תודה לך שירה פליקס

זה שנתיים שאני עוקבת בדריכות אחר התוכנית "הסיפור שלי" בהנחיית שירה פליקס, וכבר מזמן הגעתי למסקנה שזוהי תוכנית הראיונות הכי משובחת בטלוויזיה. תמיד אני רוצה להגיד את זה, ועדיין לא הזדמן לי.
   אז הנה, אני פורקת את כל האמפטיה שיש לי בלב לשירה פליקס, המראיינת הכי טובה שהייתה אי פעם בערוץ טלוויזיה ישראלי.
   פליקס מענגת אותי בדרך האינטיליגנטית, הקשובה, החריפה והמעניינת שבה היא מדריכה בעדינות את המרואיין שלה למקום הנכון, מבלי ללחוץ, גם כשהיא נכנסת לעיתים לעניינים שבצנעה. היא תמיד שואלת את השאלות הנכונות ותמיד במקום, והיא תמיד מתעניינת במרואיינים עד כי נדמה שהיא אוהבת את כל העולם. ומאחר ואין דבר כזה, והרי לא יייתכן שתמיד יש כימיה מיידית עם מרואיין, ברור לי שפליקס היא כה מקצועית, עד שביכולתה להסיט הצידה הסתייגות אישית שלה ממישהו, ואנחנו הצופים לא נראה רמז לכך.
   והרי אם יש משהו שמראיין טוב חייב להצטייד בו זה קשב, עניין ואמפטיה למרואיין. ולשירה פליקס יש מכך בשפע למרואיינים שלה, והיא אין לה מרואיינים מה שנקרא "קלים" או מקצוענים. לראיין מישהו שזהו לו הראיון הטלוויזיוני הראשון בחיים, ועוד על נושאים אישיים ועל פי רוב כאובים, זה לא לראיין מישהי שמתנסחת כמו נהר זורם, כדוגמת גילה אלמגור, למשל. אבל לפליקס יש כישרון נדיר לדובב אנשים שרובם אפילו אינם מוכרים לציבור, ובכל זאת להפוך אותם למעניינים. והיא תמיד חברותית, ותומכת, וחביבה, ומתלהבת, ואף פעם לא קצרת רוח.
   בניגוד לקובי מידן שגם הוא נוטה חסד למרואייניו ומקשיב להם (בניגוד לכל יתר המראיינים בארץ שרק רוצים להשמיע), אך בכל זאת נוטה לסוג של ריחוק גברי, אינטלקטואלי ורגשי מהם, פליקס היא אמנית השיחה והראיון. הכול אצלה קולח בכזאת קלות, חן וסמכותיות, עד שלאחרונה הגעתי למסקנה שזה לא רק כישרון מיוחד שלה אלא גם מקצוענות ממדרגה ראשונה, ועוד בגילה הצעיר. רק מקצוען אמיתי מסוגל לראיין בכזו אקרובטיות כל מרואיין שתביא לו.
    מובן שללא המראיינת המבריקה הזו לא היו חיים לתוכנית "הסיפור שלי", אבל אסור לשכוח את הצד של ההפקה והקונספציה ההתחלתית של התוכנית: שמביאים גם אנשים לא ידועים, פשוט כי יש להם סיפור חיים טוב, ולמי מאיתנו אין?
   זו גם הסיבה הנוספת שאני צופה אדוקה של התוכנית. זה כבר מאסתי בתוכניות האירוח שמזמינות בפעם האלף את אותם מרואיינים ששוחקים לך את האוזן בסיפוריהם המוכרים עד זרא. כמה כבר אפשר לשמוע את טובל'ה? את מי לעזאזל מעניינת נטלי עטיה? מלבד העובדה שהללו סלבים בגרוש, אין להם מה לספר לי ואין להם במה לרתק אותי. בקיצור, הם כבר לא מוכרים את הסחורה, אבל אף אחד בערוצי השידור של הזרם המרכזי, הכוללים גם עיתונות ואתרי אינטרנט, לא קלט את זה עדיין בראש האטום והשמרני שלו. היידה, מספיק עם המוכר והשגור, רוצים דם חדש!
   והנה תוכנית שמזרימה כל הזמן עניין באמצעות אנשים חדשים וסיפורים מרתקים ולא מוכרים, ובכל זאת עדיין לא הועברה לרצועת שידור נורמלית, שאינה כוללת רק כמה צופים קשישים בבתי אבות או ציפורי לילה כמוני.
   אז עכשיו אני שואלת שאלה שמטרידה אותי מאז שהתוכנית עלתה לאוויר. בתור תוכנית כל כך נוגעת ומחוברת למציאות, בתור הריאליטי האמיתי, שנעה בין מלודרמה טובה לריאיון מבריק, מדוע ערוץ 10 תוקע את התוכנית בשעות מתות כמו שתיים בצהריים ואחת בלילה? למה לא לתת לפליקס רצועת שידור מכובדת בשעה עשר בערב, כשיש עוד אנשים שצופים בטלוויזיה? אני מאמינה שדמותה הכריזמטית והסמכותית כבר מוכרת מספיק לצופים כדי שיקבלו אותה בחצי פריים טיים. את השאר יעשו המרואיינים המרתקים. אתמול למשל היתה אשתו לשעבר של הרוצח רעי חורב. ואת הראיון עם מירב קנר בן רובי שהתאבדה לאחרונה, לא אשכח לעולם. 

     ואוטוטו השעה אחת בלילה, ואני רצה לראות אותה. 
 
 
 
 
   
  

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • מיכל  On אוקטובר 12, 2006 at 8:04 am

    בעקבות הפוסט פתחתי אמש את הקופסה, אך לא מצאתי את שירה פליקס בערוץ 10.

  • עזי  On אוקטובר 12, 2006 at 8:32 am

    כל-כך מעט מראיינים טובים באמת יש כאן: רגישים, יודעים להקשיב באמפתיה, מרוכזים במרואיין (ולא בשאלה הבאה שלהם), מבינים דקויות, מתנסחים טוב, לא מחפשים את הבמה אלא מציעים אותה למרואיין, לא נכנסים לדבריו של המרואיין, לא שופטים אותו…

    שירה היא אחת הטובות שבהם.

    אני מצטרף למחאה שלך. אבל את יודעת, רייטינג מעל לכל 😦

  • ערס פואטי  On אוקטובר 12, 2006 at 9:14 am

    מזל שאת לא סתם מתלהבת.

  • הילה  On אוקטובר 12, 2006 at 1:17 pm

    היה כיף לגלות את הפוסט שלך שמתאר ברבה פרגון תכנית "קטנה" אך איכותית ומרתקת. בשנה האחרונה אני רואה יחסית הרבה טלוזיה עקב שהיה מרובה בבית (חופשת מחלה) ובים הגועל שמתקיים על המסך, תפסה גם אותי התכנית הזו וראיתי לדעתי עשרות תכניות השנה.
    צדקת בכל מילה שלך,אני איתך!

  • שפי  On אוקטובר 12, 2006 at 4:41 pm

    העיקרון של התכנית הזאת הוא שכל דבר שמישהו חושב או עושה הוא כתוצאה מאיזשהם אירועים שקרו לו, שזה עיקרון נמוך מדי, על גבול הרכילות, התכנית הזאת היא כמעט לגמרי פסיכולוגיסטית, יותר מדי אישית, כאילו אומרת שלכל פסיכו יש לוגיה, סיבה ותוצאה… המרואיין בעמדה די מכמירה, די לא מכובדת, לא מבטא את עצמו אלא את קליפתו. נכון, יש כאלה שמצליחים לפרוץ את זה, קצת, אבל לא בזכות המראיינת אלא בזכות אישיותם המתקוממת כנגד הסכימה הזאת (למשל קארין ארד). גם אני צופה לפעמים, אבל גם אני קורא לפעמים מדורי רכילות. אכן יש קסם במראיינת הזאת, אבל הגזמת לגבי התכנית-עצמה.

  • שולץ  On אוקטובר 19, 2006 at 2:46 pm

    מסכימה במאה אחוזים עם הכתבה. שירה פליקס אאובתי, אני מתה עלייך!

  • יונה דורון  On דצמבר 27, 2006 at 5:36 pm

    שירה פלקס. היא מביאה אנשים מעניינים, לאו דווקא אלו שנצפים כל הזמן על המסך והראיונות מאוד מעניינים. אני אפילו מוותרת על שנת הצהריים כדי לראות.

  • איל  On ינואר 7, 2011 at 1:20 pm

    ללא ספק, שירה פליקס היא אחת המראיינות הנאות, המעניינות והמוצלחות ביותר בכל הערוצים הישראליים.
    נעים לצפות בה ובתכניותיה, וטוב היה אילו ניתן היה לעשות זאת בשעות הפריים טיים ולא בשעות המתות בלבד. מגיע לה!!!
    כל הכבוד לך, שירה!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: