רשימת האהבה שלי

אהבתי מאוד את אבא שלי. אני עדיין אוהבת אותו. הוא מת לפני 11 שנים. סרטן, כרגיל. תשעה חודשים של גסיסה איומה, ומה שנשאר היה לזכור אותו כמו פעם, במיטבו. הזיכרון הראשון שלי ממנו: אני בת שנתיים וחצי, יושבת על ברכיו בבר-מצווה של אחי. אבל אולי זה רק זיכרון מושאל, מתמונה שנשארה מהחגיגה באיזה אולם ברחוב הירקון, בה לשנינו יש הבעה כל כך מתמוגגת, מרוצה ומסופקת על הפנים, עד שאני מקנאת שמה בעצמי הקטנה. זיכרון חזק אחר: ידי בידו החמה, גם בחורף, כשהוא מלווה אותי לבית ספר, ואני מקווה שהדרך לא תיגמר לעולם, ושאני אמשיך להרגיש את ידו הלוהטת והמיטיבה. עוד זיכרון: אני יושבת איתו במטבחון של חנות התכשיטים שלו, וביחד אנחנו אוכלים סנדוויצ'ים עם חביתות ומלפפונים חמוצים ושתייה קרה, שהוא הכין בבוקר. כל תמונה כזו יקרה ליבי כאילו התרחשה היום. בלעדיו, לא הייתי מחזיקה מעמד בחיים האלה. אם יש בי איזשהו כוח חיים, אם יש בי אהבה, זה רק בזכות אהבתו של אבא שלי.

אהבתי את אדם שלי. מאוד-מאוד. הרגשתי כאילו הוא חיי ונפשי. אני עדיין אוהבת אותו, על אף שהוא מת לפני 16 שנים. כשאדם מת, הרגשתי שחלק בתוכי גווע ביחד איתו. זה נשמע כמו קלישאה, אני יודעת, הבעיה היא שזה באמת מה שקורה כשמישהו שמקנן בנפשך, מת לו מבלי שתסכימי בכלל. אדם שלי, אהובי היקר מכל, שהיה חלק מגופי, מנפשי ומליבי. פרטים זכורים: מסירות, שקט, הומור, סקסיות כובשת, סדקי עיניים טיפל'ה מלוכסנות, בייחוד כשהוא מתאפק שלא להתפוצץ מצחוק כשהוא מנסה להצחיק אותי ותמיד מצליח. זיכרון מתוק, אחד מיני רבים: אני במיטה, עיניי חבושות מפני שעדשות המגע שרטו את הקרניות, ואדם, כמו אומנת, מטפל בי כמו בתינוקת, הולך על קצות האצבעות שלא להפריע לי, מביא מגשי אוכל, מפנק. הוא קבור בי ביחד עם אבא שלי, עמוק-עמוק בנפשי, גר לו שם לעד בלי דמי מפתח.

אני אוהבת את אחותי. הכי בעולם. נדמה לי שתמיד אהבתי אותה, למרות שהיא אומרת שכאשר נולדתי היא לא סבלה אותי ולא התייחסה לקיומי. רק כשהייתי בת 6, והיא בת 12, נעשינו בלתי נפרדות, ונדמה שזה ככה עד היום. נעשינו תמימות-דעים, תמימות-מראה. היא הכוח שלי, ואני הכוח שלה. אנחנו חולקת עצב ושמחה, קטנה וגדולה. היא זו שטיפחה את כשרונותיי בילדותי, ונתנה לי את תשומת הלב שלא קיבלתי מאימי החולה. לפעמים נראה לי שרק בגללה נעשיתי סופרת, כי היא טיפחה את הצד הזה שבי כבר בילדות. אני חבה לה כל כך הרבה, שאין לי אפילו מילים להביע בפניה את מלוא אהבתי. אחותי, שהייתה מין אימא-מחליפה קטנה שלי.

אני אוהבת את הפסיכולוגית שלי. זה נשמע מוזר, לאהוב את הפסיכולוג שלך. טוב, היא כבר לא הפסיכולוגית שלי מזה 12 שנה, ואני מניחה גם שכבר הלכה לעולמה, אבל אהבתי אליה נותרה בעינה. בעצם, אהבתי אליה התעצמה אחרי שהפסקתי את הטיפול, כי הרגשתי שהיא הצליחה לטעת בי איזה שהוא תחליף-אימא, שכה כמהתי אליו בילדותי. נשאר בתוכי זיכרון של אישה קשישה למדי, עם מבטא דני ומניירות מצחיקות, שקטה, מכונסת, אבל קורנת מאמפטיה אמיתית. אהבה שיכולה להתרחש רק שם, בין שני אנשים, זה מול זה, בכורסה אצל השרינק.

אני אוהבת את עבדה שלי, החתול הפרסי המופלא ביותר בתבל כולה. אני אומרת לו את זה בוקר וערב, ומודה לאלוהים ששלח לי את אפוריקו שלי בדרכים-לא-דרכים. כל יום אני לומדת ממנו משהו חדש, ובעיקר למדתי ממנו איך לאהוב ואיך להיות בנאדם טוב יותר. בזכותו התאהבתי בכל בעלי החיים כולם. אהבתו של עבדה כל כך מתמידה, כל כך עזה, כל כך עמוקה, כל כך טהורה, ללא חקר ופשר. אהבה של איש קטן? מלאך? תינוק? עצמך ובשרך? כן, לפעמים אני מרגישה שהוא עצמי ובשרי ושנתתי לו חיים מרחמי. הוא מוכן להיות הכול בשבילי: בן, אהוב, אח קטן, רופא-חולים, חיית מחמד אם צריך. לספר לכם כמה פעמים הוא הציל את חיי ונפשי? ממש הציל? אינספור. אולי הוא באמת מלאך שנשלח אליי משמיים.

חוץ מזה, אני אוהבת ואהבתי עוד אנשים וחיות. את האחיינים היקרים שלי שגדלו על ברכיי והפכו לאנשים מופלאים, את החתול מוטל, הג'ינג'י המתוק והמסור ביותר בעולם, חברים נחמדים וחברות טובות, גברים שונים שנקלעו על דרכי ואולי אהבתי לפרק זמן קצר אבל גם זו אהבה, אנשים שכבר מתו וכאלה שעדיין בועטים. זו רשימת האהבה שלי.

 

ומהי רשימת האהבה שלכם? מי השפיע עליכם באהבתו? ספרו לנו.
   
     
    

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • טל  On ספטמבר 15, 2006 at 3:59 pm

    זה הפוסט הראשון שאני קורא אצלך (נו"ן גדול שלי), ואשמח לחזור לכאן בהמשך. אני מקווה שלא תהיה לך התנגדות אם אגנוב את הרעיון ואעשה את זה גם אצלי, בהמשך 🙂

  • יעל ישראל  On ספטמבר 15, 2006 at 5:19 pm

    טל, תודה מרוגשת. אדרסא ואדרבא, אשמח אם תעשה את זה אצלך. ובכלל, אני מזמינה קוראים גם לכתוב את זה בתגובות. אני אוהבת לשמוע את מי אנשים אוהבים, ומי הם מרגישים שאהבתו עזרה להם וגרמה להם להיות מי שהם. זרקתי כפפה. בינתיים אף אחד לא כתב את רשימת האהבה שלו. אני מקווה שיהיו כאלה.

  • נולי  On ספטמבר 15, 2006 at 6:08 pm

    ומייד מצרייפס את הרשימה שלי:
    אני אוהבת את הילד שלי יונתן(המכונה ג'בּוּ)אהבה פילאית ועצומת מימדים. את הבית הצבעוני והמושקע שלי ואת עץ השקמה הענקי החובק את הסלון. העץ מארח ציפרים מכל הצבעים המצייצות טיפות שמחה ( חוץ מהעורבים שחייבים ללמוד פיתוח קול דחוף)אני אוהבת את החתולה שלי וחיות בכלל, ותינוקות

    אני אוהבת את אבא שלי, אבל בתוך האהבה הזו תמיד מתקפלת לי אנחת צער על מותו. אני אוהבת את שתי האחיות המקסימות שלי, הגדולה, שהיא העדינות בהתגלמותה (אבל חפה מהתחסדות), והקטנה, שהיא כולה רגש וטוּב, ואני אוהבת את שרון, שהוא החבר הכי טוב שלי, ואת החברות שלי, כולל אותך יעלית, ואני אוהבת ליצור. לצייר, ולעשות גופי תאורה, ולכתוב, ומוסיקה, לא יכולה בלי מוסיקה, בעיקר ברזילאית וג'אז, ואני אוהבת את הריח שיש אחרי הגשם, ובכלל אוהבת ריחות טובים, לחם או קפה טריים וגם בשמים, ונוצצים. אני אוהבת נוצצים מאז שאני זוכרת את עצמי(ממש כמו עורב), וגם לצחוק ולהצחיק אני אוהבת, מאד אוהבת , ולקרוא ספרים משובחים. ואני אוהבת להתאכזב לטובה ממשהו או ממישהו, ואת הסתיו והחורף ואת האביב, ולבקר באירופה, להתאהב ( לאו דווקא באירופה)ולבשל משהו עם תבלינים לא צפויים. ושוקולד.

  • לי  On ספטמבר 15, 2006 at 9:08 pm

    בהחלט נתת לי חומר למחשבה, ונורא כיף לכתוב פוסט כזה, אבל אני מפחדת לשכוח מישהו או לעשות עוול למישהו בדרך אחרת.

  • יעל ישראל  On ספטמבר 16, 2006 at 1:16 am

    נול, אגב, גם אני אוהבת את העץ שלך. ולי, אם בכל זאת יתחשק לך, תכתבי את הרשימה, כאן או בבלוג שלך.
    חשבתי על זה שבדרך כלל אמשוע נחנו לא מקדישים זמן לחשוב משוע אהבנו או אנחנו אוהבים מישהו, ואיך אהבתו השפיעה עלינו.נראה לי שזו אולי הרשימה הכי חשובה בחיים.

  • בועז כהן  On ספטמבר 16, 2006 at 7:50 am

    מרגש ויפה.

  • דודי  On ספטמבר 16, 2006 at 7:54 am

    זה הפוסט הראשון שלך שהולם את האכסניה הזו, שנתנו לך לגור בה.
    סוף סוף רשימה שיש בה כנות ורגש ולא עוד רשימת מכולת שטוחה.
    תמשיכי ככה.
    דודי

  • הגבר שנותן חזק  On ספטמבר 16, 2006 at 7:58 am

    נשארתי סקרן בנוגע לאדם שמת לפני 16 שנה ולא כתבת מה הוא היה בחייך ומדוע הוא נפטר בגיל צעיר, אבל זו כבר הבחירה שלך על מה לכתוב, וכמה.

  • יעל ישראל  On ספטמבר 16, 2006 at 4:23 pm

    דודי, אני מציעה לך לקרוא את כל הפוסטים שלי, ולא לקבוע עלי עובדה מחמירה רק מאיזה שני פוסטים קצרים ופרובוקטיבים שכתבתי כאן. אם אתה רוצה לכבד את עצמך ואותי, תקרא קודם את כתבותיי הרציניות, ואז תשפוט בחומרה,, לא לפני.
    ולגבר החזק, אם אתה סקרן, אתה יכול לקרוא עוד על אדם בכתבה במעריב שמופיעה ברוביקה בצד ימין "ספר בחינם". יש שם פירוט, אומנם צהוב מתוך מה ראיון מאוד צהוב ולא ממש מדויק שעשו איתי במעריב. חוץ מזה, אדם הוא הדמות שמופיעה ברומן שלי "סוף סוף רומן". הזדמנות לקרוא אותו.

  • רוני  On ספטמבר 17, 2006 at 10:29 pm

    יעל יקרה,

    אהבתי מאד את הרשימה, שמלאה ברוך, הכרת תודה ונתינה

    אני מקווה שאת לא שוכחת בסוף הרשימה גם לאהוב את האדם הכי מיוחד-

    אותך (:

    לרשימה שלי הייתי מצרפת את הבובה האהובה שלי, ששימשה לי בת-לווייה וחברת נפש מגיל 5 עד גיל 17 ובלעדיה אני בספק אם הייתי עומדת בזה..

    אשמח לקרוא עוד מפרי עטך, רוני

  • יעל ישראל  On ספטמבר 18, 2006 at 12:55 am

    רוני, תודה. מקסים. לא תיארתי לי שמישהו יספר על הבובה שלו ברשימת האהבה. זה כל כך נוגע ללב, וכל כך יפה. מראה שאפילו בובה יכולה להשפיע כל כך חזק על ילד.מרגש ברמות.

  • צפור בודד  On ינואר 4, 2009 at 3:47 am

    הרבה שנים אני מחכה לאהוב… להרגיש בלב שלי אוהבת, וזה קורה לאט.

  • תמר זהבי  On יוני 28, 2009 at 5:21 pm

    אהבה גדולה למשפחה וללקוחות אשר פותחים את ליבם ונותנים לנו הפסיכולוגים את היכולת לעזור.

  • עוזי  On נובמבר 16, 2009 at 8:51 pm

    מרגשת ויפה. תודה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: