גילה קצב מגינה על הבן הסורר

משולחנה של ברכה המברכת

באחד האמשים ישבתי עם הגברת הראשונה בקפה רוול, משוחחות לנו בנעימות על הא ועל דא.

   הגברת הראשונה התגלתה כאישה צנועה, וביקשה מהמלצרית החיננית נס על חלב רזה ושנקה קינמון. המלצרונת שנראתה לי קצת מוכרת (הבת של זוסיה מההכשרה?!) ניסתה לרמוז לג. הראשונה שצריך להזמין קפוצי'נו, כי אחרת היא לא יכולה לתת את ההזמנה למטבח. אבל גילה הצנועה והחמה התעקשה – כמה חמוד, אנושי, פטריוטי ונוגע ללב – על נס של "עלית". לא שום לאווצ'ה ואיליי ותערובות ברזילאיות יחדרו לפה הנשיאותי היפה שלה.

   בעודנו סופגות קצת שמש חורפית, סיפרה לי הגברת הראשונה על תחביביה: סריגת קרושה ופחלוץ מאהבות. את המאהבות היא טובלת בחומר מיוחד, המשמר אותן על צלוליטיסיהן!

   "איזה הישג!!!" פלטתי מבלי לחשוב. והראשונה גילתה את אוזני טט-אה-טט: "כן, בזה אני הכי גאה." (בשבוע הבא: המתכון של הראשונה לפחלוץ, כולל צלוליטיס).

   אני התפתיתי לפלטה סלטים, וג. סחבה ממני באצבע מעודנת כמה רסיסי טונה וקורט סלרי מהוולדורף המשובח. "באיזה מיונז אתם משתמשים?" חקרה את המלצרית החמודה שלנו, שהלכה לשאול את הטבח וחזרה עם השם המוזר "הולמנ'ס". הראשונה מחתה, ואמרה שלגבר הראשון היא מכינה סלט תפוחי אדמה רק עם המיונז של "תלמה".

   לפתע ראיתי צל של חרדה חולף על פניה ההדורים של הראשונה. תהיתי לפשר הדבר: האם ראתה חלילה את בעלה עם איזו מזכירה ולא נעים לה להיתקל בהם? אבל הראשונה לחשה לי באוזן שהיא חושבת שהיא רואה את ההוא, "ה… אנס", המנכוס מהשלטי חוצות, והאם אני חושבת שאנחנו מספיק ג'דעיות בשביל לבצע ביחד מעצר אזרחי?

   הסתכלתי לכיוון שהיא סימנה לי, וראיתי שם רק פועל ערבי שהוציא פחי זבל מאחת המסעדות. הרגעתי את הראשונה, ושאלתי בעדינות האם יש צורך להיבהל מכל אנס שעובר ברחוב, לאור ההאשמות שמטיחים לאחרונה בבנה הסורר.

   באותו רגע נדמה לי שראיתי דמעה מתגלגלת על הלחי הנשיאותית. גילה גילתה את רגשותיה ואמרה ברגש רב: "את לא יודעת איזה בן טוב יש לי. אף אחד לא מכיר אותו כמוני. כמה שהוא מוכשר, ואמביציוזי, ועדין נפש. פטריוט גדול הוא… וכמה שהוא דומה למשה…"

   "…דומה למשה?" לאטתי. לא בדיוק השוואה רצויה, את לא חושבת? את החלק הזה כמובן שלא אמרתי. אני לא עד כדי כך עאמה.

   אבל הנשיאותית שמה לי יד רכה על היד, ואת אצבעה המטופחת השנייה הניחה על שפתיה: "שש….," לאטה בחן, "אנחנו לא רוצות שכל ההמון ישמע אותנו משבחות את בעלי ובני, נכון? זה לא מכובד. בואי נגיד שאני כאן אינקוגניטו. למה שלא תקפצי מחר לקפה במשכן הנשיאותי?"

 

מחר בטור שלי: גילה מראה לי את חדר השינה שלה ושל הגבר הנשיאותי. 

לטור הקודם שלי:"בני סלע בארומה?!"

 

 * ניתן לקבל עדכונים בדואר אלקטרוני על רשימות חדשות באתר. להרשמה לחצו כאן.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • סרנה  ביום דצמבר 5, 2006 בשעה 11:44 pm

    מצחיק וטוב ומה לא
    תודה

  • נועם  ביום דצמבר 6, 2006 בשעה 12:28 am

    מזכיר נשכחות מכל מיני עיתונים כמו העולם הזה. תמשיכי עם זה.

  • נירה  ביום דצמבר 6, 2006 בשעה 12:33 am

    המשפחה הנשיאותית הזו יצאה מהאף!!! שיתפטר כבר, שניפטר מהם בנוף שלנו. הצחנה בלתי אפשרית.

  • סנדי בנדי  ביום דצמבר 6, 2006 בשעה 1:01 am

    דומה למאות אלפי משפחות בישראל שלכודות
    בתוך הסטיגמה של אמא אבא וחוסר הסימטריה שיש ביניהם מבחינת מי הבוס.
    לו היתה גילה קצב הבוס של המשפחה ,האופי שלה היה שונה, אבל, כמו במאות אלפי משפחות שוביניסטיות, ככל שהגבר יותר שוביניסט / קרייריסט/כוחניסט ו"לובש המכנסיים " בבית,
    כך האשה שלצידו יותר רכה/
    מתוקה ולא מבינה כלום.
    הבנים מחקים את האבא והופכים להיות כמוהו
    הבנות מחקות את אמא והופכות להיות כמוה.
    כשהאבא מרשה לעצמו שנים להטריד מינית ולפגוע בנשים זרות, הבנים לומדים את זה ממנו מיד
    האב נתפש וראה זה פלא הבן מיד בעקבותיו.
    התפקיד של האמא נשאר להיות מתוק ומגונן

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  ביום דצמבר 6, 2006 בשעה 2:32 am

    גדול!…. 🙂
    ו-"אצבע מעודנת"…
    כמאמר המשורר, פחחח..
    אין שום דבר יפה ומעודן במשפחה "הראשונה" הזו,הלוואי והיו פשוט נעלמים להם מחיינו.

  • שפי  ביום דצמבר 6, 2006 בשעה 2:56 pm

    איך הוא הגיע לג'וב הזה ברכבת? אה כן, אבא שלו היה שר התחבורה, אבל זה כבר נחשב לבסדר, נורמטיבי.
    כי לא רחוק היום שבו יפריטו את הרכבת, ובחברה פרטית קשרים זה לא שחיתות, ההפך, זוהי סגולה, שמוכיחה על כישורים.
    ובחברות פרטיות גם יש הרבה פחות תלונות על הטרדות מיניות.
    מה הקשר? לא יודע, אולי אתן יכולות להסביר לי? תודה מראש.

  • שולמית  ביום דצמבר 8, 2006 בשעה 1:32 am

    צר לי על גברת קצב. עולמה קרס והתמוטט. אשר לבנה, איננו יודעים מה האמת בסיפור. מוטב לחכות ולשמוע מה באמת קרה אם אכן הדבר אפשרי.
    בואו לא נדון אותה , הרי היא לא פשעה ואם היא מגוננת עליהם , הרי שהיא מגוננת על חייה

  • יעל ישראל  ביום דצמבר 8, 2006 בשעה 2:50 am

    גם לי צר מאוד מאוד עליה. וגם כתבתי על זה רשימה באופן עדיף, תקראי אם בא לך
    http://www.notes.co.il/yael/24301.asp
    פשוט כאן עשיתי משהו סאטירי, אז הרשיתי לעצמי להשתמש בדמותה בצורה אירונית, למרות שגם כאן היא בעצם יוצאת המסכנה, השפוטה של בעלה.

  • נטלי  ביום דצמבר 9, 2006 בשעה 11:44 am

    תודה על חוש ההומור שלך

  • נטלי  ביום דצמבר 9, 2006 בשעה 11:44 am

    תודה על חוש ההומור שלך

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: