לידת ילדים בכל מחיר?

הפעם זו אינה ביקורת ספרותית אלא רשימה מזווית אישית על הספר "שומרת אחותי" של ג'ודית פיקו ("כנרת"), פשוט כי הנושא: להביא אח חדש רק כדי שיתרום אברים לאח חולה, מאוד מרתק ומזעזע אותי. למרות הכאב של המשפחות, אותי זה תמיד מבעית מחדש שמביאים ילד לעולם רק כדי שישרת בקיומו את אחיו. ואתכם?

 

"שומרת אחותי" של ג'ודית פיקו הוא מסוג הספרים שאת קוראת כי הנושא נורא מעניין אותך, ולאו דווקא בגלל איזשהן בשורות ספרותיות מהממות. אני נמשכתי לספר בשל עיסוקו בנושא הבאת ילד נוסף למשפחה כדי להציל את חייו של ילד שכבר נמצא בה – נושא כאוב ומאוד בעייתי בעיני רבים, ובעיניי על אחת כמה וכמה, כי סוגיית הילדים שאינם רצויים תמיד לוחצת אצלי על קצות העצבים הכי חבויים.

   האם מוסרי להביא ילד לעולם רק כדי שיתרום מוח עצמות לאחיו? האם מפני שהטכנולוגיה מצויה בידנו, זכותנו לתפעל אותה בכל מחיר? מה שג'ודית פיקו עושה בספרה הוא לדון בנושא באמצעות גישה מעניינת: הקורבנוּת במשפחה. היא יוצאת מנקודת הנחה שבכל משפחה יש ילד שלוקח על עצמו או שמטילים עליו את תפקיד הכבשה השחורה.

   אבל מה קורה כשמשפחה שלמה מחליטה להביא לעולם מין קורבן "מהונדס גנטית" שכזה, מין פריק אנושי שיוריקו את קרביו לאט לאט כדי להזין את גופו של אדם אחר? וכיצד מרגיש ילד כזה שהובא לעולם לא מפני שרצו בו, אלא כדי להאריך את חיי אחיו? אילו צעדי ייאוש ינקוט בחייו, כאשר יגלה שאינו אלא בנק אברים מהלך?

  את אנה, גיבורת הספר, הביאו הוריה לעולם כדי להציל את אחותה קייטי מלוקמיה נדירה. הרופאים הבטיחו שתרומת דם עוברי משלייתה יציל את האחות, וההורים ממהרים לעשות ילד חדש, אנה מגיעה, אבל התרומה מהדם העוברי עוזרת לרבע שעה בערך. אחרי הפוגה קלה חוזרת המחלה ביתר שאת. מכאן הדרך קצרה לשימוש חוזר ונשנה בגופה של אנה הקטנה כדי לספק לאחותה תרומות אינסופיות מגופה, ממוח העצם שלה ועד ליום שעליה לתרום כליה לאחותה הגוססת.

   כאן בעצם מתחיל הסיפור. בקול צלול, שפוי ובוגר, מציגה אנה בת ה-13 את עמדתה, ומחליטה להילחם בבני משפחתה שכפו עליה לשמש בנק אברים אנושי. הילדה בת ה-13 גוררת את הוריה לבית המשפט! דבר נדיר ללא ספק, אבל מתאר היטב את המצב: מה קורה כשלוקחים מאדם את זכותו להחליט על חייו, ואפילו הוא רק ילד קטן הנתון בידי הוריו? מדוע שלא יתמרד?
   הספר מורכב מסדרת מונולוגים של בני המשפחה, רופאים וקרובים המעורבים בפרשה החריפה. קולה של האם גם הוא מעניין למדיי, ועם התקדמות הפרשה, רואים כיצד היא נאחזת בחוזקה בעמדתה, ממש מתבצרת בה, וככל שמתקדם ההליך המשפטי היא מנסה לכפות על בתה הקטנה לתרום את הכליה לבת הבוגרת. האם כמו אחוזת שיגעון או עיוורון, דבר לא מניח לה לראות את מצוקת הבת הקטנה, ורק חיי הבת הגדולה נחשבים בעיניה. היא פשוט לא מסוגלת לחשוב על איכות חייה של אנה, שגם היא סובלת מאוד מהתרומות האינסופיות שעליה להעניק לאחותה. וכמובן שלמרות הכול, בריאותה של קייטי רק הולכת ומידרדרת.
   בתור רומן פופולרי, פיקו מצליחה להעביר משפחה שלמה המתלבטת באחד הדברים החשובים בחיים, גם אם אינה מבצעת זאת במקוריות מיוחדת. אבל בכל זאת יש מה לקרוא אצלה. שוב, אותי מה שעניין בספר, הוא לאו דווקא הביטוי הספרותי אלא הנושא. שוב אני חוזרת אל הנושא, שככל שאני חושבת עליו יותר הוא מחריד אותי יותר: כיצד מסוגל הורה להקריב ילד אחד לטובת ילד אחר?

                                

   לא מזמן ראיתי באחת מתוכניות האירוח המיובאות, זוג הורים מבוגרים, שלהביא ילד בגילם זה סיפור חמור בלשון המעטה, ובכל זאת נכנסו לכל הטררם כדי להציל את בתם החולה. הגבר נאלץ לעבור ניתוח לפתיחת צינורית הזרע, והאישה עברה מיליוני טיפולי פוריות קשים, ההריון היה ייסורים, הלידה על אחת כמה וכמה, חיי המשפחה הידרדרו לזבל, והכול כדי להציל את הבת.

   אני מודעת לכך שקשה לשפוט במקרים כאלה, כי האהבה לילד החולה גדולה והרצון להצילו ענקי. אבל מה עם הילד החדש, שהובא במיוחד כדי להציל את האח החולה? אף אחד מאיתנו לא נשאל אם הוא רוצה לבוא לעולם, אבל רובנו הגענו הנה כי הורינו רצו בנו, רצו ילד חדש, ולא כדי לשרת מישהו אחר. ואם להיות ילד בלתי רצוי זה תיק לא קטן לחיים, תחשבו כמה קשה לחיות בידיעה שהביאו אותך הנה רק כמין משרת. 

     ומה דעתכם?
   
 
   

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • איריס  On נובמבר 13, 2006 at 10:42 am

    נשמע ספר מזעזע. מה דעתך על הורים שמביאים ילדים כדי למכור אותם ? יש הרבה כאלה. אך הזוית האישית פה ניראית לי פחות מעניינת מהזוית החברתית, כיון שהלחצים באים מן החברה לעבר הפרט. כלומר, אם למשל יש חברה מעמדית שבה עבדים מתרבים כדי לספק כוח עבודה חינם לשליטים, אזי ממילא ההורים שמביאים וולדות לא שולטים בגורלם שלהם לא כל שכן של ילדיהם. יש כתות וקבוצות שמעברים נשים לוקחים את הצאצאים ומוכרים אותם בשוק השחור.

    זה סיפור סינדרלה מודרני, מה שאת מתארת.
    והוא נגע לי אישית ממקום אחר, שבו במשפחה שלי מבחינה פסיכלווגית אמא שלי עשתה אותו דבר.
    יש כל מיני ניצולים, חלק זה מח עצמות, חלק זה נפשי יותר, או כספי. באמת סכסוכי אחיםהורים זה דבר נורא, ידוע מאז יוסף ואחיו.
    ועוד לפני כן קין והבל
    קראתי פעם פרשנות ארוכה של איזה חז"לניק על פרשת יוסף, והוא הסביר שהלקח של המקרא בסיפורים האלה הוא "שאין פכים קטנים" כלומר מדבר קטן כמו העדפה פסולה של אח יכולה להיווצר גלות מצרים. לקרוא וללקק אצבעות מבחינת היחס לביקורת הספרות עוד אצל חזלינו.

    אותי מעניין הלחץ החברתי בישראל להתייחס לילדים כאל סחורה של "כולם". מאד צמרר אותי לקרוא על אחד הגטאות הגדולים, לא זוכרת איזה, אולי ורשה, כאשר ראשי הקהילה עמדו בפני העדה ושכנעו את האמהות לשלוח את הילדים, ובסוף האמהות הסכימו למרות שהיה ברור שזה הולך למקום ההוא עם המנגל. קורה גם היום, בצורה דקה יותר.

  • יעל ישראל  On נובמבר 13, 2006 at 11:00 am

    מחריד מה שאת מספרת, מה שקראת על השואה. והמקרה של ניצול נפשי במשפחה קרה גם אצלי, שאימי די ניצלה ועדיין מנצלת את אחותי הגדולה, שהיא חולת נפש, ולדעת הרופאים זה נובע מסימביוזה שעשתה אימי עם האחות הזו. כאילו התעלקה עליה. הן עדיין חיות יחד, ועד היום אמי ממש מתעלקת עליה נפשית, ממש משתמשת בה כמו םח זבל, ולכן מחריד אותי כל כך ניצול ילדים.

  • ח ל י  On נובמבר 13, 2006 at 11:19 am

    אני אגיד בקיצור ובלב רך שמי שאוהב כל כך ילד אחד שמביא לעזרתו ולהצלת חייו עוד ילד לעולם –
    יש בו לדעתי, מספיק אהבה לשני ילדים לפחות 🙂
    וילדים אהובים נולדים מ'פנצ'רים', כוונות –
    .טובות ואפילו מכוונות פחות טובות
    העיקר שיהיו אהובים. ובריאים כמובן 🙂

    • סביון  On אוגוסט 31, 2012 at 4:11 pm

      אם רק הייתי יכולה לעשות על זה לייק…

  • יעל ישראל  On נובמבר 13, 2006 at 12:51 pm

    אולי את צודקת, וגם אני רוצה לחשוב ככה. ובכל זאת ממשיכה להטריד אותי העובדה: מה קורה שהילד קצת גדל, ועובר סדרת בדיקות כואבות למען אחיו, ואולי תרומת אברים כואבת, האם הוא לא ירגיש מנוצל באזשהו אופן, גם מתוך הידיעה שהובא למטרה הזו?
    ויש כמובן עוד שאלה: מה אם הרצון להשאיר את הילד החולה בחיים לא נובע מאהבה אלא מחרדת נטישה, מחוסר יכולת נפשית לאבד אותו, וכך מביאים עוד ילד לעולם שגם אותו לא יאהב?.
    בסופו של דבר, זה יעמוד או ייפול על אהבת ההורים: הורים מלאי אהבה יצדיקו בפני הילד החדש את העובדה שהביאו אותו במטרה "נצלנית", ולהיפך.
    רק שאני ראיתי יותר מדי הורים נטולי אהבה, או כל כך חולים בנפשם, שהאהבה שהם נותנים גם היא מעוותת, עד כל כך קשה לי לראות את מה שאת אומרת.
    , בכל אופן,הספר נחתם באופן מעניין: הסתבר שהאחות החולה היא זו שלא רצתה יותר לחיות ןביקשה מאחותה הקטנה לעשות את המשפט, כי לא יכלה לעמוד בכוחות עצמה בפני האם הדורסנית והעיוורת, ולהגיד לה שהיא קצה בחייה הכואבים וכבר רוצה למות.
    מה שמחזיר אותנו לדבר אחד ומרכזי: רוב האנשים כל כך פוחדים לאבד את יקירם, שהם בכלל לא חושבים על טובתו הוא, אולי הוא בעצם מעדיף למות כי קץ בסבל, ומרוב פחד לאבד יוצא שהם חושבים בעצם על עצמם. ומאותה נקודה אני ממשיכה: מאותה סיבה הם אולי מביאים ילד חדש.
    וכמו שאמרתי, קשה לשפוט את האדם שרוצה להאריך את חיי ילדו בכל מחיר, אבל עדיין הכי חשוב לחשוב על החולה עצמו.את זה מעט מאוד מאיתנו עושים

  • נינה  On נובמבר 13, 2006 at 2:02 pm

    לרוב אני מאוד נזהרת ומשתדלת לא להיות שיפוטית, אבל הפעם אני חייבת לעשות כן.
    כי הדבר הזה מקומם!
    אם יש ערך אחד שהוא עליון, הרי זה ערך החיים. ויותר נכון לומר, כהגדרת ליבוביץ', שמכיון שהחיים הם המסגרת שבתוכם מתקיימים הערכים, החיים הם מעל לכל ערך, ולכן הם קדושים. כלומר – הדיון הזה בכלל לא ראוי לו שיתקיים!
    היכולת שהטבע העניק לכל יצוריו להביא חיים חדשים לעולם קיבלה כאן את ביטוייה המעוות ביותר, מכיוון שכעת משתמשים בה לצרכים ותועלות שאין בינם לבין היכולת להביא חיים חדשים שום קשר. אלו אנשים שלוקחים לעצמם את הזכות להיות אלוהים, ולהקריב, פשוטו כמשמעו, חיים של אחד בשביל לנסות ולהציל חיים של אחר. בכך הם הופכים את הקורבן לכלי, לחפץ. אנחנו מתנהגים כך עם בעלי-חיים, בכל הניסויים שאנחנו עורכים עליהם בצידוק הערכי-לכאורה שהחיים שלנו חשובים יותר מהחיים שלהם, וכעת למרבה האימה, אנחנו עושים זאת גם לילדים שלנו. אין לכך שום צידוק. וכל המילים המתייפיפות של חלי, והיא לא לבד, הן עוד ניסיון מעוות למצוא צידוק לדבר הנורא הזה.
    יתרה מכך, אני סבורה שבכך גם הצליח המין האנושי לעוות את הדבר הנפלא הזה שנקרא "אהבה". האמנם זוהי אהבה? היכולת להקריב חיים חסרי-ישע של אחרים??? אם רוצים לאהוב עד הסוף – בבקשה. עשו זאת עם החיים שלכם! אל תהיו צבועים ותעשו זאת על חשבון חיים אחרים.
    כן. זה נורא כאשר ילד חולה בסרטן, וכן. צריך לעשות הכל כדי להצילו. אבל לא על חשבון חיים אחרים שכלל לא נתנו הסכמתם. וכן. לפעמים גם ילדים מתים. וצריך ללמוד לקבל זאת. כי גם זה חלק מהחיים.

  • איתן כספי  On נובמבר 13, 2006 at 5:34 pm

    אם כי כנראה פחות דרמטי.
    כתבתי על זה: http://www.notes.co.il/eitan/1064.asp .

    אני משער שאם לא מדובר בשימוש בילד כ"בנק ביולוגי" מתמשך, כפי שמתואר בספר – תקבלי את הרעיון יותר בהבנה.

  • למה???  On נובמבר 13, 2006 at 10:31 pm

    רציתי לקרוא את הספר הזה ועכשיו גילית לי את כל הטוויסט!
    מה אתך????

  • אביבה  On נובמבר 14, 2006 at 10:23 am

    אז מה את אומרת, לשחרר את הילדה החולה?

    אני מכירה הרבה הורים שיעדיפו להקריב יד או רגל, שלא לדבר על חייהם שלהם, ובלבד שלא לראות שהילד שלהם מת. המונח "חרדת נטישה" שאת מדביקה לזה הוא עיוות פסיכולוגיסטי מקומם (חרדת נטישה היא של הילד כלפי הוריו ולא להפך) – מדובר בצו ביולוגי מקפיא דם.

    זה לא מפחית מסבלה של האחות החדשה, כמובן. אם כי נדמה לי שהתיאורים של טיפולים חוזרים ונשנים נועדו לחדד את הדילמה המוסרית המוצגת בספר. לו היו פשוט לוקחים ממנה תאי גזע מחבל הטבור או משהו בלתי פולשני אחר, האם המשמעות המוסרית של ההולדה שלה היתה שונה? אין לי תשובה טובה.

  • עדי  On ינואר 3, 2007 at 9:36 am

    אני לא יודעת כמה מבינכם שכתבו פה הורים ואני גם לא יודעת כמה מבניכם עמדו מול התחושה של אני יעשה הכל והכל על מנת שאחותי תמשיך לחיות אני לפחות מכילה את שתי ההרגשות האלו. אם היו אומרים לי שבהצלת ילד אחד אני אזכה באחד אחר כמה הייתי שמחה ומאושרת על כך הספר רק גרם לי לחשוב פעמיים אך לא לשנות את החלטתי!

  • יוסף פריאל  On אפריל 21, 2007 at 9:45 pm

    תחושתי היא שהתגובות נכתבו לפני קריאת הספר. הספר הוא יצירה מדהימה על החיים, על ההורות, על הזוגיות ועל האדם שבתוך העולם המודרני. הנושא הוא רק משל
    והסיום של הספר ישתק אתכם לעוד יום
    רוצו לקרוא.

  • ???  On אוקטובר 18, 2007 at 10:26 pm

    זה הספר הכי יפה שקראתי בחיים שלי,מומלץ מומלץ..

  • סועאד  On נובמבר 17, 2007 at 8:02 pm

    אני קראתי את הספר המדהים הזה . ונהניתי מכל רגע , אפילו זה הספר המועדף עליי , מה שאני באמת רציתי לדעת מה אומר השופט !!!
    מצד ראשון אני חושבת שזה דבר מדהים להקריב את עצמי למען האחים שלי אבל מצד שני אם הייתי במקומה של אננה הייתי עושה אותו דבר משום שאנה לא חיה בשהיל עצמה אלא בשביל אחותה …
    דרך אגב אני מכירה משפחה שהביאה ילד לעולם לאוותה סיבה אבל לצערם האח שלו נפטר לפני לידתו ,, כאשר אני נזכרת בזה ונזכרת בנער שנפטר , שהיה בן אדם מקסים ומדהים אני אומרת הלוואי שאחיו נולד לפני כמה חודשים ועזר לאחיו !!!

  • S1  On יוני 29, 2014 at 5:40 pm

    אם יורשה לי, אציין משהו מחוץ לדיון המוסרי שמתרחש פה.
    פה אנחנו באמת הולכים אל התגובות המעט יותר קיצוניות. להביא ילד לעולם, עם כל מה שכרוך בדבר, רק על מנת להציל ילד אחר – ובכך למעשה לכלות את שניהם. אני לא מסכימה עם זה. עזבו את ההשלכות הבריאותיות. מה עם ההשלכות הפסיכולוגיות? הילד הנוסף אומנם לא מאוחסן באיזה מרתף עד לשימוש הבא, אבל הוא מודע לחשיבות שלו במשפחה הזו. הוא מודע למה שההורים שלו מוכנים להקריב. אתם יודעים כמה נורא זה להרגיש כמו כלי לשימוש של הוריך? להיות בנק חלקי החילוף של אח הנעלה ממך? זה קשה. מאוד קשה.
    אבל אמרתי שאוסיף דבר אחר, לכן אחזור אליו.
    ג'סי.
    אתם הולכים על אלה שמביאים ילד למען איבריו, אבל שוכחים את הילד ה'רגיל'. זה שלא עשה כלום, שנולד שווה ערך לאחיו החולה, רק שממנו מתעלמים לגמרי. בתוך פרשת אנה-קייט ג'סי הולך ונעלם. כל מה שלא קשור אל הצלתה של קייט מאבד ממשמעותו מהר מאוד עבור האם. האם זו אשמתו? מדוע ילד צריך לנטור לאחיו, להיפרד מהוריו, לעזוב את ארצו, לחוש ננטש וחסר אונים רק בגלל מחלה? (לא שכל זה קרה. אני מדברת על סיפורים אחרים.)
    כשמגיעים המקרים הקיצונים, מחלות וילדים שהובאו לעולם בשביל לרפאן, הנורמה נשכחת. כבר בדיון הזה התעלמתם ממנו לחלוטין. אולי הייחוד של הספר הוא הרעיון המזעזע של בנק האיברים בדמות ילד נוסף, אבל נדיר למצוא ספרים וסדרות המזדהות עם האחים הנעלמים. אלו שלא טורחים לשמוע, כי הם בסך הכל נורמליים.
    אל תזלזלו בהם. בסופו של דבר, גם אתם נורמליים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: