אשת השנה שלי

תתפלאו, אבל אשת השנה שלי היא לא שלי יחימוביץ'. גם לא ציפי ליבני. אפילו לא רוחמה אברהם, שבטח משוכנעת שמגיע לה להיות, בגלל שיש לה גרדרובה מפוארת מהסלונים של הפרחות באלנבי וציפורניים מלאכותיות מסלון "רבקה".
   לא, אשת השנה שלי היא תרנגולת. וזו לא בדיחה. בזכות התרנגולת הזו, שנקלעה לגינת ביתי בפרבר תל אביבי צפוף, גיליתי שתרנגולות הן יצורים חכמים ומדהימים, וכל מה שידוע לנו עליהן יסודו בטעות ובדעה קדומה. בזכות התרנגולת הזו ומה שגיליתי עליה – ומתוך כך על עולם החיות בכלל, החלטתי החלטה דרסטית לשנה החדשה: להפסיק לאכול בשר! אני לא יודעת אם אעמוד בכך, כי בשר ועוף חביבים עליי מאוד, אבל אני אשתדל. אתחיל בכך שאפחית מאוד את צריכת הבשר, ואלך צעד-צעד. אולי גם קרניבורית כמוני תעמוד במשימה לקדש את חיי בעלי הכנף והחיים. אבל מי שגרמה לי להחלטה המהפכנית הזו, היא הגברת קוריצה.
   כבר כתבתי עליה שני פוסטים ("קוריצה אהובתי" ו"למה אנשים אוהבים להתנכל לכל דבר טוב ויפה?")– כשהיא נקלעה לפני חודשיים וחצי לחניה והתנחלה לה בין מכוניות הדיירים, ולפני כשבועיים, כשהיא נעלמה, ואני כבר הספדתי אותה כי חששתי שאחד הדיירים מימש את איומיו להתנכל לה וחיסל אותה כהבטחתו. רבות התאבלתי עליה. מעולם לא נתקלתי ביצור כה מרנין כמוה. יש בה, במאדאם קוריצה, קסם מיוחד, השונה מאוד מקסמם של חתולים וכלבים. במהלך החודשיים שבהם גרה בחניה, היא התגלתה כיצור נבון, אצילי ובעל כישורי הישרדות מופלאים, שלא שייכתי כלל ליצורים "נחותים" כמו תרנגולות. לא תיארתי לי שהיא חכמה ומתוחכמת, ויודעת להסתדר לא פחות טוב מחתולי החצר.
    כשהיא נעלמה, התאבלתי עליה במשך עשרה ימים. נזכרתי איך רחצה את עצמה באגן המים הקטן שהבאתי לה, איך עופפה בגאון מגדר לגדר, ואיך השימה את עצמה כמתה כאשר איזה כלב של השכנים ניסה להסתער עליה. ופתאום, לפני כמה ימים, אני שומעת את קרקוריה!!! בלב הולם ירדתי למטה, והנה לה הקוריצה, מסתובבת בגאון ליד חתולות הגינה. היא זללה ברעבתנות את הקינואה המשובחת שהבאתי לה, והלכה לדרכה. לאן? לא יודעת. היא לא חזרה מאז, אבל אני נרגעתי. הבנתי שתרנגולת היא לא איזה יצור סתום-בלום וחסר אונים, אלא בעל-כנף בעל חוכמה ותושייה. היא כבר תדע להסתדר. כנראה נמאס לה לגור כאן, אז היא עופפה למקום אחר, ולבטח תשוב מעת לעת לבקר אותי ולנקר קצת גרעיני פשתן וקינואה אורגנית, יען כי הגברת המגונדרת שלי היא גם בררנית ואנינת טעם.
   מה שהדהים אותי במיוחד בפרשת הקוריצה הוא ההבדל העצום בין מה שחשבתי על תרנגולות – שהן יצורים חלשים, עלובים ומפוחדים, בלי אישיות, נטולי תושייה ומאוד פגיעים, לבין האמת המדהימה. לפתע ירד לי האסימון: לתרנגולות שאנחנו מכירים, שחיות במחנות הריכוז של בתי הגידול ומועברות לשחיטה, אין שום קשר לתרנגולי חצר ולתרנגולי בר. התרנגולות המיועדות לשחיטה הן יצורים אומללים, מפוחדים, פגיעים ונטולי אישיות, שהפכו לכאלה בשל תנאי המחייה המחפירים שלהן. ובשל כמויות העתק של האנטיביוטיקה שבה מאביסים אותן, הן נעשות חלשות ועלובות, ומתות בקלות מכל חמסין עלוב. והנה הקוריצה שלי, שנעלמה לימים שלמים בחמסין הנוראי של ספטמבר, הסתדרה יפה מאוד בלי מקור מים ובלי אוכל, לא התייבשה וגם לא חלתה. איזו ג'אדה התרנגולת הזו! איזו אישיות! ממש פלא פלאים.
   מתוך כך הסקתי את מה שהייתי צריכה להבין לפני שנים, אבל משום שאני חיה עירונית ואין לי מושג בחיות משק ובבהמות, לא הבנתי עד היום. לא הבנתי איזה עוול אנחנו עושים לבעלי החיים ולבעלי הכנף שמגודלים במשקים לצורכי תעשיית הביצים והבשר. ואני לא מדברת רק על כך שאנחנו שוללים מהם חיים לטובת סיר הבשר שלנו, אלא גם לכך שאנחנו מוחקים להם את האישיות. כיצד התנאים האיומים שבהם הם חיים, מוחקים מהם כל צלם – אני מתפתה לומר, צלם אנוש, כי בקוריצה הזאת גיליתי את הנפש היתרה שיש בחתולים ובכלבים שאנחנו מגדלים בבית כחיות מחמד. סוף-סוף הבנתי שזה הכול עניין של איך מגדלים אותם. אם אתה חי במחנה ריכוז מחפיר וצפוף, כמו התרנגולות, הפרות, העזים והחזירים המיועדים לשחיטה, אתה מאבד כל צלם: אתה לא ייחודי, אתה חי בתנאים מבעיתים, אין לך חופש וגם לא חיים – אז איך תפתח אישיות? איך תמצא את הנפש שנתן לך אלוהים?
   גם אני ראיתי בעבר את כל כתבות הטלוויזיה על תנאי המחייה המבעיתים של התרנגולות והפרות, וכמובן, הזדעזעתי כמו כולם. אבל לא הבנתי את מה שהבנתי עכשיו: שפרות ותרנגולות וחיות משק אחרות אינן נופלות בחוכמתן, באישיותן, בתושייתן, באצילותן ובכושר הישרדותן מחיות המחמד שאנחנו מפנקים כאילו היו הילדים שלנו. זה רק תנאי המחייה המחרידים שמוחקים מהם צלם אלוהים.
    אז בפעם הבאה שיתחשק לי לאכול כנפי עוף צלויות, אני אחשוב על חוכמתה ועל אצילות נפשה של הקוריצה. אני יודעת שזה קשה, ולמי שהורגל מילדותו לאכול בשר ועוף – וכמעט כולנו כאלה – זה קשה שבעתיים. אבל אני אנסה. ואני מקווה שהקוריצה לא תעשה לי שוב התקף לב (מפני שאחשוש שהרגו אותה או שקרה לה משהו איום אחר),  כי היא תבוא בקביעות לבקר אותי.  
 
 
 

 
 
 
 
 
 
    
 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שרון  On ספטמבר 21, 2006 at 5:26 pm

    יש קצת יותר ממלתחה "של פרכות" (אגב, כותבים את זה בח')

    אכן, אין כמו קנאה ישנה וטובה באשה מוצלחת.

  • ליל  On ספטמבר 21, 2006 at 5:47 pm

    איזה החלטה יפה לשנה החדשה ואיזה תובנות טובות, עשית לי את החג!

    בברכת מו ואוינק וקוקוריקו
    ליל

  • נולי  On ספטמבר 21, 2006 at 6:56 pm

    ואני, יעלה , מצליחה לא לאכול כבד אווז, שזה מאכל התאווה שלי. על עוף יהיה לי ממש קשה לוותר, אבל אני מודה, עכשיו , אחרי קריאת הפוסט , יהיה לי פחות נוח לטרוף פולקעלה. מי יודע. אולי זה יחלחל עד כדי כך שאפנים ואפסיק לטרוף חיות. אני לא יודעת, מה שבטוח, מסכימה איתך לגמרי לגבי המשוואה : איכות חיים מול אישיות. והרי גם אנחנו בעלי חיים.

  • סנדי ש.  On ספטמבר 21, 2006 at 8:20 pm

    יפה (-:
    בדיוק מסיבה כזאת נעשתי צימחונית לפני 20 שנה.

    פעם תרנגולות גודלו כחיות מחמד. אני מכירה מישהי שישנה עם התרנגולת שלה במיטה.
    גם אווזים נחמדים ויכולים לתפקד ככלבי שמירה בחצר.

    זה חמוד הקשר שאת יוצרת עם בעלי חיים. אני זוכרת גם את הסיפור על הגמל שלמה (:

  • יעל ישראל  On ספטמבר 21, 2006 at 9:09 pm

    איך אעלב כשהתאהבתי ככה בקוריצה? ואני מקווה לרכוש לפחות חלק מהתכונות המלבבות והמדהימות שלה.

  • צמחונית אחת  On ספטמבר 21, 2006 at 9:33 pm

    ומקווה שבהתאם, תפרסמי מתכונים צמחוניים בבלוג האוכל שלך.
    שנה טובה!

  • הצועד בנעליו  On ספטמבר 21, 2006 at 9:34 pm

    להתאחד
    אני לא מקנא במין האנושי.

    אולי בזכות יחסייך המיוחדים עם קוריצתך הפרטית, את תהיי השגרירה שלנו אצלן, ותלמדי עלינו זכות.

    שנה אחלה.

  • שחר  On ספטמבר 22, 2006 at 8:08 am

    אפשר להמליץ לך על ספר שנראה לי שיענין אותך?
    כול יום טרבלינקה מאת דר, צארלס פטרסון
    התפרסם מאמר על הספר במוסף הארץ לפני כמה חודשים.
    http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=699753

    ממני, צמחוני כבר חודשים…

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On ספטמבר 22, 2006 at 11:34 am

    אולי תעשי דיאטה אחרי ראש השנה ותפסיקי לדבר שטויות!

  • אודי  On אפריל 13, 2008 at 1:03 pm

    אני מגדל כבר שנים תרנגולות ושלוים ויש להם אופי ואישיות
    אני חושב שאפשר לאכול חיות אבל לא שעברו היתעללות וגדלות בתנאים מחפירים רק כדי שיעלו יותר זול
    מי שמגדל תרנגולת בצורה מכובדת ואוהבת יכול בעני לאכול אותן ואת ביציהן
    ניתן ליקנות ביצי חופש ובשר חופש

    מי שרוצה עוד שיכנס לפורום שלי שמצורף פה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: