למה לא לקחת את הכסף מגיידמק?

נותנים, לוקחים לא?

  לו הייתי הומו או לסבית, הייתי לוקחת את הכסף מגיידמק, ומשקיעה אותו בפעילויות של העמותות השונות לרווחות הומואית ולסביות, לחולי איידס מהקהילה, להמשך המאבק, ובטח יש עוד דברים טובים שאפשר לעשות למען הקהילה הגאה בכסף של פארוסקי.

    ברצינות, למה שלא תחשבו על זה? גיידמק משלם, אנחנו לוקחים.

   אה… וגם אני כאן גדיימק: אנא תרום מכספך לאנשי עמותות רשימות. גם אנחנו רוצים חלק מהעוגה.

   לובלויו ארקדי!

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • ציונקה  On נובמבר 8, 2006 at 8:58 pm

    ואם לא גאידמק, אז בבקשה בבקשה, אביבה וסמי עופר!!!

  • יונית  On נובמבר 8, 2006 at 9:36 pm

    כסף עבור יחסי מין. מוורן באפט, לעומת זאת, הייתי שמחה לקבל איזה מיליון.

  • איציק  On נובמבר 8, 2006 at 10:49 pm

    .

  • נורה  On נובמבר 9, 2006 at 1:24 am

    לא הכל סחיר. העולם לא אמור להתנהל באופן בלעדי עפ"י חוקי כלכלת השוק ועפ"י רצונו של כל המרבה במחיר.
    מטרת המצעד היא להנכיח את הקהילה ההומו-לסבית וחבריה, להפוך אותם לנראים, ולחברים שווי זכויות וערך במרחב הציבורי. רק כך תוכל הקהילה להגיע להשפעה ציבורית ופוליטית (שנחוצה כדי לקדם מטרות אחרות), וחבריה לתחושת ערך ושוויון. כל זה לא יקרה אם הם ישבו בבית (או בשינקין) ו"יעסקו בשלהם" בגטו הקטן והחביב שגאידמק הסכים להקצות להם. לכן ההצעה להשקיע במשהו אחר במקום הנוכחות והנראות של הקהילה מחטיאה את המטרה.

    ההצעה הזו של גאידמק והצעות דומות מזכירות את "אין בזה שום דבר רע (אבל אני לא הומו)" המפורסם של סיינפלד, שהוא בן-דוד רחוק של "באמת שיש לי המון חברים יהודים, אבל…". או במילים אחרות, זה להגיד – כן, אתם מאוד נחמדים, אבל תעשו טובה ואל תראו את הפרצוף שלכם בעיר / שכונה / פרלמנט שלי.

    ובנוגע לאיומי האלימות: אין לי אלא להפנות לרשימתה המלומדת והנבונה של נעמה כרמי באתר זה, שמבהירה כמה מסוכן להתפתות לססמאות ה"פגיעה ברגשות" וסכנת האלימות המפורסמת:
    http://www.notes.co.il/carmi/24790.asp

    המענה הנכון לכל מגלגלי העיניים שחוששים לשלום הציבור הוא: איומים באלימות מהווים בעיה רק כשהם מגיעים מן הצד המפגין. לא כשמנפנפים בהם כאמצעי סחיטה וסתימת פיות.

  • יונית  On נובמבר 9, 2006 at 8:52 am

    גם בלי המיליון. יש גברים שהם כמו יין, ויש ויאגרה.

  • נורה  On נובמבר 9, 2006 at 2:40 pm

    http://www.notes.co.il/aharon/24944.asp?p=0

  • נמרוד ברנע  On נובמבר 9, 2006 at 10:33 pm

    לא הייתי לוקח שקל מגיידמיק
    מכונית משומשת לא הייתי מקבל ממנו מתנה

  • נורה  On נובמבר 10, 2006 at 11:29 am

    אני מוצאת אירוניה רק בשורה האחרונה של הרשימה, לא לפני כן.
    ההצעה לקבל כסף ולהשקיע בדברים אחרים נראתה לי רצינית לגמרי, והרושם מתחזק בקריאת התגובה שהוספת: את עדיין מבקרת את ההומואים והלסביות על כך שייכלו להשקיע את האנרגיות והכסף במטרות טובות יותר. כך שלקחת כסף תוך/בתמורה לביטול המצעד נראה כמו מסקנה די הגיונית.

  • יעל ישראל  On נובמבר 11, 2006 at 2:05 am

    ההצעה לקחת כסף היתה אירונית, כי מי בכלל רוצה לקחת כסף מגיידמק? אבל הצגתי את זה בצורה כאילו רצינית, כדי לומר שקבוצה פוליטית יכולה לעשות ולהשיג הרבה יותר בתבונה מאשר בראוותנות היסטרית. ומה שקרה עם המצעד, שהסתיים כאירוע מגוחך באיצטדיון, כדי לסתום לכולם את הפה, מוכיח את זה.
    ההומואים והלסביות לא יכולים להתלונן שמישהו סותם להם את הפה. זה היה לפני עשור. היום הם כבר חלק מהקונצנזס. בירת ישראל האמיתית, התרבותית, היא תל אביב, ופה כבר יש להם לגיטימציה. ירושלים זו היתה סתם התעקשות ילדותית, ועוד בתקופה כה קשה מבחינה בטחונית, וכמה כסף הוציאו בשביל לאבטח אותם, כמה! זה הזמן להיאבק על שטויות? אז כמובן שאיש לא רוצה שקל מהמפיונר הרוסי, אבל הנקודה שלי היתה להראות שיש דברים אחרים שהקהילה יכולה לעשות ולהשיג במקום להפגין במקום מטופש וחשוך כמו ירושלים.
    ולכן כתבתי שייקחו כסף, כי אפילו הרעיון המופרך הזה היה יכול להיות יותר יעיל לקהילה מכל בחינה, כולל תקשורתית, מאשר ההתעקשות שלהם על המצעד. אני חושבת שעקשנות שלהם עשתה להם שירות רע מאוד כאנשים ילדותיים והיסטריים, וזה מאוד הזיק לדימוי שלהם בקרב הציבור, ולא בגלל החרדים, כי את מי החרדים מעניינים בכלל, אלא בגלל ההשקעה המטורפת באבטחה במשך כל השבוע. זה הזמן לזרוק עוד כספים? לכל דבר יש את העיתוי שלו, ועכשיו לא היה הזמן הנכון להפגנת ראווה הירושלים.
    ושוב, מה יצא מזה? בסוף דחקו אותם מאחורי חומות הגטו של האיצטדיון. בסוף לא היה כאן שום רווח לאף אחד, רק הפםדים.
    לנהל מאבק חברתי צריך לעשות בתבונה, לא בהיסטריה.
    זו היתה כוונתי בכתיבת הלשון סגי נהור הזו.

  • נורה  On נובמבר 12, 2006 at 11:45 am

    הרי עצם העובדה שהם לא יכולים לצעוד בבירה מוכיחה שהסובלנות כלפיהם וקבלתם הם רק לכאורה, ורק בגטו שהוחלט עליו לא ברור ע"י מי. לא ידעתי שתל-אביב היא עיר מקלט רשמית להומואים ושאר רדופי-מלכות ושיש דברים שלגיטימיים בה ולא בשאר ישראל. גם לא ידעתי שלחרדים ודתיים יש מונופול על רגשות. גם רגשות ההומוסקסואלים נפגעו, וגם אני נפגעתי. לא רק הרגשות, הרי גם בגוף איימו לפגוע. רגשות הצועדים (ושלומם) זולים מרגשות החרדים? עקרונות הצועדים "ילדותיים" ו"היסטריים" בעוד שהתעקשות החרדים על משהו שהם החליטו שהוא תמצית היהדות זה בעצם תבוני ומעורר כבוד?

    הרי את עצמך כותבת ש"דחקו אותם מאחורי חומות הגטו של האיצטדיון", אז איך את לא מבינה את חומרת הדבר? הרי אם ה"פשרה" עדיין שמה אותם בגטו, תביני מזה מה המצב האידיאלי בעיני המתנגדים (מחיקה טוטאלית של קיומם).

    האשמת ההומוסקסואלים בכך שההגנה עליהם עלתה למדינה כסף היא בעיני שיא השיאים. אולי גם מיותר להוציא כסף בכלל על הגנת החלשים והחשופים לאיומים באשר הם? בואו נגן על החזקים כי זה הרבה יותר חסכוני.

    באופן כללי, הטיעונים שלך (ושל רבים אחרים) הוא של האשמת הקורבן: איימו לרצוח אותי נפש אם אפסע ברחובות הבירה – משמע שזו אשמתי.
    את טוענת שהמאבק נוהל בהיסטריה חסרת תבונה ובהתעקשות על הדבר הלא נכון, ולא היא. בדיוק על הדבר הזה – על החופש לחיות חיים גלויים, ציבוריים, נראים, להיות אזרח לא שקוף ועם קול – בדיוק על כך צריך להילחם. ההתנגדות הלא מוכיחה שהדבר העקרוני הזה, שהוא בסיס לכל, טרם הושג. לכשיושג ממילא יקדם מטרות אחרות, הנגזרות ממנו.

    ואין לי אלא להפנות אותך למאמריו האחרונים של אייל גרוס באתר זה על הסימטריה המזויפת שיצרו המתנגדים (כאילו החופש לדכא שקול לחירויות אחרות) ושאר טיעונים פסולים.

  • יעל ישראל  On נובמבר 12, 2006 at 12:03 pm

    ההומואים אינם שקופים, הם מנהלים את מאבקם בקול רם כבר הרבה שנים, וחוץ מירושלים הדפוקה, שאת מי היא מעניינת בכלל, הם נראים ונשמעים בכל מקום, כולל בכלי התקשורת בקביעות. קשה לי להאמין שהם מרגישים כמו פעם, שהכול היה מוחבא ובארון. הם זוכים לכל כך הרבה פרגון וקול, בכל כך הרבה מקומות, שנראה לי שההתעקשות על ירושלים היא קטנונית.

    ושוב, רגשות הדתיים מעניינים את האבר שעליו אני יושבת, אבל נראה לי שיש דברים שהתעקשות עליהם היא מיותרת. וזה אחד מהם, וזה לא סתימת פיות. עוד כמה שנים גם זה יבוא. פשוט, לפעמים צריך להאבק במוח ולא בכוח. המאבק הזה הגיע לפסים אלימים, אז לפעמים אפשר לוותר. ומי שיוצא פה מכוער הם כרגיל הדתיים. ההומואים יצאו בעיני רק קפריזיים והיסטרייים. הם יכלו לסגת בכבוד, ולחכות לשעה כשרה (מעניין, ההקבלה לכשר, סתםםם).
    בכל אופן, לשעה כשרה אני מתכוונת לזמן שהוא פחות נפיץ מבחינה בטחונית וכלכלית, למרות שאין כמעט זמן כזה בארץ. ובינתיים, להשקיע בכל הפעילויות החשובות שלהם. יש עוד מספיק מה לעשות חוץ מאשר לקפוץ על בריקדות בירושלים המגוחכת.
    מה גם, שעצם המאבק שלהם כאן הוא זה שחשוב, ןלאוו דווקא אם זכו בו או לא. עצם הדיונים עליהם במשך שבוע עשו הרבה רעש תקשורתי, אולי אפילו לטובתם.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: