למה שלא תתחילו להאיר פנים לתושבים חדשים ב"רשימות"?

המשוררת אמירה הס התאזרחה כאן לפני שבוע, לשמחתי. כעבור כמה ימים היא הורידה את הבלוג החדשדש שלה כי העירו לא כל מיני הערות נבזיות על שום שהעלתה כמה פוסטים ביום אחד, רק מפני שלא הכירה את החוקים כאן.
   אמירה לא זקוקה לי שאגן עליה. היא יכולה לעשות זאת בכוחות עצמה וכשרונה. נזעקתי פשוט משום שזה קורה גם לאחרים, וגם לי זה קרה, וגם לחברתי נולי. מה לעשות, לא ידענו את החוקים הלא כתובים של המלך בפלך, אז התפלק לנו. לא חייבים להתנפל, אפשר לשלוח מייל לאזרח שסרח ולהסביר לו בצורה עדינה. זה הרבה יותר יעיל, והרבה פחות בריוני.
    על כך גם כתבתי בפוסט שהסעיר כאן את הפלך לפני כחודשיים, "אוף, כמה קשה לספק אתכם!", שיצא בדיוק מהמקום הכואב הזה, של התחושה שמתנפלים פה על אדם בשל שום כלום, בלי כבוד והבנה לכך שמאחורי השם והבלוג יש בנאדם, ולכולנו יש רגשות למרות שיש כאן כמה טיפוסים שמתחזים לאנדרואידים.
   לא כולנו עכברי מחשב. ישנם גם כאלה שהגיעו טריים וירוקים מהעולם האמיתי, ולא יזיק להאיר להם פנים ולהסביר בלשון אנושית ולא מחשבית.
    שמתי לב, שהבלוגרים החדשים שאינם מבינים את החוקים הלא כתובים האלה כאן, הן  על פי רוב נשים (לא כולן כמובן, יש גם כאלה ששוחות בחומר). מה לעשות, הומברס, אתם כנראה מבינים זה את שפת מחשבו של זה, ואילו חלק מאיתנו, המוחרס, נשארות בחוץ. שפת הסתרים של המחשב לא נהירה לנו, ועד שנלמד אותה לא יזיק לכם להיות ידידותיים לסביבה.
   הנה, האזרח ק. הסביר לי לאחרונה בלשון ברורה ונהירה כל מיני דברים שקשורים לטכנולוגיה המבעיתה אותי: מה זה תגיות, מי זה אותו נאצי יימח שמו, אר.אס.אס, ועוד כל מיני רעות חולות שנכנסות לי בלילה לחלומות.
    במקומכם, הייתי מבקשת קיבוצית מאמירה להתאזרח כאן שוב. ושוב, היא לא זקוקה לי שאהיה מליצת היושר שלה. אבל למען האנושיות הצרופה אני אומרת זאת, ונגד ההתחפרות מאחורי הבתים הווירטואליים שלנו.
    מאחורי הפוזה, המילים, השופוני, ועוד, תזכרו שיש בני אדם.
   
      
 
  

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • יונתן  On נובמבר 19, 2006 at 11:54 am

    ההבחנה בין גברים ונשים נראית לי לחלוטין לא מבוססת, אבל קבלת הפנים לאמירה הס באמת הייתה עצובה ונבזית.
    אם אני לא טועה, את כל התגובות כתב אדם אחד. לא חבל להוריד את הבלוג כשאפשר פשוט למחוק אותו ולהתעלם?

  • בועז כהן  On נובמבר 19, 2006 at 11:55 am

    משטרת התו והתקן עובדת כאן שעות נוספות, לפעמים.

  • נורה  On נובמבר 19, 2006 at 12:09 pm

    חבל שהיא הורידה את הבלוג. כנראה היו אלה יותר מסתם כמה הערות תמימות על הרגלי המקום.(מי יודע, אולי עמישראל חשב שהיא העתונאית עמירה הס? ואז כמובן חובה יהודית היא להתנהג כמו חזיר נאצי. מי יודע, אולי אפילו איימו על חייה).

    כמובן שאני מצטרפת לקריאה לאמירה לחזור ולכתוב, ואשמח לקרוא את הבלוג שלה. כל זאת בתנאי שזה מתאים לה, ושלא בעצם ננהל על גבה איזו מלחמה על "חופש הביטוי" שתגרום לנו להרגיש נפלא עם עצמנו ולה להרגיש מאוימת וחרא באופן כללי. זכותה להחליט שהמדיום הזה אלים מדי ושאת המלחמה הזאת היא כרגע לא נלחמת. אנחנו כקוראים נמצא אותה במקומות אחרים.

    ועוד הערה לכותבים: כמעריצה נלהבת של חופש הביטוי הנ"ל אני קוראת לכם לסנן תגובות אלימות ופוגעות בלי לחשוב פעמיים, ודאי וודאי אלו שפוגעות בכם אישית. מטרת חופש הביטוי היא לא לשמש עלה תאנה לאלימות ובריונות, וקשה גם לומר שעולם הרעיונות והאנושות בכלל יספגו מכה אנושה עקב סינונים מהסוג הזה. אני אישית מתמוגגת בכל פעם שבריון מסולק, ואתם לא חייבים אפילו לדון ולהתפלפל בנושא. ונא לזכור – זה השטח הפרטי שלכם, ובדיוק כמו שאף אחד לא יכול לבוא אליכם הביתה ולקלל אתכם ככה גם לא בבלוג.

  • יריב  On נובמבר 19, 2006 at 12:20 pm

    כשאת נכנסת בעולם האמיתי לאולם את ישר מתחילה לצעוק או שקודם את מנסה להבין את הלך הדברים?
    מישהו חדש שנכנס למקום חדש (וזה לא משנה אם זה בעולם האמיתי, בפורום באינטרנט או בבלוג מסויים) צריך קודם לקרוא ולהכיר.
    תקראי קצת בלי להגיב, ורק כשתביני מה קורה תתחילי להגיב.
    גם כשנכנסים אליך לבלוג לא תמיד אפשר להבין מפוסט אחד את מה שאת מנסה להעביר. צריך לקרוא קצת יותר מפוסט כדי להתחיל להגיב. אז אם כדי להגיב לבלוג מסויים צריך להכיר, בטח לפני שיוצרים בלוג בפלטפורמה מסויימת צריך ללהבין קצת יותר לפני שמתחילים להפציץ בפוסטים.
    תמיד אפשר ליצור בלוג עצמאי בוורשפרס ולהפציץ פוסטים כל כמה דקות. כשאת חלק מקהילה מסויימת את צריכה להתנהג לפי מה שמקובל בקהילה הזו.

  • יעל ישראל  On נובמבר 19, 2006 at 12:22 pm

    אמירה הס היא לא הנושא, רק הטריגר. כתבתי זו למעני ולמען הבאים אחרינו, כי כרגע היתה זו אמירה שנפגעה. כשעליתי זכיתי בדיוק בגלל אותה בעיה לארבעה מטרידנים כאלה, לא אחד. וגם חברתי נולי. ככה שאני כאן בסך הכול משתמשת בדוגמה הטרייה של אמירה כי להגיד משהו עקרוני. אני בטוחה שהיא תסלח לי שאני משתמשת במקרה שלה למען יתר האנשים שיגיעו לרשימות.

    וליונתן, אמרתי במפורש שלא כל הנשים, אבל הבחנתי שישנן נשים שלא מכירות את כל שפת הבלוגים הזו ונתקלות כאן בחוסר הבנה, כולל מה שקרה כאן. זאת לעומת הגברים, שלפי מה שראיתי עד כה, קצת יותר מכירים את המטרייה. זה לא נאמר כדי להסיק מפה שום דבר על ענייני גנד'ר, אלא רק כדי לציין עובדה, ולבקש קצת אורך רוח גם לאזרחיות חדשות שלא שוחות במטרייה.

  • יעל ישראל  On נובמבר 19, 2006 at 12:27 pm

    לא כל האנשים שעושים בלוג ברשימות שוחים בחומר. חלקנו באנו לא מעולם האינטרנט אלא מעולם הספרות, ואנחנו לא מבינים בזה. הדבר הזה שקרה עם אמירה, וגם קרה לי, ולעוד כמה, קרה רק בשבוע הראשון שעלינו, לא ידענו שאסור להעלות כמה פוסטים באותו רגע, כי זה מסיט אחרים מהרשימה. זה נעשה מחוסר ידיעה ותום לב. אז אפשר לשלוח לאדם מייל ולהסביר לו יפה. או אולי, צריך להגיד לאורי וירדן שיוסיפו הסבר גדול בנוגע לזה, כי לי לא זכור שנתקלתי בהסבר כזה. אמרו שם רק שרצוי להעלות פוסט לא יותר מאחת ליום, לא הסבירו את העניין הזה שככה דוחקים אחרים. אז לא ידענו, למה התוקפנות?
    כל מה שאני אומרת שאפשר להגיד דברים כאלה בצורה אנושית ולא להתנפל.
    לו זה קרה בפעם הראשונהלא הייתי מתייחסת לזה בכלל, אבל זה קרה כבר כמה פעמים.

  • הלל כהן  On נובמבר 19, 2006 at 12:31 pm

    הבעיה היחידה שלי היא לא הטענה שלך, שהרי אני מסכים שאין מקום לגסות רוח, לא פה ולא במקומות אחרים. הבעיה שלי היא שאם מביטים על הפוסט הזה בקונטקסט של דברים שאמרת בעבר, נוצרת התחושה שהבעיה שלך היא עם ביקורת באופן כללי, מכל סוג.

  • ג'יי  On נובמבר 19, 2006 at 12:58 pm

    לא היית זו את שהתנפלת על עמליה דקה אחרי שהיא הגיעה, ורק אחרי שגערו בך על הקבלת הפנים הכה אגרסיבית חזרת בך והתנצלת?
    אז אם לספר, אל תספרי רק מה עשו לך ולנולי, כי לדעתי נולי לא קבלה מילה אחת רעה ברשימות מהיום שהגיעה, ספרי מה את עשית גם.
    וזה לא מקנטרנות נכתב כי למי יש כוח לריב איתך.

  • יעל ישראל  On נובמבר 19, 2006 at 1:06 pm

    אני חושבת שהייתי מאוד ברורה בפוסט הזה לגבי "הארת הפנים" לתושב חדש. מדובר אך ורק על המקרה של אדם שזה עתה עלה, ומחוסר ידיעה העלה מספר פוסטים בזה אחר זה, כמו שקרה לאמירה, ולנולי ולי, ומייד קיבלנו שלשול של תגובות מאוד אגרסיביות. זו היתה בעצם קבלת הפנים הראשונה שלנו ברשימות, בלי קשר בכלל לתכנים שכתבנו.
    אין צורך שתריב/י איתי, מה שצריך זה לקרוא מה שבדיוק אמרתי. לא באתי לריב בפוסט הזה על שום דבר אחר, את זה כבר עשיתי בפוסט "אוף כמה קשה לספק אתכם."
    ואין לי שוב בעיה עם ביקורת באופן כללי, כי כמו שאלה שקוראים אותי רואים, אני דווקא נהנית מהתנצחות קלה, ועושה את זה לרוב בהנאה, אבל רק כאשר זה קשור לטקסט עצמו, לא בסתם היטפלויות

  • יעל ישראל  On נובמבר 19, 2006 at 1:12 pm

    כבר התנצלתי על כך בארבע במות שונות, כולל במייל לעמליה (ואגב, שם זה היה קשור בכלל פוסט המטפלת).
    בכל אופן, שם זו היתה התפלקות אישית שלי: זה היה בזמן המלחמה ומצבי הנפשי היה מאוד לא משהו וגם "גלולות המצב רוח" לא עזרו.
    למה אני טורחת בכלל על ההסבר? כי שם זה סתם היה התפלקות שלי, ועובדה שאני התנצלתי בריש גלי, למול כל במת רשימות.
    ואילו במקרים שאני מציינת כאן, זה נעשה באופן סיסטמטי, וקשור לדבר המסוים הזה שאני אומרת, ואף אחד לא טורח להתנצל כמוני או לשנות את התנהגותו.
    הנה, ג'יי יקר/ה, אני למדתי את הלקח מעצמי ולא עושה זאת מאז אותה התפלקות מכוערת שלי, ששוב, יש לי מספיק אינטגריטי להודות בה בראש מושפל.
    אני לא רואה שאחרים מתנצלים.

  • יעל ישראל  On נובמבר 19, 2006 at 1:25 pm

    כתבתי את הרשימה הזו לא מהתגרות והקנטה, גם לא בטון פרובוקטיבי, בעיקר בטון אנושי ואפילו מחויך.
    הבעיה שאני מציינת היא שרירה וקיימת, והנה היא גרמה כאן לאדם כנראה יותר רגיש לצאת מרשימות. מישהו כאן אמר, למה אמירה היתה צריכה לעזוב"? אפשר להתעלם. ומה אם לא כולם יכולים להתעלם? איך נעשינו כאלה ציניים ואדישים לרגשות הזולת? ואם טועים, אפשר גם להתנצל ולשנות התנהגות.
    ולמה לא לנסות להתייחס לבעיה שאני מעלה ברצינות, במקום כרגיל לתקוף במקומות הלא נכונים?
    אני ביקשתי בקשה ג'ינטלמנית. לא מזיק לפעמים להודות בכל שאולי טעינו ואפשר לשפר משהו בפורום הזה .

  • אבי לן  On נובמבר 19, 2006 at 1:58 pm

    אני סתם ציני. אל תתרגשי. יוזמתך בסך הכל מבורכת. אם את כזאת חמודה, מתחשבת ודואגת לרווחת הכלל – אולי תארגני פיקניק לכותבי "רשימות"? בעצם, עדיפה מסיבת ריקודים סוערת, עם הרבה אלכוהול. יש כאן כמה מפוחלצים שאשמח לראות איך היין עולה להם לראש

  • מאזינה ברקע  On נובמבר 19, 2006 at 2:16 pm

    זו תופעה מוכרת משחר ימי האינטרנט.

    כמובן שגסות רוח אינה ראויה, ואני לא רואה שום סיבה שלא מחוק תגובות כאלו. וכן, בהחלט, לפעמים צריך לגדל את אותו עור של פיל שאת בעצמך כתבת עליו (אם זכרוני אינו מטעה אותי).

    מצד שני, צודק יריב. לא מדובר בהתמחות במחשבים, אלא בהבנת העולם והחברה שהגעת אליה.

    אני מניחה שאת רוצה למצוא פתרון, ולא רק לפרוק מהלב, אז אני מציעה לך לכתוב פוסט בנושא "מה צריך לדעת בלוגר חדש ברשימות" עם טיפים שלך ושל כותבים אחרים. בקשי מאורי וירדן שישלחו לינק לפוסט הזה לכל כותב חדש. אני מניחה שזה יעזור למרבית ההתלבטויות ואי-ההבנות.

  • נועם  On נובמבר 19, 2006 at 2:22 pm

    את האדם היחיד בעל הביצים ברשימות. אל תקחי ללב את מה שאומרים. את אומרת דברים אמיצים, למרות שבדרך כלל איש אינו טורח לשמוע. לא נורא. יש לך כאן גם אוהבים.

  • יטבת  On נובמבר 19, 2006 at 2:56 pm

    קצת היגיון, בבקשה. תגלשי בנחת בין הבלוגים, תבדקי את הדינמיקה שמתקיימת, תנסי להבין את הקודים של המשוחחים ורק אז תכתבי ותפרסמי. האמירה "אני פה ואני אכתוב מה שאני רוצה ואיך שאני רוצה" היא שחצנות נטו.

    ודרך אגב, זה קורה גם לגברים. זה קרה למוטי לקסמן, לדוד כפרי ולהרבה אחרים. ואם לא אכפת לך, בפעם האחרונה שבדקתי הייתי אישה.

  • איילת  On נובמבר 19, 2006 at 3:04 pm

    עובדה שאנשים עדיין זוכרים את זה ופירושו של דבר שלא תזיק לך מעט ענווה.
    פרט לכך, יהיה יותר נעים (לי, לעוד כמה ואולי אפילו לך) אם תפסיקי לקטר על כל מה שזז ותתמקדי בענייניך.
    סגנון הכתיבה שלך מתיימר להיות פרובוקטיבי אבל הוא לא. הוא בעיקר מתנשא ולא ברור. כדאי שתקראי קצת מסביב לפני ההנחה שאינה משתמעת שהכל חופשי והרשות נתונה.

  • יוני  On נובמבר 19, 2006 at 3:11 pm

    אמירה הס העדיפה לקחת לעצמה קול בודד ומטופש ולהפוך אותו לדומיננטי
    אני הייתי בין אלו שבירכו אותה בכניסה, יחד עם רבים אחרים . אפילו אמרתי לה שתכתבו כמה שיותר ושתמלא אותנו בקטעים מפרי עטה ושלא תתיחס לטמבל ההוא. היא העדיפה להתייחס אליו וחבל שכך, אולי האובר רגישות שלה לא מתאימה למדיה שכזאת

  • נעמה  On נובמבר 19, 2006 at 3:19 pm

    דווקא כן רלוונטי, מאוד רלוונטי, שיעל התנצלה על העניין עם עמליה. זה בדיוק העניין.

    חוצמזה, יש לך איזה עניין אישי עם יעל? כי זה הרושם שמתעורר למקרא התגובות שלך לרשימותיה. מה זה, הקנאה ברייטינג? העובדה שהיא מעוררת עניין (כשאת לא)?
    "יהיה יותר נעיםלי אם…" – הלו, זה בלוג אישי פה, לא תכנית שירים כבקשתך. לא מעניין לך, לא נעים – עופי למקום אחר. אני למשל נורא משתעממת מקריאת הבלוג שלך, לא כי הנושאים משעממים אלא כי יש לך סגנון מרדים ודידקטי, את מזיעה מרוב מאמץ להיות שנונה ומתוחכמת וזה לא ממש מצליח לך, והפוזה של האנתרופולוגית-בשקל שאימצת לא מביאה לחצי תובנה או חידוש.
    וכיוון שכך אני פשוט לא נכנסת לממלכה הקטנה והצחיחה שלך. יעל מעצבנת אותך? תעשי אותו הדבר. אבל לא, את נכנסת לכאן ומגיבה שוב ושוב.

  • זו ש  On נובמבר 19, 2006 at 3:32 pm

    לא הספקתי להגיב אצלה, ואהבתי את שיריה.

    לעניין הארת הפנים, מכיוון שמדובר בקהל שמורכב מהרבה מאוד אינדיבידואלים, קצת קשה לחנך את כולם.

    אני חושבת שהכי פשוט יהיה שמנהלי האתר, כשהם מקבלים מישהו, יוסיפו להסברים הטכניים של הפעלת המערכת גם כמה המלצות באשר לקוד ההתנהגות, הרי לא מדובר ברשימה ארוכה אלא בשניים שלושה כללי אצבע, זה יחסוך עגמת נפש לכל הצדדים וזה יותר פשוט מאשר לצפות מכל משתתף חדש לשבת וללמוד את ההתנהלות או לשאול מישהו.

  • יעל ישראל  On נובמבר 19, 2006 at 4:06 pm

    התמוהיי הזו כאן מבקשת הסבר בגוף הספר. מה זה אומר "תפסיקי לקטר על כל מה שזז ותתחילי לעסוק בעניינך"?
    בפעם האחרונה שבדקתי את כל 95 הפוסטים שהעליתי היום היום, ראיתי שהם כולם עוסקים בי ורק בי, מה לעשות, אני מפלצת נרקיססטית, וגם את הרשימה הזו, שמתחילה באמירה הס, אני כותבת מתוך רגשות בעליי רקע אישי, מכך שגם אני קיבלתי את אותה קבלת הפנים שהיא קיבלה, רק שבי נזפו ארבעה אנשים על כך שהעליתי בטעות כמה פוסטים בזה אחר זה. , לא רק אחד.

    ואם היית קצת רגישה לאחרים, כמו שאת מתיימרת כנראה להיות, היית קולטת שהרשימה הזו דווקא לא כתובה מתוך פרובוקציה אלא מתוך בקשה ג'נטלמנית. קחי את יונת השלום שלי, לא יזיק.

  • איילת  On נובמבר 19, 2006 at 4:08 pm

    אהה, אז זו את שהפסיקה להכנס?
    פרט לכך, למיטב ידיעתי, יעל יכולה להגן על האינטרסים שלה בעצמה ולא צריכה דוברים או מליצים מה גם שלא לכבודי להתייחס לשפת הביבים שלך או לתת לך דין וחשבון.

  • יעל ישראל  On נובמבר 19, 2006 at 4:17 pm

    במחשבה נוספת על עניין עמליה, אני בכל זאת סבורה שהעובדה שחוויתי את זה משני הצדדים: גם הותקפתי מיד עם בואי, גם תקפתי (ולא היססתי להתנצל במספר במות, ועד היום אני "אוכלת" את עצמי על ההתפלקות הזו) , אולי בכל זאת מכשירה אותי להבין טוב את העניין הזה של פוגעים-נפגעים, ואולי בכל זאת יש לי זכות לומר כאן משהו, דווקא בגלל ההתנסות שלי. דווקא משום שפגעתי ונפגעתי, והחלטתי מהר מאוד לרדת מהקטע הזה של לפגוע באנשים בבלוגים שלהם, מעניק לי זכות קטנה לדון בנושא הזה.
    ומתוך כאב אני מדברת. מתוך כל שהצטערתי שאדם פרש מכאן בתוך שבוע כי לא יכול היה לעמוד מול הירי. זה הכול.

    אני התנצלתי. אולי גם לאחרים כדאי. זה הכול.

  • איילת  On נובמבר 19, 2006 at 4:24 pm

    בכנות?
    רוצה לדבר על שומן ועל תפיסת גוף? מצוין. היו כמה נקודות מעניינות שהעלית שהלכו לאיבוד בגלל כל האשמות שהטחת בגברים חובבי נשים ובנשים חובבות דוגמניות.
    רוצה לדבר על כמה שלא בא לך על הודו? סבבה. מישהו ירד עליך כי לא אהבת את הודו? זה עושה אותך אדם פחות טוב? הכותרות שלך הן בנימת הקם להורגך השכם וכסח לו את הצורה. לא ברור לי למה במרבית הפוסטים שלך והכותרות שלך את בוחרת להתנצל או לריב. יש לך נקודה? קיטור? תהיה? כתבי חופשי, אבל אל תצפי שלא יגיבו לך או יחוו דעה.
    ובנוגע לרייטינג, גם אמא שלי מרפרשת 359 פעמים כל דף שאני כותבת.

  • יעל ישראל  On נובמבר 19, 2006 at 4:43 pm

    אני מצטערת, לא הבנתי את ההקשר של דברייך. האם את מתכוונת למה שאני כותבת או לכותרות?

    אשר לרשימותיי: אני תמיד עוסקת בענייני: אם אני כותבת על תפיסת גוף או על הודו או על אונס או על כל נושא אחר, אני כותבת עליו תמיד מתוכי. הוא שלי. תמיד.

    או שאולי הכותרות שלי מרגיזות אותך? אני בוחרת בכותרות כאלה במודע כדי להביא אנשים. ואגב, אולי תתפלאי ,אבל אף אחד מבני משפחתי או חבריי לא נכנס אלי מעולם לאתר. זה לא הקטע שלהם (חוץ מאחותי היקרה שלי). כל השאר לא בענייני אינטרנט. מי שנכנס לא מכיר אותי, אז כנראה שהוא מתעניין במה שקורה כאן.

    בנוסף, מעולם לא נופפתי בנתוני הרייטניג שלי, רק בפוסטים ההם אצל אלי שלו, כשהתנפלו עליי, ואם מתנפלים עלי אני משיבה אש. אני מתוך עצמי אין לי שום אינטרס להשוות איברים. היה שם איזה אחד, ערס פואטי נדמה לי , שרצה שנשווה, אז נכנסתי למשחק.

    ושוב, אני חושבת שהחמצת את מה שכתבתי בפוסט הזה: אני לא מקטרת כאן על התנצחויות שמתנצחים איתי בפוסטים אחרים שלי, שנכתבו מתוך מטרה להתנצח. אין לי בעיה עפ זה. את רואה שאני משיבה לכולם. זה חלק מהמשחק. ולפעמים הוא משעשע, נחמד או מחכים.

    אני דיברתי כאן רק על אנשים שהגיעו זה עתה, לא מכירים את החוקים, ובכל זאת מתנפלים עליהם. על זה חבל לי. והנה מה שקרה בשבוע האחרון עם אמירה.

  • צופה מהצד  On נובמבר 19, 2006 at 6:19 pm

    חדשים שנכנסו לרשימות.
    בתור קורא ותיק כאן ראיתי הכל.
    הביקורת שמישהו השמיע לאחרונה על אינדוקס יתר
    הוא עניין זעום וקטנטן לעומת השפלות , תוקפנות
    ושנאה שרבים פה נאלצו לספוג .
    מה שנאמר במקרה זה לא היה באמת כל כך נורא ואיום וכל אחד
    לוקח את הדברים למקום אחר.
    אפשר לבחור להעלב, אפשר למחוק, ואפשר להתקיף בחזרה
    דבר אחד חוזר על עצמו ברשימות והוא כקורא נאמן מפריע לי לא פחות מאשר לכותבים רבים פה.
    אנשים לא מגיבים לעניין, ולא מתייחסים לגוף רשימה, אלא מקניטים, יורדים דוחפים את עצמם או כותבים על יד, במקום תגובה עניינית.
    אילו היה לי אתר משלי פה, לא הייתי בשום אופן מסכים להשאיר טוקבקים מהסוג המבליט את עצמך על חשבון אנשים אחרים.
    או מגיב בציניות מעצבנת לתוכן שמישהו טרח עליו.

  • שמוליק  On נובמבר 19, 2006 at 7:03 pm

    נכון שברשימות יש הנאה מיוחדת לטוקבקיסטים לכסח את הכותבים ולהתעמת איתם. זה דוחה ומעצבן וגרם לכמה אנשים שאת כתיבתם חיבבתי לקום וללכת מכאן. אבל את יכולה להתמודד עם זה.

    קבעי כללי דיון משל עצמך. דרשי מאנשים להזדהות, כולל להשאיר כתובת מייל. שמרי על מדיניות דיון מתונה. אל תתווכחי עם כל אחד. מצד שני, עשי בדק בית גם אצלך. אולי כדאי למתן את הכותרת ואת הטקסט כדי להשיג קצת יותר תשומת לב למסר שאת מנסה להעביר ולא רק לעובדה שכתבת משהו חדש.

    יש בבלוגים טרייד אוף שאת חייבת לקחת בחשבון. ברוב המקרים שבהם תרצי להעביר מסר רציני יהיו מעט מגיבים. בהכוונה נכונה שלך, גם הדיון יכול להיות ענייני ומעניין. אם תנסי להיות פרובוקטיבית או צהובה תקבלי יותר רייטינג, אבל היחס אלייך יהיה כאל עוד מישהי שמחפשת תשומת לב מבלי שיהיה לה יותר מדי מה לומר. יחס כזה יביא לירידה ניכרת במשקל הסגולי שלך ברשת. חבל.

  • ערס פואטי  On נובמבר 19, 2006 at 7:37 pm

    כל כותב חדש ברשימות מקבל לינק (לא נשים אותו כאן, כי לדעתי הוא פתוח רק לכותבים) ובו יש מידע מלא על האתר, איך מקובל לכתוב, מה מותר לעשות (הכל, כמעט) וכמה המלצות שנצברו מנסיונם של אחרים. הקטע הבא מופיע ממש בתחילת המדריך (שלא תגידו שהתעייפתם) ואומר כך:

    3. אחרי שכתבתם את המאמר, אל תשכחו ללחוץ על "עדכן שינויים אחרונים" בכדי שהעמוד הראשי שלכם יתעדכן.
    לטובת כולם: לא להעלות הרבה פוסטים בבת אחת – הדברים אמורים בעיקר מבחינת כותבים חדשים. אם אתם רוצים להעלות המון חומרים בבת אחת באופן שיטתי, העלו אותו כרשומות בלתי מאונדקסות וקשרו אליהם מרשימה מאונדקסת אחת (פרטי בהמשך המדריך)

    —-

    יש גם הרחבה של הנושא בהמשך. כלומר, נכנסתן לאתר בלי לקרוא את ספר ההוראות. מאחר ומדובר באנשים שהם לא "עכברי מחשבים" כהגדרתך האייטיזית, כלומר מכירים את ההתנהלות המקובלת ברשת, מן הראוי היה שתקראו אותו תוך ההתרגשות והכיף של פתיחת אתר אישי. ככה, כדי לדעת מה קורה.

    כמו שאת אולי זוכרת, עם העליה שלך לרשימות שלוותה בהעלאת צבר פוסטים גדול, שלחתי לך מייל מנומס והצעה איך לפתור את הבעיה. השבת לי בתודה – ואותו דבר, אגב, אירע גם עם אמירה הס, שחבל מאוד שהלכה.

    אבל בפוסטים שלך, גם אחרי שמורידים את הפעם המאה שאת משתמשת ב"חורני" כדי להביע מורת רוח בדקות אבחנה, אין שום סימן לזה שכשהגעת לכאן דיברו אליך יפה, וניסו גם לעזור. כולם היו מהתחלה נגד רוח החופש הפראית, עכברי מחשב מעונבים שכמוהם.

    טלי קורה.

  • חנן כהן  On נובמבר 19, 2006 at 9:18 pm

    אם רשימות זה סוג של "קהילה", אולי כדאי להצמיד חונך/ת לחדשים במקום להגיד להם RTFM ?

  • קורינה  On נובמבר 20, 2006 at 12:42 am

    1.
    בעניין הטיפול בטרולים, כתבתי על כך לא מכבר רשימה תחת הכותרת "לגלוג או לא לבלוג".
    http://www.notes.co.il/corinna/2646.asp
    רפואה שלימה!
    2.
    בעניין ירוקת המושלכת על הירוקים – גם כאן מדובר במתי מעט שחיים בינינו ולא יודעים לתת לחיות.
    הגעתי לרשימות ביוני 2003, אכן, לפני יובלות…
    ירדן כתב לי, "אני עוד לא מפרסם/מעלה אותך, סדרי קודם את הבלוג, העלי מה שאת רוצה להעלות וכשתהיי מוכנה תודיעי לי ואפתח לפרסום."
    נא לא להתייחס ברצינות לסימני הציטוט
    לאתר מכתב מלפני כמעט שלש וחצי שנים גוזל זמן והוא כעת במשורה אצלי – כל האנרגיה הולכת על עבודת ההוצאה לאור של "בארץ לא ידעתי".
    דווקא היה לי נסיון מבלוגר, שם הקמתי בלוג בנובמבר 2002.

    אז בנחת העליתי איזה עשר, חמש עשרה רשימות ופתאום אני מקבלת דוא"ל.
    שמחתי. כמה נחמדים ברשימות, ישר מברכים אותי. באמת יפה הבית בעיניי.
    לא בדיוק ברכה, אבל הלשון הייתה כל כך ילדותית, שרק צחקתי.
    והלכתי לראות איפה בדיוק פרסמו אותי.
    בי נשבעתי, לא ידעתי שיש סולם יעקב וכל מלאכיי עולים בו כמו בשעת שיא באיילון – ממש פקק תנועה. נורא נורא.
    כשירדן נזעק אליי, גם הוא, בנימוס שלא כאותו דרקון יורה אש בעילום שם, עניתי שבאמת לא הבנתי למה דבריי פורסמו לפני שנתתי אור ירוק.
    היחס המאגי שמייחסים לסולם המלאכים, קצת מוגזם. מותר להעלות גם אלף רשימות ביום. וגם לחזור ולהעלות מחדש אותה רשימה אלף פעמים ביום.
    אבל כנראה שמוטב להמנע מכך.
    עד שיהיה לכל בלוג סולם משלו.
    3.
    כבר כבר בלי נדר מעלה שיחה עם אמירה.

  • אורן  On נובמבר 20, 2006 at 12:46 am

    גם לי היה זכור שקיבלתי פעם לינק עם המלצות, טיפים וצרור עצות מאורי וירדן.

    עלי, אגב, אף אחד לא התעצבן כשהגעתי. אולי זה כי אני גבר ועצבים הם כמובן רק עניין של מגדר. אולי זה כי אני משעמם ולא מזיז לאף אחד אבל אולי זה סתם כי טרחתי להבין את הדינמיקה…

  • מייקי  On נובמבר 20, 2006 at 9:21 am

    יש משהו תמוה בשיטה, לטעמי.
    קראתי פה, הלכתי, וחזרתי שוב כדי להגיד משהו נורא פשוט:
    לאורי – הטכנולוגיה המשרתת את האתר, אינה צריכה ואינה אמורה להגביל או למנן את זרם היצירתיות של בעלי הבלוגים כאן.
    שיכתבו כמה שרוצים – ושבמקביל ימצאו אנשי הטכנולוגיה דרך להשתלט על הסקרולר, במקום שהוא ישתלט עליהם.
    זה אמור להיות נורא פשוט (ויצירתי)…
    נראה לי מטורף לחבר בין עדת כותבים ויוצרים, על מנת לחסום את מעיין יצירתם!

    לגדי – זה שמישהו טרח וכתב ספר הנחיות… מותק, לכתוב ספר הנחיות זה לצאת ידי חובה. זה כסת"ח שחבל"ז. אההה, לא הבנת? אההה – תקראי את הספר. אההה, קיללו אותך כשנכנסת? – תקראי, בובה, תקראי…

    וליעל – עזבי אותך, מוסד הקומונה ויחד איתו הקולקטיב כבר עבר מן העולם. היום מה ש – IN הוא אדם לאדם זאב (במרחב הוירטואלי). יש כאלה שלא עומדים בחשיפה המיידית הקשה לתגובות הקוראים (הלא-ממש-נחמדים). קריאה לשלום גלובאלי היא חמודה ונוגעת ללב… אלא שלצערי איננה מעשית.

  • יעל ישראל  On נובמבר 20, 2006 at 4:31 pm

    לא זכור לי ששלחת לי מייל, ואם כן כמה נחמד אבירי מצדך, ממש גנטלמן,
    כל היתר השאירו לי את טביעות כפות הרגליים בסלון, ואני כמובן מיד מחקתי היטב עם הספונג'ה. כזו עקרת בית חמדמדה אני, לא משאירה בוץ שמשאירים לי אורחים לא רצויים.

    אז אתה היית גנטלמן ועשית מתן בסתר, היתר נדחפו אצלי בגועל. מה תגיד להם: "תמשיכו להיות ילדים רעים, אבא נותן כתף?"

    ומתתי אתה השין גימל של רשימות? לפני שהגעתי הנה, לא ידעתי מי אתה (גם עכשיו אני לא יודעת כי אתה מתעקש להתחבא מאחורי פוזה של בריון חסר רגש), סביר להניח שגם אתה לא ידעת מי אני, אז מספיק להתחרבש אחד על השני. תתבגר מותק.

    אני לא טינפתי פה אף אחד באופן אישי, לא אצלי לא אצלם (חוץ ממקרה עמליה שאזכור ויזכרו לי על סוף הדורות), אבל אתה עשית זאת על חשבוני כמה וכמה פעמים.
    מותק, אתה לא הבעלבית של רשימות. לך תטפס על עץ אחר. הייתי נחמדה עד עדשיו אבל נמאס לי מכל הערס פואטיקה הזאת

  • ערס פואטי  On נובמבר 20, 2006 at 7:06 pm

    מעבר לזה, ברור שאני לא הש.ג. של רשימות, ומעולם לא התיימרתי להיות. אבל הי, גם את לא. ולא רק שאת לא בעל הבית של רשימות, את גם לא הילדה הפרועה והמגניבה של רשימות. את רק אחת מהכותבות, ומהפחות מוצלחות שבהן (לטעמי).

    אני מקווה שבפעם הבאה שתתפוצצי על איך כולם כולם כולם לא מבינים את יעל הפרועה והחופשית, אנשים מגעילים שכמונו, תבדקי את עצמך קודם.

  • יעל ישראל  On נובמבר 20, 2006 at 7:41 pm

    גדי, הצעה אופרטיבית: הנח לי בשלי ואני אניח לך בשלך. יש מקום לכולנו כאן. לא צריך לדרוך זה על זה.
    שניפגש פעם בשמחות. יעל

  • שוקי  On נובמבר 20, 2006 at 9:56 pm

    כרגיל, היא איפשהו באמצע.
    זה נכון שכמה אנשים פה קיבלו זובור, אבל ההתקפות היותר אכזריות שראיתי כאן היו לא מצד כותבים אחרים אלא מצד טוקבקיסטים אנונימיים.
    באופן טבעי, באתר שפועלים בו כמאה אנשים דעתנים יש הרבה קנאת סופרים ופה ושם גם נכנסו לכאן כל מיני אנשים שאולי באמת לא היו צריכים להיכנס. כאלה שניצלו את הבמה בצורה לא ראויה, או צינית. כאלה שזורים ריב ומדון במקומות שאפשר היה לפתח דיון.
    אבל איך אומרים
    If you can't stand the hit…
    אני מכיר את גדי טוב ויודע שבאותה מידה שהוא אומר בדיוק את מה שהוא חושב, ככה הוא חף מרשעות. אולי הסטנדרטים שהוא מציב לאנשים אחרים גבוהים, ואולי הוא הביע את הביקורת שלו בצורה קצת תוקפנית, אבל זה לא אומר שהוא לא אמר דברים נכונים.
    לא מזיק כשמגיעים למקום חדש, להסתכל קצת מסביב ולהקשיב קצת לפני שמתחילים לדבר. מי שנכנס כמו פיל בחנות חרסינה, לא באמת צריך להיות מופתע שעפים רסיסים לכל עבר.

  • שוקי  On נובמבר 20, 2006 at 9:58 pm

    בעניין ההתקפות על נשים: שטויות
    שני המותקפים הגדולים של כל הזמנים (אני לא יכול כמובן להזכיר שמות) היו גברים.

  • איריס  On נובמבר 20, 2006 at 10:00 pm

    שאמירה הס עזבה את רשימות בגלל הערות טוקבקיסטים או משהו דומה. מצער מאד לשמוע את זה. היא משוררת מצויינת. אני מקווה שזה לא משום שהיא העלתה בטעות ארבעה פוסטים בהתחלה כמו שקורה לכולם. וגם אם זה לא בטעות, לא סיבה להתנפל. לי לקח שנה להתאושש מהארסיות של ה"שכנים" ולמזלי חצי מהזמן לא קישרתי בין השם בטוקבק לבין בעלי הבלוג, ולא ידעתי מי זה מי אחרת הייתי נעלבת עוד יותר. אם זו הסיבה שהיא יצאה, כדאי לכתוב לה במאורגן שתחזור, אני אחתום. אחרי שנתיים פה הייתי ממליצה לחדשים בעלי עור רגיש, להבין שצריך פשוט להתעלם מהשכנים, רוב האינטראקציות הן שליליות גם אם הן מוסוות בדבש, כי למעשה מתחרים פה על תשומת לב, וגם על מיקום באינדקס – כך הבנתי עכשיו. זה דומה לרחוב הנעליים בנוה שאנן, אמנם כולם מרוויחים מהדבוקה, אבל אוכלים זה את זה על הקליינטים הספורים שמגיעים. אם לשפוט לפי האוירה הכללית במדינה, אזי הניצים יעדיפו להטביע את הספינה כולה, אם יחשבו שזה יקדם את הרייטינג שלהם באופן אישי, כלומר, מעין דילמת האסיר שנפתרה כבר, בכרוניקה ידועה מראש. אבל בינתיים אפשר להנות מהפורמט ומאירוח נדיב של המייסדים אורי וירדן.

  • איריס  On נובמבר 20, 2006 at 10:16 pm

    הטוקבקים שלי, בחלקם, הם פרודיה על עצמי, או על הסגנון בבלוג. נא לא לענות לי "אחד לאחד", זה הערה לקשי תפיסה.

    בקיצור, יעל יפה שאיזנת את מה שאת מזכירה לעצמך כפשלה עם עמליה, בפוסט הזה, ובעיקרון ההערה שלך בפוסט הזה היא במקום מאד, כולל לגבי השוביניזם שנמצא בין השיטין.
    ויתר האבחנות על כמה מן הממונים מטעם עצמם להצליף באחרים כדי לתחום איזה מעגל של "מרכז כוח" המגדיר את השוליים לאו דוקא על בסיס איכות הכתיבה.

  • אסף פדרמן  On נובמבר 20, 2006 at 11:18 pm

    ומספיק עם השטויות.

  • H.M.M  On נובמבר 21, 2006 at 7:14 am

    ואיתה אנשי ספרות נוספים.

  • עודי  On מאי 31, 2007 at 3:23 pm

    גם על נולי את מגינה כך וכן הלאה
    למה ?
    מה חסר לך ?
    את הבורות האלה בחייך ובחיי אחרים יש רק דבר אחד שימלא
    (פעם התעלמת כשכתבתי לך על כך עכשיו את מעלה את זה לבד נחמד
    אבקש קרדיט))))))))))

  • עודי  On מאי 31, 2007 at 5:52 pm

    סליחה התבלבלו לי התאריכים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: