, כי אחרת הנהג ידרוס אותך.
    בחיים צריך לעצור, להסתכל, לחשוב, לא להתנהג איך שמתחשק, ואז לחצות בבטחה.
    מי שחושבת שפלירטוט יעזור לה בחיים עשויה להדרס על ידי נהג אלים.
    כי ההתנהגות בין המינים היא בדיוק כמו בכביש.

  • חוה  On ינואר 19, 2007 at 1:26 pm

    היה יותר נכון שתכתבי בלשון יחידה, כי לא כולן תמימות דעים איתך.
    נראה לי, שמוקד הבעיה הוא שלעיתים גברים נענשים מבלי שהיתה להם כוונת זדון ונוצרת תחושת עוול. אי-ההבנה היא לא רק תרבותית וחינוכית. אני עצמי לא תמיד מודעת לכך שאני מפלרטטת, אפילו לפי הפרשנות שלי. יתר על כן, אני לא חשה מחוייבת להחליט על השלב הסופי מראש. לכן על הגבר החדש שאיתי להתקדם בעדינות, וכמובן, כמו שחלי כתבה: "לא" זה "לא!"

  • שרון  On ינואר 19, 2007 at 1:56 pm

    קשיש. הוא אפילו לא זקן. באמת

  • Mאיה ( סבתא דודה)  On ינואר 19, 2007 at 3:21 pm

    הפירוש הוא שזו עוד דרך לראות את הגבר כחיה שלא יכולה לשלוט ביצריה, ולכן צריך "להזהר איתה".

    זו ההנחה המוטמעת בבסיס המאמר המוזר הזה, היום במאה ה-21.

    להגיד לאישה שהיא צריכה לקחת אחריות על מעשיה – ובעצם לקרוא לאישה לקחת אחריות על יצריו הבלתי נשלטים של הגבר – כי ככה הוא מפרש פלירט, כי עמד לו. והוא לא יכול בלי לגמור

    זו המשמעות של הדברים, למעשה ובעצם.

    עצוב

  • גבריאל רעם  On ינואר 19, 2007 at 3:54 pm

    שלום יעל
    ראשית, תודה על שטרחת לידע אותי, באתר שלי, על התייחסותך כאן לנושא ולניתוח. ועתה לגופו של עניין:
    השאלה שאת מעלה היא: האם באמת החיבוק של המתלוננת תמים, כפי שהצגתי אותו בניתוח שלי ברשימות, או שהיא יודעת בתוכה, שיש כאן פלירטוט ושזה עלול להתפרש ככזה, ובכל זאת היא עושה זאת, מבלי לקחת אחריות על כך. ואת אומרת: 'אם את יודעת שזה פלירטוט, ואת יודעת', אז אל תיתממי'.
    ולהלן תגובתי:
    ראשית פלירטוט היא דרך חיים ליצורים מסויימים, במיוחד לחסרי הגנה אך בעלי קסם אישי (למשל תינוקות וגורי בעלי חיים),
    ולא כל פלירטוט הוא הזמנה למין, למרות שאפשר להבין זכר מבוגר ומגורה שיפרש זאת כך, ואולי אפילו בתום לב.
    אבל הנקודה השניה חשובה יותר, מבחינתי:
    לא היה כאן פלירטוט, כי פלירטוט באמת הוא
    רימוז, ואילו כאן הכל גלוי וחופשי מדי, מכדי שיהיה כזה.
    הבעיה בכל העניין זה הגבול הדק, בין פלירטוט, ובין הבעה של חום וחיבה. האם כל הבעת חיבה היא פלירטוט? לא. הבעת חיבה היא הבעת חיבה, אפילו אם היא מוקצנת, כמו פה. ואילו בפלירטוט, דווקא ה'כן', שממסתתר ב'לא', והמשחק והפאן – הם העיקר. מיטב הפלירטוט בהסתרו ורימוזו. ולא הבוטות.
    ועם זאת, אפשר להבין, כיצד בתרבות בוטה וחסרת עידון וניואנסים – חיבוק של חום יכול להתפרש כפלירט. הזכר הישראלי לא רואה, לא מבחין, ברימוזים, הוא רואה רק את החיבוקים הגדולים, והמחוות הענקיות.
    והן עבורו במקום המסר העדין והגבולי של הפלירטוט במיטבו.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On ינואר 19, 2007 at 6:01 pm

    אתה מנסה לא לשפוט
    אבל כדאי שתכנס לאתר של חלי
    בכדי להבין את החוליים שנובעים מהפלירטוט
    שאתה מקל בו ראש וחושב שהוא חביב.
    מפה מגיעות כל הבעיות בדיוק מזה
    מהפלירטוטים האלה שמובילים למקומות
    של בתי משפט וחקירות והמקרה של רמון
    מצביע בדיוק על התסמונת.
    הכל גס רוח, גם ההבנה של הגבר הישראלי המצוי
    וגם גסות הרוח של הנשים שחושבות שהכל
    מותר להן כולל הכל ושמגיע להן לפלרטט כמה שבא להן כי ככה זה, מגיע להן.
    ולא, אין דבר כזה פלירטוט במיטבו
    כל פלירטוט הוא רע ונורא ופוגע.

  • נועם  On ינואר 19, 2007 at 7:56 pm

    מה זה תרגיל התחתונים והרגליים הקוצניות? לא מכיר אותו. אבל צחקתי כל הדרך לבנק.
    את על הכיפק, יעלי.

  • אורה  On ינואר 19, 2007 at 8:16 pm

    במקרה של רמון הוא אכן נענש. ביתר המקרים, עוברים על זה בשתיקה כשמדובר בגברים. והנה, אפילו החיילת במקרה של רמון, מואשמת עכשיו שהיא פלרטטה. היא היתה חמה וחיבקה, אז עכשיו היא פלרטטנית ולכן היא אשמה. איזה צדק זה?

  • יעל ישראל  On ינואר 19, 2007 at 8:21 pm

    אני מאוד מסכימה עם דבריך שפלרטוט הוא דרך חנחון של תינוקות וגורים ויצורים חסרי ישע. הבעיה היא שגם נשים סיגלו לעצמן את ההתנהגות הזו, כנראה כדי לשרוד בעולם גברי פטריארכלי, ואז הן ממשיכות להתנהג כך גם היום. עושה את זה בחורה צעירה, מתחנחנת לגבר מבוגר כי הוא חמוד ומחמיא לה, והגבר מבין זאת כהזמנה מינית. זה שגוי כמובן, אבל הנה בדיוק אתה בדבריך הבהרת כאן את חוסר ההבנה, ואת הטרגדיה של חוסר המודעות של נשים לחנחונים שלהן. אתה עצמך אומר את זה. ולכן כן יש כאן חנחון וסוג של פלרטוט ילדותי, שהובן לא נכון על ידי הגבר.
    הוא אשר אמרתי: האישה לא מודעת לפלרטוט שלה, הגבר מפרש כרצונו, והנה חוסר הבנה נוראי שמייצר טרגדיות. לא הגיע הזמן להתחיל לשנות את זה? לא הגיע הזמן להגיד את זה בפה מלא, ולחנך גברים ונשים להתנהג אחרת, במודעות, ולקחת אחריות על מעשיהם?

  • נועה  On ינואר 19, 2007 at 9:02 pm

    באופן כללי את צודקת.
    אבל, צריך לשים את הדגש על הנושא שכתבת שנשים
    לא מודעות לפלירטוט שלהן.
    בזה אני לא מסכימה איתך.
    נשים מודעות לכך היום יותר מאי פעם וראי את מה שכתבה חלי בכדי להדגים את זה הלכה למעשה.
    היא באופן ברור ביותר טוענת שמותר לה לפלרטט כמה שבא לה ולו אסור לעשות עם זה כלום.
    ולקבל את הפלירטוט שלה בהכנעה גמורה.
    זו חוצפה, צורת המחשבה הזאת, וזו צורת התנהגות אלימה בפני עצמה.
    נשים צעירות ומבוגרות ובכל גיל לא צריכות לפלרטט בשום מצב ובשום צורה, אם את רוצה תהיי ישירה, אם לא, אל תשחקי משחקים בכדי שלא ישחקו בך משחקים.

  • שולמית  On ינואר 19, 2007 at 10:59 pm

    שלום לכם
    למרות שחשבתי שלא צריך להעמיד את רמון לדין ובמידה רבה אני מאמינה שרצו להרחיק אותו מעמדת כוח, התנהגותו נראית לי כחורגת מן הנורמה. גם אם מפלרטטים והגבר מפרש את התנהגותה של האישה כהזמנה ( למרות פערי הגיל וכו) ליחסים אינטימיים איתו, הוא יתאים את התנהגותו לזמן , למקום ולסיטואציה.אין התנהגות בבר, במסיבה או בדיסקוטק כהתנהגות במשרד ראש הממשלה או בכל משרד אחר , כאשר הנפשות הפועלות הן בתפקיד. נראה לי שרמון ראה יותר מדי סרטים.

  • הופמן  On ינואר 19, 2007 at 11:40 pm

    הדיעה שלך מספיק פרובוקטיבית כדי למשוך תגובות וקוראים, אבל נדמה לי שמרוב שהיא מנסה להתריס היא מאבדת את האשם האמיתי והופכת אותו לקורבן. אני גבר ממין זכר ואני אומר לך חד משמעית – פלירטוט הוא לא הזמנה להשתלטות עויינת. גבר שלא מבין את זה, משלם…

  • יעל ישראל  On ינואר 19, 2007 at 11:44 pm

    לויקי ולמישהו: דבריי אינם יוצאים מתוך ניסיון עצמי בלבד, אלא משיחות עם המון נשים במהלך השנים, והתבוננות על נשים וגברים בסיטואציות שונות. זוהי מסקנתי מההתבוננות ומהשיחות. כמובן שעשיתי הכללה ברשימה, וכמובן שיש אנשים שאינם מתנהגים כך, אך הרוב כן נוהג כך. ואני מדברת בהכללה כמובן, שיש לה סימוכין במציאות.

    לשולמית: אני מסכימה שרמון לא היה צריך לנהוג כך, וכמוהו גם גברים אחרים. בזה שאני מציינת כאן את הצד של הנשים בעניין, אינני מסירה לרגע את אחריות הגבר, כל גבר, למעשהו. גם גברים צריכים לקחת אחריות על הפלרטוטים שלהם, ולהרגיש מה משדרת האישה, האם היא רוצה עוד או מעוניינת להפסיק. אבל גם רמון הוא גבר בדיוק כמו כל גבר אחר, וזה שהוא נמצא בעמדה רמה לא עושה אותו יותר אשם מכל גבר אחר שנמצא במעמד כזה ומנשק אישה בהפתעה.

  • צאלה  On ינואר 20, 2007 at 12:09 am

    ואני מצדיקה גם את דבריו של תומר. לכולנו אחריות למעשינו, ומעשינו כוללים התחשבות בזולת.

    בימינו נהוג להתחשב רק ב"אני" וברצונותיו, כאילו רק אנו המרכז, רק אנו חשובים. זה מוביל לעיוורון לזולת, ולמצבים של חוסר הבנה משווע כגון סוגיית הפלרטוט שנגמר בצרות.

    האחריות מוטלת על שני הצדדים. בשנים האחרונות, מרוב תקינות פוליטית, כבר אסור לומר שגם לאישה יש אחריות מסוימת בקשר. הגבר נוהג בתוקפנות כאשר הוא מנסה לקחת את זה קדימה, אבל דרכה היותר פאסיבית או מתחנחנת של
    האישה בפלרטוט, גם היא סוג של תוקפנות סמויה.

    ואיני משווה בין השניים, רק מציינת שהגבר
    אינו נמצא בפלרטוט לבד, גם האישה קיימת שם, והיא אינה איזה שק פאסיבי: גם לה יש אחריות על המצב.

  • אחד  On ינואר 20, 2007 at 3:01 am

    "האם את טוענת שהתמונה הזו היא פלירטוט? האם לדעתך מי שרוצה להצטלם מחובק עם שר המשפטים מגיע לו שידחפו לו לשון לגרון??"

    כן! אני בפירוש טוען שמי שמצטלמת כך עם בן אדם, כולה מרוחה עליו ומחבקת אותו (ולהזכירך – מדובר כאן בבן אדם שהיה זר לה) – גם אם היא לא רוצה שידחפו לה לשון לגרון – שלא תתפלא אם הצד השני מפרש את התנהגותה כרצון לדחיפת לשון לגרונה.
    (או שרק מהרגע בו הבחורה מתפשטת אפשר רשמית לקרוא לזה רמז/פלירטוט/איתות?).
    ואם לא זו היתה כוונתה – לפחות שלא תאשים את הצד השני באי-הבנה.

  • מוטי  On ינואר 20, 2007 at 11:55 pm

    על האומץ לומר דברים שאינם פי.סי, שלא מקובל לומר אותם היום. רשימה יפה, מעניינת ואמיצה, יעל!

  • ליאו דה קפריו  On ינואר 21, 2007 at 12:28 am

    פחחחח…
    לו ראית איך נשים מתנהגות אצלי במשרד, היית מדברת אחרת. כל אחת יותר נמרה מהשנייה.

  • אנונימוס  On ינואר 21, 2007 at 4:10 am

    ואת הגברים שמים על כס הנאשמים, כי כך מקובל היום.

    אני נשמע לכם ריאקציונר חשוך? לכו תספרו את זה לרמון, שעובר שבעת מדורי גיהינום בגלל הנשיקה המפורסמת, שאפילו בתמונה ניתן לראות את שפע החיבה וההתרפקות שלוותה לה.

    הנשיקה פסולה, אבל גם ההו-אה שעשו סביבה פסולים מן היסוד. הוא נישק, נו נו נו, אבל מזה להגיע למשפטים שעולים הון למדינה, יש מרחק גדול.

    אני מסכים עם הנאמר ברשימה, שבכל הצרמוניה הפמיניסטית, שכחו שיש גם בני אדם בצד השני, שנקראים גברים, ורובם אינם נבלים מסריחים אלא בני אדם עם זכויות גם כן.

  • סֵג  On ינואר 28, 2007 at 8:56 pm

    הרבה אנשים מבולבלים ופזיזים 🙂

  • שייקה לנדאו  On פברואר 5, 2007 at 9:16 pm

    אוסף התייחסויות וכתבות על פסק הדין השערורייתי במשפטו של חיים רמון:

    http://www.livecity.co.il/site/index.asp?depart_id=39633

  • רותם  On דצמבר 23, 2010 at 6:12 pm

    מה שאת כותבת פשוט מקומם.
    אם גבר כפה את עצמו בכוח על אישה – היא צריכה קודם כל להוכיח שהיא לא שידרה משהו שהוא הבין כהזמנה?
    ואם היא כן נראתה מעוניינת, ואחר כך שינתה את דעתה? מותר לה, או שעכשיו היא צריכה לקבל כל מה שבא?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: