אחותי הייתה אישה מוכה!

נחרדתי מרשימתה של איריס יער אדלבאום, שמפנה אצבע מאשימה נגד גילה קצב, האישה שאיתו. מצידי, קצב יכול להיות קצב סאדו-מזואי עד מחר, אבל מה זה קשור לאשתו? כיצד אפשר להאשים את אשתו בכך שאינה יוצאת חוצץ נגדו? ואם אינה מסוגלת? ולא מאהבה ונאמנות ואופורטוניזם, אלא מחוסר יכולת נפשית לקום נגד בעלה?
אין להאשים בן משפחה של פושע בשום דבר שהוא. לפעמים, בני משפחה יודעים ושותקים; לפעמים הם אינם יודעים, ולפעמים הם יודעים אבל פוחדים פחד מוות מהפושע שבמשפחתם, ואינם מסוגלים לפתוח את הפה.
ומה אם זה המקרה דנן? מה אם גילה קצב היא אישה מוכה? האם יש לנו דרך לדעת זאת? כמובן שלא, כמו שאין דרך לדעת שום דבר שמתרחש בחדר המיטות של בני זוג. יש לי סיפור אישי כה כואב, ולכן אני יכולה להגן על הדעה הזו בשתי ידיים.
אחותי הייתה אישה מוכה. עשר שנים. מרבית "מוכותה" לא התרכזה במכות פיזיות אלא בהשפלה יומיומית ואינסופית. האלימות הפיזית הייתה נדירה יחסית, אבל ההתעללויות היו רבות ומגוונות: הוא היה זורק אותה מהבית באמצע הלילה אם "עיצבנה" אותו;  מעליב אותה; קורא לה בשמות גנאי כמו " זונה" ו"רפת שכל"; הפך אותה לשפחה חרופה שלו (ולאו דווקא בענייני הבית: זה הוא שבישל וניקה וקנה, אבל היא נאלצה ללכת עבורו לשליחויות מטורפות, כמו נסיעות ארוכות לקנות ציפורים לאוסף שלו – כל מיני דברים מטורפים כאלה); עונשי שתיקה שנמשכו ימים והתעלמות מוחלטת מקיומה; עונשים מיניים, שכללו למשל איסור לקיים איתו יחסי מין; הגבלות כספיות חמורות על הוצאותיה האישיות (בשעה שלו לא חסר כלום, וכסף בכלל לא היה חסר בבית);  האשמות שווא אינסופיות ומטורפות (כשהבורסה צנחה, הוא האשים אותה שלא מכרה את המניות בזמן!); הגבלות שהלכו והחמירו עם הזמן, החל בבידודה ממשפחתנו ומחבריה, וכלה באי מתן רשות שתצא לעבודה – מה שהפך בסופו של דבר למין כליאה ללא אזיקים בכותלי הבית. וכמובן, לעיתים רחוקות היו גם מכות, וכמה פעמים שבהם ניסה להרוג אותה.
ואני, אחותה, בשר מבשרה, דם מדמה, חלק מליבה, לא ידעתי כלום. אחותי, שהיא אהובת ליבי והאדם הקרוב לי ביותר עלי אדמות; האישה שתמכה בי נפשית בילדותי, שעודדה אותי, שנתנה לי את האהבה שאימי לא יכלה להעניק לי, שתומכת בי נפשית עד היום, שהיא האישה הנהדרת ביותר על אדמות, ואפילו בכותבי שורות אלה יורדות לי דמעות – אני לא ידעתי שחייה של אחותי עם בעלה הם גיהינום!
ידעתי רק דבר אחד: שאחותי היא אישה שקטה, נחבאת אל הכלים, לא מספרת הרבה, סגורה. אישה נעימה מעין כמוה, שעושה על כולם רושם נעים ושקט והרמוני, שאוהבת את בעלה ומגינה עליו. זה מה שראיתי. ואני עוד אחותה והנפש הכי קרובה אליה בעולם! רק כשברחה ממנו בתום עשר שנים מקוללות ושפכה את מסכת ההתעללות, אמרו כל הקרובים והחברים: מה, באמת? לא ידענו! לא ראינו עלייך! ולא מהיתממות אמרו זאת, אלא מפני שבאמת אי אפשר היה לראות עליה.
ומה אם, נניח, גם גילה קצב היא אישה כזו? כבר שנים היא מעוררת בי הרגשה שהיא מין אישה כזו כמו אחותי: נחבאת אל הכלים, שקטה, מגינה על בעלה, אבל נושאת בתוכה כאב איום ונורא.
אז לפני שמאשימים נשים – גם אם נישואיהן נראים שלווים והרמוניים, צריך לחשוב שאולי הן סובלות נוראות בנישואיהן. וגם אם אנחנו לא רואים כלום על פניה של אישה שאנחנו מכירים, בל נשלה את עצמנו שהכול אצלה נהדר, בהכרח. ובל נפלה את הגברים בנידון, כי ייתכן שישנם גם גברים מוכים, שלא פוצים פה, ואיש אינו יודע על ההתעללות שהם עוברים בבתיהם.
על פי רוב, אי אפשר לזהות אישה מוכה, פיזית או נפשית! היום, בעקבות אחותי ומפגשיי עם נשים אחרות שעברו את זה, אני יודעת שבלתי אפשרי לדעת אם אישה מסוימת היא מוכה נפשית או פיזית. וכן, איריס, גם ג'ודי ניר מוזס שלום היא אולי אישה מוכה, ואנחנו לא נדע לעולם.

ואני מקווה מאוד למענה של גילה קצב שהיא לא. אבל מה אם היא כן?

* לרשימות נוספות בנושא נשים מוכות: "אחותי המוכה-לשעבר פותחת את הפה."

"איך לא ראיתי שאחותי אישה מוכה?" 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • חוד התער  On אוקטובר 21, 2006 at 7:50 pm

    על הכתיבה הגלויה. כמה שיותר ידברו על זה, יימס מחסום הבושה המעוותת, ויתקרב היום שבו אנשים לא יבינו איך פעם נשים סבלו ושתקו.

  • נולי  On אוקטובר 21, 2006 at 8:48 pm

    יעלית, נורא מה שסיפרת על אחותך. מחריד. אין לי מילים.

    לגבי גילה קצב, גם אם לא היכה אותה האיש המקסים איתו היא חולקת את חייה, יש להניח שדבש ושושנים לא היו מעולם מנת חלקה בזוגיות הזו.

    לפעמים כל מה שנשאר זה להסתיר את הסיוט שבבית מהסביבה, קרובה כרחוקה כי ההסתרה שומרת על דיגניטי לפחות כלפי חוץ, שהרי בבית ההשפלה ורמיסת הגוף והנפש הם על בסיס יומיומי.

  • יעל ישראל  On אוקטובר 21, 2006 at 8:51 pm

    את צודקת. מסכימה שאולי לא מכות פיזיות, אבל האישה הזאת עושה רושם מאוד עלוב ומושפל.

  • נפש עדינה  On אוקטובר 21, 2006 at 8:52 pm

    דברים שחשוב שייכתבו.

  • רועי  On אוקטובר 21, 2006 at 11:24 pm

    אני הקטן חושב שהעיסוק שלכם בגילה קצב ובמה שהיא כן או לא, על סמך הבעות פניה, אינו ראוי, ולא לענין. היא עושה את הבחירות שלה, וההתיחסות שלכם/ן היא פטרוניסטית במובהק

  • נווית  On אוקטובר 22, 2006 at 3:49 am

    היא באמת נראית כמו מוכה.
    כמו סופגנייה מוכה שמטביעה את יגונה באוכל.

    בשונה מאחותך, יש לה הכוח להוריד את בעלה שאולה. ראיון אחד שלה או מעשה (למשל עזיבת הבית) והפארסה של אנסי הייתה נחסכת מאיתנו.

    יש לי הרושם שגם אם היא חיה תחת משטר טרור הרי היא בוחרת להמשיך עם הפאסון.

    לכן אין בליבי רחמים אליה

  • שרון  On אוקטובר 22, 2006 at 7:43 am

    ולכן ראוי וצריך לעסוק בבחירותיה. כל מה שהיא עושה או לא עושה משדר מסר לנשים וגברים בישראל. הבחירה שלה להשאר לצד בעלה היא אות קלון על מצחה (ושמעתי שהוא עדיין לא הורשע, אבל גם שמעתי שמזה 20 שנים רוחשים ספורים על הטרדות מיניות מצידו).

    באשר לאחותה של יעל ישראל, היא דווקא אשה פרטית לגמרי (אגב, האם הכותרת הצעקנית-ילדותית היתה הכרחית? כנראה שכן.)

    אבל פאסון או לא, אחדות המשפחה או לא – למרות המאמצים של בני משפחת קצב לשדר חפות בשם האב – הכתם דבק ומסרב לרדת. ולפחות כאן ייתכן שעובר איזה מסר לציבור – החרפה שדבקה באיש ובמשפחתו – אולי אחרים יזכרו את זה בפעם הבאה שהם יחליטו לפגוע בעובדת.

  • אחת  On אוקטובר 22, 2006 at 8:07 am

    היא לא נבחרה לשום תפקיד ציבורי. אינה נושאת בשום תפקיד ציבורי, וכך גם לגבי ילדיו של קצב, וכך גם לגבי עליזה אולמרט וילדיה וכו.
    גם אם זה נושא מושך לרכילות, מוטב להימנע ולכך התכוונו חז"ל במושג "לשון הרע".

  • שתיים  On אוקטובר 22, 2006 at 12:13 pm

    קצב עשתה שימוש ציבורי במעמדה, בניגוד למשל לסוניה פרס שמדירה רגליה מכל אירוע ציבורי של בעלה. בניגוד למשרה רגילה, בית הנשיא כולל גם את משפחתו ודאי רעייתו המתוקצבת.

  • שרון  On אוקטובר 22, 2006 at 12:46 pm

    ובכל מקרה, בשום אופן אינה אדם פרטי. כפי שהציבור מממן את הוצאותיה, משכנה וחליפותיה, כך היא חייבת גם בחובות כלפי הציבור. יצוין שאשת הנשיא הינה דמות ציבורית אף יותר מאשת ראש הממשלה, שכן היא פועלת מול ארגונים, כגון – אוי לבושה! – איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית, המגיש לה את הדו"ח השנתי. אשת ראש הממשלה אינה פועלת במישור הציבורי כאשת הנשיא, ובכל זאת, לגישתי, גם היא דמות מעין ציבורית, אשר חבה בחובות כגון יושר, הגינות, חוקיות ועוד (ר' מקרה לאה רבין ז"ל לדוגמא).
    אגב, גם בני זוגם וילדיהם של שגרירים ושליחים זוכים לחסינות דיפלומטית ופריבילגיות נוספות- ולדעתי מעמדם מחייב התנהגות ע"פ סטנדרט התנהגות גבוה יותר משל אזרח רגיל.

  • אחת  On אוקטובר 22, 2006 at 12:57 pm

    ההחלטה אם להמשיך להיות נשואה למשה או לא, היא עניינה הפרטי.

  • יערה  On אוקטובר 22, 2006 at 1:48 pm

    גם אם לא נבחרה בעצמה אשת הנשיא מייצגת את המדינה בעניינים שונים ומגוונים, שחלקם הוזכרו בתגובות כאן. הפעילות שלה מתוקצבת, יש עובדי מדינה שעובדים בשבילה, וכו'.
    למי שהפירוט מעניין אותו איריס מפרסמת באתר שלה היום דברים מתוך דו"ח פעילות בית הנשיא, אותו חלק שמתייחס למילוי חובותיה של אשת הנשיא.

    ולעניין האם היא כן או לא אשה מוכה, באמת נראה שזה לא רלוונטי. סביר מאוד להניח שהעלימה עין מהפעילויות הפליליות של בעלה, שהיו ידועות לאוך שנים, מסתבר. ובאמת היא הייתה בעקיפין ועד כמה שזה נשמע מוזר לאוזן הרומנטית אחת הנהנות העיקריות מהמעשים עצמם ומההתעלמות הגורפת מהם.

    ויעל, בנוגע לאחותך אני מצטרפת לדיעה שנושא הנשים המוכות שווה דיון בפני עצמו, ולא כאיזו הערת אגב ספקולטיבית בשולי פרשת קצב. ואולי אחותך תוכל לכתוב על כך בעצמה, ממקור ראשון?

  • ק.א.  On אוקטובר 22, 2006 at 2:14 pm

    כי אם לא – את זו המתעללת בה עכשיו.

  • שרון  On אוקטובר 22, 2006 at 4:20 pm

    היא אינה חייבת להתגרש ממנו – אך, כאמור, לכל החלטה שהיא תעשה יש משמעות ציבורית וערכית, בניגוד למשמעות חוקית. איזו דוגמא היא משמשת למאות אלפי הנשים המוכות בישראל (כ 200,000 לפי זכרוני)?
    ולנשים וגברים בכלל? אמנם כפי שהדברים נראים כרגע, אין לצפות להפתעות חיוביות ממשפחת קצב ומבית הנשיא – ובכל זאת, התנהגותה של גילה קצב תזכר לה לתמיד ותשמש דוגמא לאחרים. ואגב, איני מרחמת עליה ואיני חושבת שהיא קורבן, גם לדעתי מעשים כאלה הם מסוג המעשים שאנשים נוספים מלבד התוקף יודעים, שומעים או משערים את התרחשותם.

  • יעל ישראל  On אוקטובר 22, 2006 at 4:20 pm

    לא רק שקיבלתי מאחותי רשות לכך, זו היא שביקשה ממני לכתוב את הרשימה בתגובה לפוסט של איריס. היא זו שחושדת מאוד שגילה קצה היא אישה מוכה, לאו דווקא פיזית, כי נשים מוכות או שהיו מוכות, הן אלו שמזהות אחרות כמוהן הכי טוב. ואגב, אחותי, היא זו שקוראת לעצמה "נפש עדינה", גם בתגובה בפוסט של איריס.
    בכל מקרה, הפוסט הזה בא להראות שבמקרה שם קצב, יכול להיות גם צד אחד לעניין. איריס מאשימה אותה שהיא משתפת פעולה ולכן אשמה כמוהו, שזו סברה בלבד, ואני הבאתי סברה אחרת שייתכן באותה המידה שהיא שפוטה של בעלה, פוחדת ממנו כל כך, ועושה כמצוותו. אגב, שאלתי את אחותי אם היתה מסגירה את בעלה אם היה עושה פשעים כלפי העולם, לא רק כלפייה, והיא אמרה שסביר להניח שבאותם שנים שבהם היתה שפוטתו, היא לא היתה מסגירה אותו, כי פחדה ממנו פחד מוות, והוא ממילא תמיד איים שירצח אותה.
    אני מקווה שזה עונה על שאלתך, גם בהקשר לכך שחשפתי את סיפןרה של אחותי לפי בקשתה המפורשת,, וגם מדוע חיברתי את זה לנוןשא גילה קצב.

  • יעל ישראל  On אוקטובר 22, 2006 at 4:30 pm

    הכותרת נבעה מדם ליבי. שנים אני רוצה לצעוק את זה: אחותי היתה אישה מוכה, וןאני לא ידעתי. והפוססט של איריס כה הכעיס אותי, כי היא נותנת סברה שגילה היא משתפ"ית של בעלה, אז אני העליתי סברה אחרת שגילה היא אול אישה מוכה ושפוטה של בעלה (ואגב, תקראי מה אחותי אומרת, במה שכתבתי לק.א)*. בכל אופן, לא רק שהייתי זקוקה אישית לכותרת הזאת, ושהיה עלי לחבר את זה לנושא של גילה קצב, אני שוב חוזרת על מה שכתבתי בפוסט, וגם בתגובה אצל איריס, שאולי נמחקה בטעות יל ידה, והיא שבעינייני אישות אנחנו לא יודעים כלום, זו הסיבה שהבאתי את עניין אחותי: שאפילו אני לא ראיתי עליה. אני גם עבדתי עם נשים מוכות, ואני יודעת היטב שבהרבה מקרים אף אחד לא יודע ולא שומע ולא רואה. גיסי היה מרביץ לאחותי מכות יבשות, ולא ראו סימנים. יש גברים שאפילו לא צועקים, אבל הטרור קיים.
    אכזרי מאוד לומר שבטח מישהו שמע או רעה, זה להכניס פגיון ללב של המוני נשים מוכות, נפשית או פיזית, שאיש לא יודע על זה, והן חיות בטרור. ודעי לך, שטרור נפשי הוא גרוע כמו טרור פיזי, ואת לא תשמעי ולא תדעי לעולם אם האישה לא תספר.

  • רונית  On אוקטובר 24, 2006 at 9:05 am

    לא מספיק הספקולציות על זה שהיא אישה מוכה, לא מספיק שקבעתם שהיא נראית עלובה ומושפלת, נווית מגדילה לעשות ויש לה מה להגיד על ההופעה החיצונית שלה? גועל נפש.

  • יעל ישראל  On אוקטובר 24, 2006 at 2:47 pm

    הרשימה שלי נכתבה בתגובה למה שכתבה איריס אדלבאום, שמאשימה את גילה קצב שבשיתוף פעולה עם בעלה. אז הבאתי סברה אחרת, שהיא טובה כמו הסברה שלה, שמה אם היא אישה מוכה, למשל? מאחר והזדעזעתי שהיא מאשימה את גילה במשת"פיות, כתבתי את זה. אשר לעליבותה, זה הרושם שהיא מעוררת בי ובאחותי, שכבר שנים אומרת שגילה קצב נראית לה שפוטתו החרופה של בעלה. והרי אומרים שאין כמו אישה מוכה לזהות אישה מוכה אחרת.
    שוב, למענה אני מקווה שהיא לא. אבל אני חוששת, שהיא כן שפוטתו של בעלה, ולא משתפת פעולה מרצון. זאת ההרגשה החזקה שלי, וזה נאמר לטובתה של גילה קצב, לא לרעתה.

  • נועה  On יולי 26, 2009 at 5:24 pm

    אף אחד לא יכול היה לראות או להאמין עלי – אבל הוכתי נפשית ע"י בעלי בכל יום גם לפני הנישואין. פחדתי. פחדתי להגיד, התביישתי לצייץ אפילו – לא האמנתי איך האישה העצמאית והחזקה שהייתי הופכת עם הזמן (ובמשך זמן קצר מאוד) לאישה שהיא צל של עצמה. עד שבסופו של דבר לא יכולתי לשאת זאת עוד – פשוט קמתי ועזבתי אותו, כבר לא עניין אותי כלום. הוא אמר שלעולם לא יתן לי גט, הוא אמר שאני אהבת חייו ולא ישחרר אותי. לי זה כבר לא אכפת. אני רוצה את החיים שלי בחזרה. רוצה ללכת לישון בלילה בלי לפחד, רוצה לנהל חיים שקטים בלי חרדות, בלי איומים, בלי השפלות – פשוט חיים. אם את קוראת אותי עכשיו את חשה אותו הדבר – אל תפחדי. את חזקה! הרבה יותר ממה שנדמה לך. קומי ועזבי, לכי לחיים שקטים, בני לך את האושר הקטן שלך בדמות חופש וכבוד עצמי.

  • יעל ישראל  On אוגוסט 6, 2009 at 1:49 am

    נועה, חזקי ואמצי. גם אחותי קמה יום אחד ועזבה. אני ממליצה לכולן לעשות את זה. זה אפשרי.

  • שונא נשים  On פברואר 17, 2010 at 2:29 pm

    על אלימות פיזית בין בני זוג זה כמעט תמיד הבעל מכה את אשתו
    אבל על אלימות נפשית בזה הנשים עולות על הגברים בהרבה ויש הרבה יותר התעללות נפשית מצד נשים כלפי גברים מאשר להפך
    הבאת גם את הדוגמה שהגבר מסרב לקיים יחסי מין עם אשתו כסוג של התעללות נפשית מעניין אם זה היה קורה להפך שהאישה מסרבת לקיים יחסי מין עם הבעל גם אז היית טוענת שהיא מתעללת בו נפשית?
    לא נראה לי היית אומרת שזו זכותה המלאה ובצדק וכך גם זה זכותו של הבעל לא לקיים יחסי מין עם אשתו

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: